בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השעון של מרי אנטואנט חוזר למוזיאון

בתוך קרטונים בלויים, ארוזים בנייר עיתון, נמצאו 40 השעונים שנגנבו מהמוזיאון לאמנות האיסלאם ב-1983

תגובות

בעקבות הזמן האבוד

בתוך קרטונים בלויים, ארוזים בנייר עיתון, נמצאו עשרות מהשעונים הנדירים שנגנבו מהמוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים לפני 24 שנה, במה שכונה אז "שוד המאה". שנים רבות עסקו חוקרים רבים, ללא הצלחה, בניסיון לאתר את כמאה השעונים הגנובים - כמעט כולם עתיקים ויקרי ערך - השייכים לאחד האוספים החשובים בעולם. בקרוב, יוצגו 40 השעונים האבודים בפני קהל המבקרים במוזיאון.

בין הפריטים שאותרו השעון המפורסם והיקר ביותר באוסף - שעון כיס עשוי זהב ובדולח הסלע, שאמן השעונים הצרפתי אברהם לואי בראגה (1747-1823) בנה במשך כמה שנים בעבור המלכה מרי אנטואנט. זהו פריט היסטורי יחיד במינו, שלאחר הגניבה הוערך שוויו במיליוני דולרים.

השוד אירע בלילה שבין שישי לשבת, 15-16 באפריל 1983, עת כופפו פורצים את סורגי השער האחורי של מוזיאון האיסלאם ופרצו אליו. הם הסתירו את עקבותיהם בעזרת משאית שעמדה בצמוד לשער והשתלשלו לחדר המוצגים בעזרת סולם חבלים. האזעקה היתה מקולקלת באותו היום, והשומר הוצב בשער הראשי ולא שם לב למתרחש. עם גילוי הנזק ביום ראשון, ביקרה במקום צמרת המשטרה, אז בראשותו של המפכ"ל אריה איבצן, שהעריכה כי מדובר בפריצה מוזמנת - זאת, כיוון שהפורצים ידעו לקחת את הפריטים היקרים ביותר באוסף.

התעלומה היתה גדולה - השעונים הנדירים היו מוכרים לכל הסוחרים והגלריות, והחקירות שהשתרעו על פני כל העולם העלו חרס. לא נמצא ולו רמז לאוסף הנדיר, ואיש לא בא לקבל את הפרסים הכספיים שהבטיחו המוזיאון וחברת הביטוח. יושב ראש הנהלת המוזיאון, עלי קהן, אומר שמדי פעם היו מגיעים בני אדם שטענו שיש להם מידע בדבר הגניבה, או שראו שעון מסוים במוזיאון ההרמיטז' בסנט פטרבורג ברוסיה, או לחלופין באוסף של שייח אחד במפרץ הפרסי. יש שביקשו כסף בעבור המידע, אולם החוקרים שעסקו בעניין ביטלו את כל הסיפורים האלה.

המפנה התרחש באוגוסט 2006. רחל חסון, המנהלת האמנותית הוותיקה של המוזיאון, קיבלה שיחת טלפון משען תל אביבי שסיפר לה כי עורכת דין צעירה התקשרה אליו והזמינה אותו למשרדה לשם שערוך 40 שעונים שברשותה. השען סיפר שזיהה מיד כי מדובר בשעונים שנגנבו ממוזיאון האיסלאם. עורכת הדין טענה בפניו, כי השעונים שייכים ללקוחה שנמצאת בחו"ל.

חסון מסרה את הדברים מיד לקהן ולחברים בהנהלת המוזיאון, וכעבור כמה שעות הם הגיעו למשרדה של עורכת הדין, אולם השעונים כבר הוחזרו לכספת בבנק. הם הציגו בפניה קטלוג של השעונים והיא זיהתה כמה מהם ואישרה כי הם שייכים ללקוחתה - אנגלייה המתגוררת בחו"ל, שירשה את השעונים לאחר מותו של בן זוגה. משהתברר כי מדובר בשעונים שנגנבו מהמוזיאון, עורכת הדין היתה מוכנה להחזירם וביקשה פיצוי כספי.

חברי הנהלת המוזיאון קבעו להיפגש עמה למחרת, והיא התחייבה להראות להם את השעונים כדי שיבדקו ויווכחו באילו פריטים מדובר. בדרכם חזרה לירושלים היא טילפנה לקהן ואמרה שהיא מבקשת לסיים את הפרשה תוך יום אחד. מתברר שללקוחה היה תנאי אחד ברור: ששמה לא יתגלה ושכל העסקה תיעשה רק דרך עורכת הדין.

למחרת, במשרד התל אביבי, חשפה עורכת הדין שלושה קרטונים בלויים ובתוכם ארוזים בנייר עיתון 40 מהשעונים הנדירים - בכללם אלו היקרים במיוחד שבנה האמן בראגה לפני כ-200 שנה. בנוסף לשעונה של מרי אנטואנט, היו מונחים שם שעון השולחן "סימפטיק" - אחד מהיקרים באוסף שנוצר על ידי בראגה ב-1819; ו"שעון אקדח" שנוצר על ידי האחים רושט בשווייץ בתחילת המאה ה-19.

ההתרגשות היתה רבה. חברי ההנהלה ישבו שעות וזיהו כל אחד מהשעונים שבקופסאות. רובם היו שמורים במצב מניח את הדעת, אחרים הוזנחו, ולכמה נגרמו נזקים. לאחר מו"מ קצר, מסר קהן לעורכת הדין המחאה, על סכום לא גבוה, כמחווה על הסיוע. היא התחייבה להעביר כל מידע שיהיה לה על שאר השעונים האבודים. הם חזרו לירושלים והזעיקו את קצין הביטחון, ששם אותם בחשאי בכספת.

בחודשים שחלפו מאז, התנהל משא ומתן עם חברת הביטוח שפיצתה בשעתו את המוזיאון על הגניבה. המידע בדבר הפרשה נמסר גם למשטרה ובמוזיאון עסקו בתיקון ושיקום השעונים שיהיו מוכנים לתצוגה. כעת עובר המוזיאון שיפוץ ובסופו יוצגו השעונים בתצוגה שככל הנראה תיקרא: "מרי אנטואנט חזרה למוזיאון".

בניגוד למה שהעריכו אז, ספק אם היה זה אספן חסר-מעצורים שהזמין את השוד. כעת סביר יותר להניח שמדובר בגנבים שגרתיים, מקומיים, לפחות שניים, שהמציאה התגלגלה לידיהם. כנראה, הם פירקו חלק מהשעונים, הוציאו מהם חלקי זהב ויהלומים ומכרו אותם. מהשעונים היקרים והנדירים לא יכלו להיפטר, והשאירו אותם ברשותם במשך כל השנים שחלפו מאז.

פרשת שוד השעונים היא שפירסמה את המוזיאון לאמנות האיסלאם השוכן ברחוב הפלמ"ח, בשכונת רחביה שבירושלים. למוזיאון פריטים מרשימים ומוצגות בו תערוכות של תכשיטים, אריגים, כלי נשק, שטיחים, משחקים ועבודות אחרות ממדינות האיסלאם.

ורה סלומונס, אנגלייה, שיזמה את הקמת המוזיאון ב-1974, תרמה למוזיאון את אוסף השעונים של אביה הבנקאי ואיש הכספים סיר דוד ליונל סלומונס - שב-1855 כיהן כראש העיר היהודי הראשון של לונדון. השעונים, שלא קשורים לתרבות האיסלאם, שייכים לקרן הרמן דה-שטרן משווייץ שתמיכתה הכספית מאפשרת את הפעלת המוזיאון. סלומונס גם ביקשה שהמוזיאון ישא את שמו של הפרופ' א"ל מאיר, מראשוני חוקרי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים.

דני רובינשטיין

"שוד המאה" שהסעיר את המדינה?

השוד אירע בלילה שבין שישי לשבת, 15-16 באפריל 1983. הגנבים חדרו למוזיאון דרך השער האחורי באמצעות כיפוף סורגיו, והשתלשלו לחדר המוצגים בעזרת סולם חבלים. האזעקה היתה מקולקלת, והשומר שהוצב בשער הראשי לא שם לב למתרחש. עם גילוי הפריצה ביום ראשון, ביקרה במקום צמרת המשטרה אז, בראשותו של המפכ"ל אריה איבצן, שהעריכה כי מדובר בפריצה מתוחכמת על פי הזמנה. זאת, כיוון שהפורצים ידעו לקחת את הפריטים היקרים ביותר באוסף

סופה של תעלומה

24 שנים אחרי "שוד המאה" הושבו 40 שעונים (מתוך סה"כ 100 שנגנבו) למוזיאון בירושלים (1) הכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-17 ביוני 1983, לאחר שהתגלה השוד (2) שעונה של מרי אנטואנט, המפורסם והיקר שבאוסף, שהוחזר למוזיאון (3) המשטרה מגיעה למוזיאון לאחר שהתגלה השוד



הכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-17 ביוני 1983, לאחר שהתגלה השוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו