בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך שיכנע גנרל דרום סודאני את ישראל לסייע למורדים

מכתב החנופה ללוי אשכול, הביקור הסודי אצל גולדה, הנשק החיוני שהוצנח ממטוסים:ג?וזף לאגו, גנרל דרום סודאני בדימוס, מספר ל?הארץ? איך שיכנע את ישראל לסייע למורדים

תגובות

בכל מדינה הוא השתמש בשם שונה. כשנסע לאוגנדה ולקונגו היה צ'רלס. ברומא הפך לנייתן, ובהמשך, כשנסע לאיי קומורו הופיע בדרכונו המזויף השם ליאונרד. רק שלושה שבועות לאחר שיצא את ג'ובה המאובקת ונחת ביעדו הסופי, קראו בשמו האמיתי. "ברוך הבא, גנרל ג'וזף לאגו", אמרו קציני צה"ל שהמתינו לו בנמל התעופה בלוד. "חיכינו לך".

באותה שנה, 1969, היתה דרום סודאן, שרוב תושביה נוצרים-אפריקאים, שקועה במלחמת אזרחים קשה נגד הצפון שרובו מוסלמי-ערבי, מלחמה שגבתה כחצי מיליון קורבנות לפני הכרזתה, שלוש שנים מאוחר יותר, של הפסקת אש מהוססת.

הגנרל הדרום סודאני חזר הביתה משליחותו החשאית בישראל לאחר שקיבל מראש הממשלה, גולדה מאיר, הבטחה לאספקת נשק והכשרת לוחמים. סיוע חיוני, לדבריו, ששינה לחלוטין את מאבקו של הדרום לשוויון זכויות והגדרה עצמית. בראיון לפני שבוע אמר לאגו שהסיוע הישראלי "עזר לנו לצאת לדרך שבה אנו צועדים היום, ואת זה לא נשכח לעולם", אמר.

כשבוע לאחר משאל העם בסודאן שבו הצביעו - לאחר 50 שנות מלחמה לסירוגין - תושבי דרום סודאן ברוב גורף בעד התנתקות מן הצפון ועצמאות, ישב לאגו בן ה-81 בגינה מוזנחת בג'ובה, שתהיה בקרוב עיר הבירה הצעירה בעולם. הוא דיבר על ימים עברו ועל קשר סודי שמעטים ידעו על דבר קיומו.

אניאניה

היחסים התחילו במכתב אישי, אומר לאגו, שפרש לגמלאות. היה זה מכתב שהוא עצמו שיגר לראש הממשלה לוי אשכול לאחר מלחמת ששת הימים. "אדוני ראש הממשלה", כתב. "ברכות על הניצחון על הערבים. אתם בני העם הנבחר של אלוהים הכל יכול".

"תמיד צריך להתחיל בקצת חנופה", מסביר לאגו בקריצה, ומבקש מעוזרו למזוג תה. "זה היה מכתב טוב". באותם ימים היה לאגו מראשוני בני הדרום שלמדו באומדורמן, מכללה צבאית יוקרתית בצפון. הוא אף גויס לשורות הצבא, ממנו ערק ב-1963, כדי להצטרף לדרום במלחמת האזרחים. אחר כך יסד ופיקד על תנועת המרי הדרומית "אניאניה" (ארס נחשים בלשון שבטו של לאגו, מאדי).

בין הקצינים הצעירים ששירתו תחת פיקודו באותם ימים היו ג'ון גראנג, שהיה למנהיג המורדים בדרום במלחמת האזרחים השנייה וסאלבה קיאיר, שהנהיג את התנועה לאחר שגראנג נהרג בהתרסקות מסוק ב-2005. הוא יהיה, ככל הנראה, נשיאה הראשון של דרום סודאן.

ג'וזף אודוהו, אחד מעמיתיו של לאגו, הציג אותו לשגריר ישראל בקמפאלה, אוגנדה. "היה לנו משהו משותף, המלחמה בערבים", כתב לאגו באגרת שמסר למזכיר השגרירות כדי שיעבירה הלאה. המפקד הסודאני הציע עסקה: אם ישראל תתמוך באניאניה, לאגו ידאג להטריד את צבא צפון סודאן וימנע ממנו לחבור למצרים ולמדינות ערביות אחרות כדי לתקוף את ישראל.

"חיכיתי לתשובה, אבל אשכול מת. הוא לא ראה את המכתב", אמר לאגו. "למרבה המזל, את מקומו תפשה אשה שמן הסתם קראה את המכתב, והיא יצרה אתי קשר. הם היו מעוניינים בחלק שבו אמרתי שאטריד את צבא הצפון והאמינו שנוכל אפילו להטריד חלק מצבא מצרים שיבוא לסייע לצפון".

גולדה מאיר הזמינה את לאגו לישראל. "למעשה, היא הבריחה אותי לארץ", הוא אומר. כך, בין ביקורים במחנות צבא, מהגולן ועד לסיני ולגדה המערבית, נפגש איש הצבא הסודאני עם ראש הממשלה בלשכתה בירושלים. הם שוחחו על דת ולאגו סיפר לה שהנוצרים בדרום סודאן רואים את היהודים כקרובי משפחתו של ישו. הם דיברו גם על נשק, והסכימו על עסקה.

לאחר זמן קצר הגיע משלוח נשק מישראל לג'ובה, ובו מרגמות, טילי נ"ט ומקלעים קלים, שלל שנלקח מהצבאות הערביים במלחמת ששת הימים. "הם לא נתנו לנו נשק חדש, או כזה שיוצר בישראל, כי הם לא רצו שהעובדה שהם מסייעים לנו תיחשף", אמר לאגו. לאחר משלוח הנשק באו שלושה יועצים ישראלים שהצטרפו למורדים - יועץ צבאי, טכנאי ורופא.

אף שכלי נשק נוספים הגיעו מהמורדים בקונגו ומסוחרי נשק בעולם, "הסיוע הישראלי", אמר לאגו, "שינה את מאזן הכוחות. זה מה שעזר לשנות את התנועה, והפכנו לכוח שיש להתייחס אליו. התחלנו להיות בעלי השפעה במלחמה נגד חרטום".

היחסים האלה לא נמשכו זמן רב. ב-1972, בהשפעת מצרים ולוב, היפנה שליט אוגנדה אידי אמין עורף לישראל, סגר את השגרירות בקמפאלה וגירש מארצו את הישראלים, ובהם יועצים צבאיים רבים. המהלך הזה מנע שימוש באוגנדה כנתיב העברת נשק לדרום סודאן.

דרך נוספת, יקרה יותר, היתה הצנחת הציוד ממטוסים שטסו מעל אתיופיה ותידלקו בקניה.

רגיעה

באותה השנה חתמו צפון ודרום סודאן על הסכם אדיס אבבה, הסכם שלום שהושג בתיווך קיסר אתיופיה היילה סילאסי, שבו הבטיח הדרום להפסיק את הלחימה בתמורה לאוטונומיה אזורית בתחומי דת ותרבות. חרטום דרשה, בין השאר, ניתוק הקשר עם ישראל. "הסכם השלום הטריד את ישראל", אמר לאגו, שמיהר אז לצאת לניירובי, בירת קניה, כדי להסביר את המצב לאנשי הקשר הישראלים שלו. "אבל הם הבינו שאיננו יכולים לסרב לשלום. הייתי חייב להעניק לבני עמי תקופת רגיעה".

הרגיעה נמשכה 11 שנים שבהן חיזקו שני הצדדים את יכולותיהם הצבאיות, והמורדים לשעבר מדרום סודאן, שרבים מהם אומנו בידי הישראלים, יצאו לצפון. אחדים מהם הפכו למדריכים באקדמיה הצבאית. "הם קיבלו הכשרה טובה", אמר לאגו. המדינה, שהתעשרה לאחר שהתגלו בה שדות נפט, עברה זמן מה תהליך מיזוג פוליטי עם הצפון, ולאגו אף כיהן כסגן הנשיא בממשלת חרטום.

ב-1983 פרצה שוב מלחמה בין הצפון לדרום והפעם נותרה ישראל רחוקה מהמורדים. הסיבה, אומר לאגו, היתה הסכם סודי בין נשיא סודאן ג'עפר נומיירי למי שהיה שר הביטחון אריאל שרון. "נומיירי רצה לצאת למלחמה נגד הדרום, לזכות בנפט שלנו ולהחיל כאן את החוק האיסלאמי, אבל הוא ידע שקודם כל עליו לנטרל את הישראלים", אומר לאגו. לדבריו, "נומיירי התקשר לשרון והזמין אותו לפגישה בניירובי, שבה אמר לו כי הוא מקבל ומכבד את הסכמי קמפ דייוויד ומוכן להצהיר על ידידותו לישראל. אבל בהמשך התריע ואמר ?אם ג'וזף לאגו או הדרומיים יבואו אליכם במקרה של סכסוך, אל תתנו להם דבר'".

לדברי לאגו, אף שחרטום הקצינה בתקופת נומיירי, שרון חתם על עסקה עם הצפון, והבטיח להתרחק מהדרום בתמורה להבטחה שסודאן תאפשר ליהודי אתיופיה לעבור באופן חופשי בתחומה. "לאחר שפגש את שרון, גבר ביטחונו העצמי של נומיירי והוא נעשה יהיר. הוא אמר שהסכמי אדיס אבבה אינם תקפים, הפר את ההסכם והורה לצאת בכוח נגד הדרומיים", אומר לאגו.

כפי שהתברר, ישראל לא היתה ספקית הנשק היחידה של הדרום באותה תקופה. כשהתחילה מלחמת האזרחים השנייה ב-1983, הציעו מועמר קדאפי הלובי ומנגיסטו היילה מריאם האתיופי - כל אחד מסיבותיו הוא - עזרה למורדים, שבראשם עמד כעת ג'ון גראנג ושנקראו כעת "הצבא לשחרור העם הסודאני" (SPLA). "הם נתנו לתנועה החדשה כלי נשק הרבה יותר טובים משהיו לנו בעבר והביאו מדריכים צבאיים מגרמניה. כעת המלחמה שלנו היתה אפילו גדולה יותר", אומר המפקד הוותיק.

מלחמת האזרחים השנייה נמשכה 22 שנה, העימות הארוך ביותר באפריקה. היא התפשטה לאזורים אחרים של סודאן וגרמה למותם של שני מיליוני בני אדם ולעקירתם של עוד ארבעה מיליונים מבתיהם. פלגים של המורדים נלחמו לא רק בצפון, אלא גם בינם לבין עצמם, היתה מעורבות של גורמים אזוריים ובינלאומיים מאתיופיה ואריתריאה, שאף שלחו את חייליהן למלחמה, ועד לארצות הברית וסין.

ב-2005 חתמו הצדדים על הסכם שלום, שלפיו הדרום יהנה מאוטונומיה במשך שש שנים ואחריהן יתקיים משאל עם, שתוצאותיו יקבעו אם סודאן תחולק או תישאר מדינה מאוחדת. החודש נפל הפור, לאחר משאל העם הזה. "זו היתה מלחמה ארוכה מאוד", אומר לאגו, שמשמש היום יועץ מיוחד של סאלבה קיאיר, פקודו לשעבר הצפוי להיות הנשיא הראשון של דרום סודאן החופשית. "אנחנו מקווים שאנחנו קרובים מאוד לסוף".

התוצאות הרשמיות של משאל העם צריכות להתפרסם בתחילת פברואר.

אם הכל יתנהל בהתאם לתוכנית, הפילוג בין צפון סודאן לדרומה ייעשה ב-9 ביולי. "אנחנו משאירים את המרירות מאחור. אם הצפון יקבל אותנו, נוכל לקבל אותם. אנחנו הזדקנו במלחמה", הוא אומר.

בכל הנוגע לישראל אומר לאגו, בעוד לוגם לאטו מהתה הקר שלו, הוא היה רוצה לחזור ולבקר בה פעם נוספת, ואולי אפילו לחפש כמה מידידיו הוותיקים ולטייל במקומות שראה בעבר.

אין כל סיבה להימנע מביקור כזה, הוא אומר. "כשנהיה עצמאים, נכונן קשרים עם מי שנרצה. אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות. אף אחד. ואנחנו עדיין זוכרים מיהם ידידינו הוותיקים". *

"שום בעיה עם ישראל"

שר החוץ המיועד של המדינה החדשה אופטימי ביחס לקשרים עם ירושלים

"אם זה יהיה האינטרס הלאומי שלנו, נעשה את זה", אמר דנג אלור, לוחם שהפך דיפלומט בכיר, שיכהן כנראה כשר החוץ הראשון של דרום סודאן העצמאית, בתשובה לשאלה האם תכונן ארצו יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

"איש לא יאמר לנו מה לעשות. לא הצפון ולא הליגה הערבית", אמר אלור ל"הארץ", לוגם תה בלובי ממוזג מדי של מלון מקומי, בעוד עוזריו ושומרי ראשו מתרוצצים מסביב. "נלחמנו זמן רב למען הזכות לקבל החלטות, ולא נהיה בני ערובה ללחץ כלשהו".

אלור, בשנות ה-50 לחייו (הוא אינו יודע את גילו המדויק), בעל חיוך רחב, שעון זהב גדול וחולצה לבנה ומגוהצת, הניח את שלושת הטלפונים הסלולריים שלו על השולחן ומזג חלב לספלים. הוא שקל את מלותיו.

גם אם התוצאות הרשמיות של משאל העם, שיתפרסמו מחר, יאמרו כמצופה שדרום סודאן בחרה להיפרד מהצפון, מתוכננת עדיין תקופת מעבר לפני הכרזת העצמאות ב-9 ביולי. בתקופה זו יישאר הדרום חלק מסודאן וגורמים רשמיים, כולל אלור, שעד לאחרונה כיהן כשר החוץ של המדינה המאוחדת, אינם מעוניינים לפזר הכרזות על תוכניות דיפלומטיות עתידיות. ישראל, אם כך, נותרה מדינת אויב, וחל איסור לקיים עמה מגע או קשר רשמי.

ובכל זאת, שמועות רוחשות בג'ובה בעניין אפשרות לכינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל לאחר הכרזת העצמאות. "איש לא ידבר על כך בקול או באופן רשמי, אבל היחסים האלה יכוננו", אומר גורם בכיר. "הצפון מנסה תמיד לפגוע בתדמיתנו. הם מספרים שגם היום אנחנו מקבלים נשק מישראל, גם אם ברור שזה לא נכון. לכן עדיף לנו לשתוק ולא לתת להם סיבות לתקוף אותנו. אין לנו צורך בזה".

"אם הצפון לא היה מאפשר ניהול משאל עם רגוע, היינו פוטרים את עצמנו מהחוק ופונים לכל מי שהיינו רוצים לפנות אליו בקהילה הבינלאומית, כדי שיסייעו לנו במלחמה. אבל זה לא היה המצב. עלינו להתאזר בסבלנות", הוא מסביר. ביחס לליגה הערבית, אומר הבכיר, "לא ניתן להם להיות צבועים, כי יש ביניהם שמקיימים יחסים (עם ישראל). ובנוסף לזה, אנחנו לא חברים בליגה הזאת, אז מי הם שיכתיבו לנו מה לעשות?"

כל מה שאלור מרשה לעצמו לומר הוא ש"בתחילת המאבק שלנו היו לנו יחסים טובים עם ישראל", וכי "לתושבי דרום סודאן אין בעיה עם ישראל". אלור אומר כי בכל הנוגע ליחסי חוץ, "כל המגזרים יהיו פתוחים. אנו זקוקים להשקעות ופיתוח. זו הדרך שלנו קדימה".

אלור לא ביקר בישראל, אבל יש לו זווית ראייה "פנימית" על מה שקורה בה. אחייניתו חזרה באחרונה מישראל עם שלושת ילדיה, לאחר ששהתה כאן שלוש שנים כמבקשת מקלט. בעלה נמצא עדיין בישראל. "יש לה בעיות", אמר אלור בחיוך. "הילדים שלה מדברים רק עברית, ובג'ובה אין דוברי עברית. עדיין לא".



ג'וזף לאגו. ישראל עזרה לנו לצאת לדרך חדשה


חיילים דרום סודאנים בתור לקלפיות בג'ובה, החודש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו