בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על רופאים ונחשים

* עוד מימי קדם נקשרה דמותו של הנחש במקצוע הרפואה. מנחש הנחושת של משה עד למטותיהם של הרמס ואל הרפואה אסקלפיוס - סמלים שנוצרו בתרבויות עתיקות משמשים עד היום גופים רפואיים שונים, כשכל אחד מייצג תפישה אחרת של תפקיד הרופא ומעמדו בחברה0

תגובות

הקשר ההיסטורי בין נחשים לרפואה מתבטא בשני סמלים עתיקים מרכזיים: מטה ועליו מלופף נחש שאחז אל הרפואה היווני אסקלפיוס, והקדוסאוס - מטה מכונף עליו כרוכים שני נחשים המביטים זה בזה ומקורותיו האיקונוגרפיים בתרבויות הבבלית והמצרית, אותו אחז האל האולימפי הרמס. שני הסמלים נפוצים כיום כמייצגים של גופים רפואיים בעולם, אך מאחוריהם ניצבות תפישות שונות של תפקיד הרופא ומעמדו בחברה האנושית.

בתנ"ך מופיע לראשונה סמל נחש בספר במדבר (כ"א, 4-9), כאשר משה יוצר את ה"נחושתן" - שרף-נחש מנחושת בעל יכולות ריפוי. אלוהים משלח בעם ישראל שחטא נחשים ארסיים, ולאחר שזה מכפר על עוונותיו מצווה על משה: "עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס, והיה אם נשך הנחש את איש, והביט אל נחש נחושת, וחי". כיום מתפתל הנחושתן סביב המנורה בסמלה של ההסתדרות הרפואית בישראל.

נחש כייצוג סימולטני של חיים ומוות אפשר למצוא בתרבויות עתיקות רבות. במורשת הבבלית, למשל, נקשרת דמותו לאלה-האם - מקור החיים עלי אדמות - כאשר בין ממצאי התקופה קיימת העדות המוקדמת ביותר לקדוסאוס (Caduceus). בין השאר, מופיע הסמל על כלי טקסי לשתיית יין משנת 3,500 לפנה"ס המשויך לשליט העיר הבבלית העתיקה לאגש. נחשי הקדוסאוס (זכר ונקבה) המופיעים על הגביע מייצגים את האל נינגישזידה, פטרון הרפואה, שנחשב לשליח עלי אדמות של אלת השמש נינגירזו.

גם במצרים העתיקה מופיע הנחש כחלק בלתי נפרד מהאטריבוטים השלטוניים. אפשר לאתרו בכתר של מלך מצרים התחתונה, והוא נקשר ביכולות מאגיות - בהן יכולות ריפוי שיוחסו למלך. הקשר ההדוק ביותר בין נחשים לרפואה מתקופה זו מתגלם במיתוס על האלה איזיס. לאחר שהאל אוזיריס נרצח על ידי יריבו האל סת, ילדה אשתו איזיס את האל הורוס - כאשר בזמן הלידה הגנו עליה שבעה נחשים. סת הפך לנחש ארסי והכיש את הורוס כמעט למוות, אך אל הקסמים תות ניטרל את הארס הקטלני, הציל את הורוס ואף חשף את איזיס לאמנות הריפוי. גם כאן לנחשים תפקיד כפול: מזיקים ומגינים.

במיתולוגיה היוונית מצוידת דמותו של שליח האלים הרמס, בנם של זאוס והנימפה מאיה, בסנדלים וכובע מכונפים ובקדוסאוס - הנתפש כגלגול מאוחר יותר של מטה נינגישזידה. את הקדוסאוס קיבל הרמס מאפולו לאחר שהמציא נבל משריון צב בהיותו בן יום אחד בלבד, דבר שאף זיכה אותו ואת אמו במעמד של אלים. במיתולוגיה מסופר שבהיותו בארקדיה, השליך הרמס את המטה הפלאי בין שני נחשים שנאבקו זה בזה - שניהם נכרכו סביבו וכך קיבל המטה את צורתו. הכנפיים הוספו לסמל רק בשנת 250 לפנה"ס לערך, ונתנו לו את צורתו המוכרת כיום.

מטהו של הרמס מסמל שלום ואחווה, אך לאל היו גם יכולות כמו ריפוי בעזרת עשבי מרפא, הפסקת מגיפות, השבת שפיות ועזרה בלידות. הרמס - שבין השאר היה אל הסוחרים ובעלי המלאכה - התגלגל לדמותו של האל הרומי מרקורי, ששמו נקשר החל מהמאה השלישית לספירה בכשפים, אלכימיה ואסטרונומיה, וגם הוא כהרמס נשא את הקדוסאוס. עם השנים נקשרה משמעותו של הסמל במסחר יותר מברפואה.

נחשים במקדש

שבועת היפוקרטס מהמאה הרביעית לפנה"ס החלה במלים "אני נשבע בשם אפולו המרפא, אסקלפיוס, היגיאה, ופאנאצאה וכל האלים והאלות". האופן שבו נתפש כיום תפקידם של רופאים טמון ברובו בסיפורי המיתולוגיה היוונית על אל הרפואה אסקלפיוס (Aesculapius), המיוצג על ידי נחש בודד כרוך על מטה.

אסקלפיוס מוזכר לראשונה בעקיפין בכתביו של הומרוס (המאה השמינית לפנה"ס לערך) - אך לא כאל, כי אם כאביהם של מכאון ופודלריוס. האחים מוצגים כגיבורים עקב יכולות הריפוי שלהם, בדומה לאביהם "הרופא נטול הפגמים". בניגוד לדמויות אחרות ביצירתו של הומרוס, הם לא היו אצילים או בני המעמד הגבוה וגבורתם נובעת לא מיכולתם בשדה הקרב אלא מכישוריהם המקצועיים גרידא.

אסקלפיוס היה בנם של אפולו וקורוניס, שבעת שנשאה אותו ברחמה החליטה להתחתן עם אסכיוס. בזעמו, הרג אפולו את קורוניס ושרף את גופתה - אך לפני כן חילץ מבטנה את העובר (במה שנתפש לעתים כתיאור הראשון בכתב של ניתוח קיסרי). אסקלפיוס נמסר לטיפולו של הקנטאור (חצי אדם, חצי סוס) כיירון, שחינך גם את יאסון, אכילס והרקולס. הוא לימד את אסקלפיוס את רזי הרפואה, וזה הפך לרופא מוכשר - עד כדי כך שביכולתו היה להחזיר מתים לתחייה. זאוס, שהתרגז על התערבותו של אסקלפיוס בהחלטת האלים לגבי חיים ומוות, היכה אותו בברק והרגו.

אסקלפיוס נהרג עקב חתירתו תחת קביעת האלים: אלה שהחזיר לחיים היו פורעי חוק, שאיש מלבדו לא היה מוכן להתייצב לצדם. מכאן, שכבר ביוון העתיקה נתפש הרופא כמי שאמור להושיט עזרה לכל אדם - ללא קשר למעמדו ומעשיו, ולעתים תוך סיכון עצמי. הנזירים במקדשיו שח אסקלפיוס היו מחליטים מי בר ריפוי ומי חשוך מרפא. המטופלים היו נכנסים לתקופת "אינקובציה", שהחלה בהיטהרות על ידי תפילה, עיסויים ואמבטיות מינרליות. בהמשך היו החולים ישנים במקדש למרגלות פסלו של אסקלפיוס, בהמתנה לאל שיפקוד אותם בחלומם. החולה היה מתאר את חלומו לנזירים והם היו מתרגמים אותו לכדי טיפול.

על מקדשו של אסקפליוס באקרופוליס נכתב: "אלו הן חובותיו של הרופא... עליו להיות כאל המושיע עבדים, קבצנים, עשירים, נסיכים וכל אחא זו העזרה שעליו לתת". היה זה המקדש הגדול ביותר, וממנו התפשטה בשנת 420 לפנה"ס האמונה באל לכל רחבי העולם ההלניסטי - מאסיה הקטנה ועד מצרים (לא מעט בזכות אמונתו העזה של אלכסנדר הגדול בו). מקדש לאל הרפואה הוקם ברומא בשנת 291 לפנה"ס, ויותר מ-500 מקדשים מסקוטלנד ועד פרס הוקמו תחת שמו בעת שיא האמונה בו סביב המאה השלישית לספירה. האמונה באסקלפיוס החלה לדעוך לאחר שהנצרות הוכרזה כדת הרשמית על ידי קונסטנטין במאה הרביעית לספירה.

האמונה באסקלפיוס סחפה דמויות ורופאים ידועים מהעת העתיקה. מלותיו האחרונות של סוקרטס, למשל, כפי שמתאר אפלטון, היו "העלו קורבן לאסקלפיוס". אלכסנדר הגדול הקדיש את חניתו ושריון החזה שלו לאל לאחר שרופא מהאסכולה הציל אותו מפציעת חזה. אריסטו טען להיותו דור 16 לצאצאי בנו של אסקלפיוס מכאון, ואילו היפוקרטס - שהחל את עבודתו כנזיר במקדש אסקלפיוס בקוס - טען שהוא דור 20 להרקולס ודור 18 לצאצאו של אסקלפיוס, פודלריוס. גדול הרופאים במאה השנייה לספירה, קלאודיוס גאלן, החל את עיסוקו ברפואה במקדש אסקלפיוס שבפרגמון והתייחס אליו בכתביו כאל מעין אב-קדמון או אל-קדמון. הוא גם נעזר בחלומות בהם הופיע אסקלפיוס למציאת תרופות שונות לחוליו.

בכל פסליו מופיע אסקלפיוס כאדם מזוקן בעל פנים רחומות, הנושא מקל עליו כרוך נחש בודד. האגדה המפורסמת ביותר על אודות אל הרפואה היווני מתארת את החייאתו של גאלקוס, בנו של מינאוס מלך כרתים, שהוכה למוות בברק על ידי זאוס. חרף ניסיונותיו לא הצליח אסקלפיוס לרפאו, ובייאושו נעל מינאוס את שניהם בחדר - וקיווה לנס. נחש הזדחל מתחת לדלת ואסקלפיוס הרגו, נחש נוסף זחל לחדר עם עלה, בעזרתו הצליח אסקלפיוס לרפא את בנו של מינאוס. מאז אותו מקרה נקשר הנחש בשמו של אסקלפיוס, ובמקדשים שנבנו לכבודו זחלו בצורה חופשית נחשים לא ארסיים, ליקקו את פצעיהם של החולים והחישו את החלמתם.

גם אבן-סינא

מטה אסקלפיוס כסמל רפואי נעלם עם דעיכת האמונה בו, ואת מקומו תפסה מבחנת השתן. אך הסמל זכה לרענון במאה ה-16 עם התחדשות העניין באטריבוטים מיתולוגיים. למרות הדמיון בין שני הסמלים, הרעיונות שמאחורי הקדוסאוס ומטה אסקלפיוס שונים - הראשון קשור יותר למסחר, והשני לרפואה גרידא.

במאה ה-16 היה הקדוסאוס סמל נפוץ בתעשיית הדפוס, כאשר המדפיסים ארהרדט רטבולד ויוהן פורבן היו הראשונים להשתמש בו. הסיבה לכך לא ברורה, אך אולי הכוונה מאחורי כך טמונה בהיותו של דבר הדפוס דרך להעברת מסר בתפוצה רחבה - כשם שהרמס היה שליח האלים. את הסמל אימץ גם סר ויליאם בוטס, רופאו האישי של הנרי השמיני. מטהו של אסקלפיוס זכה לתחייה אף הוא בעת ההיא, וניתן לראותו ב-1544 מקשט את ספריו של הרופא הפרסי המפורסם אבן-סינא.

בארה"ב מופיע הקדוסאוס לראשונה בשנת 1792, כאשר מנתח לסת בשם ג'וזיה פלאג מפרסם את עצמו בעזרת המוטיב בעיתון מקומי. במאה ה-19 השתמש בסמל בית ההוצאה לאור של ג'ון צ'רצ'יל, שהתמחה בפרסומים רפואיים. את הנוהג חיקו הוצאות רפואיות נוספות, וכך משערים כי נוצר החיבור בין הקדוסאוס לרפואה.

מטהו של אסקלפיוס הופיע בסמלו של חיל הרפואה עם הקמתו בארה"ב בשנת 1818, וכיום מופיע בסמל חיל הרפואה של חיל האוויר האמריקאי. ב-1851 סומנו בו נושאי אלונקות שהורשו להיכנס לשדה הקרב ולשאת פצועים בלא שייפגעו. ב-1902 בחר המנתח הכללי סמל חדש לחיל הרפואה, שבו דווקא מוצג הקדוסאוס. ייתכן שהכוונה היתה להצביע על היותו של החיל חיל שלום שמטרתו אינה לוחמה, אך מתכתובות שנמצאו נראה שקפטן ריינהולד, מי שהציע את הסמל, לא היה מודע להבדלים בין סמלו של אסקלפיוס לסמל הקדוסאוס.

נראה אם כן כי הקשר של הקדוסאוס לרפואה נובע רק מהפופולריות לה זכה לאחר שהוחל השימוש בו בצבא ארה"ב, וכי מטהו של אסקלפיוס ולא הקדוסאוס הנו הסמל הנבחר בעבור מקצוע הרפואה - כזה שמאחוריו ערכים רפואיים-חברתיים המתאימים למקצוע הרפואה כיום.

הכותב הוא מומחה לרפואת ילדים ב"מכבי שירותי בריאות"



איור: אורית ברגמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו