בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שכבש את ההר

האופוריה של מלחמת ששת הימים לא פסחה גם על האדריכל דוד רזניק, מהבכירים באדריכלי דור המדינה. בשיחה לקראת תערוכה מיצירותיו שתיפתח בשבוע הבא הוא אומר, "אם עשיתי משהו חשוב בחיי, זה היה קמפוס הר הצופים"

תגובות

אחרי 45 שנים של פעילות ענפה בזירה האדריכלית בישראל, הדלקת משואה ביום העצמאות בשם אדריכלי ישראל וזכייה בפרס ישראל לשנת 1995 - האדריכל הירושלמי דוד רזניק זוכה גם לתערוכה רטרוספקטיווית ראשונה של עבודותיו. התערוכה, שאצרה צופיה דקל-כספי, תיפתח ביום שלישי בגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת תל אביב. יוצגו בה כ-20 פרויקטים שתיכנן רזניק, והם נבחרו "על פי מידת חשיבותם להבנת התפתחותה של שפת האדריכלות שלו ויכולתם להעיד על אופיה הייחודי, המודרניסטי וההומניסטי כאחד של יצירתו", כדברי האוצרת.

רזניק הוא מהבכירים והפוריים באדריכלי דור המדינה - היקף עבודתו מרשים בכל קנה מידה בינלאומי. הוא אולי גם האדריכל, והישראלי, האחרון שעדיין מסוגל להכריז בלי היסוס, "מאז שעליתי לארץ, היתה לי רק מטרה אחת: להיות בורג במכונה הנפלאה הזאת שנקראת מדינת ישראל. בורג במכונה, אבל כזה שבלעדיו המכונה לא היתה עובדת כפי שהיא עובדת עכשיו". הצירוף התמוה והלא ייאמן הזה, "בורג אנושי במכונה", הוא גם כותרת המאמר המרכזי בקטלוג המלווה את התערוכה וסוקר את עבודתו.

רוב עבודותיו של רזניק נמצאות בירושלים, עיר מגוריו והמקום שבו נמצא משרדו מאז שנות ה-50. כיום הוא עובד בשותפות עם בנו האדריכל ברוך רזניק. סיור אדריכלי בירושלים המערבית המודרנית הוא במידה רבה סיור בין יצירותיו. החשובות שבהן נבנו בעשורים הראשונים אחרי הקמת המדינה, ובהן שיכוני הפועלים (שיכוני גשר) בקרית היובל, בית יד לבנים, יד קנדי, בית אגרון, ומכון ון ליר שתיכנן עם שמעון פובזנר והוא דוגמה נפלאה, אחת מרבות, לעבודתו בשנים ההן.

באחרונה עבר בניין מכון ון ליר שיפוץ פנימי מקיף וסר טעם. רזניק מדיר את רגליו מהמקום ולא ראה את הנזק שנעשה לעבודתו ברגל גסה. "עמדתי לשירות המכון במשך 40 שנה, והם אפילו לא הודיעו לי על השיפוץ. מה שנעשה שם זה חזירות", הוא אומר בהתבטאות חריגה לאיש נעים הליכות כמותו. עוד יותר נפגע מכך שאיש מעמיתיו שהשתתפו במכרז לתכנון השיפוץ לא טרח לספר לו, והדבר נודע לו רק במקרה.

האקרופליס הרוחני של העם היהודי

כמו אדריכלים רבים בירושלים, חל בעבודתו של רזניק שינוי דרמטי אחרי מלחמת ששת הימים, כיבוש שטחי ירושלים המזרחית והאופוריה הלאומית בעקבותיו. תמונת נוף אחת, שרזניק קבע את דמותה כמתכנן, ממצה ללא ספק את הלך הרוח: במרכזה קמפוס האוניברסיטה העברית המתבצר בהר הצופים, ממערב מלון היאט המתפשט מלוא העין במפל של קשתות וחצרות "ים-תיכוניות", ומדרום האוניברסיטה המורמונית, על קשתותיה ומשרביותיה, המתחפרת במדרון. על מבנה שתיכנן ב-1960, בעידן אחר, כתב שהוא מבקש להניח בשקט לאדמה. בהר הצופים אין לאדמה שקט.

מה עובר לך בראש כשאתה מביט בתמונה הזאת היום?

רזניק: "אני אוהב אותה ואני גאה שהיתה לי הזדמנות לקחת חלק בה. הגעתי לירושלים ב-1956. בטיולים עם הילדים שלי לאבו טור, לראות את הר הצופים מרחוק, ידעתי שאסור שהעיר הזאת תישאר מחולקת. אולי משום שהגעתי לכאן מהדיאספורה. נולדתי בבית ציוני וחילוני, ומהשיחות בבית עלתה כמיהה עצומה לירושלים. אני לא רואה בירושלים המזרחית שטח כבוש. אני נגד כיבוש הגדה ומעולם לא תיכננתי בשטחים, אבל ירושלים זה משהו אחר".

הוא נולד בריו דה ז'ניירו בברזיל ב-1924. כסטודנט לאדריכלות בריו עבד במשך ארבע שנים במשרדו של אוסקר נימאייר, מהדמויות המרכזית באדריכלות המודרנית שאחרי מלחמת העולם השנייה. עד היום רזניק נוצר בלבו את הזכות שנפלה בחלקו "להיות במחיצתו של גאון" ורואה בו מקור השראה ליצירתו. בעבודתו המוקדמת בישראל הטמיע רזניק מקצת המזיגה האופיינית לנימאייר של מודרניזם מהפכני, רציונליות, רומנטיקה, פיסוליות ומגע של גינדור.

בברזיל הצטרף רזניק לשומר הצעיר ולהכשרה לקראת עלייתו לארץ. בהכשרה גם הכיר את אשתו רחל והשניים, שגרו בערים מרוחקות זו מזו, נהגו להתכתב על גבי גלויות שעליהן תצלום של הר הצופים בירושלים. לימים, כשותף להכנת תוכנית האב של האוניברסיטה העברית בהר הצופים אחרי מלחמת ששת הימים, יכבוש רזניק את ההר ויהפוך אותו למבצר מבוכי ואטום.

ממרחק הזמן, איך אתה שופט את הקמפוס היום?

"אם עשיתי משהו חשוב בחיי, זה היה הר הצופים. אין לי פחד ואין לי חרטה. אבי אמר לי שאחרי מלחמת העולם השנייה אירופה מתה, והר הצופים הוא האקרופוליס הרוחני של העם היהודי, התחייה של התרבות היהודית. הקומפלקס הקדים את זמנו. זהו פתרון אקלימי מוצלח למקום, החליפה הטובה ביותר ההולמת את ההר. אני אוהב את ההר, כי הוא לא רק ארכיטקטורה, הוא מעל ארכיטקטורה".

ב-1949 הגיע רזניק לישראל והצטרף לקיבוץ עין השופט. בתחילת שנות ה-50 עבר לתל אביב ועבד במשרדו של האדריכל זאב רכטר, שאותו הגדיר "נווה מדבר תרבותי". בירושלים היה במשך שלוש שנים שותפו של האדריכל היינץ ראו. המעבר לירושלים והמפגש עם ראו הפכו את רזניק לאדריכל "ירושלמי", שבעבודתו משולבים "טכנולוגיות מתקדמות אגב כיבוד מסורות מקומיות", כפי שציינו בזמנו השופטים בפרס ישראל שהוענק לו. עבודתם המשותפת החשובה היא בניין בית הכנסת בקמפוס האוניברסיטה העברית, המדגים את דברי השופטים.

אחרי שנפרד מראו ב-1958, פתח רזניק משרד משלו בירושלים. עם עבודותיו הראשונות נמנה מרכז אמיר ברחוב אגרון (בניין השופרסל), בניין מודרניסטי שלא מנסה להשתלב במקום אלא ללכת עם הזמן. זה בניין קובייתי בגובה של שמונה קומות למגורים, הניצב על עמודי בטון בצורת וי מעל קומת מסחר ומוקף במרפסת רצופה. הוא נבנה בשיטה מהפכנית מתועשת, חלקיו המוכנים הונפו על ידי עגורן, הראשון בירושלים, כשהמרפסת משמשת פיגום; קצב הבנייה היה קומה ביום.

החדשנות הטכנולוגית לא הרשימה את הירושלמים, והבניין הפך סמל למוראות האדריכלות המודרנית בעיר. במשאלי רחוב הוא זכה לתואר הבניין ה"תל-אביבי" המכוער ביותר בירושלים. רבים התריסו לפני רזניק "לך, תחזור לתל אביב", ותוכנית להקמת עוד שני בניינים במרכז נגנזה. בשנים האחרונות הבניין זוכה לרהביליטציה כחלופה כנה ואמיצה לאדריכלות החיקויים והציטוטים הירושלמית השלטת.

אתה מופתע מההערכה מחדש של הבניין?

"הבניין באמת היה מהפכני, אבל מהתחלה היה בו משהו לא מוצלח, קודר. עכשיו הוא נראה נורא. אני בעצמי לא רציתי שהוא ייכנס לתערוכה, אבל צופיה התעקשה. אבל אני לא שונא את הבניין. לא זונחים ילד, גם אם הוא לא מוצלח. בסופו של דבר, הבניין גם הועיל למוניטין שלי. מרוב שנאה לבניין נהפכתי לדמות מפורסמת בירושלים וקיבלתי הרבה הצעות עבודה".

בין השאר, נוסף לעבודתו המעשית כאדריכל, לימד רזניק בטכניון ובבצלאל, היה יו"ר אגודת האדריכלים ועסק במשך שנים בפעילות ציבורית. ב-1997 הצטרף למאבק ציבורי בתוכנית להרחבת העיר מעלה אדומים על חשבון שטחים בבעלות פרטית פלשתינית. רזניק אמנם הקפיד לציין כי עמדתו היתה הומנית ולא פוליטית, אבל עצם המעורבות בנושא מצד דמות בכירה כמוהו התקבלה כצעד אמיץ ויוצא דופן.

כחלק מפעילותו המקצועית רזניק משמש שופט בתחרויות תכנון רבות למבנים מרכזיים בארץ. בין השאר, היה חבר בצוות השיפוט בתחרות לתכנון בניין בית המשפט העליון בירושלים בסוף שנות ה-80, ובשנות ה-90 שפט בתחרות לתכנון מרכז עזריאלי בתל אביב. בשני המקרים היה שותף לבחירת ההצעות הזוכות שנבנו.

איך אתה מסביר את הבחירה שלך בשני הפכים כאלה?

"מגדלי עזריאלי הם המגדלים הכי יפים בארץ. הם תל אביב. אני נמשך לתל אביב, אני אוהב לבוא אליה ולראות את כל המגדלים מסביב והדינמיות האורבנית. אולי כי אני ירושלמי פרובינציאלי ומוקסם מדינמיקה של עיר אחרת. אבל זו לא אדריכלות ישראלית. בית המשפט הוא אדריכלות ישראלית עכשווית, הוא דגל".

מה עכשווי בבניין שכולו ציטוטים מהעבר?

"בניין בית המשפט עכשווי, משום שהוא משקף את התנאים שבהם נבנה ואת ההכרה שבישראל אפשר לעשות משהו טוב. בארץ היה תמיד פחד מלעשות טוב, וזה השתנה אחרי מלחמת ששת הימים. אני חושב שזה בסדר גמור שפרנק גרי וכל גדולי הארכיטקטים יבנו כאן. צריך לתת להם לבנות כאן את הארכיטקטורה שלהם, ושירושלים תיהפך למוזיאון פתוח לאדריכלות. אבל בבתי הספר שלנו צריך לחפש אדריכלות ישראלית עכשווית".

מה ההגדרה שלך לאדריכלות ישראלית עכשווית?

"אני מכיר מעט אדריכלות ישראלית עכשווית, כי אין דבר כזה. אין התייחסות רצינית ותרבותית לשאיפה של ישראל כיום לאדריכלות רגיונלית, מקומית. בשנות ה-50 וה-60 היתה כאן אדריכלות ישראלית עכשווית. אפשר לבקר עד מחר את הבנייה בשנות ה-50, אבל נעשה מה שהיה אפשר לעשות. זו היתה אדריכלות רגיונלית עכשווית אותנטית, שהתאימה לתנאים ששררו אז, וזה לא משנה שהיא היתה מכוערת".



דוד רזניק: "אני נגד כיבוש הגדה, אבל ירושלים זה משהו אחר"


מלון היאט בירושלים בתכנון רזניק. קשתות וחצרות "ים-תיכוניות"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו