טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום נלמד לכבד שמאלנים (ואחר כך ערבים)

12 שנה מנסה ארגון "יסודות" להנחיל ערכים דמוקרטיים בחינוך הדתי-לאומי, דברים בסיסיים כמו כבוד האדם, ויחס סובלני לאחר, גם אם הוא פלשתינאי. לא שמעתם עליו? אולי בגלל שהוא פועל כמעט בחשאי - כדי לא לעורר התנגדות בקרב קהל היעד שלו

תגובות

שלושה ימים אחרי רצח רבין טילפן שלמה פישר, איש שמאל דתי, אז חבר מערכת כתב העת "תיאוריה וביקורת" וכיום מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ליפה גיסר. גיסר היא אשתו של רב היישוב עפרה, ובעצמה מחנכת ששמה הולך לפניה בציונות הדתית. כיום היא עומדת בראש ארגון השירות הלאומי "בת עמי". השניים הכירו מלימודים משותפים בבית הספר למנהיגות חינוכית של קרן מנדל, ולמרות ההבדל היסודי ביניהם בהשקפת העולם הפוליטית, פישר הציע לגיסר שבעקבות הרצח יעבדו במשותף על פעילות שעניינה חינוך לדמוקרטיה בציונות הדתית.

גיסר הרימה את הכפפה, וביום השבעה לרצח כבר התקיימה בסלון ביתו של פישר פגישה ראשונה שממנה נולד ארגון "יסודות" שעוסק בהנחלת ערכים דמוקרטיים בחינוך הדתי-לאומי.

בתחילת דרכו זכה הארגון למימון משמעותי ממשרד החינוך, אבל עם הקיצוצים הגדולים בתקציבי החינוך, הוא נאלץ לחפש מקורות מימון אחרים. תחילה הסתייע בקרן החדשה לישראל, ובשנים האחרונות עיקר המימון מגיע מקרן אבי חי. במשך כ-12 השנים שבהן הוא קיים, פעל "יסודות" בדרך כלל מתחת לפני השטח, בלא כל פרסום, וזאת בעיקר מתוך רגישות לחשדנות הבסיסית הקיימת בקהל היעד, בסוגיית החינוך לדמוקרטיה. עכשיו הם כנראה מרגישים מספיק בטוחים - השנה מקיים הארגון תוכניות שונות ב-64 בתי-ספר, המהווים כ-10% ממערכת החינוך הדתית - ומחר יקיים כנס ציבורי ראשון בכנסת (העילה הרשמית: פתיחת שנת ה-60 לכינונה של הכנסת), בחסותו של ח"כ יצחק לוי מ"האיחוד הלאומי".

חשדנות עמוקה

מן הרגע הראשון כולל צוות "יסודות" מגוון של אנשי הציונות הדתית. עד לפני שנים אחדות פישר וגיסר ניהלו אותו במשותף, פישר המשיך בכך עד לאחרונה, וגם כיום יש בצוות אנשי שמאל וימין, בוגרי עולם הישיבות ובוגרי מסלול אקדמי-ליברלי. פישר אומר שהגיוון "הכרחי כדי לדבר עם השטח, שגם הוא מאוד מגוון. אבל היו פעמים שבאמת חשתי שהפשרה שאני נאלץ לה גדולה מדי - למשל בוויכוח שהתקיים בצוות סביב מצעד הגאווה האווירה היתה כל כך אנטי, שאמרתי שכדי לקבל התייחסות דומה לזו של כל בית כנסת, לא צריך את 'יסודות'. אחר כך הבנתי שטעיתי, שזו היתה אחריות שלי לטפל בנושא בהדרגה במשך השנים".

גיסר, לעומתו, מציירת תמונה הרבה יותר הרמונית: "בוודאי שיש ויכוחים, אבל מה שבולט הם החברות והאמון בין האנשים, שנובעים גם מהערכה אישית וגם מהתחושה שבסופו של דבר, כולנו מחויבים עמוקות לחיי תורה".

"אנחנו ארגון שמנסה למכור רעיון שהציבור לא בהכרח מעוניין בו, או לא מרגיש שיש לו חשיבות בעבורו", אומרת אלירז קראוס, המנהלת הנוכחית של הארגון. קראוס, תושבת אפרת שבגוש עציון, מודה שהחשדנות הזאת בולטת במיוחד בהתיישבות בשטחים: "זה די טבעי, מכיוון שבעבור הציבור הזה לתהליך הדמוקרטי יש משמעות של איום קיומי", היא אומרת.

גיסר, שכיום מנחה קבוצות מורים במסגרת הארגון, סבורה שהחשדנות רחבה אף יותר, ובמידה מסוימת היא גם מבינה אותה: "לא כולם חשדנים, אבל נכון שיש הרבה חשדנות, ולדעתי בצדק. יש הרבה שימוש מעוות בשם הדמוקרטיה, כפי שקרה בתקופת ההתנתקות. אבל גם במובן העקרוני, הלא פוליטי, יש חשש אמיתי שאם הדמוקרטיה תילקח עד הקצה, היא תפגע לעומק בערכי היסוד שאנחנו מאמינים בהם. בדיוק כמו שהעולם החילוני חושש שאם הערכים היהודיים ייושמו באופן קיצוני הם יפגעו בערכים שחשובים לו. מצד שני, אני מאמינה בכנות שיש בעולם הדמוקרטי גם תכנים וערכים שמאוד חשובים לכולנו - שלא לדבר על העובדה שאי אפשר לקיים את מדינת ישראל בלי היסוד הדמוקרטי".

ההתנתקות, אומרת גיסר, יצרה תגובה מעורבת: "מצד אחד, בחוגים רחבים היא בהחלט הגבירה את החשדנות לשיח הדמוקרטי המקובל, ומצד אחר היא הגבירה את הרצון ללבן לעומק את ערכי היסוד של הדמוקרטיה".

אז איך מתגברים על החשדנות? קודם כל, בשם הארגון. לא השם "יסודות" ולא כותרת המשנה שלו - "המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה" - לא מסגירים את הכוונה לעסוק במונח הבעייתי "דמוקרטיה", וגיסר מודה שהדבר נעשה במכוון, "אם כי ככל שעבר הזמן קיבלנו יותר ביטחון להציג במפורש את המסר הדמוקרטי כבר בראשית המפגש בבית הספר".

חוץ מזה, הארגון התקדם בפעילותו במערכת החינוך הדתית מלמעלה למטה, מתוך הבנה שעליו לשכנע קודם את ראשי המערכת. כצעד ראשון פנו איפוא פישר וגיסר למתי דגן, מי שעמד אז בראש המינהל לחינוך דתי (האוטונומיה של החינוך הדתי במשרד החינוך). "לשמחתנו", אומרת גיסר, "הוא התלהב מיד". השלב הבא היתה ימי השתלמות עם רכזי המחוזות והמפקחים הראשיים, ורק אחר כך באה הפנייה הישירה למנהלי בתי הספר.

גם שכנוע בתי הספר להכניס את התוכנית נעשה לעתים בשם נימוקים צדדיים ולא בשם חשיבותם של הערכים הדמוקרטיים עצמם. נתי גולדפינגר, איש השיווק של "יסודות" (שתפקידו לשכנע את בתי הספר בחשיבות התוכנית), אומר למשל ש"אנחנו משתמשים ברצון של מערכת החינוך הציונית-דתית להשתלב בחברה הישראלית, ומסבירים שאי אפשר להשתלב ברצינות בחברה בלי להכיר את השיח הדמוקרטי". קראוס מוסיפה ש"אנחנו גם מסבירים לבתי הספר שזה חיוני להעמקת הזהות הדתית של התלמידים שלהם. הרי מדובר בצעירים שחשופים לשיח הדמוקרטי, והם זקוקים לתחושה שגם בנמל הבית שלהם נמצאים כלים להתמודדות עם השיח הזה. אחרת, או שיסתגרו או שיורידו את הכיפה". מצד שלישי, כמו שאומר דן נבו, מנחה קבוצות בארגון, "יש גם מנהלים שיוזמים בעצמם פנייה אלינו, מתוך הכרה בחשיבות הנושא".

אשר לתוכנית בפועל, נבו מדגיש שהעבודה לעולם לא נעשית ישירות מול התלמידים, אלא רק כהכשרה של המנהלים, ובעיקר של מחנכי הכיתות, לעיסוק בנושא, "מתוך הכרה שחשוב שערכי הדמוקרטיה יילמדו דרך המחנכים שפוגשים אותם בקביעות ולא על ידי איזה 'מומחה לדמוקרטיה' שמגיע מירושלים". התוכנית העיקרית היא איפוא השתלמויות למורים: "אנחנו מקיימים 8-10 מפגשים במהלך השנה, שבהם נדונים 'ערכי הליבה' של החיים הדמוקרטיים: כבוד האדם, רוב ומיעוט, יחס לאחר. הכוונה היא להתמודד בגלוי עם המתח שקיים בין הערכים היהודיים והדמוקרטיים, ומצד שני להראות איך לכל הערכים הדמוקרטיים יש ביטוי גם במקורות היהדות". דוגמה לכך היא אותו פרק בתוכנית הלימודים שעיצב "יסודות" לתיכונים הדתיים, שבו מודגש הדמיון בין התבטאויות של השופט אהרן ברק בסוגיית כבוד האדם לדברים שכתב הרב שמחה הכהן מדווינסק, רב חשוב שפעל בליטא לפני כ-100 שנה וחיבר פירוש לתורה בשם "משך חכמה"; הרב מדווינסק "מכשיר" איפוא את ברק.

חומרים כשרים

בנוסף להשתלמויות המורים מציע "יסודות" לבתי הספר גם תוכניות לימודים לכיתות עצמן. אחת הבולטות שבהן היא תוכנית בית המדרש המיועדת לכיתות הגבוהות בחינוך היסודי ומעבירה סוגיות בדמוקרטיה דרך ההשתקפות שלהן במקורות היהודיים: כבוד האחר, יחס לגוי, יחס לשלטון ועוד. בצד הטקסטים, הדגש בתוכנית הזו הוא בהשתקפות הערכים האלה בחיי בית הספר, מתוך הנחה שכשמדובר בסוגיות של זכויות וכבוד שהתלמיד נתקל בהן בחייו בבית הספר, הוא יידע להפנים את חשיבותן ביתר קלות.

בנוסף לתוכנית זו יזמו אנשי "יסודות" תוכנית בית מדרש מעמיקה יותר, המיועדת לתיכונים הדתיים. שם מדובר בפרקים שלמים ממסכתות התלמוד שעוסקים בסוגיות של מנהיגות וחיים ציבוריים, מתוך כוונה כפולה: מצד אחד - לפתות את המנהלים והמחנכים, שממילא מתלבטים בשאלה מה יכול למשוך את התלמידים בלימוד הגמרא (הדחייה מלימודי התלמוד היא אחת הבעיות הגדולות של מערכת החינוך הדתית), ומצד אחר - להציע עיסוק בסוגיות דמוקרטיות דרך חומרים "כשרים" ולגיטימיים כמו פרקי התלמוד.

אבל גם הפנייה הזאת אינה נקייה מבעיות. ראשית, במטרה שלא להיות רחוקים מדי מעולמם של המורים והתלמידים, חלק מדפי המקורות האלה בנויים באופן בעייתי מבחינת הערכים הדמוקרטיים. כך, למשל, בדף המקורות לתלמידי היסודי שעוסק בסוגיית "היחס לגוי", נקודת המוצא היא שיש אבחנה ברורה בין זיקתו של הקב"ה ליהודים ולגויים, ו"בכל זאת" יש להתייחס גם אליהם כמי שנבראו בצלם אלוהים. גם ההנמקה העיקרית ליחס ראוי לגוי היא משום קידוש השם או "דרכי שלום", כלומר הנמקה תועלתנית שעיקרה, הרצון להימנע מעימות מסוכן עם הגויים, או לחלופין כדי שיכבדו את מוסריותו של עם ישראל. "אנחנו לא יכולים להמציא מקורות שונים מהקיימים", אומרת קראוס, "ועם זאת, אנחנו מדגישים את המסקנה המעשית".

בעיה אחרת, שבולטת גם כן בחומרים לבתי הספר היסודיים, היא המעבר מהמשל לנמשל, כלומר מהעיסוק בערכים הדמוקרטיים בחיי הכיתה ובית הספר למסקנה הפוליטית-ציבורית הרחבה ביחס לכיבוד שלטון החוק, הכרעות רוב, סובלנות לבעלי עמדות אחרות. פישר מודה ש"המעבר הזה הוא אחד האתגרים הגדולים שעוד לא השכלנו להתמודד אתו". הוא אפילו מוכן לדרג את רמות הקושי של קבלת המסר הליברלי-דמוקרטי ביחס למגזרים השונים בחברה: "הכי קל זה כלפי החילונים. רוב הציבור הדתי-לאומי גדל על ברכי תורת הרב קוק, שיש לכבד את הציבור החילוני כשותף לתהליך הגאולה. דרגת הקושי היותר גדולה היא כלפי השמאלנים; אחר כך באים ערביי ישראל, ובסוף, בתחתית סולם הסובלנות - הפלשתינאים".

בהקשר זה הוא מציין שהארגון מקפיד שלא לנקוט עמדה הרואה בעצם מעשה ההתיישבות בשטחים פעילות אנטי-דמוקרטית, "אבל מצד שני אנחנו מדגישים את הלגיטימיות המקבילה של העמדה השמאלנית. התוצאה היא שיש בתי ספר שדיווחו לנו שבזכות הפעילות שלנו תלמידים בעלי עמדות שמאלניות הרגישו פתאום יכולת להתבטא".

נבו מדגיש את רגעי הסיפוק: "כשאני שומע שמורים מפנימים את המושגים שדיברנו עליהם, כמו 'כבוד האדם' או תפישת הדיאלוג של מרטין בובר, וגם משליכים אותם לחיי היום יום שלהם, כמו למפגש עם הדוד החילוני בבר מצוה, זה רגע מרגש". ואילו גיסר מדגישה לא רק רגעים נקודתיים של הצלחה, אלא את התוכנית כולה: "עם כל החשדנות והרגישות, גם בחינוך החילוני אין מקבילה לאינטנסיוויות של התוכנית הזאת. לא תמצא חדר מורים בבית ספר חילוני שמתעסק במשך שנה-שנתיים ברציפות בסוגיות של חינוך לדמוקרטיה, בוודאי לא בשילוב שבין יהדות לדמוקרטיה".



שיעור בתוכנית של "יסודות". ארגון שמנסה למכור רעיון שהציבור לא בהכרח מעוניין בו


תצלום ארכיון: תומר אפלבאום / באובאו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#