בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טראומה, מה פתאום טראומה?

הד"ר מיכאל פייגה, ששהה בחבל ימית בימיו האחרונים וחקר את פינויו, טוען שפינוי החבל לא הפך לטראומה לאומית וגם פינוי גוש קטיף לא ייצור טראומה כזאת

60תגובות

בשנת 1982, שבועות ספורים לפני הפינוי הסופי מסיני, ירד מיכאל פייגה, כיום ד"ר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, לחבל ימית, שם שהה בשבועות האחרונים של פינוי העיר. בניגוד לרוב הדיירים החדשים בעיר באותם ימים, פייגה לא הגיע כדי להפגין אלא כדי להתבונן בתושבי ימית כחוקר. "הזיכרון החזק ביותר שלי מימית הוא החול, שהתחיל לכסות את העיר מרגע שהעירייה הפסיקה לפעול. החול זחל על הכבישים והתחושה היתה שהעיר הולכת ונעלמת תחת המדבר".

באופן דומה, ימית הלכה ונעלמה גם בתודעה הישראלית, טוען פייגה. בניגוד למה שרבים חושבים ולטענותיהם של המתנחלים, פינוי ימית והריסתה לא נצרבו בתודעה הישראלית כטראומה, וזה אחד הדברים שמאפשרים לראש הממשלה לפתוח היום במהלך נסיגה נוסף. פייגה ישתתף היום בכנס ייחודי, שיתקיים במכללה האקדמית ספיר בשדרות. כותרת הכנס - "ישראל בין ימית לקטיף". בהרצאות שיישאו בין היתר המשנה לראש הממשלה שמעון פרס, ח"כ צבי הנדל, ח"כ לשעבר חנן פורת, היסטוריונים וחוקרי מדעי החברה, ינסו לערוך השוואה בין שני הניסיונות היחידים בתולדות המדינה לפינוי של חבל ארץ מיושב.

"בשני המקרים, בימית ובגוש קטיף, יש לכל הצדדים אינטרס שהמאבק על הפינוי יהיה קשה וטראומטי", יטען היום פייגה בהרצאתו תחת הכותרת "הטראומה שלא היתה - פינוי ימית בזיכרון הקולקטיווי הישראלי". "המתנחלים רוצים שהפינוי ייחקק בזיכרון כמאבק גדול ובלתי אפשרי כדי למנוע עוד ניסיון לנסיגה נוספת; הממשלה רוצה להציג כלפי חוץ מאבק קשה ואלים כדי לגבות מחיר מדיני גבוה עבור הנסיגה; והתקשורת משרתת את שני הצדדים שכן ככל שהמאבק קשה יותר כך הסיפור טוב יותר. אבל למרות זאת, אין ספק שפינוי ימית היה טראומה אישית אבל לא לאומית. כל ניסיונות ההכללה של הטראומה על הציבור כולו, כשלו".

לדברי פייגה, אין כמו תוכנית ההתנתקות כדי להוכיח טענה זו: "חודשיים אחרי פינוי ימית פרצה מלחמת לבנון. נסה לחשוב מה היה קורה בארץ אילו שרון היה מנסה היום לפלוש שוב ללבנון - זו היתה משימה קשה הרבה יותר לעומת פינוי גוש קטיף. מלחמת לבנון היא טראומה, כך גם מלחמת יום כיפור או רצח רבין, אבל את ההגדרה הזאת אי אפשר להחיל על ימית. אני מוכן להתווכח עם כל מי שמשווה בין ימית לבין האירועים האחרים. הוכחה נוספת היא, שאחד הלוחמים המרכזיים נגד הנסיגה, צחי הנגבי, הוא היום שר בממשלה שמתכוונת לפנות את גוש קטיף. הוכחה נוספת לכך שלא ניתן לתאר את פינוי ימית כטראומה לאומית היא העיסוק המועט בנושא - מעט מאוד ספרים נכתבו על ימית, אין מחזות, גם לא שירה".

הכישלון שפייגה מייחס למתנחלים ביצירת הזדהות עמם קשור, לדעתו, גם לחוסר הסולידריות שמאפיין את החברה הישראלית בשנים האחרונות בכל התחומים. "אנשים נזרקים מבתיהם בכל יום בגלל בעיות של משכנתא, אנשים נופלים מהמעמד הבינוני למעמד הנמוך, אין טיפה של סולידריות כלפי העניים וכלפי הפריפריה, אז למה שתהיה סולידריות עם המתנחלים? מבחינת רוב הציבור, לא יקרה שום דבר אם 7,000 איש יקבלו פיצויים ויעברו דירה". הן חבל ימית והן גוש קטיף נתפשים לדעתו בתודעה הישראלית כפריפריאליים, "מעבר להרי החושך". "בתודעה הציבורית, סיני זה מצרים, סיני זה מדבר שבו הולכים כדי להגיע לארץ, הוא לא הארץ עצמה. גם רצועת עזה נתפשת כמצויה מחוץ לגבולות המדינה - עזה היא יישוב ערבי צפוף, ארץ פלישתים ומחנה פליטים, עזה זה המקום שלצערנו לא נתנו למצרים כשהיה אפשר. עזה רחוקה מהעין ומהלב של רוב הישראלים".

גם פייגה עצמו אינו חש סולידריות עם מצוקתם של המתנחלים לנוכח הפינוי: "אחד הרגעים שבהם הם איבדו את הסימפטיה שלי היה כאשר באחת הפגישות שלהם עם אלוף פיקוד הדרום, האלוף שאל אותם שאלה רטורית: 'מה אתם רוצים, שאני אפציץ את עזה בלי אבחנה?', ואז כולם, כאיש אחד, ענו לו 'כן!' רועם. אני גם מעולם לא ראיתי סימפטיה שלהם כאשר פוצצו בתים של ערבים או כאשר מחנה השלום חש מצוקה נוראית בעת מלחמת לבנון".

דמיון נוסף בין ימית לגוש קטיף, כפי שמתאר אותו פייגה, הוא הכפילות של המאבק, שנועד מצד אחד להציל את חבל הארץ שעליו נאבקים - סיני או עזה - אבל גם ליצור זיכרון טראומטי למניעת המשך הנסיגה במקומות אחרים. "הביטוי המובהק ביותר לכך מימית היה השם שבו הם בחרו לתנועת המחאה שלהם - התנועה לעצירת הנסיגה בסיני, לא מסיני, כלומר, ברור להם שזה השלב הראשון בנסיגה. במובן הזה הם נכשלו, הנסיגה לא נעצרה בסיני", אומר פייגה.

אבל בין שני המקרים יש, לדבריו, הבדל מהותי: "בימית היה פער עצום בין מי שנאבק - אנשי גוש אמונים - לבין מי שנאבקו למענו, כלומר התושבים המקוריים של החבל. התושבים נאבקו בעיקר למען הגדלת הפיצויים. אנשי גוש אמונים ירדו לימית ונאבקו נגד הנסיגה. מרגע שהגיעו להסדר על הפיצויים השאירו רוב התושבים את המשך המאבק לגוש אמונים". מראיונות שערך פייגה עם המתפנים עלתה אפילו תחושה של זעם על המתנחלים מיו"ש שבאו לקראת הנסיגה: "ימית היתה עיר קיט חילונית ולקראת הסוף היא הפכה לעיר דתית; אנשים זכרו מאוד חזק את השינוי באופי של העיר וביטאו תסכול רב על כך שהחודש האחרון שלהם במקום נהרס בגלל זה". במקרה של גוש קטיף, ישנה זהות גמורה בין מנהלי המאבק לבין התושבים, ולכן, להערכת פייגה, יהיה המאבק נגד הפינוי קשה הרבה יותר.

פייגה התרשם שצה"ל פעל נכון בפינוי ימית: "הצבא היה אז יעיל ומתוכנן בצורה יוצאת מן הכלל. החיילים היו ממושמעים וקשוחים אך בו זמנית הפגינו רגישות, וכך הצליחו לפרק את כל המוקשים. בגוש קטיף המתנחלים הם יריב חזק ונחוש יותר, אבל מצד שני מדובר במקום שיהיה קל הרבה יותר לסגור אותו לכניסת מפגינים מבחוץ. אם הממשלה תהיה נחרצת והצבא יעיל, אפשר יהיה לפנות. המתנחלים נמצאים במלכוד: מצד אחד, יש להם אינטרס שהפינוי יהיה קשה וטראומטי, אבל מצד שני מרגע שיעשו זאת הם גם לא יוכלו לחיות עם עצמם וגם ייהפכו לשנואים יותר ובאופן אירוני יהפכו את הפינוי שלהם לקל יותר".

אם לא יהיו הפתעות חריגות, חוזה פייגה, גם פינוי גוש קטיף לא ייחרט כטראומה לאומית. הוא לא שולל את האפשרות שעבור המפונים הוא יהיה טראומה אישית, אך אפילו בכך הוא אינו משוכנע כלל: "יכול להיות שבעוד שנה תתעורר המתנחלת מנצרים בדירה בראשון לציון, תסתכל על הילדים שלה ותשמח שכולם יצאו משם בשלום ושהם כבר לא מרטיבים בלילה בגלל הפחד מהפצמ"רים".



פינוי ימית, 21 באפריל 1982. "בשני המקרים, בימית ובגוש קטיף, יש לכל הצדדים אינטרס שהמאבק על הפינוי יהיה קשה וטראומטי", אומר פייגה


פייגה. "מעט מאוד ספרים על ימית"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו