בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסטארט-אפים הישראליים שמעזים להגיד לא לאקזיט

פייס.קום סירבה להצעת רכש של פייסבוק. סופרפיש וג'יני סירבו להצעה מגוגל. האם המגמה החדשה של חברות סטארט-אפ המסרבות להצעות רכש של מיליוני דולרים מצד חברות ענק תוביל להיווצרותה של פייסבוק ישראלית? עולם הסטארט-אפים וההון סיכון המקומי חלוק בדעתו

תגובות

<<כבר היו חברות סטארט-אפ ישראליות שאמרו לא לתאגידי טכנולוגיה גלובליים, אך לרוב מדובר במקרים נדירים. הפעם הגיעה תורה של חברת הסטארט-אפ הישראלית פייס.קום (face.com) לדחות הצעה של ענקית טכנולוגיה. ל-TheMarker נודע כי פייס.קום דחתה הצעת רכישה שהגיעה מפייסבוק, תמורת עשרות מיליוני דולרים.

החברה החליטה שלא להיענות להצעה, מאחר שהיא סבורה שהיא יכולה להגיע בעתיד לשווי גבוה הרבה יותר מבהצעה הנוכחית. בפייס.קום נמנעו להגיב בנושא.

סביר להניח שבחברת פייס.קום הוחמאו מההצעה של פייסבוק להצטרף לרשת החברתית הגדולה בעולם. למעשה אם הדבר היה קורה, זו היתה הרכישה הראשונה של פייסבוק בישראל. אבל לפייס.קום - שנוסדה ב-2007 על ידי היזמים גיל הירש, יניב טייגמן, מוטי שניברג ואדן שוחט ומפתחת טכנולוגיה לזיהוי פנים - יש כעת מימון מספק כדי להמשיך לפתח את הטכנולוגיה, להעמיק את שיתופי הפעולה ולהתקדם עסקית - גם ללא הגב של פייסבוק.

דחו את הענקיות

במובן מסוים ההצעה הגיעה מוקדם מהצפוי. אלא שפייס.קום אינה חברת הסטארט-אפ הישראלית היחידה שדחתה הצעה של חברת ענק. ל-TheMarker נודע כי גם חברת סופרפיש (superfish), שפיתחה טכנולוגיה לזיהוי אובייקטים בתמונות המאפשרת מציאת תמונות זהות, דחתה הצעה לרכישה מגוגל. על פי הערכות בשוק, ההצעה היתה בסכום של עשרות מיליוני דולרים.

גם במקרה זה העדיפו המשקיעים והיזמים ככל הנראה להמשיך לפתח את החברה, ולא למכור אותה בשווי נמוך. לסופרפיש יש כיום גב חזק בדמות קרן ההון סיכון דרייפר פישר ותמיר פישמן. משקיעה נוספת היא החממה הטכנולוגיה קסניה. החברה הוקמה ביולי 2006 על ידי היזמים עדי פנחס ומיכאל צ'רטוק וחממת קסניה.

אם החברה היתה מסכימה לעבור לגוגל, היתה יכולה להיווצר סינרגיה מצוינת בין שני הצדדים. לגוגל יש אפשרות לחיפוש תמונות (Google Images), אבל תוספת הממד הוויזואלי לחיפוש, המאפשר למצוא מוצרים שאין להם תיאור משמעותי במלים, יכולה היתה לשדרג את גוגל.

חברת סטארט-אפ נוספת שדחתה הצעה לרכישה מגוגל היא ג'יני (Jinni), המשתפת אתה פעולה בפרויקט השאפתני Google TV. המנוע הסמנטי שג'יני פיתחה מאפשר למשתמשים למצוא סרטים, תוכניות טלוויזיה וקטעי וידיאו המותאמים לטעמם האישי. שני מקרים נוספים של חברות טכנולוגיה ישראליות שאמרו לא להצעות רכש הן וויקס וקונדואיט (ראו טבלה).

עם זאת, ראינו גם כמה חברות סטארט-אפ ישראליות שבחרו להיענות לחיזור של חברות טכנולוגיה גלובליות ב-2010, גם במקרים שבהם הסכומים היו קטנים יחסית.

כך למשל המקרה של חברת הסטארט-אפ קוויקסי - העוסקת בטכנולוגיות מיפוי וידיאו אינטראקטיבי המבוסס על צילומי גולשים - ושנמכרה לגוגל עבור 12 מיליון דולר. גם חברת אבפיקסיז נמכרה לגוגל - תמורת כ-25 מיליון דולר.

ההחלטה אם להסכים להצעת הרכש או לדחות אותה מחייבת דיון, שנוגע באחד העצבים החשופים של ההיי-טק הישראלי: האם אומת הסטארט-אפים מוכרת את עצמה בנזיד עדשים - בשלב מוקדם מדי ובשווי נמוך מדי?

"זה הכל הערכת סיכון מול סיכוי"

משה לוין, שותף בקרן ההון סיכון תמיר פישמן DFJ, ודירקטור בסופרפיש וג'יני שסירבו להצעות מגוגל, אומר כי קשה להעריך בשלב זה אם היה נכון לדחות את ההצעות מחברות הענק. "את התשובה אם זו היתה החלטה נכונה או לא אתה יודע רק בסוף הסיפור. אין לך ידיעה אם באמת אותו אקזיט גדול יגיע. אתה שואל אם אני מצטער על ההחלטה שלא למכור מוקדם? התשובה היא לא. זה הכל שאלה של הערכת סיכון מול סיכוי.

"התפקיד שלנו כמשקיעים הוא להעריך - סיכונים וסיכויים. האם אנחנו חושבים שג'יני תוכל לגדול ולהצליח להתפתח לחברה גדולה, וכמובן להימכר בפי שלושה עד חמישה ממה שהשקענו בה. אם הייתי חושב שהסיכוי לכך קטן והסיכון הוא גדול - כנראה שעשיתי טעות. כשאני שומע על חברת סטארט-אפ ישראלית שנמכרה ב-30-40 מיליון דולר - אני לא יכול לשפוט את המקרה שלה מבלי להבין לעומק את מערכת השיקולים. היו כאלה שאמרו שקופרגייט נמכרה בזול (קופרגייט נמכרה באוקטובר 2009 לסיגמה דיזיינס עבור 184 מיליון דולר וקיבלה מימון מתמיר פישמן - ג"ג). אבל בפני קופרגייט היו אתגרים לא קטנים שהיא היתה ניצבת בפניהם אם היתה נשארת עצמאית".

אולי הבעיה היא בקרב משקיעי ההון סיכון. אתם מחפשים מודל מסוים מאוד של חברות, במקום להבין שרוח האינטרנט הנושבת בעמק הסיליקון היא של חברות אינטרנט שמשקיעים בהן מעט, תוך חודשיים יש להן מוצר - והן נמכרות בסכום נמוך.

"יש הזדמנויות כאלה. מצד שני, לך תגיד למארק צוקרברג שהוא טעה בכך שלא מכר את החברה שלו ב-30-40 מיליון דולר. בפירוש יש מקום ליזמות שבה אתה משקיע מעט כסף ומוכר מוקדם יחסית- ונהנה מהחזר מהיר בהשקעה קטנה. אך יש גם מקום לסיפורים גדולים. אין סיבה שלא ייצאו מישראל הפייסבוק והגרופון הבאים".

לא רעדת ברגע שבו השבת להצעת הרכש בתשובה לא?

"לא רעדתי. זה לא היה בדוא"ל. ישבתי פנים מול פנים מול האחראי על הרכישות בגוגל. אני מודע לאחריות, אבל התשובה לא נבעה משיקול עסקי והערכה מקצועית. מהערכה שיש סיכוי להגיע לשווי גבוה יותר. משקיע שלא יכול לומר לא שלא יהיה משקיע. מה שכן, לא מדובר בהחלטה רק של משקיעים. צריך שהיזמים והמנהלים בחברה יהיו שלמים עם ההחלטה שצריך להגיד לא ולהמשיך הלאה - כדי לבנות חברה גדולה".

"יש כאן יזמים שרוצים לעשות משהו מדהים"

מייקל אייזנברג, שותף בקרן בנצ'מרק ישראל, הוא אחד ממשקיעי ההון סיכון המאמינים שחברות טכנולוגיה ישראליות יכולות להגיע לשווי של מאות מיליוני דולרים ואף למיליארד דולר - אם רק יחכו ויתבשלו כמו שצריך. קשה להעריך אם האידיאולוגיה העסקית של בנצ'מרק אכן עומדת במבחן המציאות. מצד אחד אין לקרן של אייזנברג אקזיטים גדולים מהשנים האחרונות. מצד שני היא מושקעת בכמה מחברות האינטרנט הישראליות המצליחות בשוק - קוטנדו, וויקס, קונדואיט, גיגיה, טיון וויקי וסיקינג אלפא.

"בישראל גדל כיום דור של יזמים שחולם ברמה עולמית. שמאמין שאפשר לבנות גם בישראל חברה בינלאומית גדולה. אני רואה את הברק בעיניים של יזמים שמבינים איך לבנות חברת אינטנרט המבוססת על ויראליות. פעם אמרו שישראל לא טובה בשיווק. אבל המצב באינטרנט ובמובייל בישראל שונה", אומר אייזנברג.

בכל זאת, יש משקיעי הון סיכון ויזמים שמוכנים להימכר תמורת כמה מיליונים עד עשרות מיליוני דולרים, בעוד שאתה אומר שאולי צריך לחכות. מי צודק?

"יש בישראל חלוקה דרוויניסטית בין אלה שרוצים לבנות חברה גדולה ומוכנים להסתכן לבין אלה שלא. כאלה שחושבים שיש תקרת זכוכית לחברות שנוסדו כאן ולא רוצים ללכת את כל הדרך. אין צודק או לא צודק.

"אני מאמין שבשנתיים-שלוש הקרובות נראה חברות ישראליות שמגיעות לשווי של מיליארד דולר. בעולם ההון סיכון אין כיום אפשרות לעשות החזרים טובים על הכסף ללא 'הום ראנס' (מכפילים של פי עשרה על ההשקעה - ג"ג). זה ההיגיון העסקי שעומד מאחורי ההחלטה שלא למכור מוקדם. גם מארק צוקרברג לא יצא לדרך כדי לבנות חברה של 50 או 200 מיליון דולר. הוא יצא לעשות משהו מדהים. בעיני התפישה הזו מחלחלת בשנתיים-שלוש האחרונות גם ליזמים בישראל. יש כאן יזמים שרוצים לעשות משהו מדהים".

יניב גולן, יזם אינטנרט סדרתי, משקיע פרטי ויועץ ללא מעט חברות סטארט-אפ ישראליות, מכיר היטב גם את הדילמה למכור או לחכות. הוא עצמו התחבט בדילמה הזו ב-2007 ולבסוף החליט למכור את חברת ידע שהקים ביחד עם אביחי ניסנבוים ל-AOL.

לדברי גולן, ההצהרות של קרנות ההון סיכון על כך שצריך להקים בישראל חברות סטארט-אפ גדולות ולהגיע לאקזיטים גדולים ידועות ומוכרות. "אם הן לא יאמרו את זה הן לא יוכלו לייצר תשואה למשקיעים שלהן. הן חייבות אקזיטים גדולים", הוא טוען, אך אומר כי "בישראל אין מסורת של מאות שנים של יצירת חברות גדולות. כדי לייצר חברות גדולות צריך פירמידה בריאה, שבבסיס שלה יש חברות קטנות ובינוניות שנהפכות לבסוף לחברות גדולות. אי אפשר להתחיל לבנות חברות גדולות רק כי רוצים. אי אפשר לדלג על שלבים".

ייתכן שהבעיה היא שהקרנות לא מתגמלות מספיק את היזמים כדי שימשיכו קדימה עם החברה במקום להעדיף את הצעת הרכש שמגיעה בשלב מוקדם.

"זה מה שקורה בישראל. בעמק הסיליקון דואגים שהיזמים ירגישו נוח להמשיך לעבוד. בישראל הקרנות חושבות פחות על זה. אם לקרן הון סיכון חשוב שיזם ימשיך עם המיזם ויגיד לא להצעת רכש - שתגבה זאת כלכלית. שתבטיח ליזם את העתיד הכלכלי שלו.

"צריך גם לזכור שיזם שמוכר חברת סטארט-אפ בשלב מוקדם ממשיך ליזום ומקים חברה שנייה ושלישית - ואז הוא עושה את זה ממקום הרבה יותר רגוע ושקול. אני בטוח שהסטארט-אפ הבא של יזם כזה יהיה גדול יותר. לא ריאלי ואפילו חמדני לבקש שיעשה זאת בפעם הראשונה שהוא מקים חברה".

"משועבדים למודל ההון סיכון"

ערן שיר, אחד היזמים של חברת דאפר שנמכרה ליאהו עבור עשרות מיליוני דולרים ב-2010, מאמין שהם שעשו את הבחירה הנכונה. "אני לא חושב שיש תשובה אחת לשאלה מדוע מכרנו את דאפר ליאהו. בנוסף, כל מקרה הוא לגופו. הסיבה המרכזית להיענות להצעה במקרה שלנו היתה בכך שהבחנו ששוק המדיה והפרסום נעשה מבוזר מאוד ומרובה מתחרים. הגענו לתובנה שגם אם דאפר תצליח לגדול ב-100%-200% מדי שנה, עדיין הסיכוי שלנו להשפיע על שוק המדיה אינו גבוה בטווח של שנתיים-שלוש הקרובות. החלטנו שצריך להתחבר לשחקן גדול שיכול להאיץ את תהליך האבולוציה שלנו".

אחת הטענות של המצדדים בגישה המכירה היא שמספר הרוכשים מוגבל. שאם תסרב להצעה, אתה מקטין מאוד את הסיכוי שתגיע הצעת רכש משחקן אחר.

"זהו טיעון שגוי. יזמים אמיתיים לא פועלים מתוך מטרה לחשב איך הם יכולים להרוויח הכי הרבה כסף. כשאתה מקים סטארט-אפ אתה עובד קשה מאוד. יש ימים גרועים ויש ימים טובים. אבל אתה בטח לא עושה זאת בגלל הכסף. זו לא המוטיבציה שלך. אתה לא יכול לנהוג לפי גישה, שאם דחית הצעה כעת אולי לא תקבל בעתיד הצעה גבוהה יותר.

"אגב, לפני הצעת הרכש מיאהו קיבלנו ארבע או חמש הצעות לרכישת דאפר. וגם תוך כדי הצעת הרכש של יאהו הגיעה הצעה מחברה שהיא לא פחות קטנה מיאהו. ובסוף בחרנו ביאהו. יאהו גם הציעה לרכוש את דאפר לפני שלוש שנים, בתחילת הדרך, וסירבנו כי ראינו בחברה פוטנציאל גדול".

רן הר נבו, אחד היזמים של חברת 5min שנמכרה ל-AOL עבור 65 מיליון דולר ב-2010, מאמין גם הוא שהתשובה אם סטארט-אפ צריך להיענות להצעת רכש מענק טכנולוגי היא ייחודית לכל חברה. "התשובה נעוצה בשוק, ביזם עצמו ואם הוא כבר הקים סטארט-אפ, בכמה שנים קיימת החברה ובגורמים נוספים", אומר הר נבו.

הוא עצמו מרוצה מהבחירה שעשה. "אני האמנתי ב-AOL, וכיום אני רואה שהבחירה שלי היתה נכונה. ישבתי כמה פעמים עם מנכ"ל AOL לפני הרכישה. רציתי להבין מה החזון שלהם. הבנתי שלא מדובר רק ברכישה של טכנולוגיה גרידא, אלא שיש חזון משותף ורצון לשלב את האנשים. גם אנחנו אמרנו לא בעבר להצעת רכש, קודם להצעה של AOL".

הר נבו אומר כי שוק הווידיאו און-ליין קשה מאוד. "חשבנו להמשיך להיות עצמאים. היו לנו הצעות מצוינות לגייס כסף, אבל מרכיב הסיכון היה אמיתי. בישראל יש מנטרה שלא בונים כאן חברות גדולות כי היזמים מתים למכור מוקדם. בעיני זה מופרך. זה פופוליזם להגיד דבר כזה. עדיף שנתחיל לבנות חברות בינוניות, כי גם מזה אנחנו רחוקים".

מבנה השוק הישראלי והתלות הבלעדית הקרנות ההון סיכון הם שחוסמים את התפתחות חברות ישראליות של מיליארד דולר, אומר הר נבו. "אנחנו רחוקים מהשווקים הגדולים באמת ואנחנו עדיין לא יודעים כיצד לנהל בסיסי נתונים של מיליונים רבים של גולשים", הוא אומר, ומוסיף, "אסור לשכוח מי מנהל את השוק בעולם האינטרנט הישראלי - מודל של קרנות ההון סיכון. בעמק הסיליקון אפשר לגייס כסף מאנג'לים ומקרנות השקעה פרטיות (פרייבט אקוויטי). לא כולם משועבדים למודל ההון סיכון, שהוא שנוי במחלוקת ועדיין מוליד כאן תשואות נמוכות".





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו