בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סופה של התנועה הלאומית הפלשתינית

בכירי הרשות הפלשתינית נוטשים את הגדה המערבית. נביל שעת ומוחמד דחלאן עברו להתגורר בקהיר. מוסדות אש"ף הפסיקו לתפקד, והארגון נהפך ללא-רלוונטי בפוליטיקה הפלשתינית. לאומיות פלשתינית במשבר, דקה לפני ועידת אנפוליס

תגובות

בקיץ 1971 פירסם פרופ' יהושע פורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים את ספרו החשוב "צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918-1929" (בכתיב זה). גבריאל בר, המורה והחוקר הוותיק, שיבח בהקדמה לספר את "העבודה החלוצית בתחום, שהטיפול המדעי בו היה מוזנח". מיטב החוקרים בתחום, ובכללם ערבים, גמרו את ההלל על עבודתו של פורת. לא מעט פלשתינאים בעלי חוש ביקורת עצמית העירו במרירות, שאת העבודה הטובה ביותר על ראשית הלאומיות הפלשתינית כתב דווקא חוקר ישראלי.

ספרו של פורת עוסק אמנם בעשור הראשון של המנדט הבריטי בארץ-ישראל, אבל הוא התבסס על מחקר שנערך בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים, שבהן ידעה הלאומיות הפלשתינית פריחה מחודשת אחרי המכה האנושה שספגה ב-1948. אבל יותר מ-35 שנה אחרי ספרו של פורת, אם יבוא בימים אלה חוקר שיבקש לחבר המשך לעבודתו, הוא יוכל לפרסם אותו תחת הכותרת "קמילתה ושקיעתה של התנועה הלאומית הערבית הפלשתינית".

לא תהיה הגזמה רבה בקביעה שהתנועה הלאומית הפלשתינית כמעט חדלה להתקיים בשנים האחרונות. שלטון הרשות הפלשתינית בגדה ובעזה בקושי מתפקד. הקמת הרשות היתה אמורה להיות השלב המכריע לקראת הגשמת המאוויים הלאומיים הפלשתיניים, אך שלטונה כשל לחלוטין. מחמוד עבאס (אבו-מאזן), לועגים ברחוב הפלשתיני, הוא לא יותר מנשיא המוקטעה ברמאללה.

מוסדות אש"ף, שהתיימרו לייצג את כל פלגי העם הפלשתיני, נהפכו בשנים האחרונות לגופים מיושנים וחסרי חשיבות. אין בהם ייצוג לתנועה דתית-לאומית כמו חמאס (שבה הדת קודמת ללאום), ושתומכיה הם כשליש מהציבור הפלשתיני. בוועד הפועל של אש"ף, הגוף הביצועי בארגון, ובמועצה הלאומית שלו (הפרלמנט של אש"ף, שאינו מתכנס כלל) יש ייצוג מכובד לתנועות שמאל פלשתיניות (החזית העממית, החזית הדמוקרטית ועוד), שמזמן אינן קיימות. אש"ף הוא מזמן גוף לא רלוונטי בפוליטיקה הפלשתינית.

הנטישה הגדולה

אחד הסימנים המובהקים לשקיעתה של ספינת הפרויקט הלאומי הפלשתיני הוא הנטישה של רבים מצוות המלחים שלה. נביל שעת, מוותיקי אש"ף, שהיה שר בממשלה הפלשתינית אחרי שחזר למולדת עם ערפאת והתמקם בעזה, שב לביתו בקהיר ושם הוא ממשיך לנהל את עסקיו המשגשגים. גם מוחמד דחלאן וחסן עספור, עד לפני זמן לא רב שרים ויועצים רבי כוח בעזה, מבלים עתה את רוב זמנם בקהיר, עם משפחותיהם.

ברמאללה מעריכים שכ-50 אלף מתושבי הגדה עזבו בשנים האחרונות. רובם המכריע של העוזבים הם בעלי בתים ונכסים בעמאן. אלה קצינים ופקידים, בכירים וזוטרים, שבאו לרמאללה ולשכם כדי לעבוד במוסדות הרשות הפלשתינית. עכשיו, כשהרשות בקושי שורדת, הם עוזבים. כסף אין, המשכורות מתעכבות, המשרדים משותקים. בכל יום הם עדים לאירועי ירי ולפשיטות צה"ל. הכלכלה התמוטטה ובני משפחתם מעוכבים תדיר במחסומים.

בביקורים באחרונה אצל שרים ופקידים בכירים המתגוררים ברמאללה, התברר לא פעם שלמעשה הם גרים כאן רק חלק מהזמן, לבד. דירתם ברמאללה התרוקנה והאשה והילדים לקחו את רוב המיטלטלים, עזבו את הגדה ועברו, או חזרו, למזרח הירדן.

בעוד הפרויקט הלאומי הפלשתיני נראה כמחוסל, אי אפשר לומר שהבעיה הפלשתינית נעלמה. היא בהחלט קיימת. כמיליון וחצי פלשתינאים חיים בעזה בתנאי דוחק ומצור. מצוקה פוליטית, חברתית וכלכלית יש בגדה. פליטים ומחנות עדיין יש, ויש גם שאיפה לסלק את מה שנתפש כשלטון ישראלי כובש ועושק, ישיר או עקיף. אלא שאם התנועה הלאומית - קרי אש"ף, פתח והרשות - פשטה את הרגל ואינה מסוגלת לפתור את הבעיות האלה, צריך לחפש את התשובה במקומות אחרים.

המקום הבולט ביותר הוא העולם הערבי. מדינות ערב חוזרות בשנים האחרונות לתמונת הבעיה הפלשתינית. עשרות שנים מילאו הערבים תפקידי מפתח בהיסטוריה הפלשתינית. השיא היה ב-1948, אבל גם אחרי הקמת מדינת ישראל המשיכו הערבים לתמוך בפלשתינאים. כך היה עד מלחמת יום הכיפורים ומעט אחריה, עד שבאו אש"ף וערפאת וסילקו את האחים הערבים. "אנחנו בעלי הבעיה, ורק בידינו עצמאות ההחלטה" - אלה היו הסיסמאות הנודעות ביותר של אש"ף, שניצל את האינתיפאדה הראשונה, חתם על הסכם אוסלו וביקש להגיע באופן עצמאי להסכם עם ישראל.

כשהניסיון כשל, החלו מדינות ערב לחזור לתמונה. מאז ועידת קמפ דייוויד לפני שבע שנים התברר כי הפלשתינאים אינם יכולים להשיג הסדר עם ישראל לבדם. לכן, לוועידת אנפוליס מוזמנים כל הערבים, ובראשן סעודיה, ולא רק הפלשתינאים שכשלו.

רק נאמני ירדן

חזרת מדינות ערב למרכז העניינים מקבלת ביטוי בנעשה בגדה ובעזה. ממשלת ירדן, בעידוד ישראל, חזרה להפגין נוכחות בגדה המערבית ובעיקר במזרח ירושלים. שנים ארוכות ניסו ערפאת ואנשיו לתפוס את המשרות הבכירות במוסדות האיסלאם בירושלים ובהר הבית. בעבר היו להם הצלחות, אך באחרונה סולקו תומכי הרשות ואש"ף מכל עמדות המפתח בירושלים. כיום המופתי, מנכ"ל הוואקף ובעלי תפקידים בכירים אחרים הם נאמני ירדן בלבד.

המלך עבדאללה השני וראשי הממשל בעמאן מקפידים להכריז בפומבי שאין להם שום שאיפות ביחס לגדה. ייתכן שזה נכון, אבל אין ספק שההתעניינות שלהם בנעשה במערב הירדן גדלה והולכת. עבד אל-סלאם מג'אלי, נאמנו של עבדאללה ומי שהיה ראש ממשלת ירדן, קיים בזמן האחרון ביקור ממושך מאוד בגדה. הוא נפגש עם אישי ציבור שם ולא הסתיר את התוכניות לכונן שיתוף פעולה בין שתי הגדות.

אין מנוס משיתוף פעולה כזה, שיהיו לו גם השלכות מדיניות. ככל שחומות ההפרדה בין ישראל לגדה המערבית הולכות ומתגבהות - יחסי הגדה עם ירדן מתהדקים. התהליך הגיוני: אם תושב שכם אינו יכול לצאת לחו"ל דרך נמל התעופה בן-גוריון, אין לו ברירה אלא לצאת דרך ירדן. התמונה דומה בעזה, שמצרים נאלצת להיות מעורבת יותר ויותר בנעשה בה.

את החלל הריק שמותירה הלאומיות הפלשתינית המובסת והקמלה ממלאים גם הגופים האיסלאמיים השונים. הכוונה אינה לחמאס, שהוא כאמור ארגון דתי-לאומי, אלא לתנועות שהלאומיות רחוקה מהן. בחברון ובערים אחרות בגדה גבר מאוד באחרונה כוחה של "מפלגת השחרור" (חיזב אל-תחריר). עיתונאי בריטי ששוחח עם מכרים בחברון התרשם שחיזב אל-תחריר היא המפלגה הפופולרית ביותר באזור. זו תנועה דתית ותיקה, הפעילה עוד מימי השלטון הירדני בגדה, שמבקשת להחזיר את החליפות האיסלאמית. היא עברה פילוגים ומאבקים והיו שראו בה בדיחה, אבל היום לא מזלזלים בה.

גם בעזה מופיעות קבוצות דתיות שאינן לאומיות. אולי גם התחזקותה הניכרת של התנועה האיסלאמית בישראל - שמתמקדת בראש ובראשונה בעניין הדתי המוסלמי ולא בעניין הלאומי הפלשתיני - קשורה לכך.

גבול הקו הירוק ובירה במזרח ירושלים - אלה הקווים האדומים של התנועה הלאומית הפלשתינית. בכל הגלגולים שעברה התנועה הזאת, לא נראה שמץ לאפשרות של פשרה על מילימטר פחות מכך. אם ישראל לא תקבל זאת, תידון התנועה הלאומית הפלשתינית לכישלון וסופה להיעלם. ואילו אנחנו נישאר עם הבעיה ונצטרך התמודד עם מציאות שמשתנה קלות מפעם לפעם, אבל נראית יותר ויותר קשה ומכוערת.



מדינות ערב חוזרות כעת לתמונה, לאחר שמאז מלחמת יום הכיפורים הובילו אש"ף ומנהיגו יאסר ערפאת את המאבק בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו