בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החרדים מגלים את יד ושם

יום עיון למורות חרדיות בנושא הוראת השואה זכה להצלחה מרשימה וגילה פתיחות חדשה ללימוד ההיסטוריה של השואה ולמפגש עם מוסד יד ושם הציוני

תגובות

רביעיית נגניות מסמינר "בית יעקב הישן" בירושלים, לחייהן סמוקות, משמיעה ניגונים נוגים. אף עין בחדר לא נותרת יבשה כשהמנחה מקריאה, בטון השמור עמה לאירועים רבי פאתוס, שיר ביידיש. הקהל, רובו ככולו מורות ברשת בית יעקב, כמו שכחו באחת את חוסר הנחת הבולט שלהן מהצפיפות, והנה הן מתמסרות לתמונות ילדים מהגטו, החולפות באטיות לנגד עיניהן על מסך גדול.

המשתתפות, שהגיעו מכל הארץ לאחר יום העבודה, גדשו את אולמות ההרצאות, גם בעמידה לאורך הקירות. יום העיון על הוראת השואה בבתי ספר חרדיים, שהתקיים בשבוע שעבר בירושלים, הצליח מעל המשוער. האירוע נועד להציג למורות בית יעקב - וגם לנציגות המסוימת מבתי ספר חסידיים כמו אלה של ויז'ניץ ובעלז - חומרי לימוד שמפיקים כיום מוסדות חינוך שונים בנושא השואה - לא רק הסמינרים למורות הגדולים של בית יעקב, אלא גם בית הספר להוראה של יד ושם, שנחשב בעבר מוקצה, כמי שמייצג את הממסד הציוני - בעבור בתי ספר חרדיים.

כך הציגו שלושת המוסדות הגדולים של הרשת, הסמינרים בית יעקב תל אביב, בית יעקב הישן ובית יעקב החדש, שנראה ששוררת ביניהם תחרות סמויה, מצגות מרשימות על גבי תקליטורים, עתירות עדויות ויומנים ומשובצות בסרטים תיעודיים ועלילתיים. ואולם בעבור מארגני יום העיון, הקתדרה להוראת השואה במכללה בבית וגן בשיתוף עם ועידת התביעות, המטרה השיווקית היתה משנית בלבד. ולא בכדי: המארגנים ראו בעצם העניין שהנושא מעורר בציבור שעד לשנים האחרונות מיעט להתייחס לשואה, בעיקר בבתי הספר, את ההישג העיקרי.

דילמת איוב

אסתר פרבשטיין, הרוח החיה מאחורי הכנס, חוקרת השואה וראש הקתדרה להוראת השואה בבית וגן, מודה שלא ציפתה שיגיעו מורות רבות כל כך. פרבשטיין היא ללא ספק מהדמויות שתרמו למהפך בהתייחסות לשואה במגזר החרדי, שעמו היא נמנית. לפני כשנתיים התפרסם ספרה, "בסתר רעם", ספר מחקר ראשון על השואה מנקודת מבט חרדית. בציבור החרדי יש מי שסבורים שרק מישהי שאילן היוחסין שלה הולך לפניה כפרבשטיין (סבה, רבי חצקל סרנא, היה מייסד ישיבת חברון, וחותנה, אברהם פרבשטיין, הוא היום אחד מראשי הישיבה) מסוגלת לפרוץ את הטאבו סביב העיסוק בשואה.

הרב ישעיהו ליברמן, מנהל סמינר בית יעקב החדש, סבור שבשנים שחלפו מאז השואה הגישה היתה בדרך כלל להתמקד בבנייה ובעשייה, ולא בזיכרון. "הקרבה אליה הפכה את העיסוק בה לרגיש מדי", הוא אומר. "רק עתה מתחילים החרדים לספר את סיפור השואה שלהם", אומר חוקר החברה החרדית, הפרופ' מנחם פרידמן מאוניברסיטת בר אילן, "עד כה הציבור החרדי התעלם מהסיפור הגדול ביותר של העם היהודי". את ההדחקה אפשר, לדעת פרידמן, להסביר בכך ש"כל העיסוק בשואה היה טעון בגלל הנושא הציוני".

לחרדים היה ויכוח נוקב עם התפישות המרכזיות של הציונות ביחס לשואה, כמו "משואה לתקומה" ו"כצאן מובל לטבח". כיום, לאחר שגם בציבור הכללי העיסוק בתפישות האלה נעשה ביקורתי יותר, קל להם יותר לעסוק בנושא. העיסוק בשואה בעבר אף העלה את ההאשמה על כך שחלק מהרבנים אמרו לחסידיהם לא לעלות לישראל ("גוד ויל הלפן", אלוהים יעזור לנו). לפי פרידמן, "השואה כאילו הוכיחה בצורה הברורה ביותר את נכונות התוכנית הציונית"; שהרי מי שעלו לארץ ניצלו ואילו אלה שנשארו באירופה, ובהם חרדים רבים, נספו. מעל הכל, העיסוק בשואה עורר את השאלה האיובית של צדיק ורע לו, שהיא, אומר פרידמן, שאלה חינוכית ואמונית לא פשוטה.

פרבשטיין סבורה שמקורות התיעוד "לא היו נגישים ולא מטופלים" בצורה שהיתה מתאימה לציבור החרדי, וממילא לא הגיעו לבתי הספר החרדיים. לדעתה, המלה "הדחקה" אינה מתאימה ליחס של החרדים לשואה: "העיסוק בשואה היה עמוק. הרי הציבור החרדי עסק כל הזמן בהנצחה, בשמות ישיבות או שכונות שנקראו על שם קהילות יהודיות שנספו". הבעיה, לדבריה, היתה שהעיסוק היה במישור הרגשי בלבד ולא התבסס על ידע היסטורי מסודר, ולכן התאפיין בהעדר ביקורתיות. "אני זוכרת עוד מילדותי שהיו הצגות על שימקה (גיבור סיפור מפורסם של סופר השואה החרדי דוד זריצקי, ת"ר) והיינו חולמים על כך בלילות. וזה היה עוד בתקופה שלא היו בכלל הצגות לילדים על השואה גם בציבור הכללי".

העדר הביקורתיות גרם, לדבריה, להיווצרותם של מיתוסים, ובראשם הסיפור המצמרר על התאבדותן של 93 בנות בית יעקב, שהגרמנים איימו "לחלל את תומתן". כיום, בניסוחה העדין של פרבשטיין, "במקרה הטוב מדובר בעניין שנוי במחלוקת". בסיפורת שנכתבה על השואה (ובמידה רבה גם בזו שנכתבת היום) כיכבו סיפורי הצלה מופלאים, בהם למשל על סידור תפילה שהציל חיים. כיום הגישה היא לראות בהם יותר מעין סיפורי פולקלור.

פרבשטיין רואה בחוסר ההתייחסות בעבר להיבט ההיסטורי גם הפסד של תחום עתיר מידע. "הרגשתי שהדרך לפתח את לימודי השואה היא למצוא מקורות שיהיו מקובלים על הציבור החרדי אך גם אמינים מבחינה מחקרית, לבחור ולמיין אותם, וכמובן ללמד אותם על רקע של לימוד מסודר של ההיסטוריה".

איפה החסידים?

כיום, בשלושת הסמינרים הגדולים של הרשת פועלים מרכזי הוראה העוסקים גם בחקר ותיעוד השואה מנקודת מבט חרדית, במימון ופיקוח של ועידת התביעות. הם מסתמכים על מידע ומקורות מיד ושם, אך גם פועלים בעצמם לאיסוף חומרים אותנטיים, עדויות ומסמכים. הסמינר החדש מתעד, למשל, את תנועת בית יעקב ומעמיד במרכז את דמותה המיתית של שרה שנירר, מייסדת התנועה. בארכיון של מרכז ההוראה מוצג פרוטוקול מקורי של דיון בחדר המורים בבית יעקב בקראקוב, ערב המלחמה. הארכיון עובד בשיתוף פעולה גם עם "גנזך קידוש השם" בבני ברק, ארכיון שייסד הסופר והעיתונאי משה פראגר, שהיה אולי הראשון שעסק בתיעוד השואה כשהנושא היה עדיין מושתק.

בשנתיים האחרונות פעל מרכז ההוראה של הסמינר בשיתוף עם קרן שפילברג. פרבשטיין מספרת שבקרן שאלו "איפה כל החסידים? הם הבינו שחסר להם תיעוד של ניצולים חסידים". אחרי שנשאלו רבנים וניתן ההיתר, נבחרו מורות בית יעקב למלאכת התיעוד. הן עברו קורס מיוחד של ראיון וצילום ותיעדו עשרות ניצולים. הרב ישעיהו ליברמן, מנהל הסמינר, מספר שבימים אלה הוא אף פועל להקמת מוזיאון ומרכז מבקרים - מעין מוסד יד ושם חרדי. הוא מודה שהחרדים נזכרו אולי מאוחר מדי, כשהניצולים כבר הזדקנו: "אנחנו בהחלט מצרים על כך".

אין ספק שהמגזר החרדי גילה את הפוטנציאל החינוכי של השואה. חומרי הלימוד משלבים בין הגישה הישנה לחדשה. בצד סיפורי הנסים, מוסיקת הכינור והפאתוס המוגזם, נראית גם גישה עניינית, יותר מחקרית, הכוללת בין השאר גם שימוש ביומני ילדים בנוסח יומנה של אנה פראנק. חומרי הלימוד שהציג מרכז ההוראה והתיעוד של "בית יעקב תל-אביב" מדגימים את שילוב הגישות. בדף הסבר ל"מורה להיסטוריה יקרה", למשל, מופיעה החובה עתיקת היומין "זכור את אשר עשה לך עמלק" מהמקורות; אבל תוכנית הלימוד עצמה מתחילה מהרקע לשואה, מעלה לדיון שאלות כמו האם האנטישמיות המתגברת עלולה להוביל לשואה שנייה, ומתמודדת גם עם העולם היהודי שלאחר החורבן והשפעת החורבן על התרבות הישראלית ועל תחושת הזהות היהודית.

"בלי ספק בעשורים הראשונים היה חשש שאם יעסקו בנושא השואה יעלו שאלות רבות", אומרת פרבשטיין. "היתה בכך חוכמה רבה, שהדור השלישי הוא זה שהחזיר את העיסוק בנושא, מפרספקטיווה של שנים. האירוע היה גדול ורגיש מדי לעיסוק בו קודם לכן". העדר נציגות של מוסד הרב וולף בבני ברק, הסמן הליטאי הקיצוני ביותר, מלמדת עדיין על התנגדות למגמה זו.

הפרופ' פרידמן סבור שלמונופול של יד ושם על עניין התיעוד ולגישה הציונית שלו בטיפול בנושא השואה יש קשר ישיר לרתיעה של הציבור החרדי מלעסוק בו. "סביב נושא השואה היו האשמות הדדיות של החרדים והציונים והתפתחו סטריאוטיפים ודעות קדומות", מסכימה פרבשטיין. במסעה לחשיפת הסיפור החרדי של השואה היה צורך לחצות גשרים ולקשור קשר גם עם גורמים שהיו מוקצים, כמוסד יד ושם. "אי אפשר למחוק את הנטייה הכללית שהתבטאה גם במוסד זה בקישור שבין שואה לתקומה ובאמירה 'כצאן מובל לטבח'. אבל במסגרת ההפרטה של זיכרון השואה בישראל, בית הספר להוראת השואה של יד ושם אימץ גישה של פתיחות לקהלים אחרים ונכונות לבדוק חומרים חדשים".

ואכן, בבית הספר להוראת השואה פועל זה כמה שנים אגף מיוחד, העוסק בהפקת חומרי לימוד לבתי ספר חרדיים ומורות בית יעקב משתתפות באורח קבע בימי עיון במקום. לדברי שולמית אמבר, המנהלת הפדגוגית של בית הספר, חקר החיים החרדיים בשואה הוא נושא שמתעניינים בו כיום לא רק בבתי ספר דתיים.

בסמינר החדש, סיפור 93 הבנות עדיין מעלה דמעות ומדיר שינה, אבל לדברי פרבשטיין כיום כל סיפור נבדק בכלים מחקריים. "פרשת ילדי טהרן (ילדים חרדים ניצולי מחנות שהתנועה הציונית ניסתה להופכם לחלוצים, ת"ר) נותרה פצע פתוח בציבור החרדי", היא אומרת, "לומדים את הפרשה הזאת, אך האצבע המאשימה עברה מהחילונים, או מה עשו יהודים ליהודים, למה עשו הגרמנים ליהודים. הציבור שלנו למד שהדברים הם לא שחור ולבן. כיום מבינים שזה היה עניין פוליטי מובהק ושכל ציבור ניסה להגדיל את הקהל שלו, כחלק ממאבק אמיתי שניטש על המשך הדרך".



מורות מרשת בית יעקב, ביום העיון. לחרדים היה ויכוח נוקב עם התפישות המרכזיות של הציונות ביחס לשואה, כמו "משואה לתקומה" ו"כצאן מובל לטבח"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו