בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיוקן עצמי

נעמי אביב

3תגובות

האוצרת נעמי אביב גרה בדירה מוארת ונעימה במרכז תל אביב. על הקירות הרבה מאוד עבודות. מול הכניסה תלוי ציור מוקדם של פנחס כהן גן על גבי מצע בד, מתחת - שני רישומים מינימליסטיים של חן שיש. על הרצפה פסל מרתק של עמיקם תורן, חבר טוב שחי ופועל בלונדון. הפסל, שהוצג בזמנו בגלריה נגא, מורכב מ-2,000 פסלי עץ מכל מיני תרבויות ומקומות בעולם, שמגובבים למקשה אחת ויוצרים "כור היתוך רב-תרבותי". ציורים רבים של תורן גם תלויים על הקירות.

בבית גם רישומים וציורים של יחיאל שמי, דורון רבינא, שלומית אלטמן, יוסף קריספל, מרים כבסה, מאיר אגסי, בני אפרת, משה קופפרמן, משה גרשוני, יעקב דורצ'ין, אביבה אורי, נלי אגסי, יוכבד ויינפלד ואחרים.

נעמי אביב התלבטה אם לחשוף את האוסף שבביתה. "זה יותר קשה מלתת ראיון אישי", היא אומרת. "בהרגשה זה כמו לחשוף את החיים האישיים שלי. אלה שאריות של זיכרון, שרידים של זיכרון ומצד שני זה גם דיוקן עצמי. אי אפשר להתכחש לכך שזה עשוי לייצג אותך יום אחד".

אביב מציינת שאת רוב היצירות בביתה היא לא בחרה: "מרבית העבודות קיבלתי תמורת מאמר שכתבתי או תערוכה שאצרתי".

זה ניתן כתשלום או כמחווה?

"על פי רוב, זה סוג של תשלום וזו הבעיה. כאוצרת פרילנס, בגיל 53 אני עוד חיה מהיד לפה. במאה אחוז מהמקרים אני מעדיפה תשלום, אבל ברוב המקרים אני מקבלת עבודות. לשמחתי, אני יכולה מפעם לפעם למכור עבודה. לצערי, זו בדרך כלל תהיה עבודה אטרקטיווית וחשובה לי. לשמחתי, כשאתה מגיע למצוקה - ואני מגיעה לעתים קרובות למצוקה כלכלית - אז טוב שאפשר למכור משהו. לצערי, זה יוצר באוסף איזשהו חור. באותו רגע שאתה נפרד מהיצירה, שהיתה מרכיב מהותי באוסף, פתאום הוא נהיה חסר".

יש לך דוגמה?

"מכרתי עבודה של רפי לביא מ-67', שמן על בד, בעלת אופי קצת פופ-ארטי. אני חושבת שיש מעטים כאלה, אם בכלל. רפי לא אהב את העבודות מהתקופה הזאת והשמיד את רובן, אבל זו היתה עבודה מאוד מיוחדת. לשמחתי, היא מצאה בית טוב ואני שילמתי עם זה חובות. מכרתי גם עבודה של יחיאל שמי שהיה חבר חשוב. היה לי קשה מאוד למכור אותה לאחר מותו. מכרתי גם עבודות של קופפרמן. אצרתי לו פעם תערוכת יחיד והוא היה נדיב בצורה יוצאת דופן. הוא נתן לי ארבעה רישומים קטנים של נייר וציור גדול. נשאר לי רק רישום קטן אחד. אני נעה בין הבולימיה של הרצון להמשיך ולהכיל את כל מה שהגיע לפה לבין הצורך להיפטר מהכל. אני גם לא כל כך אוהבת את החמדה שנוספה לאספנות".

אביב מציינת שבתקופות שיכלה היא גם רכשה עבודות: למשל, ציור של משה גרשוני שתלוי ליד הספרייה ותצלום של דגנית ברסט שתלוי בסלון.

מבחינה רגשית, היצירות של כהן גן, שקיבלה תמורת כתיבת מאמרים, הכי חשובות לה, היא אומרת. "אני חושבת שכל אחד יהיה שותף להרגשה שכל מפגש אתו זה מפגש עם מיתוס. מיתוס וכאוס". היצירות החשובות לה ביותר, "מבחינה השראתית", הן אלה של תורן. "לחיות עם עבודות שלו זה לחיות עם מודל מזוקק של אמנות במובן הכי נקי, מושגי, טהור", היא מסבירה. "בארץ קשה למצוא מקום שיציג אותו, אבל בלונדון הוא נחשב לאחד האמנים החשובים. בימים אלו יושבים אתו אוצרים מהטייט ובוחרים עבודות שלו מתקופות שונות לאוסף של המוזיאון".

בחדר השינה, מעל המיטה, תלויה קבוצת יצירות של אמניות. אביב קוראת לזה "קיר המיתות". הוא כולל תצלום של אמה, שצילמה זמן קצר לפני מותה; עבודה של מיכל היימן ובה שלוש נשים מתות: רחל המשוררת, אווה הסה ואביבה אורי, ועבודה של ענת בצר עם הכיתוב: "I'm in my bad, I'm dying".

אמנים קודמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו