בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדברים עברית, אבל לא רוצים להיפגש עם ישראלים

למה נרשמים 2,000 סטודנטים מצרים ללימודי עברית בכל שנה?

תגובות

פעם נכנסתי למונית עם ידידי, עיתונאי מצרי. עד הכניסה למונית התנהלה שיחתנו בעברית. עם הכניסה למונית הוא עבר לערבית. למרות ניסיונותיי להכניס מלים בעברית, הוא התעקש: רק ערבית. הוא ירד מן המונית לפני, ולא הספקתי לדבר איתו על כך. הנחתי שהוא דאג לשלומי. ולשלומו. בביקורי האחרון קיבלתי ממנו תשובה. לא שלומנו הדאיג אותו, אלא דבר אחר: הוא לא רצה שהנהג יגבה מחיר של תייר זר, אלא מחיר מקומי, נמוך עשרות מונים.

צעירים מצרים דוברי עברית, או לפחות לומדי עברית, יש בשפע. קבלו את הנתון המדהים הבא: בכל שנתון מגיע מספר לומדי העברית באוניברסיטאות השונות במצרים ללא פחות מ-2000 תלמידים. בערך 500 בוגרים מסיימים את לימודי העברית מדי שנה. שמונה אוניברסיטאות מלמדות עברית, במסגרת חוגים ללימודי שפות שמיות ובהן כל האוניברסיטאות בקהיר, כולל אל-אזהר האיסלאמית, וגם אוניברסיטאות באזורים אחרים של המדינה. כמו בישראל, ידיעת העברית מאפשרת שירות צבאי במודיעין (במצרים שנת שירות אחת חובה). בנוסף לצבא ולשירותי הביטחון, ישנו מספר לא מבוטל של מוסדות אזרחיים הקולטים דוברי עברית: רשות השידור שמפעילה היום רצועת שידור טלוויזיוני ותחנת רדיו בעברית, דסקים לעניני ישראל בעיתונות הכתובה וגם מכוני מחקר אסטרטגיים ומכוני תרגום למיניהם.

דע את שפת האויב

פעם, באופן דומה ליחס שהשתרש בישראל ללימודי הערבית, המצרים למדו עברית במסגרת "דע את (שפת) האויב". מוניר מחמוד, בן 47, אחד המורים הידועים לעברית, מסביר כי לאחר ביקור סאדאת בישראל השתנתה התפיסה כלפי לימודי העברית. בוגרי תיכון התחילו לחשוב על קריירה בתחום, ולא רק על שירות בגורמי הביטחון. בנוסף להיותו מורה, מחמוד הוא גם מדריך טיולים מזה שנים רבות, אך לפני כשנתיים הוא נענה לאתגר חדש: הקמת המחלקה העברית בחברת אקסיד xceed, חברה מצרית הנותנת שירותים לחברת מיקרוסופט העולמית. היא שוכנת באזור עתיר תעשיות היי טק שהוקם סמוך לקהיר.

"הקריה החכמה" smart village, שהוקמה על ידי שר התקשורת דאז והיום ראש הממשלה, אחמד נזיף, ונמצאת כ-20 ק"מ מקהיר על האוטוסטרדה לאלכסנדריה, מהווה משכן לחברות היי-טק רבות ומקור גאווה למצרים. חברת אקסיד מפעילה מרכז רישום אזורי למוצרי מיקרוסופט. שיחות של ישראלים המעוניינים לרשום את תוכנות מיקרוסופט שרכשו מגיעות לכאן. הם נענים על ידי צוות הטלפנים המצרים דוברי העברית שמחמוד ריכז סביבו. "חששנו שבוגרי האוניברסיטאות לא יעמדו באתגר הזה, כי הם לא מכירים את שפת היום-יום. אלה מצרים טהורים, לאף אחד מהם אין הורים יהודים, ואף אחד מהם לא ביקר בישראל. אבל ברוך השם, רכשנו ניסיון במהירות מופלאה", הוא אמר.

שאלה של איזון

מחמוד, כמו רבים אחרים, מגלה עניין אמיתי ובקיאות של ממש בנעשה לישראל. עם זאת, המצב הפוליטי והאווירה במצרים, כמו גם ההזדהות עם הפלשתינים, אינם מאפשרים לאלה לממש את סקרנותם ולבקר בישראל או להיות בקשר עם ישראלים. מחמוד, אשר יכול היה להרוויח רבות מבואם של תיירים ישראלים, סבור שכל עוד אין שלום בין ישראל לפלשתינים, אין מקום להעמקת היחסים בין ישראל למצרים. "היקף היחסים הוא שאלה של איזון. מצרים, כמו גם העולם הערבי כולו, חייבת לשמור קלפי מיקוח מול ישראל". כל אחד מדוברי העברית במצרים מציב לעצמו את גבולות הקשר עם ישראלים.

לקראת ביקור של חבר מן הארץ במצרים, הם מבקשים ספרים מסוימים. למרות שבמרכז האקדמי או בשגרירות ישמחו לעזור בכך, הם מעדיפים שישראלי שאינו נושא משרה רשמית יביא להם את הספרים. אותו כלל תקף גם לגבי פגישות עם ישראלים: יש המוכנים להיפגש עם הדיפלומטים, ויש כאלה שמוכנים לפגוש רק מי שאינם מייצגים את המדינה.

"מה נשמע, אח שלי"

רוב דוברי העברית במצרים, גם אלה היודעים את השפה על בוריה, מעולם לא ביקרו בארץ. הנקודה הקרובה ביותר שהגיעו אליה היא מעבר הגבול בטאבה. להלן כלל: ההנחה של התיירים הישראלים יכולה להיות שאם האדם העומד מולך בטאבה אינו לובש מדים, קרוב לוודאי שהוא עובד באחת מסוכנויות התיירות, וייתכן מאד שהוא שולט היטב בעברית. השיחות שלי עם מוסטפא מוחסן, שמתפרנס מתיירות ישראלית נפתחות במלים: "מה נשמע, אח שלי?" ועבורו, העברית היא "השראה מהשחקים". לפעמים הוא חוזר אל העברית הספרותית. "חושבני שכן", הוא עונה על שאלתי.

לא רק ביקורים בישראל נדירים מאד לדוברי העברית, אלא אפילו ביקור במרכז האקדמי הישראלי בקהיר אינו מעשה שבשגרה בקרב הסטודנטים לעברית במצרים. המרכז הוקם בשנות ה-80 במסגרת המאמצים להדק את קשרי האקדמיה והתרבות בין המדינות. מצרים אמנם התחייבה להקים מרכז דומה בישראל, אך העדיפה שלא לעשות זאת. מדי כמה שבועות מתארח במרכז סופר, משורר או חוקר ישראלי. סטודנטים מצרים נעזרים בצוות העובדים ובספרייה שבמקום לעבודות המחקר שלהם. בשבוע שבו ביקרתי במקום התארחו במקום סטודנטים שכותבים עבודות על חנה סנש ויצחק לאור. הם קיבלו עזרה מקיפה.

הד"ר גבי רוזנבאום, חוקר ותיק של התרבות המצרית ומתרגם מערבית, הוא כיום מנהל המרכז האקדמי. בכניסה לבית שבו שוכן המרכז האקדמי מוצבת שמירה הדוקה. כל אורח מתבקש לגשת לאנשי הביטחון ולהירשם. לדברי הד"ר רוזנבאום, הבדיקה לא צריכה להרתיע את האורחים. "עושים תחקיר פעם אחת ואח"כ לא שואלים את האורחים כלום", אומר רוזנבאום ומוסיף: "שווה לבוא, כי לנו יש את הספרייה העברית הכי טובה במצרים".

מחכים למצרים

המרכז הישראלי בקהיר (בתצלום) קם במסגרת הסכמי השלום, במטרה להדק את הקשרים האקדמיים והתרבותיים בין שתי המדינות. למרות התחייבות מצרית להקים מרכז דומה בישראל, מצרים בחרה שלא לעשות זאת עד כה

30 שנה לביקור סאדאת בישראל

כתבה שלישית בסדרה

הפרקים הקודמים: 1. מסע יבשתי למצרים מגלה שהמרחק בין ת"א לקהיר רק הולך וגדל. 2. למה אי אפשר לשיר שיר לשלום בבית כנסת בקהיר? בפרק הבא: הממשל המצרי אינו מבין את הטענות הישראליות על "טמפרטורת" השלום



המרכז הישראלי בקהיר, בשבוע שעבר. למטה: אחד מראשי המרכז בעבר, הפרופסור שמעון שמיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו