בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקום להרכיב בו פצצה

ההערכה המקובלת היא שהאתר שישראל תקפה בסוריה לפני חודשיים וחצי היה כור גרעיני. אבל פרופ' עוזי אבן, שבחן את תצלומי הלוויין של האתר לפני התקיפה, סבור שמדובר במשהו הרבה יותר גרוע

תגובות

חלפו כבר עשרה שבועות מאז שחיל האוויר תקף בסוריה, ואין עדיין כל מידע מבוסס באשר למטרה המדויקת שהושמדה, או חשיבות המתקפה וחיוניותה. כל מה שידוע ניזון מהדלפות מפי גורמי ממשל אמריקאים אנונימיים לכמה כלי תקשורת מרכזיים בארצות הברית. מה שכמעט ודאי מההדלפות הן העובדות הבאות: הותקף אתר גרעיני שהסורים בנו, ושהיה קשור בדרך כלשהי לידע וטכנולוגיה שהועברו מצפון קוריאה. ההערכה הרווחת היא שמדובר בכור גרעיני בתפוקה (עוצמה) של חמישה מגוואט, שהיה בשלבי הקמה ושסוריה ביקשה להפיק בו פלוטוניום לייצור פצצה גרעינית.

הערכה זו נסמכת בראש ובראשונה על ניתוח של החוקר דייוויד אולברייט, ראש המכון למדע וביטחון לאומי בוואשינגטון (ISIS). אולברייט השתתף ביחידת הפיקוח של האו"ם בעיראק שחיפשה כלי נשק להשמדה המונית. בשנים האחרונות נהפכו הוא והמכון שלו לשם דבר בכל הקשור למעקב אחר תפוצת נשק גרעיני בעולם. הוא נחשב למקורב לקהילת המודיעין האמריקאית, וידוע בזכות קשריו גם עם הממסד הביטחוני בישראל.

לפני חודש אולברייט, וכן "ואשינגטון פוסט" ו"ניו יורק טיימס", פירסמו תצלומי לוויין של האתר שהותקף בסוריה. בתצלומים, שנעשו ב-10 באוגוסט 2007, נראה מבנה שהוקם בצמוד למדרון הררי, לא הרחק מנהר הפרת. מעניין היה לדעת מי ידע כבר אז, כחודש לפני התקיפה, להזמין אותם מחברת הלוויין "דיגיטל גלוב".

כור בלי כיפה

אולברייט השווה את המבנה בסוריה לתצלומי לוויין של מבנה שמצוי באתר יונגביון בצפון קוריאה. ממדיהם של שני המבנים דומים - כ-48 מטרים אורך על 32 מטרים רוחב - ולשניהם אין כיפה. המבנה בצפון קוריאה הוא כור מחקר גרעיני שנבנה על בסיס אב טיפוס סיני ב-1980. בניגוד למדינות המערב, במדינות הגוש הקומוניסטי נהוג לבנות כורים שטוחי גג וללא כיפה. גם לכור בצ'רנוביל שבאוקראינה, שבו התרחש אסון הדליפה ב-1985, לא היתה כיפה.

תפוקתו הרשמית של הכור ביונגביון, שהוזן באורניום מעושר (מוטות דלק), היא חמישה מגוואט, אך להערכת המומחים תפוקתו בפועל הוגדלה. במשך השנים, במיוחד בתקופה שצפון קוריאה לא היתה נתונה למשטר הפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), היא הפיקה ממוטות הדלק הגרעיני פלוטוניום. המודיעין האמריקאי מעריך, שגם לאחר הניסוי הגרעיני שערכה לפני כשנה (ניסוי שנכשל) נותר לצפון קוריאה מלאי של כ-40 ק"ג פלוטוניום, המספיקים לייצור 10 פצצות אטום. פלוטוניום זה אינו נתון בפיקוח, וצפון קוריאה יכולה היתה להסתירו במעבדותיה או למכור אותו למדינה אחרת.

הערכותיו של אולברייט, לפיהן מה שהותקף בסוריה היה כור גרעיני נהפכו לאורים ותומים כמעט. הם אומצו ללא כל הסתייגות בעולם כולו, גם על ידי התקשורת בישראל. אבל פרופ' עוזי אבן מאוניברסיטת תל אביב קורא עליהן, כאן לראשונה, תיגר. על סמך ניתוח אותם תצלומי לוויין, שמתפרסמים בתקשורת ובאתרי אינטרנט ונגישים לכל אחד, הוא סבור שהמבנה שהותקף והושמד לא היה כור גרעיני. אבן, חבר כנסת לשעבר מטעם מרצ, הוא כימאי, ועבד עד 1968 בכור הגרעיני בדימונה (הקריה למחקר גרעיני). זה שנים הוא עוקב וכותב על מדיניות הגרעין של ישראל ועל סוגיות של תפוצת נשק גרעיני בעולם.

התמיהות של אבן מתייחסות לכמה סוגיות מהותיות. ראשית, בכור ביונגביון רואים בבירור ארובה, הדרושה לפליטת הגזים הרדיואקטיוויים (אגב, על סמך פליטת הגזים יכולים מומחים לקבוע את עוצמתו-הספקו של הכור). בצילומי הלוויין של המבנה בסוריה, אין ארובה. על כך ניתן לטעון, שאולי הסורים לא הספיקו לבנות אותה. אכן, תשובה סבירה, אך מעיבה עליה העובדה שיש עדויות שהמבנה היה בשלבי בנייה כבר לפני ארבע שנים. מתברר שיש בנמצא צילומי לוויין של האתר עוד מ-2003. בצילומים האלה נראים בו בבירור פתחים, שנעלמו בצילומים מ-2007. "אפשר להניח שהבנייה החלה עוד לפני 2003", אומר אבן. "בכל השנים האלה, חמש שנים או אף יותר, עדיין לא נבנתה ארובה? מוזר מאוד".

לא פחות תמוהה בעיניו היא העובדה כי ל"כור" לא היו מגדלי קירור. תחנת השאיבה שנראית בצילומים, במרחק של חמישה קילומטרים מהאתר, אינה יכולה לדבריו להיות תחליף למגדלים כאלה.

"מבנה ללא מגדלי קירור לא יכול להיות כור", הוא מדגיש, ומצביע על תצלום הלוויין מיונגביון, שבו נראה בבירור מגדל הקירור, שעשן קיטור מיתמר ממנו.

מהתצלומים הסוריה נעדר מבנה נוסף החיוני לכור - מבנה שמשמש למפעל להפרדת פלוטוניום: כאמור, הכור מוזן באורניום מועשר בצורה של מוטות דלק, שעוברים בו תהליך הקרנה. כדי להפוך אותם לפלוטוניום יש לעבדם בתהליכים כימיים במפעל הפרדה.

אל כל אלה נוספת עוד תמיהה. אם בכל זאת מדובר בכור גרעיני, שבנייתו לא הושלמה, הרי ברור שהיה לוקח לסורים עוד כמה שנים עד שהיו מצליחים להפעילו ולייצר בו את הפלוטוניום. מדוע אצה לישראל הדרך לתקוף כור בשלבי הקמה, שנים לפני שיהפוך למבצעי? האם היתה מוכנה להסתכן במלחמה כוללת עם סוריה בשל כור שנמצא בשלבי בנייה - מלחמה שהיה חשש שתפרוץ בקיץ שחלף גם בלי קשר לסוגיית הגרעין? ספק רב.

לדוגמה, תקיפת הכור בעיראק ב-1981 נעשתה זמן קצר ביותר לפני שהיה נכנס לפעולה. מכאן אפשר אולי להסיק שכור גרעיני בשלבי הקמה הרחוק משלב שבו הוא מסכן את ישראל, לא היה צריך להיות מטרה ראויה להתקפה.

מפעל קטלני

כל הנימוקים האלה ואחרים מביאים את פרופ' אבן להערכה שמה שהותקף לא היה כור גרעיני. אם כך, למה מיועד היה המבנה. "להערכתי מדובר במשהו מאוד נבזי, ומסוכן עוד יותר מכור", קובע אבן. "אין לי מידע, רק הערכה, אבל מתעורר בי חשד שזה היה מפעל לעיבוד פלוטוניום, כלומר בית חרושת להרכבת הפצצה". במלים אחרות, לסוריה כבר היו כמה קילוגרמים פלוטוניום, והיא עסקה במרץ רב בבניית הפצצה עצמה (לצורך הרכבת פצצה אחת דרושים כארבעה ק"ג של חומר בקיע כמו פלוטוניום).

תהליכי עיבוד הפלוטוניום והרכבת הפצצה דורשים זהירות רבה, משום שפלוטוניום הוא אחד החומרים רעילים והמקרינים ביותר. מיקרוגרם אחד ממנו יכול להרוג אדם אחד, וגרם מסוגל להרוג מיליון בני אדם. לצורך טיפול בו דרושות מחרטות מיוחדות, אבל בגלל קטלניותו אסור לאדם לבוא במגע ישיר עם הפלוטוניום או עם המחרטות. על כן יש צורך לבנות מעבדות ובהן עשרות תאי כפפות, שמבודדות ומפרידות בין העובד לחומר ולציוד.

מה שמחזק את חשדו של אבן שהמבנה שהותקף בסוריה אכן היה מפעל להרכבת פצצה, היא העובדה שמצילומי לוויין אחרי ההפצצה נראה בבירור שהסורים טרחו לקבור את כל האתר תחת ערימות עפר. "הם עשו זאת בגלל קטלניותו של החומר שהיה במבנה, וזה יכול להיות בעיקר פלוטוניום", אמר. זו כנראה גם הסיבה שהם מסרבים לאפשר לפקחי סבא"א לבקר במקום וליטול דגימות קרקע, שיסגירו את סודם.

עוד פיסת מידע חשובה לחיזוק ההשערה של פרופ' אבן היא תשומת הלב המועטה שניתנה בתקשורת בישראל למאמר שפירסמו בחודש שעבר שני חברי קונגרס אמריקאים, פיטר הוקסטרה ואילאנה רוס-לטינן, חברי המפלגה הרפובליקאית. השניים זעמו על שחלק מחברי ועדת המודיעין לא תודרכו, כנדרש, בידי פקידי הממשל על מה שאירע בסוריה. לא ברור אם השניים נמנים עמם, או שהם נמנים עם יחידי הסגולה בוועדה שכן זכו לתדרוך מפי בכירים בסי-אי-איי ובאן-סי-אי (הסוכנות לביטחון לאומי האחראית על האזנות, יירוט תשדורות ופיצוח צפנים), ויודעים היטב מה שקרה אך מנועים מלפרסם את הדברים.

כך או כך, במאמרם ב"וול סטריט ג'ורנל" הם כותבים שסוריה קיבלה "ידע גרעיני או חומר" מצפון קוריאה, ובנשימה אחת מזכירים את איראן, בלא שיסבירו מדוע. לטענתם, הדלפות הממשל מכוונות ליצור עמימות: לרמוז כי יש דברים בגו - שהמתקפה הישראלית היתה מוצדקת - אך גם לטשטש את חלקה של צפון קוריאה בפרשה.

לשני חברי הקונגרס יש אג'נדה דיפלומטית ברורה: הם מעוניינים שהממשל יסיר את מעטה הסודיות ויספר לחברי הקונגרס ולציבור את האמת על מה שקרה, מתוך אמונה שמידע כזה יביא את הרוב בקונגרס להכרה שיש להפסיק את המשא ומתן עם צפון קוריאה על פירוקה מנשק גרעיני.

הסכמת צפון קוריאה להשבית את הכור ביונגביון ולאפשר את חידוש הפיקוח הבינלאומי עליה (אף שלא ברור כאמור מה יעלה בגורל החומרים הבקיעים - פלוטוניום ואורניום מועשר - שברשותה), הושגה לאחר מגעים מתישים שנמשכו כחמש שנים בהשתתפות נציגי סין, רוסיה, ארצות הברית, יפן ושתי הקוריאות. בתמורה תקבל צפון קוריאה סיוע כלכלי ודלק. הוקסטרה ורוס-לטינן יודעים כנראה כי גילוי האמת על חלקה של צפון קוריאה יביא ללחץ על הממשל להפסיק את המגעים עם המשטר בפיונגיאנג. אבל מאותה סיבה בדיוק, הממשל אינו מעוניין בכך, במיוחד לא בעיתוי הרגיש שבו הוא מנסה לסכל את תוכנית הגרעין של איראן.

ומה באשר לישראל? כלום לא היה זה האינטרס שלה לפרסם מה הופצץ בסוריה? בוודאי שכן. קל וחומר אם מדובר במפעל להרכבת פצצת גרעין על סמך מידע, טכנולוגיה וחומר בקיע שסוריה קיבלה מצפון קוריאה, אולי בידיעת איראן ובהסכמתה, או אף אולי יותר מכך.

מדוע אם כן מתעקשת ישראל להמשיך ולשמור על איפול מוחלט? ההסבר ההגיוני היחיד (למעט המבוכה שתיגרם לנשיא סוריה בשאר אסד, שאינה מטרידה במיוחד את ישראל), היא הרצון שלא להקשות על הממשל האמריקאי.



תצלומי לוויין של המבנה שהותקף בסוריה. למעלה: האתר לפני התקיפה. למטה: כחודש וחצי לאחריה. מדוע מיהרו הסורים לקבור הכל בערימות עפר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו