בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קריאת ביניים

תגובות

אורי דרומי טוען בכתבתו על הבריחה מאושוויץ כי בספרי החדש איני מסתמכת על מקור ראשוני וחשוב כספרה של ליוויה רוטקירכן ו"זו השמטה כבדה" (מוסף "הארץ" 28.1). ברצוני להפנות את דרומי הן לספרי (עמוד 58) והן למאמרי ב"תיאוריה וביקורת" (מס' 2004 ,24) שבהם אני מתייחסת לכתביה של רוטקירכן. קריאת הביניים של פרופ' חנה יבלונקה בכנס באוניברסיטת חיפה אינה הוכחה מספקת לכך שחומר חשוב זה אינו מופיע בספרי.

דרומי גם מדלג בכתבתו על פרט חשוב בסיפור: אי הזמנתו של רודולף ורבה להעיד במשפט אייכמן (יבלונקה ממשיכה לדלג על פרט חשוב זה בספרה גם 40 שנה לאחר המשפט). דרומי בחר לציין כי זיכרונו של ורבה בגד בו באחד מהמשפטים הרבים של פושעים נאצים שאליהם נקרא להעיד והדגיש כי מכחישי השואה מצאו בכך "שלל רב". בספרי אני מביאה הוכחות לכך שמכחישי השואה דווקא מצאו שלל רב בעמימות שבה מתוארת הבריחה מאושוויץ בהיסטוריוגרפיה הישראלית.

דרומי אינו מציין כי בספרו של אלפרד וצלר (שותפו של ורבה לבריחה), שנכתב מאחורי מסך הברזל, הבריחה מתוארת כפעולה קומוניסטית ששיאה משלוח הדו"ח על אושוויץ למוסקווה. האם תיעוד זה אמין יותר מזה של ורבה, שנכתב במערב? דיון על כך ניתן למצוא בספרי.

ולמען הדיוק, ורבה לא עבד במכון ויצמן אלא במכון הביולוגי בבית דגן. הוא גם לא "בא" מצ'כיה. ב-1958 גם משם היה צריך לברוח בדרך מסוכנת עד מאוד.

פרופ' רות לין

חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו