בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציפרלנד | מה בעצם ההבדל בין משפחות הפשע לפוליטיקה הישראלית?

גינוני הכבוד, הכוחניות וחוסר המצפון של המאפיה נהפכו מושא חיקוי והערצה בפוליטיקה הישראלית

תגובות

מה, בעצם, ההבדל הגדול בין מה שקרוי משפחות הפשע או ארגוני הפשע לבין מה שקרוי הפוליטיקה הישראלית? ומי בעצם למד ממי את כללי ההתנהגות המאפיונרית הנאותה - אלה הנקראים פושעים ושמותיהם שירזי, דומרני או אבוטבול, מאלה הנקראים פוליטיקאים ושמם ברק, בן אליעזר ושמחון? או אלה הנקראים פוליטיקאים למדו מאלה הנקראים פושעים?

דוגמה קטנה: על פי הכללים הנהוגים מאז ומעולם במשפחות הפשע, לא מנדבים שום טיפת מידע על היריבות הפנימית בין משפחה פלונית למשפחה אלמונית, ולהפך, שתי המשפחות, המתכננות לחסל זו את זו, מציגות בפומבי חזית אחידה. ככה זה בעולם התחתון. לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה.

על כן, כשעצרה המשטרה בתחילת השבוע אחד מבני משפחת שירזי (הנמצאת עכשיו בקואליציה עם משפחת דומרני ועם עיזאת חאמד מיפו, נגד יו"ר האופוזיציה פרנסואה אבוטבול) וכתב המשטרה של ערוץ 2 משה נוסבאום שאל אותו: האם ניסית להתנקש בחייו של פרנסואה אבוטבול? עטה הנשאל הבעה תמימה ואמר בחיוך טוב לב: מה פתאום, אין לי שום דבר נגד פרנסואה אבוטבול. ואבוטבול אמר מצדו: מה פתאום, אין לי שום דבר נגד שירזי! להפך: אני אוהב אותו.

באותה שיטה מאפיוזית, ולעיני המצלמה של אותה מהדורת חדשות, התנהלה ביום א' האחרון הפגישה בין השרים היוצאים של כנופיית העבודה לשרים הנכנסים של הכנופייה החדשה, "עצמאות", שהתפלגה עתה זה מכנופיית העבודה. שלום שמחון, שר החקלאות לשעבר הנכנס לתפקיד שר התעשייה והמסחר, במקומו של השר היוצא בן אליעזר (רק אלוהים מסוגל לעקוב אחרי מי בדיוק נכנס ומי יוצא ומאיזה משרד) אמר, בדיוק בסגנון האהבה המזויפת שבין שירזי לאבוטבול: "אדוני השר. זה אולי יפתיע רבים, אבל אני אוהב אותך". ובאותה עליצות צבועה קרא בן אליעזר אל אהוד ברק, ראש הכנופייה המחסלת שהשר שמחון עבר אליה וזכה בקידום: "אל תדאג, אני הולך מפה".

כל זה מלמד, בעיקר, שבהשפעת סרטים וסדרות טלוויזיה כמו "הסנדק", ה"סופרנוס" והסדרה החדשה, "אימפריית הפשע", נהפכו אט אט גינוני הכבוד ודרכי ההתנהגות הכוחניות וחסרות המצפון של עולם הפשע למושא חיקוי והערצה בעולם הנקרא מהוגן. ובכלל זה עולם הפוליטיקאים, המאמינים שהדבר היכול לקרב אותם באופן המהיר ביותר לפופולריות הוא להיראות מאפיוזיים. וזה פועל, לפחות חלקית, במקרה של אהוד ברק, אדם חסר כל כריזמה טבעית, שנעטר פתאום בהילה של גיבור ממזרי וכוחני, על מעשה פוליטי מגונה לכל הדעות שהיה הפרישה ממפלגת העבודה. באחת הצליח להיכנס להיכל הכבוד של גיבורי המאפיה, שהתנהגותם שלילית לכאורה, אך מרוב שהיא שלילית וחסרת מצפון, היא מעוררת הערצה בסתר.

נכון. מהחיכוכים בתוך המאפיה הפוליטית לא נהרגים עוברי אורח תמימים, כמו שנהרגים לפעמים במלחמות בין משפחות הפשע. אבל ההבדל הזה אינו אלא מדומה. כי הרי ההיפך הוא הנכון: מספר ההרוגים הנופלים קורבן ליריבויות בתוך משפחות הפשע, נער יספרם, לעומת כל ההרוגים, חיילים כאזרחים, הנופלים קורבן לחובבנות של כנופיות הפוליטיקאים, המסוגלים להכריז על יציאה למלחמה חסרת כל תוחלת רק כדי להוכיח שהם גברים לעניין (ממשלת אולמרט-פרץ, למשל, ומלחמת לבנון השנייה), ושהם יראו שהם אינם נופלים בגבריותם מכנופיית הפוליטיקאים היריבה. ואז עולה כנופייה חדשה, וכדי להוכיח שהיא היא השולטת, היא מכריזה על יציאה למבצע צבאי המפיל קורבנות חדשים.

בטוחני שכל משאל דעת קהל שייערך כיום יוכיח, שאלה הנקראים משפחות הפשע נתפשים בעיני הציבור כאנשים סימפתים והגונים לגמרי, ומכל מקום - הרבה פחות מסוכנים מהפוליטיקאים. מה גם שחלקם חובשים כיפה ומנשקים את המזוזה בכניסתם לאולם המשפט, ונוהגים, ככלל, כאנשים של כבוד. מה שגם תורם לעליית קרנן של משפחות הפשע בעיני הציבור הוא הבוז והסלידה הכללית שמעוררת המשטרה. אין כמעט איש שאינו שמח בלבו על כך שהמשטרה נתפסת לא אחת עם התחתונים למטה, או כשפושעים יוצאים לחופשי רק מפני שהמשטרה לא הכינה כראוי את תיק הראיות.

באופן פרדוקסלי, משקיעה המשטרה מאמצים גדולים יותר בשיפור הדימוי שלה, כדי להיראות מה שהיא איננה, כלומר: יעילה. במשטרה, כמו בקרב הפוליטיקאים ומשפחות הפשע, למדו את אמנות העבודה בעיניים. אם כי לזכותה, או לחובתה של המשטרה ייאמר, שאפילו לשקר היטב אינם מסוגלים, ושהיו צריכים לקבל כמה שיעורים נוספים במקצוע הזה ממשפחות הפשע או מהפוליטיקאים.

הנה, למשל, המפכ"ל דודי כהן מכריז בגלוי, ביום שלישי, בכנס פתוח של שוטרים בגני תקווה, שארגוני הפשיעה הם "סרטן המחלחל לחברה" ושהמשטרה מתכוונת להילחם בהם. לא יפה ללכלך, דודי כהן! וחוץ מזה, גבר אמיתי הוא מי שלא מגלה את הקלפים שלו, אלא מחייך אל מי שהוא רוצה לחסל ומכריז "אני אוהב אותך". ואז נשמעת ירייה, וראש הכנופייה שחוסל מעלה בשארית כוחותיו חיוך על פניו ואומר (וראו מקרה פואד): "אל תדאג, אני הולך מפה". *



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו