בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש בשבוע | יוסי גיספן, תמלילן השנה של אקו"ם

יוסי גיספן, בשבוע שבו הוכרז על זכייתו בפרס תמלילן השנה של אקו"ם

תגובות

הראש של יוסי גיספן כל הזמן עובד. בכל רגע נתון יש כ-20 זמרים שממתינים לשיר שביקשו ממנו לכתוב להם, והוא מצליח לעמוד בקצב. "כשאני לא כותב פיסית, אני כותב בתת מודע", הוא אומר, "יש רעיונות שמתרוצצים כל הזמן, וכשאני מגיע לנייר זה פשוט יוצא, כי חשבתי על זה בלי להרגיש".

אין כמעט שמחה משפחתית כיום בישראל, שבה לא מושמע לפחות שיר אחד שכתב גיספן. החל ב"מלכת היופי שלי" ו"מי שמאמין לא מפחד" של אייל גולן, שמקפיצים חתנים, כלות ואורחים על רחבות ריקודים, דרך להיטים של ליאור נרקיס, שרית חדד ומרגלית צנעני ועד "מונו" של שלומי סרנגה. גיספן נוגע גם בעצב: השיר "כשהלב בוכה" של שרית חדד, שנכתב בעקבות הלינץ' ברמאללה שבו נרצחו שני חיילים באוקטובר 2000, הפך להימנון הלא רשמי של מסעות הנוער למחנות ההשמדה בפולין.

ההצלחה באה במפתיע, דווקא בנקודת שפל בחייו. גיספן, בן 49, שגדל בשכונת התקוה בתל אביב ועבד כרפד במפעל מזרנים, התחיל לכתוב שירים לאחר שנפצע בגבו בתאונת עבודה בגיל 35. כששכב בלי יכולת לזוז ניסה חבר לעודד אותו בכך שהציע לו לכתוב שיר למושיק עפיה, אז זמר אלמוני בתחילת דרכו. גיספן כתב לו את השיר "בסך הכל נשיקה", ומאז החלו לזרום הצעות נוספות מזמרים אחרים.

ב-1998 הציע לו שכן שניגן עם שרית חדד לכתוב לה שיר, וגיספן כתב לה את השיר "קח את הכל", שהיה ללהיט. ב-13 השנים שחלפו מאז כתב עוד כ-600 שירים שהוקלטו, לכ-100 מבצעים. כל בכירי הזמר הים תיכוני עולים לרגל לביתו בחולון ומבקשים טקסטים, שלרוב הוא יודע מראש שיהפכו ללהיטים. עם כמות אדירה כזאת של שירים והשמעות, ההודעה של אקו"ם השבוע, שיוענק לגיספן פרס תמלילן השנה, לא הפתיעה.

גיספן אומר שהוא מאמין שתפקידם של השירים שהוא כותב לשמח ולרגש אנשים, והוא נמנע במכוון מתחכום יתר. בשיריו אי אפשר למצוא כעסים או מחאה. "אני כותב למבצעים שהקהל שלהם מצפה מהם לשירים מסוג מסוים, שישכיחו את היום-יום ואת הדאגות שהארץ הזאת מולידה", הוא אומר.

מצד אחר, הוא לא מתכוון לדרוך במקום. האמנים האהובים עליו הם לאונרד כהן וג'ון לנון. הביטלס בכלל משמשים לו השראה למסלול של התפתחות אישית ויצירתית. "בימים הראשונים שלהם זה היה 'אובלדי אובלדה', פופ מאוד פופולרי, וזה דומה למוסיקה הים תיכונית. אבל אחרי הסיבוב שלהם בהודו הם הבינו שאפשר לעשות גם דברים אחרים. אני חושב שהוכחתי לעצמי את המקום של להיטים, עכשיו אני יכול לגעת בעוד נושאים. הזמר הים תיכוני עסוק בעיקר בלרצות את הקהל, כי זה הדלק שמניע את התעשייה הזאת. אם אין לך להיטים, אתה לא תופיע, לא תעבוד ולא תהיה פופולרי. קנינו את ההכרה הגדולה באמצעות המוסיקה הקלה ועכשיו זה הזמן להרחיב את היריעה מבחינת התוכן". *



גיספן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו