בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחליף תקליט

שנים קשות עברו על חברת הד ארצי: היא איבדה את זכויות ההפצה של כוכבים בינלאומיים, סבלה מהפסדים קשים ולבסוף נמכרה במחיר נמוך. עכשיו התיישב על כס המנכ"ל גיל אדמוני חמוש בתוכניות גדולות וידע בשיווק

תגובות

גיל אדמוני

גיל: 42

מצב משפחתי: נשוי + 3

מגורים: שוהם

תפקידים קודמים: סמנכ"ל שיווק ומכירות ב-yes

עוד משהו: בזמנו הפנוי הוא מטיס מצנח רחיפה וטרקטורון מעופף

בחדרו של גיל אדמוני, מנכ"ל הד ארצי, יש גרמופון מוזהב. כמה סיבובים במנואלה הידנית, הסטה קטנה של המחט - ומהרמקול המתכתי בוקע קולה של שושנה דמארי. קצת חורק, קצת מזייף, אבל עדיין מקסים.

הנוכחות של גרמופון בחדר המנכ"ל עושה כבוד להיסטוריה המוסיקלית של החברה ושל המדינה, אבל היא גם תמרור אזהרה: מי שלא ילמד להסתגל לזמן החדש - לטכנולוגיה, לאמנים-בן-רגע, לצרכנים קצרי הרוח - עלול למצוא את עצמו מונח בפינה, נוטף היסטוריה וכבוד אך בסופו של דבר לא הרבה יותר מקוריוז משעשע לאורחים.

אדמוני, 42, לא מתכוון לתת לזה לקרות. כמי שהגיע לחברה לפני ארבעה חודשים מתחום השיווק, לאחר חמש שנים ב-yes שאותן סיים כסמנכ"ל שיווק ומכירות, הוא רוחש אמנם הרבה כבוד למסורת ולכוכבים הוותיקים, אך מסתכל על העולם החדש.

הוא לא היה מתנגד אמנם שבוב דילן או סנטנה ידפקו על דלת משרדו, אבל יש לו הערכה רבה גם לכוכבי תרבות אחרים, חסרי פנים ושמות אך לא פחות משפיעים - הלוגואים של קוקה קולה ונייקי. לצד דיסקים של אמני הבית, המדפים במשרדו עמוסים בספרי שיווק ובניית מותגים.

לדעת אדמוני, העתיד של תעשיית המוסיקה טמון ביכולת לשלב בין שני העולמות האלה: לתמרן בין עולם יצירתי וייצרי לבין עולם של מותגים, פרסומות וטלנובלות; בין הופעות חיות מיוזעות למוסיקה המשווקת דרך חברות הסלולר ובאינטרנט.

הלחץ של אדמוני לחשוב במונחים של ייצור כסף מובן. ב-2000-2002 סבלה הד ארצי מהפסדים כבדים, שהגיעו ל-109 מיליון שקל. בעליה הקודמים של החברה, הכשרת הישוב, מכרו אותה ב-2003 תמורת 5 מיליון שקל בלבד לחנני רויכמן, שגם קיבל על עצמו חובות של החברה בסך 13 מיליון שקל.

בשנים שחלפו מאז מכירתה עברה החברה, בהנהלתו של רוני קליינפלד, תהליך התייצבות קשה שכלל גל פיטורים. לדברי אדמוני, החברה התייצבה אך עדיין "רחוקה משיעורי הרווח וההכנסות של חברות היי-טק, למשל".

כדי להמשיך את תהליך ההתאוששות של החברה צריך אדמוני לחשוב לטווח ארוך. "אלבום זהב זה לא שוס היום", הוא אומר. "כל ילד בכיתה ח' יכול לעשות חשבון ולהבין ש-20 אלף עותקים לא מייצגים הצלחה מסחרית מטורפת. אי אפשר לבנות עם זה וילה בארסוף. עם זאת, אלבום זהב זה כמו צל"ש, שמקרין על הופעות ופעילות מסביב.

"החוכמה הגדולה היא לא לעשות תקליט שימכור 20 אלף עותקים, אף שגם זאת חוכמה, אלא לקחת אמן בתחילת הדרך ולבנות אותו נכון כמותג או מוצר הוליסטי לשנים הבאות. בעבר האלבום היה החלק הארי של ההכנסות של אמן. כיום הוא תופס נתח קטן יותר.

"האלבום כיום שונה לחלוטין ממה שהיה לפני 10 שנים. יכול להיות שהוא לא ירוויח, אבל לאמן בלי אלבום קשה לצאת להופעות, לקבל יחסי ציבור, ללכת לשחק בטלנובלה או לעשות סיבוב הופעות בעולם. ההכנסות כוללות כיום גם מקורות כמו סלולר ואינטרנט".

אז אמן נבחר כיום גם לפי מראה ולא רק לפי כישרון?

"בבנייה צריך לקחת בחשבון את כל הפרמטרים ולעשות התאמה. אם יש לך אמן שאתה חושב שיכול להיות סטאר בטלוויזיה, האלבום יהיה רק חלק מהפעילות שלו. בעידן כוכב נולד האמנים הם קודם סלב ואחר כך מוציאים תקליט, או מוציאים תקליט ואחר כך מופיעים בטלנובלה. החוכמה היא לבנות את זה מראש, ולא לתת לחיים לנהל אותך.

"קל יותר לשבור את הראש איך עושים תקליט שימכור 15אלף עותקים, וזהו. בהיסטוריה יש הרבה אמנים שהוציאו רק תקליט אחד או שניים. לא בנו את האמנים האלה קדימה והם נעלמו מהר מדי".

חייבים לחשוב במונחים מסחריים

כדי לנווט קריירה של אמן במשך שנים צריך להתערב באופן אינטנסיווי בחומרים שלו. נותר משהו מהתפישה של המוסיקאי כמישהו שמבטא את האמת הפנימית שלו?

"אני חושב שחברת מוסיקה כמו הד ארצי והאמנים שלה צריכים להיות בשותפות סינרגטית. אני יושב עם אמן וביחד אנחנו מגבשים את הדרך, את הקהל שיש לו והסיכוי להצליח אצלו - ומגיעים להבנה. לעתים יש קונפליקטים, אבל אני לא כופה את דעתי המקצועית כמעט אף פעם. אמן צריך את המקום והכבוד.

"אני לא יכול לצוות 'תכתוב שירים שמחים כי עצובים לא מוכרים', אבל אני כן יכול לומר לו: 'כשאתה מלנכולי צריכים למתג אותך באופן מסוים עם קהל מסוים. זה לא יביא נערות בנות 17 לצרוח מולך בפארק הירקון. אז אני מציג לו שתי אפשרויות: 'אפשר לבנות לך תדמית עצובה ותהיה ממותג בצורה מסוימת, אולי אפילו תהיה אמן דיכאוני בינלאומי; אבל אם אתה רוצה משהו אחר, אתה צריך ברפרטואר שירים יותר שמחים, יותר נעימים'".

אתה מוצא אוזן קשובה לעצות האלה? האמנים מקבלים החלטות אמנותיות על בסיס שיקולים של גיל המעריצות הרצוי?

"התשובה לשאלה הזאת מורכבת. אמן זה בן אדם, ויש כל מיני סוגים: יש אמנים עם אג'נדה, והם הולכים איתה בצורה נחרצת; יש כאלה בלי אג'נדה בכלל - הם לא מבושלים ומחפשים מי שיוביל אותם; ויש כל דבר בין שני הקצוות האלה.

"מההתרשמות שלי, מוצאים יותר ויותר אוזן קשבת לתפישה הזאת. האמן מבין כי הדברים לא קורים מעצמם. אני יושב עם אמנים ותיקים וצעירים ומוצא אוזן קשבת אצל חלק גדול מהם".

נניח שמגיע אליך פנומן מוסיקלי, אבל מבוגר ומכוער - מה הסיכוי שלו?

"זאת שאלה שאני אתחבט בה. יש כל מיני סוגים של חוזים. לפעמים אנחנו מממנים את כל הפעילות, ויש כאלה שמגיעים עם דיסק שלהם ואנחנו רק מפיצים. הייתי מנסה לבנות מודל שבו הפרויקט מייצר כסף, אבל אם אחשוב שיש כאן תרומה דרמטית לתרבות אקח את העלות עלי. חייבים לחשוב גם במונחים מסחריים".

שווה לכם להחזיק אמן כמו אריק איינשטיין, למשל, שאין לו מרצ'נדייס?

"בלי להתייחס ספציפית לאמן כזה או אחר, חברת מוסיקה צריכה פורטפוליו עם כל מיני סוגי אמנים: כאלה שמוכרים ועושים המון כסף; כאלה שהם אייקונים ואולי לא עושים כסף אך מייצרים טעם, ריח ותדמית; אמנים ירוקים לא מוכרים שבונים אותם; וגם כאלה שהם אולי כוכבי עבר, אבל הם 'אמני זהב' - אמנים של 40 שנה שנלך אתם עד הסוף. השאלה היא כמה ומה התמהיל".

כמה אמנים יש לכם?

"זו שאלה קשה. ישנם מאות, אבל לא כולם פעילים. יש כאלה שמוציאים דיסק מחר ויש כאלה שלא פעילים כבר 10 שנים. בשנה אנחנו מוציאים כ-15-20 אלבומים של אמני בית, ומפיצים 50-60".

מהי חלוקת ההכנסות שלכם עם האמנים?

"יש אינסוף מודלים. כל מודל שעולה על הפרק הוא רלוונטי. במודל ההיסטורי מימנו את התקליט כולו, ואחרי שהחזרנו את ההוצאות התחלקנו בהכנסות עם האמן, אחרי קיזוז הוצאות שונות, כמו הפצה, ייצור ורווח החנות. כיום ישנם מודלים חדשים.

בזכות ההשתכללות של המחשוב אמנים יכולים להקים בעלויות נמוכות אולפנים ביתיים עם איכות הפקה סבירה. כך ישנם אמנים שמפיקים לעצמם את הדיסק. בחלק מהמקרים זה בגלל שהחברה לא מוכנה לקחת על עצמה את עלויות ההפקה, ובחלק מהמקרים זה פשוט הרצון של האמן. אנחנו נכנסים בהיבטים של ההפצה, השיווק ויחסי הציבור - בכולם או רק בחלק מהם".

יש לכם הכנסות מהפעילויות שמעבר להפקת אלבומים?

"זה משתנה ותלוי בחוזה שיש עם כל אמן. יש אמנים שאנחנו גם מנהלים את מגוון הפעילויות שלהם ומקבלים אחוז מסוים מההכנסות הנוספות שלהם, למשל ממשחק בטלנובלה או הופעה בפרסומות. בכל מקרה, התעשייה לא תוכל להחזיק מעמד רק מהכנסות מאלבומים, ואנחנו פועלים לעשות את השינויים הנדרשים".

אתם מרוויחים מהפצה דרך חברות הסלולר?

"אנחנו מפיצים כיום תוכן סלולרי, אבל ההכנסות עדיין שוליות יחסית. המודלים עוד לא מגובשים".

מתמקדים במוסיקה ישראלית

החשיבה העסקית אינה הדבר היחיד שהשתנה בהד ארצי בשנים האחרונות. גם הכיוון המוסיקלי של החברה עבר בשנים האחרונות תהפוכות, וכיום היא מתרכזת במוסיקה ישראלית. על פניה, ההחלטה על המיקוד המחודש הגיונית: אדמוני מעריך כי בישראל נמכרים כמיליון וחצי אלבומים בשנה - שמתוכם כמיליון הם עבריים. לדבריו, הד ארצי מחזיקה ב-50% מהשוק העברי.

ואולם להחלטה יש גם סיבות יותר פרקטיות. הד ארצי איבדה בשנה האחרונה את חלק הארי מהקטלוגים הבינלאומיים שהפיצה בישראל: את הקטלוג של וורנר מיוזיק, הכולל אמנים כמו רד הוט צ'ילי פפרס, מדונה, ניל יאנג ואלאניס מוריסט, היא איבדה לחברת התו השמיני; והקטלוג של בי.אם.ג'י, הכולל בין השאר את האמנים אלוויס קוסטלו, כריסטינה אגילרה ואבריל לווין, עבר לחברת אן.אם.סי. "סכומי הכסף המשולמים בתחום הזה קפצו בשנים האחרונות בעקבות התחרות. אנחנו רוצים קטלוגים בינלאומיים, אבל לא בכל מחיר", אומר אדמוני.

לתחרות המחריפה בשוק המוסיקה המקומי תורמים גם לייבלים חדשים, בהם זה שהקימה רשת בתי הקפה ארומה. אדמוני לא מתרגש: "זה נראה לי כמו גימיק. אולי הם יצליחו למכור 5,000 עותקים, אבל אני לא רואה אותם בונים את הנדבך הבא של האמן. אמנים כמו רמי קלינשטיין, ריטה או שלמה ארצי יכולים למכור גם שם - אבל זאת לא השאלה. השאלה היא אם אפשר לבנות שם אמן".

הד ארצי נוסדה ב-1937 בברלין כחברה למוסיקה יהודית. ב-1947 היא עשתה עלייה, ובימים אלה היא חוגגת 60 שנה לקיומה כחברה ישראלית. לחברה שלושה תחומי פעילות עיקריים. התחום המרכזי והמתוקשר ביותר הוא מוסיקה. בחברה חתומים כמה מהאמנים המובילים בישראל, בהם שלמה ארצי, גידי גוב, הראל סקעת, קרן פלס והרכש היוקרתי מהשנה האחרונה - רמי קליינשטיין וריטה, שעברו מחברת הליקון לאחר ריב מתוקשר.

תחום הפעילות השני של הד ארצי הוא הווידאו. בין הפקות המקור של החברה: סבא טוביה עם טוביה צפיר, הכבשה שושנה עם משה דץ, ויניב המגניב עם יניב אנג'ל. החברה גם מייבאת סרטי וידאו מהעולם, ומייצגת בין השאר את וורנר הום וידאו בישראל.

תחום הפעילות השלישי הוא יבוא והפצה של משחקי מחשב, בהם FIFA ,NBA, צבי הנינג'ה, הארי פוטר, לארה קרופט וסימס.

לדברי אדמוני, כ-40% מהכנסות החברה מגיעות מתחום המוסיקה. כל אחד משני התחומים האחרים מספק כ-30% מההכנסות. בנוסף, הד ארצי היא הבעלים של רשת החנויות טאואר רקודס, שלה 35 סניפים.

לשרוד במערב הפרוע

מוסיקת הרוק והפופ שינתה את התרבות. לפני אלוויס, החיפושיות, לד זפלין ואמינם אנשים התלבשו אחרת, דיברו אחרת וחשבו אחרת על סקס, על הממשלה ועל רומנטיקה. כל טירון בתעשייה - מוסיקאי או מנהל - למד את השיעור מספר 1 מהמורה הגדול, בוב דילן, ששר - The times they are a changin'. ואולם תעשיית המוסיקה היתה כל כך עסוקה בלשנות את העולם עד ששכחה לשנות דבר אחד - את עצמה.

השינויים הטכנולוגיים המהירים של העשורים האחרונים השפיעו על עולם המוסיקה באופן דרמטי. שירים זמינים באינטרנט, נגני mp3 ניידים העמוסים באלפי קטעי מוסיקה ואולפני הקלטה ביתיים בעלות נמוכה הם חלק בלתי נפרד מנוף המוסיקה הנוכחי. הדיסקים, שנראו כשיא הקידמה כאשר החליפו לפני כ-20 שנה את תקליטי הוויניל השחורים, הם כיום סחורה מגושמת מהעולם של אתמול.

התגובה של חברות המוסיקה לשינויים האלה עדיין מלווה בחשדנות. מצד אחד, החברות מתחילות לייצר הכנסות מתחומים חדשים, כמו הורדת מוסיקה חוקית דרך האינטרנט ודרך הטלפון הסלולרי. מצד שני, הן מנהלות כבר שנים מאבק עיקש נגד שירותי הורדות המוסיקה הפיראטיים. המאבק הגיע לשיאו באלפי תביעות שהגישו חברות המוסיקה בארה"ב נגד משתמשים פרטיים שהציעו קובצי מוסיקה ברשת.

אדמוני מעדיף להתסכל על הסיכויים ולא על הסיכונים של העולם החדש. כשהוא מביט בו הוא רואה ים של הזדמנויות, המחכות למודל הכלכלי הנכון שיהפוך אותן למכרה זהב בעבור חברות המוסיקה.

"אם מישהו פורץ לך לאוטו תזמין משטרה, אבל אם פורצים לך לאוטו בכל מקום, בכל פעם שאתה חונה - אז זה סימן שאתה חי במערב הפרוע. השאלה עכשיו היא איך לשרוד שם", הוא אומר. "אני לא מאמין, לצערי או לא לצערי, שאפשר יהיה לפתור את בעיית הפיראטיות בהתנהלות הנוכחית. אנחנו לא תופסים בישראל גנבים ואנסים, אז שירוצו פה אחרי מישהו שהוריד קובץ במקום לקנות את הדיסק?

"אני חושב שהד ארצי צריכה לדעת להתמודד עם העולם החדש, שיש בו המון הזדמנויות. כשאתה עומד מול גל גדול אפשר להיאחז בעץ כדי לא לעוף או לתפוס גלשן ולעשות את הכיף של החיים. אנחנו צריכים לתפוס את הגל.

"כשהגיעה ההצעה מהד ארצי חברים אמרו לי: 'אתה לא נורמלי אם אתה הולך לשם. הפלסטיק הזה ייעלם, ולא יישאר כלום'. עשיתי חושבים, ופתאום ירד לי האסימון. הבנתי שאנחנו כבר לא בשוק התקליטים אלא בשוק המוסיקה. ועולם המוסיקה נמצא בפריחה מטורפת.

"לפני 10-20 שנה אדם היה צורך קצת מוסיקה בבית וקצת ברדיו באוטו. כיום יש מוסיקה בכל מקום - בצלצול של הסלולר, בהמתנה במרכזייה, בהורדת שירים דרך הטלפון, במעליות, במסעדות, בקולנוע, בפרסומות. אתה יוצא לרחובות בערב וכולם הולכים עם אוזנייה תקועה באוזן. יש חברות שבונות אלגוריתמים למוסיקת מעודדת צריכה שתושמע בחנויות. כל מקום נוגע במוסיקה".

אבל רבים מהדברים האלה עוד לא מייצרים לכם הכנסות.

"לא אמרתי הכנסות, אמרתי מוסיקה. הבעיה עכשיו היא למצוא מודל עסקי שאפשר יהיה לפרוש על הנהר השוצף הזה, ולתפוס את הגל. ברור שמי שיישאר יצרן פלסטיקים לא יהיה שם".

טאואר תיהפך לרשת בידור דיגיטלי

אם מחברים את השינויים הטכנולוגיים האלה עם התפישה שהצגת, לפיה התקליט הוא בעיקר פלטפורמה לפעילויות אחרות, האם לא עדיף למכור את האלבום בפחות כסף או אפילו לאפשר להוריד אותו בחינם כדי להשיג חשיפה גדולה יותר שתסייע לפעילויות האחרות?

"היקף מכירות הדיסקים בירידה, ואני חושב שהמודל שמתבסס על מכירת פלסטיק ייעלם בשלב מסוים, אולי בעוד 15-20 שנה ואולי בעוד שמונה שנים. עם זאת, המודלים של חלוקה בחינם בעייתיים. זאת תעשייה גדולה, ובשביל שהיא תתקיים צריכים להיות מודלים כלכליים שיצדיקו את ייצור המוסיקה. אולי נמכור יותר סינגלים ולא תקליטים, ואולי יהיה סוג מסוים של תכנים שיינתנו בחינם. אנחנו בוחנים כל מודל אפשרי".

איך זה יכול לעבוד?

"יש לי פנטזיה: אדם יוכל להיכנס לתחנת דלק, להכניס את המפתח של האוטו לנקודת טעינה, להעביר כרטיס אשראי ולהוריד אל המפתח 300 שירים ב-200 שקל. כשהוא יכניס את המפתח לסוויץ', השירים יעברו אוטומטית לנגן ברכב. כשזה יקרה אף אחד לא יוריד באינטרנט. זה לא יהיה כדאי.

"כיום מורידים שירים באינטרנט כי האלטרנטיווה הקונוונציונלית של רכישת מוסיקה היא הרבה יותר מסובכת. אם ניתן פתרון טוב ונגיש חלק גדל מהפיראטיות ייעלם. הרוב המכריע של הפיראטים הם אנשים נורמטיוויים, רק שהזמינות והקלות כל כך גדולה, שקשה להם לעמוד בפרץ.

"95% מהאנשים בישראל מחוברים כיום לטלוויזיה רב-ערוצית, אף שאפשר להוריד סדרות באינטרנט. למה? כי יש שם נוחות ונגישות שהצרכן רואה היגיון לשלם בעבורה, במקום להוריד כל היום. אותו דבר יקרה בתעשיית המוסיקה".

דוגמה כואבת לסוף עצוב של מי שלא עשה את השינויים הנדרשים ניתן למצוא בחברת טאואר רקורדס העולמית. החברה נקלעה לקשיים כספיים קשים והגישה בקשה להגנה מפני נושים בפברואר 2004. חובותיה נאמדו אז ב-400 מיליון דולר. רשת טאואר רקורדס הישראלית, השייכת להד ארצי, אמנם אינה קשורה לרשת העולמית, למעט תשלום בעבור השימוש בשם, אך המסר שהתקבל היה ברור. "זה סימפטום לתעשייה שבה הדיסק הוא בסיס פחות איתן", אומר אדמוני. "מכירת דיסקים בלבד נהפכה לעסק מסוכן יותר".

אתם מדברים על מעבר למדיום חדש, אבל מחזיקים ברשת טאואר, שהיא גוף כבד שמאחסן הרבה פלסטיקים. מצד שני, אין לכם אתר וגם לא חנות מקוונת. מתי אמור להגיע השינוי?

"אתר הד ארצי יעלה בעוד שבועיים. הוא לא יהיה אתר סחר אלא רק יכיל אינפורמציה לגבי החברה, האמנים שלה, ומוצרי הווידאו והמולטימדיה. בקשר לאתר מכירות, אני לא מאמין שזה יעבוד עד שלא יהיה אתר שיציע את הכל, ולא רק אתרים נפרדים לכל חברה. זה יקרה, אבל אני עדיין לא יודע מי יעשה את זה ומתי".

בנוגע לטאואר - הרשת תהיה חלק מהשינוי של הד ארצי בטווח הקרוב. כבר כיום 30% מהמכירות ברשת הן משחקים ומדיה, 30% DVD ורק 40% מוסיקה. טאואר עומדת לעבור הסבה לרשת בידור ופנאי דיגיטלי, כדי להתאים עצמה לעולם החדש. בעוד שנתיים הרשת לא תיראה כמו היום. היא תהיה פחות חנות תקליטים קונוונציונלית במודל הישן ויותר חנות בידורית שעוסקת בתכנים. אנחנו גם שוקלים הכנסת שותף אסטרטגי בטאואר, כדי לייצר יותר מכירות, יותר ביזנס ויותר פעילות".

איזה שותף?

"יש כל מיני אפשרויות. זה יכול להיות מהתחום הסלולרי, או מתחום החומרה שנושאת מדיה דיגיטלית. אני בכוונה מעורפל כי יש כמה דברים על הפרק, שאני לא רוצה להסגיר בשלב הזה".

איך בדיוק ייראו החנויות בעתיד?

"נדבר באופן כללי. אתה יכול להיכנס למקום עם קיר של מסכי פלזמה, לשחק משחקי מחשב, להתחבר עם הדיסק און קי לקיר ועם כרטיס אשראי לצרוך תכנים דיגיטליים. תהיה שם חוויית קנייה, תהיה תצוגה נוחה ואטרקטיווית יותר ממסכי אינטרנט מסורבלים ויהיה מוכר שמומחה לעניין ויכול להמליץ. בגלל זה אנשים יעדיפו לבוא לחנות במקום להוריד מהאינטרנט".

5 תמונות / גיל אדמוני

1:קצין שיריון בשנים 1984-1988. "חצי מהשירות הייתי בלבנון"

2: אוניברסיטה. "התקופה שבה הכי נהניתי בחיים"

3: הילדים. "אתה לא מאמין שאתה יכול להתחבר למשהו בעולם ככה"

4: העבודה ב-yes. "כשהגעתי היו 60-70 אלף לקוחות וכשעזבתי היו 540 אלף"

5: העבודה בהד ארצי. "מקום שמשלב עיסוק כיפי עם אתגר"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו