בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכשיו תורך

מי זו בעצם ציפי לבני? שרת חוץ הססנית שמתקשה לקבל החלטות ולהטביע חותם או חירותניקית בהפרעה שמנהלת דיאלוג עם אדריכלי אוסלו? טירונית פוליטית שלא מצליחה להציג תוכנית מדינית או פוליטיקאית פרגמטית שלא מתרגשת מהאיום האיראני? בוסית קשוחה שלא אומרת שלום במעלית או אשה משוחררת שיורדת על אולמרט בערב בנות? אולי בוועידת אנאפוליס היא תתחיל לתת תשובות

תגובות

בצהרי שישי בתחילת הקיץ התכנסו בדירתה המטופחת של מרב מיכאלי בתל אביב שורת עיתונאיות בכירות למפגש אינטימי עם שרת החוץ, ציפי לבני. הכיבוד, כיאה למארחת, כלל מגשי גבינות משובחות ושפע בקבוקי יין ושמפניה. לבני לבשה ג'ינס משופשף וחולצה לבנה.

רק כמה שבועות קודם, במאי, קראה לבני לאהוד אולמרט להתפטר מראשות הממשלה בעקבות מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, אך סירבה מצדה לפנות את לשכת שרת החוץ. העיתונות לא סלחה לה. השוביניזם חגג. בן כספית כתב ב"מעריב" שהיא מתאימה להיות מזכ"ל נעמת או "מקסימום נשיאת ויצו העולמית", אמנון אברמוביץ' כינה אותה בערוץ 2 "מיצי" ו"ילדה יפה", סימה קדמון מ"ידיעות אחרונות" קראה לה "ציפיטפוט" וטענה ש"אין לה ביצים". רותחת מזעם החליטה מיכאלי לעשות מעשה והזמינה לביתה את גל גבאי, נחמה דואק, אילה חסון ואחרות כדי להכיר מקרוב את שרת החוץ, לשמוע את דעותיה, לפזר את הערפל.

למה לא התפטרת מהממשלה? שאלו אותה. לבני לגמה מהשמפניה והשיבה: "אם הייתי מתפטרת, אולמרט היה יושב בלשכה ומתענג. לא היה מתרחש שום אפקט דומינו. הממשלה הזאת, בניגוד למה שחושבים, לא היתה נופלת ואילו אני הייתי נשארת באופוזיציה ומשלמת את המחיר". תתמודדי על ראשות הממשלה? לבני אישרה שכן, בוודאי. היא פירטה את עמדותיה באשר להסכם עם הפלסטינים ורמזה על העימותים עם אולמרט במהלך המלחמה.

הזמן חלף ולבני התקשתה להיפרד. חוששת שהיא עומדת לאחר לשיעור התופים שלה, היא התקשרה למורה כדי לדחותו בעוד ועוד דקות. בגילוי של אירוניה עצמית סיפרה לחבורה איזו מתופפת גרועה היא, "ממש נטולת קצב". לבסוף נפרדה והלכה לה יחד עם מאבטחה שהופקד על פתח הבית. מיכאלי הכתירה את האירוע כהצלחה. מבחינתה, לבני "היא המועמדת הראויה, ביי פר, לראשות ממשלה בכלל ובטווח המאוד-משמעותי בפרט".

המפגש היה מפגן נדיר של סולידריות בתקופה הקשה בקריירה הפוליטית של לבני. מאז מאי היא הכניסה עצמה במו ידיה למצב חסר תקדים בפוליטיקה הישראלית: עוד לא היה ממלא מקום ראש ממשלה שפיטר את הבוס בשידור חי ונשאר לשבת לצדו. "לדעתי זהו תקדים עולמי", ממתיק יוסי שריד.

תוצאות החידוש ניכרות בסקרים המצביעים על שחיקה בתמיכה הציבורית בלבני. ייתכן שהצעד המהוסס אחרי דו"ח הביניים, כמו הזהירות והעמימות שעליהן היא מקפידה כמעט בכל נושא, החלו לחלחל לתודעת הציבור כחולשה. בקיץ, כשמיכאלי פנתה אליה בבקשה להצטרף לעצרת המחאה נגד עסקת הטיעון עם משה קצב, סירבה לבני. היא מאמינה גדולה בהפרדת רשויות, הסבירה. אבל לא פחות מכך היא חוששת לומר את דברה. לא מעט עיתונאים יכולים להעיד על הפעמים שלבני אמרה דברים "און רקורד" ואחר כך ביקשה לתקן אותם, לשנות או למחוק, לפעמים גם לאחר שהתפרסמו (לכתבה זו סירבה להתראיין).

על פי הסקרים האחרונים מתבטא המחיר באובדן של לפחות חמישה מנדטים, לו היתה מובילה את מפלגת קדימה. "הציבור לא רוצה מנהיג שנוקט עמדה תיאורטית מוסרית וזה הכל", מסביר קלמן גאייר, שמבצע סקרים עבור מפלגת קדימה ונחשב מקורב ללבני. "מצפים ממנהיג שיעשה משהו, שיארגן תהליך בתוך המפלגה, שיתפטר. שלא יהיה תיאורטיקן אלא ביצועיסט. לבני כנראה העדיפה להביע את עמדתה המוסרית ולא מעבר. אבל זה לא שהיא חזרה בה. היא שמה את הראש על השולחן וידעה שאולמרט יכול לפטר אותה. שר בכיר שנוקט מהלך כזה לוקח בחשבון שפיטוריו אינם בעלי הסתברות נמוכה".

למרות השחיקה, טוען גאייר, "במצב הנוכחי יכולה לבני להעניק לקדימה את כמות המנדטים הגדולה ביותר, בהשוואה לכל מועמד אחר במפלגה, ולהציב את קדימה כאחת משלוש המפלגות הגדולות. זה כמו שאמרתי לפרס ב-92' שעל פי כל הנתונים רק עם רבין ננצח". בימים שאחרי דו"ח הביניים ניסה אחד ממקורביה הפוליטיים לדבר על לבה כדי שתפרוט את השטר שהבטיחה לציבור: שתתפטר מהממשלה, תחזור לספסלי הכנסת ומשם תוביל אופוזיציה לוחמנית ואיתנה לאולמרט. "זו ריצה למרחקים ארוכים", אמר לה על מהלך הקריירה שלה. "אתה טועה", פסקה לבני, "זה הספרינט האחרון".

יועץ פוליטי מנוסה טוען ש"במבחן המנהיגות הראשון שלה לא התגלתה לבני כריאל-פוליטיקאית. בצעד שלה לא היו לא אומץ פוליטי ולא חוכמה פוליטית, ואם החליטה בסוף לצאת באמירה הדרמטית היה עליה ללכת איתה עד הסוף ובנחישות. לכן היום היא לא נחשבת כמתחרה שקולה לאולמרט". ללבני, בת 49, אין ספק לגבי כשירותה לתפקיד ראש הממשלה, אף שהיא כמעט נטולת גייסות פוליטיים בסיעת קדימה בכנסת ובקרב המתפקדים. פעילי שטח של קדימה, שפוקדים בתקופה האחרונה אנשים לתנועה, מספרים ש"השרים הבולטים שמדרבנים את השטח ומעורבים הם מאיר שטרית, שאול מופז ואבי דיכטר. לבני לא מורגשת".

ערן כהן, יועצה הפוליטי של לבני משנת 99', מספר שלאחרונה הוא דוחק בה להתאוורר מהקוקטיילים הדיפלומטיים ולשוב להתרוצץ בין פעילי השטח. "היא מתחילה לפקוד אנשים לקדימה", הוא מבשר. "הפעם יהיה לה מטה פוליטי גדול ומורחב". במשרדו, כמזכיר חברת עמידר, תלויה תמונה גדולה של לבני מתוך שער המגזין "הפרקליט" שבחר בה בשנת 2005 לאשת השנה. ממגירתו הוא שולף את גיליון "טיים" מהשנה שעברה שבחר בלבני כאחת מ-100 האנשים המשפיעים בעולם. על שולחנו מונח צרור דפים ובהם כל הטוקבקים הנרגשים שהוקלדו בתגובה לידיעה על מות אמה של לבני, "שרה הקטנה" מלוחמות האצ"ל, לפני שבועיים. כהן צרר את הדפים כדי להביא אותם לשרה בערב.

"תבינו", הוא אומר בהתרגשות, "להוציא את לבני מקדימה זה כמו להוציא את טומי לפיד משינוי. היא זה קדימה. היא השובר-שוויון, התגלמותו של המרכז הפוליטי. ח"כים רוצים להישאר עם אולמרט? אוקיי, שיישארו עם שבעה-שמונה מנדטים ביד. לבני היא היחידה שמביאה לקדימה 25 מנדטים".

אריה רוטנברג, שניהל קמפיינים פוליטיים רבים ושימש בעבר כאחד האסטרטגים שבהם נועצה שרת החוץ, טוען ש"לבני תיבחן רק לאורך זמן. היא טועה אם היא חושבת שאפשר למהר פה. רק אם היא תתבזה בפוליטיקה הישראלית, תתייסר, תצטלק, תעבור שבעת מדורי גיהנום ועדיין תשרוד, יהיה לה סיכוי להתאים למנהיגות. לא בקפיצת דרך כפי שהיא מנסה לעשות".

הבעת התיעוב

לפני כמה חודשים, בסדרה של שיחות סגורות, הביעה לבני עמדה יוצאת דופן: היא טענה שהפצצה האיראנית לא מהווה סכנה קיומית לישראל. גם אם אמנם תיפול פצצה במרכז הארץ, אמרה בשיחות אלה בהפרזה מכוונת, ייגרם נזק משמעותי, אך לא מדובר בסכנה קיומית. לבני סבורה שהשמדת מדינת ישראל היא פרויקט שהאיראנים לא יכולים לו.

גם את הדברים החשובים האלה היא לא תאמר בפומבי. כמו בנושאים רבים אחרים היא מעדיפה שלא לחשוף עמדות, לא לקחת צד. הנה, לפני חודש הפגינה בניו יורק נגד ביקורו של הנשיא האיראני מחמוד אחמדינג'אד באוניברסיטת קולומביה באותו להט נערי שבו הפגינה בשנות ה-70 נגד יוזמת השלום עם מצרים. בנאום נרגש כרכה בקלות את איראן עם השואה וקבעה שאיראן היא איום על העולם כולו.

בסדרת השיחות הסגורות הדגישה שרת החוץ שהיא לא מוכנה להשתתף במצעד ההיסטריה של אולמרט, שבסדרה של התבטאויות פומביות התייחס לפצצת האטום שרוקח אחמדינג'אד כאל אקורד הסיום של הישות הציונית. את האמירות של אולמרט על איראן הסבירה כניסיון מניפולטיווי ללכד סביבו את הציבור הישראלי, באמצעות הניגון הישן על הפחדים הכי בסיסיים.

אנשים רבים ששוחחו איתה בחודשים האחרונים מתארים את הבעת הבוז והתיעוב שמתפשטת על פניה כשהיא נדרשת לעניין אולמרט. לבני, מספרים רבים ממקורביה, לא מעריכה את אולמרט ומאמינה שהיא יכולה להנהיג את המדינה טוב פי כמה (גם בלשכת ראש הממשלה, מנגד, רוטט מחוג ההערכה ללבני על האפס). "היא אומרת שאולמרט הוא אדם ציני ונמהר, חסר שיקול דעת", מספר אחד מידידיה. "היא מכנה אותו שלפן. אפילו בימים האחרונים, בעקבות פגישות אולמרט-אבו מאזן, היא טוענת שבנמהרות שלו בתהליך המדיני אולמרט עלול לוותר על נכסים ישראליים אסטרטגיים". מקורב ללבני מספר כיצד היא מתקשה לרסן את עצמה לאחר החלטות שהוא מקבל, "תראה איך הוא מתנהג", היא אומרת ותופסת את הראש.

הנסיבות שבגינן חוטף אולמרט את החצים הארסיים ביותר הן 60 שעות הלחימה האחרונות במלחמת לבנון השנייה, אלו שנולדו בהחלטה משותפת של אולמרט ועמיר פרץ במקביל להתגבשות ההחלטה על הפסקת האש במועצת הביטחון של האו"ם. "אם היא תפתח את הפה על מה שקרה מערב שבת עד בוקר יום שני כל הארץ תרעש", אומר אדם ששוחח עם לבני על העניין. "היא מדברת על השעות האלה בזעזוע עמוק". את החלטתה להישאר לבסוף בממשלה מסבירים מקורביה ממש כשליחות לאומית. היא שם כדי לשמור עלינו מפני אולמרט.

על הרקע הזה היתה החלטתו של אולמרט מלפני שבועיים למנות את לבני ליו"ר צוות המשא ומתן עם הפלסטינים בגדר הפתעה. האם הוא באמת מתכוון להעלות את לבני למרכז הבמה של תהליך היסטורי? הציניקנים משוכנעים שמדובר בתרגיל שנועד לסמן את לבני כנושאת באחריות לכישלון האפשרי של ועידת אנאפוליס, מה עוד שאולמרט מרחיק בכך את לבני מאהוד ברק, שציפיותיו מהוועידה, גם בעקבות ניסיונו האישי, נמוכות מאוד. אבל ייתכן שמאחורי המינוי המפתיע עומדת לבני עצמה.

במסמך לא שגרתי שהעבירה לבני לאולמרט כמה חודשים לאחר המלחמה, שנחשף כאן לראשונה, היא תבעה ממנו, בצל היחסים העכורים ביניהם, חלוקת עבודה שתשיב אותה לעמדה משמעותית. את המסמך פתחה לבני בטון אופייני, יבש ומעט אירוני. "מצ"ב הצעה לנוהלי עבודה בינינו", כתבה. "במטרה לתת מענה לצרכים האסטרטגיים של ישראל ולאפשר תכנון מוקדם ויצירת עמדות ישראליות מתואמות... במסגרת יחסי שת"פ, שקיפות מלאה ועדכון הדדי שוטף".

בהתחלה הציעה לבני כמה הסדרים, כמו "ראש הממשלה ושרת החוץ יקיימו ישיבות עבודה קבועות, לפחות פעם בשבוע". זכר היעדרותה מדיונים קריטיים בזמן המלחמה בלבנון נוכח גם בהמשך: "שרת החוץ תזומן לדיונים ביטחוניים ולדיונים אחרים בעלי השלכות מדיניות אצל ראש הממשלה", הוסיפה. והיה וראש הממשלה הוא זה שייפגש עם אבו מאזן, המשיכה, יוזמן לכל המפגשים עם אנשיו של יו"ר הרשות גם נציג שרת החוץ: "לשכת ראש הממשלה ומשרד החוץ יעדכנו עדכון הדדי ושוטף לפני פגישות-שיחות ועל תוכניהן".

בפרק המשמעותי במסמך, העוסק בשיחות עם הפלסטינים, ביקשה לבני כך: "שרת החוץ תייצג את ראש הממשלה ואת ממשלת ישראל ותפעל מטעמם כמנהלת הדיאלוג מול הנציגים הפלסטינים הרלוונטיים ובהתאם למדיניות וקווי פעולה שיתואמו מראש עם ראש הממשלה, ותוך עדכונו". לפני שבועיים נענה אולמרט לבקשה.

תפסיקי להיות תלמידה

מהי בדיוק עמדתה של לבני בנושא הפלסטיני, לקראת הוועידה ובכלל? לפני כשנה היא סיפרה בראיון לארי שביט במוסף זה שהיא שוקדת על תוכנית מדינית "אופרטיווית, ברזולוציה די גבוהה", אך סירבה לשתף את הציבור בפרטיה. בחלוף שנה התוכנית של לבני לא מוכרת גם לאוהדיה במשרד החוץ.

אחד האנשים המקורבים לה ביותר הוא איש משרד החוץ, ד"ר טל בקר, שישמש חבר בכיר בצוות המשא ומתן החדש. בקר, שנחשב ל"מוח המדיני" של השרה, כותב לה מסמכי עבודה רבים, והוא גם האיש שעל בסיס נייר שכתב בראשית המלחמה נוסחה העמדה הישראלית לגבי הסכם הפסקת האש. הדבר הכי קרוב לתוכנית שהכין בקר עבור לבני הוא טיוטת מסמך שכתב לפני ארבעה חודשים תחת הכותרת "האופק המדיני", ושתוקנה מאז, בהערות סוגריים, בכתב ידה של לבני.

במסמך הפסימי, שגם הוא לא פורסם עד כה, מביעים לבני ואנשיה ספקות כבדים באשר לאופציה להגיע להסדר קבע בשלב הנוכחי. "על ציר הזמן אופציית ההסדר בורחת ('מצטמצמת', תיקנה לבני) וגם היום היא בספק", נכתב בו. אבו מאזן ושותפיו מוגדרים במסמך כ"מתונים" וכ"גורם שאיתו אפשר להגיע להסכמות, אם כי כנראה לא להסדר קבע", אך גם כ"חסרי יכולת ביצוע אמיתית... ביצוע פלסטיני יהיה אפשרי, אם בכלל, במידה שהמתונים יקבלו מנדט חדש בבחירות ויתחזקו מעשית בשטח, והקיצונים יקיימו דה פקטו את ההסכמות כדי להישאר בשלטון ולשמור על תמיכה ציבורית". בעקרונות המנחים להסדר כתוב כי "אין כוונה למשא ומתן מפורט על הסדר הקבע (שנראה בלתי ניתן להשגה), אלא לניסיון לאתר כמה עקרונות כלליים ולא באופן ממצה, שעליהם ניתן להסכים". בעניין ההתנחלויות מציע המסמך כי "לא יהיו התנחלויות בצד הפלסטיני של הגבול, למעט אם ייקבע משטר מיוחד בחלקים מסוימים", ואת סוגיית ירושלים מוצע לדחות להסדר הקבע.

נייר הפתיחה הזה מסמן היטב את הדרך הארוכה שעברה לבני מאז שבאה לעולם כבתו של אחד ממפקדי האצ"ל וח"כ מהליכוד, איתן לבני, וכמי שגדלה לצלילי שירי המחתרות. מצד שני, חינוכה לא היה רווי שנאה: בהספד שנשאה לאמה סיפרה ש"אחרי שמחת השחרור של מלחמת ששת הימים שלחה אותי אמא עם אוכל ושתייה לפועלים הערבים שהגיעו לבנות ברחוב". כך שגם אם לפני ההלוויה, ברחבה של מצודת זאב, בנימין נתניהו לצדה, שרה לבני את מלות המנון בית"ר בכל לבה, היא יודעת להפריד בין זיכרונות מבית אבא לריאל-פוליטיק. בשנים האחרונות היא אף לא היססה לקשור קשרים קרובים ודיסקרטיים בינה לבין גורמים משמעותיים בשמאל הישראלי.

כבר בסוף 2005, ערב כניסתה לתפקיד שרת החוץ, ניהלה לבני דיאלוג ממושך עם יאיר הירשפלד, יוסי ביילין ונמרוד נוביק, מאדריכלי הסכם אוסלו שלו כה התנגדה. במהלך השנה וחצי האחרונות היא המשיכה להיעזר בביילין ובעמיתו במרצ, חיים אורון, ביצירת קשרים ובארגון פגישות עם בכירים בצמרת הפלסטינית. "זה הפרדוקס של לבני", אומר ביילין. "היא הגיעה כדי לבלום את תהליך אוסלו והפכה להיות חלק מרכזי בתהליך הזה ובמשא ומתן עם הנהגת אש"ף לקראת הסכם על הקמת מדינה פלסטינית".

אולם ביילין, שבתחילת כהונתה ראה בלבני "קרן אור", לא מסתיר את אכזבתו. "יש ללבני מסרים של שומרת חומות", הוא מאבחן. "היא אומרת שלא צריך לחשוף עמדות לפני משא ומתן. את השטות הזאת שמענו מגולדה כבר לפני 40 שנה. במשך כמה זמן היתה אמירה שהיא מכינה תוכנית מדינית. איפה היא? או שהיא שומרת את התוכנית הזאת לעצמה, או שהתוכנית לא נכתבה. היא נטולת יוזמה ונאמה נאום כל כך צפוי באו"ם. נסי להגיד משהו שימשוך תשומת לב, מעניין, ראוי לתגובה. שרי חוץ בעבר ניצלו את הבמה הזאת לאמירות כאלה, אבל היא מנסה תמיד להגיע הביתה בשלום".

פגישות עם גורמים פלסטיניים מופיעות בלוח הזמנים של לבני. את ראש הממשלה סלאם פיאד נהגה לפגוש בחשאי בווילה הנמצאת במלון הירושלמי "הר ציון", ועם יאסר עבד רבו היא נפגשה בחסות קונדוליזה רייס, מבלי לעדכן את ראש הממשלה מראש. אך שרשרת הפגישות לא השיגה עד היום התקדמות. "הפלסטינים התרשמו ממנה בהתחלה", אומר גורם שהיה מעורב בשיחות, "ואחרי זה הם הבינו שהיא תלמידה שרוצה לדעת עוד ועוד. בשלב מסוים אמרו: די, תפסיקי להיות תלמידה, תגידי משהו, תציעי משהו". אדם אחר שפגש את לבני יחד עם הפלסטינים אומר ש"מבחינתם, כמו מבחינת גורמים זרים אחרים עמם היא נפגשת, לבני היא הדייט הראשון המושלם. בפגישה ראשונה היא מרשימה, מביעה את עמדותיה בבהירות. בפגישה השנייה כשאתה מקבל אותו הרפרטואר, הקסם פג".

במארס 2006, חודשיים אחרי שהיתה לשרת החוץ, העביר אבו מאזן ללבני מסר, באמצעות שליח, שהוא נכון להגיע להסדר קבע עם ישראל בתוך פחות משנה. לבני ניפנפה את השליח. "מה אכפת לך? תבדקי את זה", הפצירו בה. "תראי אם הכוונות שלו רציניות". אבל לבני נשארה בשלה: "מה יקרה אם זה ייכשל? יאשימו אותנו". פחד הכישלון מטיל על לבני אימה כמעט משתקת. בניגוד לשרי חוץ קודמים, היא לא ששה ליטול יוזמה. "החשש שלה מטעויות גורם לה לאי עשייה", אומר אדם המכיר אותה היטב.

רק בהיבט אחד של הסכסוך היא עקבית ויסודית מאוד, כמעט אובססיווית: זכות השיבה. חברים בממשלת שרון זוכרים היטב איך לבני, אז שרה זוטרה, הציפה את לשכת שרון במסמכים וחזרה ותבעה מהם, ערב הוועידה הבינלאומית שעסקה במפת הדרכים, לדאוג שהפלסטינים יצהירו על ויתורם על זכות השיבה. מי שהצהיר על כך לבסוף היה דווקא הנשיא בוש. כך או כך, עיסוקה הכפייתי בנושא לא נעלם מרדאר ההומור של שרון. "ציפי חוששת שכשהיא תחזור הביתה יחכה לה בערב בפתח המדרגות פליט מג'בליה עם המפתחות לבית", נהג שרון לומר, וגם: "שציפי תירגע, הפליט עוד לא יושב לה על המרפסת". ביילין סבור שהמקור לאובססיה מצוי בביתה. "זה ביטוי לכך שהיא באה ממשפחת ימין", הוא אומר, "וההתנהלות כאן היא אופיינית לפחדים הקמאיים של הימין".

פרופ' גבריאל שפר מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית מסכם את שרת החוץ כ"בסדר". "היא נוקטת מדיניות מרכזית, משוחחת הרבה, מנהלת משאים ומתנים, מראה נכונות, אבל לא עושה אף צעד גדול", הוא פוסק. "לבני לא פורצת דרך, אין לה הישגים יוצאי דופן וחדשנות, ומבחינת אסטרטגיה היא מתנדנדת".

המלחמה

ממלחמת לבנון השנייה יצאה לבני עם צלקת שטרם הגלידה. עוד לפני שנשא את נאומו הקנוני בגנות חבריה לממשלה, שלושה חודשים אחרי המלחמה, ביקשה לבני לפגוש את דויד גרוסמן. כששמעה את הסופר והאב השכול מבקש מהקהל בכיכר רבין להביט במנהיגיהם ולראות את "דרך פעולתם המבוהלת, החשדנית, המיוזעת; את ההתנהלות שלהם, הפרקליטית והנכלולית; הרי מגוחך אפילו לקוות שמהם תצא תורה, שמהם יגיח פתאום איזשהו חזון, או אפילו סתם רעיון מקורי, יצירתי באמת, נועז, בעל מעוף", אמרה לחבריה שהיא מזדהה לחלוטין עם דבריו. לא ברור אם גם זאת היתה אירוניה עצמית. בדיאלוג הממושך שניהלו השניים, השרה והסופר השמאלני, שיחזרה לבני מן הסתם את שתי היממות האחרונות של המלחמה, שאורי גרוסמן היה אחד מ-34 ההרוגים שנפלו במהלכן. יומיים לפני נפילת בנו, כזכור, יצא גרוסמן במסיבת עיתונאים בקריאה נרגשת לממשלה להפסיק את המלחמה. קולה של לבני כמעט לא נשמע באותם ימים.

בהשוואה לחבריה לשולחן הממשלה התגלתה לבני דווקא כבעלת חושים חדים. כבר בערב ההתקפות הישראלי הראשון על לבנון ביקשה מצוות סודי שהוקם במשרד להכין תוכנית ל"יציאה מדינית" ממה שדימתה שיהיה מבצע בזק. "מבחינתי היתה יציאה ב-12 בחודש (יולי) למבצע שהיה אמור להסתיים באותו לילה, גג למחרת בצהריים... ב-13 היה ברור לי שבצהריים צריך להוריד פרופיל, לשמור על עצימות נמוכה", סיפרה בעדותה הדרמטית בפני חברי ועדת וינוגרד.

ב-14 ביולי הצביעה לבני בפורום השביעייה נגד ההחלטה להפציץ את מטה החיזבאללה ואת דירתו של מזכ"ל הארגון נסראללה, בהסבירה שלא צריך "לעלות מדרגות". זאת היתה הפעם היחידה שהרימה את ידה נגד אולמרט במהלך המלחמה. אפילו לפני התנגדות יחידה זו היו לה היסוסים רבים. "כחוט השערה היה ביני לבין הצבעה בעד הפעולה", הסבירה לאנשי משרד החוץ אחרי הישיבה.

בעדותה סיפרה שמאמציה להיפגש עם ראש הממשלה נשאו פרי לבסוף ביום ראשון, 16 ביולי, אחרי ישיבת הממשלה. לפגישה לא נכתב פרוטוקול ולבני הגישה לוועדה תיעוד שכתבה בפנקסה. "זה קצת מביך כי זה דברים ששירבטתי לעצמי", העידה. לבני הקריאה מהמחברת דברים שמעידים לגרסתה כי ניסתה לשכנע את אולמרט בדבר הצורך בפעילות מדינית. "זה מעניין", אמרה לה חברת הוועדה פרופ' רות גביזון. "בישיבת הממשלה ב-16 בחודש את מסבירה שזה לא הזמן להפסיק את הפעולה הצבאית, כי עוד לא הגענו ליכולת לתרגם את ההישגים". לבני לא השיבה לשאלה. אולמרט מצדו הכחיש בתוקף שלבני דיברה על מעבר למסלול מדיני. למקורביו אף סיפר שלבני ביקשה להתנצל על שהצביעה נגדו.

לבני הוסיפה והעידה שלמרות הפצרותיה, עד 23 ביולי לא קיבלה מראש הממשלה כל הזדמנות לקדם את העניין. "למה לא כתבת לו מכתב?" שאל פרופ' יחזקאל דרור. "לא חשבתי על זה", השיבה. היא גם לא חשבה להתפטר. מלבד אמירות שהשמיעה במסיבת עיתונאים בדבר הצורך בפעולה מדינית, שתקה לבני לאורך ימי הלחימה, הורידה פרופיל, כמעט נעלמה מהמסכים וכאמור הצביעה כמעט בעד כל ההחלטות שהובאו לאישורה. שרים לשעבר התפלצו. דן מרידור ביקר בשיחות פרטיות את שתיקתה של לבני ואת העובדה שלא נקטה כל צעד של ממש, יוסי שריד אומר ש"מלחמה זה הזמן שבו אתה צריך לחשוף את החזה ולהיאבק". מקורבים אליה טוענים שלא רצתה לחשוף קרע ומחלוקת בהנהגה הישראלית.

ההצלחה של לבני במלחמה התגלמה בסיומה, בקבלת החלטה 1701 של האו"ם, שקבעה הפסקת אש בין הצדדים ופרישה של כוח רב לאומי בדרום לבנון. בחדרו של ד"ר בקר תלויה ההחלטה הזאת, עם הקדשה מלבני, בצורה עקומה. כשנשאל למה ההחלטה תלויה עקום, השיב בקר: "זו החלטה עקומה שספק אם תתממש". יש משהו במחאה המאופקת של בקר: החיילים החטופים טרם שוחררו, משלוחי הנשק מסוריה לחיזבאללה לא הופסקו. אם לבני הבינה טוב מהגנרלים את איוולת המלחמה, ייתכן שאילו היתה לוחצת להגיע להסכם מדיני, בונה קואליציה בממשלה סביב העניין או מעוררת שיח ציבורי סוער, היא היתה מסיימת את המלחמה קצת אחרת.

המטען שצברה לבני במלחמה, במיוחד כלפי אולמרט, תידלק את התנהגותה הכה-חריגה לאחריה והביא לאותה מסיבת עיתונאים שבה קראה לפיטוריו. עוד לפני פרסום דו"ח הביניים על המלחמה, זוכר ח"כ שי חרמש, "ניסו לגבש בשמה רוב להדחה. היתה הבנה שאם הרע מכל יקרה, ואולמרט ייאלץ להתפטר, לבני תחליף אותו. היא היתה מעוניינת". "היו עשרה ח"כים שבנו עליה שאיתה אפשר להחליף את אולמרט", אומר ח"כ אחר מקדימה. "היא הזמינה עוד לפני הדו"ח אנשים לשיחות שבהן היא השמיעה ביקורת על אולמרט ונתנה את הרושם שהיא תהיה טובה ממנו".

בלילה שלפני מסיבת העיתונאים ביקשה לבני לפגוש את אביגדור יצחקי, האיש היחיד בקדימה שהעז, יחד עם מרינה סולודקין, לקרוא להדחת אולמרט. הפגישה התקיימה בביתה של לבני ונטל בה חלק גם בעלה, נפתלי שפיצר. בני הזוג סברו שלבני צריכה להישאר בממשלה. "אסור לי להצטייר בציבור כתליינית", הסבירה, "ואני גם לא מוכנה לשלם את המחיר. אני לא נכשלתי".

לבני ציפתה שהעבודה המלוכלכת תיעשה בשבילה. בערב, לאחר שקראה לאולמרט להתפטר, התקשרה לאחד ממקורביה. "איך הייתי?" שאלה. "על הפנים", השיב לה בן שיחה ותהה מדוע לא מימשה את הפוטש. עד הבוקר היו לי ח"כים, אמרה, אבל אז כשסובבתי את הגב, נשארתי לבד. אולמרט פיתה את כולם. על השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, שבראשית המהלך היה בן בריתה של לבני ואז יצא מהתמונה, אמרה לבני בהזדמנות אחרת ש"כשראש השב"כ לשעבר מדבר בפומבי, זה עלול לפגוע בכושר ההרתעה של ישראל".

יום אחרי מסיבת העיתונאים שקלה לבני להופיע בעצרת המחאה ההמונית שהתארגנה בכיכר רבין, לקרוא לאולמרט ללכת הביתה ומעל הבמה להודיע על התפטרותה מהממשלה. לבסוף גנזה את הרעיון.

בינתיים, במשרד החוץ

לא רק לבני הרגישה משותקת ומתוסכלת במלחמה. גם עובדים במשרד החוץ הרגישו שהמשרד ניצב חסר אונים מול החזית הבוערת. מיד בתום המלחמה הגישו אפוא נציגי ועד עובדי החטיבה המדינית במשרד ללבני ולמנכ"ל, אהרן אברמוביץ', מסמך הפקת לקחים מניהול המשרד בעת המלחמה, ובו הצביעו על שורת כשלים ועיוותים מבניים וטענו ש"במלחמה משרד החוץ נמחק מהזירה". הכשלים שאותם פירטו נגעו לכל תחומי האחריות של המשרד, מהיעדר תוכנית לשעת חירום מדינית ועד לחוסר השיתוף של מרבית החוקרים והמומחים במשרד בנושאי ארצות הברית, אירופה והמזרח התיכון. העובדים אף ביקרו את לבני על שלא מצאה לנכון למנות גורם שתפקידו הפקת לקחים, ממש כשם שהיא הפיקה לקחים ביחס לראש הממשלה.

לבני לא הגיבה למסמך, אולם אחד מאנשיה הקרובים פנה אל חברי הוועד והמליץ שיחזרו בהם מהמסמך בהקדם. במקביל שלחו סמנכ"לים במשרד מכתב למנכ"ל ובו כתבו שתקופת המלחמה היתה דווקא "מקור לתחושות של התרוממות רוח וגאווה מקצועית על רקע האופן בו פעל ועבד משרדנו", וטענו ש"מכתב חברי הוועד המדיני מכוון לניגוח קנטרני והטלת דופי באחרים בעיצומו של מאמץ כביר". כחודש לאחר פרסום המסמך הביקורתי הרגישו חברי הוועד המדיני שהם נותרו לבדם בביקורת על לבני ואברמוביץ', וכמה חודשים לאחר שנבחרו ברוב גדול הודיעו על התפטרותם.

לבני קיבלה ירושה בעייתית ביותר במשרד החוץ, שעל עומק מחדלי ניהולו התריע דו"ח מבקר המדינה ב-2006. שבוע לאחר שנכנסה לתפקיד נפגשה עם חברי הוועד של המשרד לפגישה אישית, סביב שולחן קטן. לבני, כהרגלה, שלפה מחברת ורשמה כל הערה. "כמו רבים בציבור גם אנחנו חשבנו שלבני היא אדם של עשייה ויושרה ציבורית", אומר אחד מאנשי המשרד. "היתה תקווה גדולה לגביה שהיא תרפא את המשרד מחוליים של שנים, אבל בתקופתה הדברים רק מחמירים, הופכים מביכים ממש, ואין עם מי לדבר. היא טענה בהתחלה שהיא רוצה לעבוד עם כולם לגופו של עניין. אבל זה עדיין לא קורה, אחרי כמעט שנתיים. אין לה זמן, היא קוטעת אנשים, חותכת, מאבדת סבלנות. 'תלמדו לדבר בשורות תחתונות, תעבירו לי את המסר מהר', היא אמרה לאנשים שניסו ליצור איתה שיח".

בדרכה הריכוזית והחשדנית יצרה לבני פורום מצומצם ביותר שעמו היא נועצת ומקבלת את החלטותיה. "כאשר שרת החוץ ועמיתתה האמריקאית מקיימות את מפגשיהן הקבועים בארבע עיניים יש בכך קושי ואולי אף ליקוי בכמה היבטים מקצועיים", כתב לה במארס סמנכ"ל חטיבת צפון אמריקה לשעבר, יורם בן זאב, שמונה לאחרונה לשגריר בגרמניה. "אולם כאשר לפני ובמקביל למפגשי שרי החוץ מתקיימות סדרות של מפגשים עם בכירים אמריקאים וראש האגף אינו מוזמן באופן שיטתי ליטול בהם חלק, או אפילו להיות מדווח בדיעבד, זהו פגם מקצועי שאין לו צידוק ואין לו מחילה". את עיקר המידע על מה שקורה בפגישות אלה, כתב הסמנכ"ל הנזעם, "אנו שואבים מגורמים אמריקאיים".

אחד השותפים לפורום המצומצם מבטל את הביקורת. הוא מציין את "האחריות ושיקול הדעת" שגילתה לבני לפני ההחלטה לתקוף בסוריה, כמו את העובדה שדו"ח וינוגרד חיזק את המשרד בתהליכי קבלת ההחלטות בסוגיות מדיניות ובהוספת תקנים. אחרים מציינים את כושר התפיסה המהיר של לבני, את נטייתה הלמדנית. את העובדה שלא התביישה להזמין מומחים דוגמת פרופ' עמנואל סיון כדי ללמוד מהם.

אבל הטענות המשרדיות נגד השרה אינן מסתיימות בכך. תפקידים בכירים במשרד, כגון סמנכ"לי אגפים מרכזיים, לא מאוישים תקופות ארוכות בשל מצוקות כוח אדם, היעדר תכנון ונטייה לדחות החלטות. למרות קשיים באיוש משרות, זה שנה וחצי שמשרד החוץ אינו פותח קורס צוערים, וועדי העובדים המנהליים והמדיניים מתקוממים על תנאי שכר ירודים. בניסיון להביא לשינוי בתחום ניהול משאבי האנוש במשרד החוץ ניסח אברמוביץ' מסמך ובו פורטו הצעות הייעול שלו ושל לבני. המסמך נדחה על ידי רוב מוחלט מעובדי המשרד בחטיבה המדינית וכן בחטיבה המנהלית.

נכון שבכל הקשור לניהול המשרד יש לזקוף לזכותה של לבני, אחת הפוליטיקאיות ההגונות ביותר שיש לנו, את ביטול המינויים הפוליטיים בשירות החוץ. אבל הוועדים לא מתרשמים. כעת הם קרובים להכרזת סכסוך עבודה. "לבני לא מצליחה להפנים שמשרד החוץ עומד בפני משבר נוראי", אומר אחד מנציגי העובדים. "עובדים פה רק מחכים שיינתן האות והם יקפצו על הגדרות. זו שרה ששואפת בגלוי להיות ראש ממשלה, איך היא תנהל את המדינה אם את משרד החוץ היא לא מצליחה לנהל?"

החדשות הרעות, מעבר לשיפור הדחוק בידיעותיה באנגלית, הן שלבני מתקשה ביחסי אנוש גם במעגל הקרוב לה. "אין ללבני הכוורת הקבועה והיציבה של אנשים שהולכים איתה לאורך שנים", אומר אחד מעובדיה לשעבר. לאחרונה פורקה בבת אחת כמעט כל לשכתה, כאשר שלושה מנושאי משרות האמון עזבו מיוזמתם לאחר שנה וקצת בתפקיד: ראש הלשכה עו"ד אילן יונס, היועצת תמר אברמוביץ' והדובר האישי, איש משרד החוץ עידו אהרוני. ההערכה במשרד היא שהשלושה חשו שלא הצליחו להביא עצמם לידי ביטוי ולהשפיע, לנוכח התנהלותה הריכוזית והחשדנית של לבני (הפרנויה של לבני מהדלפות הגיעה עד כדי איום בשליחת כלל עובדי לשכתה לבדיקות פוליגרף).

אנשים תמיד זקוקים ליותר חום ממה שאדם אחד בצמרת מסוגל להעניק, אבל רבים מהאנשים שעבדו עם לבני, עוד לפני שהיתה לשרה, מתלוננים על חוסר יכולתה לתקשר עם סובביה. "יש בה מידה של ריחוק וניכור", אומר שריד. "יש לה איזשהו פגם באינטליגנציה הרגשית".

"כשאתה עולה איתה במעלית", מתאר בכיר במשרד החוץ, "היא אפילו לא מנידה את ראשה לשלום. היא יכולה להגיע לאחד המשרדים ופשוט לא לראות את הנוכחים". אחד מעובדיה לשעבר מספר על תלונות רבות של ח"כים ועובדים על כך שלבני לא מבחינה בקיומם. "הייתי צריך לגונן עליה בלי סוף - 'תבינו, ציפי טרודה בעניינים המדיניים, זה לא אישי, היא לא מרגישה טוב'. הייתי מאוד יצירתי בתירוצים שניפקתי להגנתה". אחד העובדים במשרד שניסה פעם לומר משהו אישי העלה את חמתה. "על רגשות אני מדברת עם הבן שלי", אמרה לו, "לא איתך".

"לא קל לעבוד אצל לבני", אומר שי בן מאור, יועץ התקשורת של לבני בעבר והיום מנכ"ל רדיו תל אביב. "היא אשה תובענית, לא סובלת בינוניות. כשנכנסתי לתפקיד גיליתי עד כמה היא מקצועית ואיכותית ולא עושה למען עצמה אלא למען המדינה, עד כמה שזה נשמע קלישאתי. יש בה ביישנות רבינית שאנשים נוטים לפרש בטעות כאנטיפתיות. היא נבוכה לעשות את הצעד קדימה מעבר להיבטים מקצועיים נטו. גם לגבי עצמה, כשגילו שהיא לומדת תיפוף למשל זה מאוד הביך אותה".

את החסך ביחסי האנוש מנסה להשלים בן זוגה הפרסומאי, שמעורב מאוד בחייה הפוליטיים של אשתו ונפגש באופן אישי עם פעילים פוליטיים עוד בימי הליכוד (במסעדת "סעיד" באור יהודה זוכרים מפגשים שלו אל תוך הלילה עם חברי מרכז). שפיצר מתואר בפי כל כאדם חביב ונעים, ובלא מעט מקרים הוא משמש כשר החוץ של שרת החוץ. "הוא מחפה עליה בצד הזה של הסבלנות, ההבנה, הגישה הנוחה לאנשים, ההאזנה", מספר אחד מעובדיה לשעבר. שפיצר, או כפי שמכנה אותו שרת החוץ "נפתול", אף מתלווה לחלק מנסיעותיה לחו"ל. באחרונה התחכך עם קלינטון ובונו בניו יורק.

הבעיה שלה היא העדר

כמו מיכאלי גם ענת גוב מאמינה בציפי לבני. אשת השמאל הוותיקה הכירה את לבני לפני עשור במפגש בניו יורק ויחד איתה תרה אחר קורקינטים מתקפלים לילדים (ללבני שני בנים, אחד בתיכון ואחד בצבא). לבני של גוב היא לבני כובשת. "כשהיא מסתובבת בעולם אני מרגישה גאווה שהיא זאת שמייצגת אותנו", היא אומרת. "היא גם חכמה, גם נראית טוב, היא כריזמטית, היא בעניינים, היא שפויה, וגם יש לה הומור מצוין. נורא כיף לצחוק איתה. בהרגשה שלי היא מוכנה להיות ראש ממשלה כבר הרבה זמן ואני שמחה שהיא תנהל את המשא ומתן עם הפלסטינים. מבחינת היושרה שלה בעיניים עצומות אני סומכת עליה. היא גדלה בבית כזה שבו היחס לזר הוא לחלוטין לא גזעני".

עמיתיה של לבני בכנסת אופטימיים פחות. רבים מהם אומרים שהמרחק בין הדימוי של לבני למציאות הוא כמו המרחק בין שירי המחתרות של האצ"ל לבין חלוקת ירושלים. הללו סבורים, בניגוד לגוב, שלבני רחוקה מלהיות מוכנה לראשות הממשלה. "הדימוי הציבורי שלה פי 100 יותר טוב ממנה, בעיקר אצל השמאלנים", אומר חבר מהקואליציה. "היא לא מבריקה, לא אמיצה, לא אוהבת עימותים פרונטליים. כשפוליטיקאי הולך לליגה הלאומית הוא חייב את התכונה שמאפשרת לעשות דברים קשים, לא פופולריים, ואת זה אין לה לחלוטין, היא תמיד מבוהלת מעצמה. היא לא תעשה כלום לטוב ולרע ולא תרגיז אף אחד. זה הופך אותה לפופולרית, אבל מדאיג מאוד כשזה מגיע לצומתי החלטה".

לפעמים חרוז אחד מכניס משורר לגן עדן, אמר פעם המשורר נתן זך. שמעון פרס רקח כשר חוץ את הסכמי לונדון ואוסלו, משה דיין דחף את הסכם השלום עם מצרים, גולדה מאיר בנתה גשר של זהב למדינות המתפתחות, משה שרת רקח את הסכם השילומים ויגאל אלון את היחסים עם אירופה. ועידת אנאפוליס היא לא רק ההזדמנות האחרונה של קונדוליזה רייס, היא גם ההזדמנות הגדולה של לבני לספק סוף סוף את הסחורה, אחרת כל מה שיישאר מהקדנציה שלה יהיה סיכומו העגום של יוסי שריד. "היא יודעת להצניע את האמביציות שלה", הוא אומר על לבני. "אין לה קצף על השפתיים, ובין כל הרעבתנים והראוותנים רואים שיש לה 'קינדר שטובה', חינוך טוב מהבית. הבעיה שלה היא היעדר תעוזה, היעדר הטבעת חותם וחוסר מנהיגות".*

תגובת לבני: "אנחנו גורם דומיננטי בקבלת החלטות"

"הצלחה במשא ומתן המדיני מחייבת התנהלות תקשורתית נכונה מול הצד שמנגד", נמסר מלשכת לבני בתגובה לכתבה. "בברירה שבין לחשוף טקטיקה מדינית ופשרות אפשריות - שמקומן בחדרי המשא ומתן - ובין לספוג ביקורת על סירובה של השרה לנהל את המשא ומתן המדיני בתקשורת, בוחרת השרה באופציה השנייה. כך גם בוחרת השרה שלא להתייחס לשמועות ולרכילות זולה, גם אלו שנעטפו באצטלה מדינית, ותסתפק בהתייחסות מתומצתת ועקרונית לנושא המדיני.

"ככלל, לאחר ניצחון חמאס בבחירות, הובילה השרה חרם בינלאומי והצבת תנאים לחמאס. בהקשר זה של קיום הדרישות מחמאס, ובהקשר זה בלבד, התייחסה השרה לבני לרלוונטיות של אבו מאזן. השרה פעלה לקידום הדיאלוג עם אבו מאזן במסגרת העקרונות המדיניים שקבעה, המבחינים בין המתונים והקיצוניים ברשות. יישום ההסכמות יותנה בביצוע מפת הדרכים. עקרונות אלה עומדים היום בבסיס מדיניות המשא ומתן והתוכניות של ממשלת ישראל מול הרשות הפלסטינית והם מיושמים באמצעות צוות המשא ומתן שבראשו עומדת השרה.

"עמידה עקבית של השרה על עקרונות יסוד, ובמיוחד שלילת זכות השיבה לישראל, הובילה לתוצאות מדיניות דוגמת מכתבו של הנשיא בוש, שקבע שהפתרון לבעיית הפליטים הוא בהקמת המדינה הפלסטינית. הטמעתן של התובנות המדיניות הללו בקרב מנהיגי הקהילה הבינלאומית כולה הן פרי של עבודה מדינית עקבית זו.

"באשר למלחמה בלבנון, השרה פירטה את העובדות בפני ועדת וינוגרד. אין זה ראוי להתייחס לפרטי השאלות בהקשר זה כל עוד הוועדה לא סיימה את עבודתה, ואין באי ההתייחסות משום אישור לנכונות השאלות, הסיפורים והשמועות.

"אין חולק כי ההישג של ישראל במלחמה היה התוצר המדיני שאותו פעלה השרה לקדם מתחילת המלחמה - החלטה 1701 - שהובילה לשינוי המצב בדרום לבנון. נקודת היציאה הנכונה נבחנה על ידי השרה בכל אחד מימי המלחמה - בהתאם למצב המדיני, בהתאם למצב בשטח ובאופן שלא יפגע בכושר ההרתעה של ישראל. הצבעותיה לכל אורכה של הלחימה היו לאורם של שיקולים אלו. במדינה מתוקנת אין מקום לניהול מלחמת דעות תקשורתית על ידי שר במקביל ללחימה.

"בעניין העמדות השונות לכאורה בסוגיה האיראנית, הטענה כי לשרה עמדה שונה מעמדתו של ראש הממשלה בעניין האיראני אינה נכונה ושגויה בבסיסה. משרד החוץ פועל בהנחיית השרה בזירות שונות ובאופן מסיווי נגד התגרענות איראן והדבר בא לידי ביטוי בעשרות פגישות ושיחות שמקיימת השרה לבני עם מנהיגי העולם על בסיס יומיומי. השרה לבני הביעה בפומבי הסתייגות מתדירות השימוש במונח 'איום קיומי', שכן הוא יוצר בציבור תחושת חרדה שלא לצורך. לישראל כלים להתמודד עם האיומים השונים הניצבים בפניה.

"לסיכום, אין חולק שמשרד החוץ מהווה היום גורם דומיננטי ביותר בהליכי קבלת ההחלטות המדיניות והביטחונית בישראל, כפי שלא היה בעבר".

בתגובת משרד החוץ לטענות עובדי המשרד המוזכרות בכתבה נמסר שלבני והנהלת המשרד מובילים רפורמה מקיפה ש"תשנה מן היסוד את הכשלים בנושא זה... הרפורמה נידונה במשא ומתן עם העובדים ומטבע הדברים, לא בכל הנושאים שוררת הסכמה בין ההנהלה לוועדים". באשר לקורסי הצוערים ולתוספת כוח אדם נמסר כי למרות הקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה, השיגו השרה והנהלת המשרד אישור מנציבות שירות המדינה לתוספת תקציבים ותקנים שיאפשרו פתיחת קורס צוערים במהלך 2008. באשר לשכר עובדי המשרד נמסר שלבני הנחתה את הנהלת המשרד לפעול מול האוצר לשיפור השכר ולאחרונה אף הוקם צוות לטיפול בנושא. "עד כה הצלחנו להביא לשיפור בשכרם של עובדי התקשוב ואנו בשלבים מתקדמים ביותר לשיפור שכרם של עובדי המרכז למחקר מדיני ולשיפור תנאי ההעסקה של נהגי המשרד".



ציפי לבני. בפגישה ראשונה היא מרשימה. בפגישה השנייה כשאתה מקבל אותו הרפרטואר, הקסם פג


עם בעלה, נפתלי "נפתול" שפיצר. שר החוץ של שרת החוץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו