בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם קצת עזרה מגרמניה

משטרת המכס הגרמנית חשפה חמישים חברות שמכרו ציוד מתקדם הנחוץ להשלמת הכור הגרעיני האיראני בבושהר. את רשת ההברחה הבינלאומית ניהל מברלין דימיטרי סולוטארב, יהודי ארמני בעל אזרחות גרמנית ורוסית. שווי הציוד שהועבר מגרמניה לבושהר נאמד ב-150 מיליון דולר. התובע הכללי בפוטסדאם ל"הארץ": "זה רק קצה הקרחון"

תגובות

לאחר התמוטטות הגוש המזרחי הציעה גרמניה המאוחדת תוכנית הגירה מיוחדת ליהודים משטחי ברית המועצות לשעבר. אחד האנשים שניצל הצעה זו היה דימיטרי סולוטארב, יהודי ארמני, בעליה של חברת ורו (Vero). ב-2004 פשטו סוכני המכס הגרמני על משרדה הראשי של החברה במערב ברלין והחרימו מסמכים ומחשבים. בעקבות המידע שחשפו נערכו פשיטות גם על משרדיהן של חברות גרמניות שהיו מעורבות בקשרים חשאיים עם ורו. בחיפושים אלה נמצא בין השאר מכתב שנשלח בדואר אלקטרוני ב-2005 החושף ניסיון - מגושם במקצת - להסוות מבצע הברחה בינלאומי של ציוד טכנולוגי לכור הגרעיני של איראן בבושהר, דרך רוסיה. "אנחנו צריכים לדבר על רוסטוב במקום על בושהר", נכתב שם.

בבושהר, עיר נמל בדרום איראן, עובדים רוסים ואיראנים בקדחתנות כדי לבנות מחדש כורים גרעיניים שנהרסו במלחמת איראן-עיראק. הממשלה האיסלאמית באיראן חוזרת ומדגישה שתוכנית הגרעין שלה אינה מיועדת למטרות צבאיות, אבל מומחי מודיעין במערב מאמינים כי מטרתה לייצר נשק גרעיני. חברת ההנדסה הגרמנית ISV, בבעלות גיאורג קרוגר, היתה אחת מ-50 החברות הגרמניות שהשתמשו בשירותיה של ורו, כדי למכור ציוד חיוני לתעשיית הגרעין של איראן. "לסולוטארב לא היה מושג במנופים או בעניינים טכנולוגיים בתחום, אבל הוא איש עסקים טוב", אומר קרוגר, שהורשע בהעברת מכשיר פיקוח למנוף אל המתקן הגרעיני בבושהר ב-2005, בלי האישור המיוחד הנדרש לייצוא מסוג זה.

משרדה של חברת ורו בברלין, שנסגר מאז, שימש צינור העברה בלתי חוקי של ציוד מחברות גרמניות רבות לתוכנית הגרעין של איראן. רשת ההברחה הגדולה הזאת סיפקה לכאורה ציוד לכור גרעיני ברוסטוב שברוסיה, וכך עקפה את האיסור על יצוא של ציוד לתעשיית הגרעין ו"טכנולוגיה נלווית" לאיראן ולתשע מדינות נוספות, בהן ישראל, אלא באישור ממשלתי מיוחד. ממשלת רוסיה, לעומת זאת, אינה מטילה מגבלה דומה על ייצוא לאיראן, ומשטחה נשלח הציוד בלי הפרעה ליעדו האמיתי.

סולוטארב, המחזיק באזרחות גרמנית ורוסית, היה במוסקווה כשסוכני המכס פשטו על משרדי ורו בברלין, ולא שב מאז לגרמניה אף שהתביעה המחוזית עוד לא הוציאה נגדו צו מעצר. לדברי קרוגר, סולוטארב חייב לו 150 אלף דולר - התשלום האחרון על משלוח ציוד לאיראן. שאנה קרוגר, אשתו לשעבר של גיאורג שהיתה שותפה לעסקיו, מספרת שסולוטארב הוא "אדם נדיב שנוסע במרצדס S ויש לו וילה ענקית בספרד שנראית כמו מלון".

בגרמניה רכש לעצמו סולוטארב, עכשיו בתחילת שנות ה-40 לחייו, שם של אחד שמבין בעסקאות ייצוא. הוא תיווך בעסקאות לייצוא מקלטי טלוויזיה ונגני קומפקט-דיסק לסיביר ומשלוחי בשר מברזיל למוסקווה. יש לו שיער ארוך קשור בקוקו, מספרת שאנה קרוגר, והוא נוהג לבקר במועדונים יוקרתיים במוסקווה, שנחוץ אישור כדי להיכנס אליהם. "בבעלותו בנק במוסקווה והוא ממשיך לספק ציוד לבושהר", היא אומרת.

בגרמניה נמצאים כעת לפחות שני עובדים בכירים לשעבר של ורו, שניהם ילידי רוסיה, שאחד מהם פיקח על מחלקת המידע הטכנולוגי של החברה. ורו, כך למדו החוקרים, השתמשה בשיטה פשוטה לעקיפת חוקי הייצוא: תחנת הכוח הגרעינית "קלינין" ברוסטוב צוינה כיעד המשלוח, אך החקירה של התביעה בפוטסדאם חשפה כי הציוד עבר דרך קלינינגרד או מוסקווה, ומשם על נהר הוולגה דרך קזחסטאן אל הים הכספי ולבסוף לצפון איראן. ורו, שיש לה משרדים במוסקווה, בקלינינגרד ובדובאי, יצרה קשר מסחרי עם עשרות ספקים גרמנים, ולפי התובע הכללי, בין עשרה לתריסר מהם ידעו שהם מעבירים בעקיפין חלקים ומכונות לבושהר.

העכביש שברשת

נחישותה של איראן להשיג טכנולוגיה וציוד מגרמניה, הן לתוכנית הגרעין שלה, הן לתעשיית הנשק שלה, צברה תנופה בשנים האחרונות. וולפגנג שמיץ, דובר יחידת המשטרה של המכס הגרמני, אומר ל"הארץ" ש"היו מקרים רבים יותר" של פעילות איראנית סמויה מאז שמחמוד אחמדינג'אד נבחר לנשיא איראן ב-2005. הארטוויג מילר, ראש שירות המודיעין הפנימי (המקביל לשב"כ הישראלי) במדינת נורדריין-וסטפאליה, כתב לפני שלושה חודשים במאמר שהתפרסם בשבועון "די-צייט": "אנו צופים ברכישה אגרסיווית וסדירה. איראן שולחת חיישנים, אפילו חמדניים יותר, לכיוון הטכנולוגיה הגרמנית הגבוהה שבנורדריין-וסטפאליה. היא מעוניינת בנשק, טכנולוגיה וידע לתוכנית הגרעין שלה".

הקשר הגרעיני בין גרמניה לאיראן אינו חדש. תחילתו בענקית האלקטרוניקה סימנס, הבונה גם מתקני כוח גרעיניים. סימנס החלה לבנות שני כורים גרעיניים בבושהר כבר ב-74', חמש שנים לפני נפילת משטרו של השאה. המפרטים הטכניים של בושהר מתאימים לפיכך לצורת הייצור הגרמנית השונה מאוד מהטכנולוגיה הגרעינית שפותחה בגוש המזרחי. הרכיבים הרוסיים אינם מתאימים למתקן האיראני ולכן, גם אחרי המהפכה האיסלאמית, תלויים האיראנים בציוד מכני וברכיבים מגרמניה לפיתוח הכור בבושהר.

סימנס והחברה הבת שלה, קראפטוורק, הפסיקו את עבודתן בבושהר ב-79', אחרי נפילת השאה. עד אז הספיקו להשלים 60 אחוז מהעבודה על כור אחד, ו-75 אחוז מהכור השני. במלחמת איראן-עיראק (80'-88') הפציצו העיראקים את הכורים בבושהר שש פעמים, ופגעו בהם קשות. ב-95' חתמו הרוסים על הסכם עם איראן לבנייה מחדש של המתקן בבושהר, תמורת 800 מיליון דולר. אלכס ואטאנקה, מומחה לאיראן מ"ג'יינס", אומר שבאיראן "אין הערכה רבה לטכנולוגיה הרוסית, וזה נכון גם בתחום הגרעין. הטכנולוגיה הגרמנית, לעומת זאת, מתאימה לאיראן כמו חמאה ללחם".

העיר פוטסדאם שבמחוז ברנדנבורג זכתה לפרסום עולמי כשאירחה ביולי 45' ועידה בינלאומית של מנהיגי בעלות הברית, לאחר כניעתה של גרמניה הנאצית. כעת היא מושכת שוב תשומת לב בינלאומית לרגל החקירה שעורכת התביעה בברנדנבורג, בנוגע לאספקת ציוד וחומרים לכור האיראני בבושהר. פוטסדאם קשורה לפרשת בושהר כיוון שאחד מספקי הסחורה העיקריים הבריח ציוד דרך הגבול מברנדנבורג לפולין.

התקדמות החקירה הביאה לכמה ביקורים של נציגי השגרירות האמריקאית בגרמניה אצל כריסטוף לאנגה, התובע הכללי האחראי לתיקי ההברחות. השגרירות האמריקאית לא אישרה את דבר הביקורים, אולם ממשרדו של התובע בפוטסדאם נמסר כי שני אמריקאים חיפשו אישור לדיווחי התקשורת בעניין בושהר.

לאנגה אחראי על תביעות הקשורות לעבירות צווארון לבן ושחיתות כלכלית. לדבריו, מה שחשף עד כה על הקשרים המסחריים עם תוכנית הגרעין האיראנית "זה רק קצה הקרחון של מה שאנחנו יכולים להוכיח". לאנגה הוא תובע נמרץ, העובד בעת ובעונה אחת עם פרשת בושהר על עוד 10 או 12 פרשות אחרות. מספר התיקים המשפטיים עבי הכרס, שקצתם מכסים את הרצפה במשרדו מגיע ל-460, ובכלל זה כ-1,000 דפים של מסמכי חקירה ודו"חות משטרת המכס בפרשת בושהר.

לאנגה מציין, כי שווי העסקאות שבהן מעורבות אותן 50 חברות גרמניות, הקשורות להעברה הלא חוקית של ציוד טכנולוגי ורכיבים לבושהר, יכול להגיע ל-150 מיליון דולר. על מה בדיוק הוצאו 650 המיליונים הנותרים - שווי החוזה האיראני-רוסי מ-95'? אם נעשה בהם שימוש לרכישה של טכנולוגיה גרמנית, אין על כך תיעוד. לדברי לאנגה, "הרוסים יכולים לספק פלדה ובטון, אבל כשמדובר בטכנולוגיה מתקדמת, הם חייבים לרכוש אותה בגרמניה".

מ-99' היתה התווית "תוצרת גרמניה" הכוח המניע מאחורי רכישת ציוד כבד וציוד אלקטרוני מיזמים קטנים ובינוניים ברחבי גרמניה, על ידי חברת המסחר ורו. לאנגה מכנה את ורו "העכביש שברשת". לריכוז המבצע הנרחב והחשאי הזה הקימה ורו סניף באזור הקניות הסואן של מערב ברלין, שבו הועסקו חמישה או שישה עובדים. במארס 2001 היא הגיעה להסכם עם חברת ISV של קרוגר בעיר מגדבורג.

מאסר על תנאי

ראשי התיבות SKET מייצגות תשלובת ענקית של מפעלים לייצור ציוד מכני והנדסי כבד, שהיו בבעלות המדינה המזרח-גרמנית (שתי האותיות האחרונות מנציחות את שמו

ציוד גרמני שניזוק. מבעד לחלון נראה המתקן הגרעיני בבושהר
של המנהיג הקומוניסטי הגרמני ארנסט תלמאן, שהוצא להורג על ידי הנאצים בבוכנוולד ב-44'). SKET מהווה גם נקודת פתיחה בסיפורו של גיאורג קרוגר, כשהוא מסביר את המזימה שמאחורי רשת ההברחה שבה היה שותף זוטר. במסעדה ספרדית במגדבורג, כמעט שעתיים נסיעה מברלין, מתחיל קרוגר את סיפורו בתקופת ההתמחות שלו ב-SKET, שאותה סיים כמומחה לרכיבים המשמשים בתחנות כוח גרעיניות.

אחרי איחוד גרמניה דעכה התשלובת, והניסיונות להפריט אותה כיחידה אחת נכשלו. קרוגר עזב את SKET וב-97' הקים את חברת ההנדסה שלו ISV. לדברי לאנגה, בכירים במכס הגרמני קיבלו מידע על עסקאות מפוקפקות שמבצעת ISV, מה שהביא לפתיחת החקירה נגד החברה, שהובילה בסופו של דבר אל ורו. קרוגר אומר שהוא מעריך כי "מישהו בחברה" הוא שהדליף את המידע.

אשתו לשעבר, שאנה קרוגר, היא מוסיקאית ילידת העיר גורקי ברוסיה, בתו של מדען גרעין שעבד במתקן אטומי. בזכות שליטתה בשפה הרוסית סייעה במשא ומתן עם חברות רוסיות, וגם תירגמה תכתובת עסקית בשביל ISV. גיאורג ואחיו אקסל, מהנדס ושותף לשעבר בחברה, נחשבים, לפי מסמכים רשמיים, "מומחים לבנייה, פיתוח ומשלוח שירותים הקשורים לרכיבים טכנולוגיים מיוחדים המיועדים למתקני כוח גרעיני". העיתונות הטבלואידית בגרמניה כינתה את הצמד "אחי האטום".

לדברי גיאורג, בשנת 2000 הוא קיבל שיחת טלפון מחברת ורו, ובעקבותיה הגיע להסכם להעברת מנוף לעיר הנמל הרוסית קלינינגרד, שנמצאת באזור סחר חופשי "שתהליכי המכס בו נוחים יותר". במסמכי בית המשפט, שהגיעו לידי "הארץ", נמצא חוזה ברוסית, הקובע כי אפשר להשתמש ב"פרויקט מערכת שליטה של המנוף הפולארי" לכיפת המתקן הגרעיני בבושהר.

גיאורג ושאנה קרוגר מספרים, ששני קציני מודיעין גרמנים הופיעו בביתם בסתיו 2002 או בתחילת 2003, ואמרו: "אתם העברתם תחמושת לאיראן, אנחנו רוצים להגן עליכם, שתפו עמנו פעולה". הקרוגרים שיתפו פעולה וכך החל מבצע סמוי שארך כמעט שנתיים. לדברי גיאורג, "כל שלושה או ארבעה שבועות נערכה פגישה במגדבורג שנמשכה חצי שעה". המודיעין הגרמני ביקש מידע על פרויקטים כלכליים רוסיים, למשל בבולגריה ובהודו, וקרוגר התבקש לדלות פרטים ממכריו הרוסים.

במארס 2004 נפרצו בתיהם של אקסל, שאנה וגיאורג קרוגר, בזמן שהשלושה שהו באזור המבורג. הם הגישו תלונות רשמיות במשטרה, אך האשמים לא נמצאו. הקרוגרים חשדו שסוכני מודיעין עומדים מאחורי הפריצה. כעבור כמה חודשים, מספר קרוגר, אמר לו איש הקשר שלו עם המודיעין הגרמני: "אני מאמין, הר קרוגר, שזאת הפעם האחרונה שבה אנחנו מתראים". זמן מה אחר כך פשטה משטרת המכס על בתיהם ועצרה את אקסל ושאנה קרוגר. גיאורג היה באוקראינה והסגיר את עצמו בפרנקפורט בסוף נובמבר.

השלושה הורשעו בנובמבר 2005 בהפרת חוק סחר החוץ, באופן ש"מסכן באופן ניכר את יחסי החוץ של הרפובליקה הפדרלית". בית המשפט המחוזי בפרנקפורט מצא את שלושתם אשמים בביצוע "עשר עבירות של ייצוא חומרים בשביל מתקן כוח גרעיני ללא אישור" בשנים 2001-2003. בנוסף למערכת השליטה על המנוף, ISV סיפקה במודע למתקן בבושהר מנועים חשמליים, יחידות חימום למנוף, מערכות בלימה וכבלי ניאופלקס. הראיות נגד ISV כללו תצלום שצורף למייל ובו נראה ציוד של ISV שניזוק על רקע אחד המתקנים הגרעיניים בבושהר. בית המשפט גזר על השלושה מאסר על-תנאי של שנה עד שנתיים; גיאורג קרוגר גם נקנס ב-40 אלף אירו.

פסק הדין הותיר שאלות רבות בלי מענה. אחת השאלות היותר בוערות היא מדוע העדיף המודיעין הגרמני להשתמש בקרוגרים כדי להשיג בעיקר מידע על פעילות כלכלית של רוסיה, במקום על תוכנית הגרעין האיראנית? שאלה בולטת נוספת: מדוע לא הוגשה תביעה משפטית נגד בעליה של ורו ועובדיה הבכירים, שתיווכו בעסקאות עם איראן?

במקום ציון לשבח

בנובמבר 2002 קיבל קצין המכס סטפן רוש מידע מחברת אלקטרוניקה בעיר קרונברג, על משלוח של 44 מתגים למתח גבוה שאפשר להשתמש בהם כדי לפוצץ פצצה גרעינית. רוש הצליח לטרפד את המשלוח, אבל במקום ציון לשבח על ערנותו קיבל הודעת פיטורים. לפי מסמך פנימי של משרד האוצר, רוש חרג מ"סמכותו הרשמית, בכך שיצר קשר באופן עצמאי עם המשטרה הפדרלית ומשטרת המכס, וזאת לפני שהפעיל קודם את מעסיקיו הישירים".

בית דין מנהלי פסק נגד פיטוריו של רוש בנובמבר 2006, אך משרד האוצר עירער על הפסיקה. נציגי התביעה ומשרד האוצר לא הסכימו להגיב על תוצאות הפרשה הזאת, ולא השיבו על השאלה אם הועמדו לדין גם שני אנשי העסקים שרכשו את המתגים, שהם בעלי קשרים הדוקים עם איראן.

ב-2005 הואשמה חברה מסחרית בהאנובר, בניסיון להעביר בלי אישור מטען של מנועים אלקטרוניים, במשקל שבעה טונות ובשווי 330 אלף אירו, אל המתקן הגרעיני בבושהר, דרך חברות רוסיות. הנתיב המתוכנן של המשלוח היה מגרמניה לצרפת, משם לרוסיה ובסופו של דבר לאיראן. לדברי התובע הכללי בהאנובר, האנס-יורגן לנדקל, המשלוח בוטל "ברגע שהחברה הבינה שהחלה חקירה בעניין". על מנהל המחלקה בחברה, שיזם את המשלוח, נגזרו שלוש שנות מאסר על תנאי, לאחר שהורשע בהפרת חוק המסחר הפדרלי.

בספטמבר השנה דיווח השבועון "דר שפיגל", בהערת אגב, על איש עסקים גרמני בן 53, המתווך בעסקאות לתוכנית הגרעין של איראן, שתיכנן משלוח של 24 טלה-מניפולטורים - זרועות של רובוט שמאפשרות לאחוז בבטחה במוטות משומשים של דלק גרעיני. 24 המכשירים לא הגיעו לאיראן; בסוף יוני הניחו אלמונים פצצת דמה על סף ביתו של המתווך, עם אזהרה שעליו להפסיק את עבודתו עם איראן. ב"דר שפיגל" נכתב כי קציני מודיעין גרמנים חושדים שהמוסד הישראלי עומד מאחורי האיום. מקור במודיעין הגרמני סירב לאשר או להכחיש את הדיווח ב"דר שפיגל", אך אמר כי "בשנתיים האחרונות גוברים מאמצי הרכש של האיראנים בתחום הגרעיני ובטכנולוגיות של טילים".

לתוכנית הרכש הצבאית של איראן - ארגון תעשיות ההגנה - היה משרד בגרמניה עד לפני עשר שנים. המשרד היה ממוקם בדיסלדורף, זירת ההתרחשות של פרשת מערכות הניווט ומטוסי הקרב. "דר שפיגל" דיווח בסוף אפריל השנה מפי "חוקר בכיר", כי לפחות שני נציגים של הארגון האיראני עדיין פעילים בגרמניה.

ד"ר קאזם מוסאווי זאדה, גולה פוליטי ואיש מפלגת הירוקים של איראן, טוען כי השגריר האיראני בגרמניה, מוחמד באסטי, "אחראי על תיאום הרכישה הסודית של חומרים גרעיניים ולוגיסטיקה מאירופה בשביל פרויקט האטום של המשטר הדתי". לדברי מוסאווי זאדה, "160 דיפלומטים עובדים בשביל השגריר באסטי בברלין ועוד 650 איראנים עובדים בשביל הממשלה האיסלאמית ברחבי גרמניה. אלה אינם דיפלומטים איראנים רגילים, אלא דיפלומטים שעסוקים בעניינים צבאיים ובתוכנית הגרעין". מקור במשטרה אישר כי רשת קציני מודיעין איראנים מנצלת לצרכיה אזרחים איראנים השוהים בגרמניה ונמצאים במצב פגיע.

הפיתוי הרוסי

הסחר הלא חוקי המשגשג עם איראן מהווה מקור למבוכה בשביל שר החוץ, פרנק-ולטר שטיינמאייר מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית. משרד החוץ הגרמני סירב להעביר ל"הארץ" העתק מהדו"ח ששלח אל התובע המחוזי בעניין ורו, ובו המליץ לערוך חקירה פלילית בפרשת ורו ובפרשת החברה בהאנובר. שטיינמאייר, בניגוד לעמיתיו מצרפת ומארצות הברית, הפגין אי רצון להטיל סנקציות חדשות על איראן, המהווה יעד חיוני לייצוא הגרמני (5.7 מיליארד דולר ב-2006).

הסחר - החוקי והבלתי-חוקי - של גרמניה עם איראן, מעורר הסתייגות בממשל האמריקאי, החותר להחריף את הסנקציות שהטיל האו"ם על איראן. ב-10 בנובמבר דיווח ה"פרנקפורטר רונדשאו", כי לפני כמה חודשים ביקשו נציגים מהשגרירות האמריקאית מפדרציית ההנדסה הגרמנית בפרנקפורט, לשכנע חברות הנדסה לנתק את קשריהן העסקיים עם חברות איראניות. הפדרציה דחתה את הבקשה האמריקאית. דוברת בשגרירות האמריקאית בברלין אמרה ל"הארץ", כי "גורמים אמריקאיים מדברים באופן כללי עם חברות גרמניות על איראן, אך ארצות הברית אינה אומרת לעסקים גרמניים היכן להשקיע".

"אנו מסכימים לחלוטין עם האמריקאים ומצפים שממשלות יפעילו לחצים כלכליים על איראן", אומר דובר שגרירות ישראל בברלין. "אנו מקווים שגרמניה תהיה אחת המדינות המובילות שתמנע מנשק גרעיני להגיע לידיים איראניות".

אבל איראן קונה בגרמניה גם אמצעי לחימה קונוונציונליים יותר, ובעיקר טכנולוגיה מתוחכמת וחומרים שלכאורה מיועדים למטרות אזרחיות, אבל אפשר להשתמש בהם גם למטרות צבאיות. עלי מובארקי, איראני המנהל את חברת "זניט רולרס" למכונות דפוס בדיסלדורף, השייכת לאביו, ניצח על העברתן של עשר מערכות ניווט לווייניות ג'י-פי-אס לאיראן. סוג זה של ג'י-פי-אס משמש גם לניווט כלי טיס בלתי מאוישים. תוכנית החדשות הגרמנית "פאקט" דיווחה בשנה שעברה, כי מכשירי ג'י-פי-אס מתוצרת גרמניה, שהותקנו בכלי טיס איראניים בלתי מאוישים, הופעלו נגד ישראל על ידי חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה.

אביו של מובארקי נמלט לאיראן, אך הבן עלי ואחד משותפיו, מהנדס בריטי שחי בגרמניה, הועמדו לדין. לפי מסמכי בית המשפט, המבריחים ניצלו את אזור הסחר החופשי בדובאי כתחנת ביניים בדרך לאיראן ואף שלחו מכשירים בדואר אוויר. המהנדס הבריטי נסע בעצמו לדובאי והעביר מכשיר ג'י-פי-אס לאיש קשר איראני. עלי מובארקי הורשע בהפרת חוק הייצוא ונגזרו עליו 26 חודשי מאסר. עורך דינו של המהנדס, וולף-דיטריך גלוקנר, אמר ל"הארץ" שלקוחו, שנגזר עליו עונש מאסר על-תנאי, מסרב לדבר עם התקשורת וכי "עבורו, העניין הסתיים".

במשפט סנסציוני נוסף, שהתקיים בחודש שעבר, שוב היה מעורב מובארקי, הפעם יחד עם שני גרמנים, איש עסקים ועורך דין מבוואריה. השלושה נאשמו ברכישה של 30 מטוסי קרב צ'כיים מסוג 39-L בגרמניה, למען חיל האוויר האיראני, אך בית המשפט זיכה אותם. התובע הכללי בדיסלדורף, ניקולס שלאכצקי, אמר ל"הארץ" כי "בית המשפט לא הגדיר את המטוסים האלה 'מטוסי קרב' על פי החוק הגרמני".

העונשים הקלים שנגזרו על הנאשמים בפרשת המתקן בבושהר ובמכירת מערכות הניווט - כמו גם ההיגיון מאחורי הזיכוי בעסקת מטוסי הקרב - מעוררים תמיהה. התובעת הפדרלית מוניקה הארמס אינה מוכנה לגלות ל"הארץ" את עמדתה בנוגע לתיקי הסחר עם איראן, ודובר מטעמה מדגיש, כי אין לפרש את ההתנגדות הזאת כניסיון להסתיר משהו. התובע לאנגה מאמין כי "רוב החברות אינן חוששות מהחוק הגרמני. לעומת זאת הן מפחדות מפני כניסה לרשימה השחורה של ארצות הברית" - מה שיחסום בפניהן את השוק האמריקאי.

ואכן, האיום של משרד האוצר האמריקאי למנוע מיזמים גרמנים לבצע עסקאות בארצות הברית, הביא לכך שכמה חברות גרמניות - שהיו מעורבות בסחר בלתי חוקי עם איראן - ביקשו להגיע להסכם עם התביעה בפוטסדאם, ובתנאי שלא ייחשפו שמותיהן בהליך המשפטי. אבל מול האיום האמריקאי יש פיתוי רוסי, וחברות גרמניות ממשיכות להשתתף בעסקאות בלתי חוקיות כאלו כדי לחזק את קשריהן הכלכליים ברוסיה. כך נוצרה מערכת יחסים שבה חברות גרמניות מקבלות גישה לשוק הרוסי, ובתמורה מספקות טכנולוגיה ורכיבים לתוכנית הגרעין של איראן.

מדוע מסתכנים אנשי עסקים גרמנים בניהול עסקים עם מתווכים רוסים ואיראנים, גם כשהתמורה נמדדת בכמה אלפי אירו בלבד? חקירתו של לאנגה העלתה כי חברות גרמניות בינוניות וקטנות אינן נרתעות מהחוק במדינתן, וחוששות יותר שמא סירובן להצעות עסקיות כאלה יפגע בעתידן בשוק הרוסי. *



פנים הכור בבושהר. הפלדה והבטון מרוסיה, הטכנולוגיה מגרמניה. בתמונה העליונה: "אחי האטום" גיאורג (מימין) ואקסל קרוגר, בכתבה של "בילד". טוענים שאספו מידע בשביל המודיעין הגרמני


הכור בבושהר, 2003. זה התחיל בהזמנת מנוף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו