בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אי המטמון

גיורא חמיצר בטוח שאנחנו בעיצומו של תור זהב בתולדות הדרמה הישראלית. עכשיו הוא חוזר למסך עם סדרת טלוויזיה לילדים, בכיכוב שבעה צעירים אלמונים. בפעם האחרונה זה נגמר עם 12 אלף ילדים בפארק ועדי הימלבלוי

תגובות

גיורא חמיצר

גיל: 36

מצב משפחתי: נשוי + 1

מגורים: תל אביב

תפקידים קודמים: יוצר השעשועון "ששטוס" והסדרה "השמינייה"

עוד משהו: מעביר את שעות הפנאי בהאזנה למוסיקה, בעיקר לג'ז

הפרק הראשון של סדרת הדרמה היומית "האי", ששידורה החל השבוע בערוץ הילדים, נפתח ביום שבו מחריב אסטרואיד את העולם. לאחר האסון מובלים שישה ילדים לתוך אי ורק שם מתברר להם שזה המקום היחיד ששרד. הם לבד בעולם ומצבם קשה אפילו מזה של רובינזון קרוזו, שקיווה כי יום אחד תגיע ספינה ותגאל אותו מבדידותו. השנה היא 2012.

נבואות נוטות להגשים את עצמן לפעמים, אך באופן לא מפתיע העניין הזה לא הטריד במיוחד את לקוחות בית הקפה התל אביבי שבו נערך הראיון עם יוצר הסדרה, גיורא חמיצר. ריח הקפה והקרואסונים נישא באוויר, אנשים סגרו עסקות בכיסאות שלידנו וחמיצר הפעיל את המחשב וסובב את הצג אלי. "רוצה לראות"? הוא שאל, וחייך בסיפוק כשראה את התגובה למצגת. "מדהים, נכון"?

"האי" נולד עם מות הסדרה הקודמת שיצר חמיצר, "השמינייה". בדיוק בשבוע שבו שודר הפרק האחרון של הסדרה, שהיתה אחת המצליחות בתולדות ערוץ הילדים, סיים חמיצר לכתוב את הפרק הראשון של "האי". הסדרה החדשה, שהוזמנה על ידי HOT, אמורה להיות הדבר הבא בקרב הצופים הצעירים - ואם לשפוט לפי התגובות הראשונות, היא תעמוד במשימה הזו בכבוד.

ארבעה ימים לפני שידור הפרק הראשון של "האי" בטלוויזיה נערך אירוע ההשקה של הסדרה. "זו היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי את הפרק הראשון מול קהל", נזכר חמיצר. "הגיעו מאות אנשים, חלקם מעריצי 'השמינייה' שבאו עם הוריהם, וראיתי את העיניים נעוצות במסך הענק שעליו הוקרן הפרק. ההרגשה היתה שהקהל נתבע שלא למצמץ, ראיתי את האנשים נשאבים פנימה, והבנתי שלזה קיוויתי. הרבה חודשים אתה עובד באפלה, כתסריטאי וכעורך. סמכנו רק על עצמנו וראיתי את תחושת ההקלה אצל כולנו. כבר הוזמנה עונה שנייה. עוד לא נסגרו תאריכים, אבל אני יודע שזו הצלחה".

את "האי" מפיקה קופרמן הפקות. עופר ויצמן מביים את הסדרה וירון ארזי הוא העורך. בעונה הראשונה יהיו 50 פרקים, שעלות כל אחד מהם כ-150 אלף שקל - בערך כמו פרק ב"השמינייה", שבה כל עונה של 60 פרקים עלתה 8 מיליון שקל.

הדימיון ל"השמינייה" אינו מסתיים כאן. כמו בסדרה הקודמת של חמיצר, גם רוב כוכבי "האי" הם שחקנים צעירים ואנונימים בני 12-18. יון תומרקין (משחק בסדרה את טומי) הוא אמנם בנו של יגאל תומרקין, אך השמות ארז רונן (מיילו), עוז זהבי (צ'יף), יעל גרובגלס (ג'ני) ואביגיל הררי (ליבי) לא ממש אומרים משהו לקהל. הפרצופים המוכרים היחידים מבין כוכבי הסדרה הם ליאת בלו (שהופיעה ב"הדוגמניות") ודניאל מורשת (מייקי) - שפשוט מזכיר את הארי פוטר.

ואולם בהתחשב בכך שגם עדי הימלבלוי ושירה וילנסקי היו אנונימיות עד ל"השמינייה", אפשר לשער שלפחות מישהו מהכוכבים האנונימים יאבדו את האנונימיות לטובת מעמד של מטאור עולה.

"בחרנו ילדים מוכשרים שנראים טוב", מסביר חמיצר. "הצעיר ביותר הוא בן 10 והמבוגרת בת 23. תמיד ליהקתי אלמונים לתפקידים הראשיים, על אף שברור שקשה להם. לאחר שלושה חודשי צילום אינטנסיוויים ילד בן 12 נמצא על סף התמוטטות, אבל בדקנו שהוא יעמוד בזה לפני הצילומים ואחרי זה הוא יהיה מאושר. כך זה גם היה ב'השמינייה' והוכיח את עצמו.

"ביום הראשון של הצילומים כינסתי אותם. הסברתי להם מה זו מצלמה, לאן עליהם להסתכל ובעיקר לאן לא - והזהרתי אותם. אמרתי להם שדיר באלק אם ההצלחה תעלה להם לראש".

חי בעולם של ילדים

גם לחמיצר עצמו יש כמה סיבות טובות להרגיש מצוין לגבי עצמו, אך הוא מסרב להתהדר בהן. אביו הוא איש התקשורת והחידונאי דן חמיצר; השעשועון שיצר, "ששטוס", משודר כבר 16 עונות ברצף בערוץ הילדים; ועל הסדרות "השמינייה" ו"האי" הוא חתום כיוצר, תסריטאי ועורך מוסיקלי.

"אני חי בעולם של ילדים מאז שהשתחררתי מהצבא", הוא אומר. "הייתי איש גלי צה"ל ויום אחרי השחרור קראו לי לערוץ הילדים. אני מניח שאם היו קוראים לי לערוץ הספורט, הייתי נשאר שם. בסופו של דבר נשארתי כי נהיה לי טוב, גם בערוץ עצמו וגם בעולם של הילדים.

"זה ערוץ נישתי, ואתה יכול לבנות לך שם טריטוריה שאף אחד לא מתערב בה ולא מפריע לך. זה דבר שחשוב לי במיוחד. יחסית לערוצי נישה אחרים יש בו גם יותר תקציב, ואין אף ערוץ למבוגרים שהציע לי חופש אמנותי ויצירתי כמו בערוץ הילדים. הרעיונות שלי נהפכים שם לסדרות בלי פיילוטים וועדות".

בתחילת העשור לקח חמיצר חופשה קצרה מעולם הילדים לטובת מגורים בארה"ב, שם הספיק להשלים תואר בהיסטוריה. "חזרתי לישראל ב-2004 ודי מהר התחילה 'השמינייה', ששינתה את חיי מקצה לקצה", הוא מספר. "לפני כן הייתי פרילנס ויועץ, וזו היתה הפעם הראשונה שבה עשיתי פרויקט שתפס את כל כולי וגרם לי לאושר. פעם ראשונה שכתבתי ועשיתי דרמה ולא עוד שעשועון".

את "האי" מכנה חמיצר סדרה יומרנית. "זו סדרה קשה להפקה ברמת המורכבות שלה", הוא מסביר. "חלק מהצילומים אמנם התקיים ברעננה, אבל היו 40 ימי צילום בחוץ, וזה הרבה. צילמנו בתל אביב, במרינה באשקלון ובחוף דור. הגענו לנחל, למערה. היה קשה".

לעשות סדרה על אי בודד זה לא בדיוק רעיון מקורי.

"'האי' הוא שילוב בין 'בחזרה לעתיד' לנוסטלגיה של 'איים אבודים'. אלה דברים שהדור שלי גדל עליהם ואני רוצה לתעד אותם בעבור הדור הבא. הרבה פעמים רעיון הוא דבר מקרי, וכמעט תמיד הוא שולי. הרעיון עובר המון גלגולים, ומה שמשנה זה מה שעושים אתו. אלעד קופרמן, המפיק, בכלל רצה לעשות ריאליטי, ואני רציתי המשך לדרמה של 'השמינייה', וככה זה נולד.

"90% מההחלטות שאני מקבל נולדות מתוך אינטואיציה. הרי בישראל אין באמת כסף לעשות סדרה שמתרחשת בעתיד. אי אפשר לעשות פה את העתיד שרואים בסרטים הוליוודיים. רק בתקציב שהקדישו בהפקה של 'אבודים' לקייטרינג יכולתי להפיק פה עונה שלמה. אין פה כסף לספינות חלל, אפילו לא לבנות את תל אביב כמו שתיראה בעוד 20 שנה. זה היה פשוט לחשוב על מקום שייראה כאילו אין בו כלום".

איך אתה מתמודד עם התקציבים הנמוכים?

"כיוצר, אני רוצה כמה שיותר תקציבים לסדרות דרמה, כי זו העבודה שלי. אני לא רוצה שישתנו הכנסות מפרסום ומנויים, כי השוק רעוע. מספיק שבחודש אחד הלווין במשבר ובעוד חודש יש בעיות - וחצי מענף הטלוויזיה קורס. בכל עונה שמזמינים אצלי משהו, אני מרגיש שהיה נס. אני מרגיש מבחינה זו כמי שתלוי על בלימה.

"וצריך להודות באמת: אין עוד מדינה עם חמישה מיליון תושבים וכזו טלוויזיה מקורית ואיכותית. בכל ז'אנר מקורי שתבחרי תמצאי שזה בון-טון שהיוצרים קמים בבוקר ובוכים, ואחר הצהריים מתיישבים וכותבים למרות כל הקיטורים. לפני 15 שנה לא היית מוצאת פה את הדרמות האלה, ועכשיו אנחנו בתור הזהב של הדרמה הישראלית והיצירה המקורית. כדאי להמשיך וליצור כל עוד אפשר, כי אי אפשר לדעת מה יהיה. עם זאת, יש לי את המאבק שלי בתוך התקציבים".

כלומר?

"לעשות פחות פרקים עם יותר כסף. במקום 50 פרקים לעשות 30 יותר מושקעים. את עיקר הכסף להשקיע בתפאורה וביותר ימי צילום. אני מרגיש שאף פעם אין לי מספיק שחקנים טובים, אין לי זמן לחזרות ומספיק 'טייקים'.

"אנחנו קורעים את התחת כדי שזה יפגע כמה שפחות, אבל זו עבודה מטורפת. כי התוצאה של זה היא לשבת חצי יום בחדר עריכה כדי לתקן מה שבאולפן אפשר לפתור תוך עשר דקות. מזלנו שבחדרי ההפקה יושבת חבורה של אנשים אובססיוויים, שחשוב להם שהתוצאה תיראה יותר יקרה וטובה.

לסדרות שלי יש אימפקט אחר

הביקורת של חמיצר כלפי תעשיית הטלוויזיה המקומית אינה מסתכמת בענייני תקציב. "הייתי רוצה לראות פה פחות ציניות", הוא מצהיר. "שהפקות ציניות כמו טלנובלות יתכנסו אל המקום הראוי להן באיזו נישה נידחת ויפנו מקום לסדרות שנעשו בדם, יזע ודמעות. זה, בעיני, הדיסוננס הכי גדול. באמריקה טלנובלה היא מוצר טלוויזיוני שאף אחד לא טורח לכתוב ולדבר עליו".

ולמה פה כן?

"כי משהו נדפק פה ביחס שבין הפקות כאלה לחגיגה התקשורתית. וחשוב לי להדגיש שאני לא אומר את הדברים מתוך יומרנות ופלצנות, אלא כדי לתת פרופורציות נכונות".

במה אתה נבדל מההפקות האלה?

"אולי אני משלה את עצמי, אבל אני חושב שיש לסדרות שלי אימפקט אחר. אני יודע שכל ילד יראה כל פרק של 'האי' שבע-שמונה פעמים, כמו שקרה ב'השמינייה'. אני נותן מוצר מסוג אחר. המאמץ שהשקעתי בכל פרק של 'האי' נעשה מתוך ידיעה שהפרק יחזיק מעמד מעבר לזמן השידור שלו, ואני רוצה לחשוב שזה מוכיח את עצמו".

אתה גם יוצר הסדרה, גם תסריטאי וגם העורך המוסיקלי. מה אתה קודם?

"אני לא רואה את עצמי תסריטאי. את הכתיבה אני עושה רק כדי שהסדרה תצא כמו שאני באמת רוצה. מבחינתי, זו מטלה בדרך למטרה. אם תשימי אותי באיזה מקום, אני לא אתיישב ואכתוב. סביר שאעדיף לצפות בטלוויזיה. כתיבה בעיני היא סיוט ועברתי חצי שנה של סבל.

"אבל אני לא באמת מקטר, ולגמרי מזדהה עם מה שאמר באחרונה אחד התסריטאים בראיון - שבכל יום הוא מזכיר לעצמו מחדש, שאם הוא מתלונן על דברים שלא מזמן היו החלום שלו, אז מצבו טוב. כשאני נזכר שרק לפני שלוש שנים וחצי חלמתי שיתנו לי צ'אנס לכתוב משהו, והיום אני כותב בכמויות האלה, אז ברור לי שמצבי טוב. אבל זה קשה. את 'האי' התחלתי לכתוב שלוש פעמים מחדש, והיו קטעים שהרגשתי שאני משתגע. וזה טבעי. בסופו של דבר, הדיאלוג מבחינתי הוא רק הצעה".

שאפשר לסרב לה?

"בוודאי. אם שחקן מתקשר אלי ואומר לי שממש לא מסתדר לו מה שהוא צריך להגיד, אני אומר לו שזה בסדר ושיילך על מה שהוא מרגיש. בסופו של דבר זו רק דמות בדרמה, זה לא מחזה של שייקספיר. אני כותב כמה אלפי מלים ביום במשך ארבעה חודשים, וזה לא שיבש הדיו, אלא מתייבש לי המוח.

"כשאני כותב דמות, חצי ממנה הוא שלי והחצי האחר הוא של השחקן. לכן חשוב לי ללהק כמה שיותר מהר תוך כדי תהליך הכתיבה. ב'השמינייה' השחקנים התחברו אל הדמויות ונשאו אותן קדימה. האחראיות שמוטלת על השחקן היא מאוד גדולה בעיני, ולכן הכי חשוב לי שהוא יהיה אינטליגנטי. לשמחתי, מצאתי כאלה".

עד כמה חשובה לך העברית שלהם?

"חשוב לי שתהיה שפה מדוברת, אבל יש דבר אחד שאני לא מתפשר עליו - שם המספר. אם מישהו יאמר לי 'עשר ספרים' אני לא אקבל את זה. זה לא יעבור. כל פעם שיש מספרים בתסריט אני מנקד, כי הילדים טועים בזה. בשאר הדברים, אני חופשי אתם. יש לנו בסדרה בית מחסה. לא אתן למישהו לומר 'טוב, קדימה לבית המחסה', אלא 'הולכים לבית המחסה', ויש הבדל.

"לא אקפיד על בג"ד-כפ"ת, כי כשאני רואה סדרות ישראליות בטלוויזיה אני מקבל לפעמים צמרמורת מהזיוף. אני רוצה שידברו בשפה מדוברת, אבל לא עילגת. זה ללכת על חבל דק, ולכן גם כאן הפתרון הוא שהדמויות יהיו אינטליגנטיות. לא תהיה בסדרה שלי דמות טיפשה, כי זה לא מעניין".

למשל?

"כשאני רואה את 'האלופה' ודומותיה, חורה לי כצופה שחלק גדול מהדמויות כתובות כלא אינטלגינטיות. אין להן שום דבר מעניין להגיד, ויפתיע אותי אם אמצא בבית של הדמות הזו ספר. מקסימום הוא יהיה מקלקר. חלק מהאחריות שלי כמי שכותב לילדים זה להראות שהדמויות סקרניות. לא פרופסורים, אבל אינטליגנטים. כך זה גם אף פעם לא משעמם - ולא לשעמם זו המטרה הראשונה שלי".

לרדת מהאולימפוס

כמו ב"אבודים", כל פרק ב"האי" מתרחש בהווה ובעבר. עם התקדמות הסדרה מתברר כי כל הילדים הם עבריינים, ואט אט נחשפים הפשעים שלהם. למשל, אם עד פרק 14 לא ברור למה שתי אחיות יושבות בכלא, שם זה יתברר. ובהתחשב בנפלאות ה-VOD, יש לשער שאת הפרקים האלה יזמינו הצופים שוב ושוב.

"רציתי לעשות סדרה ב'לופים'", אומר חמיצר. "שיראו חמישה פרקים ואז יגידו: 'רגע, זה לא מה שחשבתי קודם', יחזרו לפרק הראשון ויראו את זה באור אחר. בפרק 42 תחזור לפרק 17 וב-VOD תחזור אליו שוב ושוב, אחורה וקדימה".

הסדרה משודרת ב-14:30 וצופים בה ילדים. מה פתאום הגיבורים שלה הם עבריינים?

"זה חלק מהדרמה, וזה מה שמעניין אותי. וחוץ מזה, בסוף יש סיבה להכל. לא צריך לשכוח שהעולם חרב לא בגלל שהם רצו בזה. זו גם סדרה על גורל".

כעת, כש"האי" כבר על המרקע, חמיצר מנסה לחזור לשגרה - אבל לא שוכח את כוכבי הסדרה שלו. "חייהם של הילדים השחקנים השתנו, הם יצטרכו להתחיל להתמודד עם ההצלחה וזה לא קל", הוא אומר. "ייקח להם כחצי שנה עד שנה לחזור לעצמם, ואני משתדל להוריד אותם מהאולימפוס. אני אומר להם שהם עבדו קשה והזיעו, הגשימו חלום - ועכשיו הם צריכים לחזור לעצמם כמה שיותר מהר.

גם אני מתאושש. אני עורך עדיין את פרקי סיום העונה ומפתח בעבור זכיינית ערוץ 2 קשת פורמט של שעשועון שעדיין לא ברור מה יקרה אתו. אבל יותר מהכל אני בזמן התאוששות מהשנה הקשה שעברתי - ומיכאל, בני בן החצי שנה, מרוויח עוד שעות אבא, וזה המון". ו

5 תמונות גיורא חמיצר

סוף שנות ה-80: לימודים במגמת מוסיקה בבית הספר אלון ברמת השרון

1994: יוצר את השעשועון הראשון שלו - "ששטוס"

1994-2004: מגורים בניו יורק

2006: 12 אלף ילדים מגיעים להקרנת פרק הסיום של "השמינייה" ביד אליהו

2007: הולדת הבן מיכאל

פרקי המשך

כך תורגמה הצלחת הסדרה הקודמת של חמיצר, "השמינייה", למוצרים לילדים

ספרים: "השמינייה ותעלומת המסכה הבורמזית", "השמינייה בעקבות הקרדינל המוזהב" ו"השמינייה ומזימת ליל הסמוראים".

תיקים

אלבום מדבקות

גלידה

בגדים



גיורא חמיצר


האב, דן חמיצר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו