בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שרון כידון

בת 37, מגישה תוכנית אירוח בערוץ 2, עבדה 12 שנים בתחום הפרסום. שם הכירה את בן זוגה, מבעלי פרסום גיתם

תגובות

אני אדם שקונה אופנה, אוהב אופנה וקצת נבוך מלדבר על זה. בתוכנית הלייף-סטייל שהגשתי היו לפעמים תצוגות אופנה, והרגשתי קצת מבוכה, למרות שידעתי שזה מעניין את כולן, מגדולה ועד קטנה, מפועלת ועד מנהלת. אני יודעת שהיום זה נהיה יותר מתוחכם. בן זוגי, מודי כידון, היה עכשיו בבית הספר למינהל עסקים של הרווארד ועשו שם ניתוח של התפתחות המותג גוצ'י, אבל אצלי יש משהו מיושן. הרגשתי קצת לא נוח עם זה, איזה כיווץ קטן בבטן, שאולי זה לא הדבר הכי חשוב. זה היחס האמביוולנטי שלי לאופנה - יש לי איזו תחושה של התנצלות.

"הסטייליסטית בתוכנית באה לבית שלי והיתה די מאוכזבת ממה שיש לי בארון. יש לי מעט בגדים, אבל דברים טובים. מה שחשוב לי אלו מעילים, נעליים ותיקים, יכול להיות גם אחד בעונה אבל הוא יהיה האחד. כל נעל שלי היא נעל, ואני גאה בה. אני לא קונה שטויות, אני קונה מעט וטוב. דווקא כיום, כשמצלמים מי שהגיע לפתיחות וסגירות המבחר חשוב, וצריך להחליף כל פעם - אני עדיין מעדיפה את הדברים הטובים שלי. אני נורא משעממת בזה, נורא סולידית, אנשים אולי טוענים שזה חסר השראה אבל סולידיות זה האופי שלי.

"לפני שלוש שנים נשרף לי הבית, וזה היה דבר רע, וגם דבר טוב. בשבת בבוקר הרחנו קצת ריח של שרוף בבית, ובאיזה שהוא שלב גילינו שהבית נשרף מהגג. באותו זמן היתה שביתה של הרשויות המקומיות וחיכינו שעה עד שהגיעה כבאית מישוב אחר, במשך השעה הזאת עמדנו וראינו איך הבית נשרף עד היסוד. היה צריך להרוס אותו ולבנות מחדש, וזה נתן לנו פרץ אדיר של בנייה: חידשנו את החיים. זה אחד הדברים הטובים שקרו לנו, ואני לא אומרת את זה כמליצה. היתה לי הזדמנות לעשות רענון של המלתחה ולהתחיל מחדש. יש כמה בגדים ששמרתי מפויחים, הם קיבלו צבע אפור כזה מהפיח יחד עם המים. בן זוגי התבאס יותר ממני שהבגדים שלו נשרפו, גברים הם יותר שמרנים, היו דברים שהוא אהב ורצה לשמור.

"גברים יותר ממוקדים בבגדים שלהם, או לפחות הגבר שלי, הם לא אוספים כל שטות שהם רואים. גם המלתחה שלי שאחרי השריפה יותר ממוקדת, אני יותר נאמנה לעצמי בדברים שאני קונה, פחות לנסות להיות כל מיני סגנונות. זה משהו שמודי הנחיל לי.

"בעקבות השריפה אני לגמרי משוחררת מהחומר. אני אוהבת ומאוד נהנית ממה שיש אבל לוקחת את זה בפרופורציות הנכונות. למרות זאת אני לא אגיד שאין מתח קל כשאני מחכה למזוודה על המסוע בשדה התעופה כי אז אני מרגישה שכל עולמי נמצא במזוודה, למרות שרק נקשרתי לבגדים שקניתי לפני יומיים.

"ואני בכלל מאמינה שכל שנתיים צריך להחליף את הארון. אני מוסרת סדרתית של בגדים: שקיות-שקיות. אני עוברת בשש וחצי בבוקר לפני העבודה ליד המתקן הזה של מפעלות הצדקה. דברים טובים-טובים אני מוסרת לאנשים קרובים. גם בן הזוג שלי רואה לפעמים את הבגדים שלו על אנשים אחרים, פעם הגיע הבעל של המטפלת שלנו לאסוף אותה, והוא לבש חולצה של בעלי, ראיתי את המבט שלו מתחלף כשהוא ראה את הטי-שירט שלו עליו. או כשהבת שלי רצתה פתאום למדוד את בגדי הכדורסל משנה שעברה, אמרתי לה 'את לא משחקת - נמסר'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו