בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עבודת השם

ב-34 שנותיו כחבר ועדת השמות הממלכתית הציע הגיאוגרף יהודה זיו שמות עבריים ליישובים רבים, אך הוא גם מבקש להחזיר את השמות הערביים למפות ישראל. בספר חדש הוא מביא סיפורים מאחורי שמות מקומות, ובהם עובדות היסטוריות, מעשיות וגם חידודי-לשון הומוריסטיים

תגובות

ב-1950הוקם ישוב עולים חדש ליד ח'ירבת זנוע. חברי ועדת השמות, הגוף שממונה מטעם הממשלה על קביעת שמות ישובים, החליטו פה אחד על השם זנוח. הנימוק: ח'ירבת זנוע מזוהה עם זנוח המקראית שבנחלת שבט יהודה. העולים החדשים מתימן קיבלו את השם בהכנעה ואולי בחוסר הבנה. אלא שמאז התחלפו תושבים רבים במושב ובשנים האחרונות בני הדור השני שולחים מכתבים, מטלפנים ולוחצים על ועדת השמות: החליפו את השם, הוא פוגע בתדמית שלנו. "הצעתי להם", מספר יהודה זיו, יו"ר ועדת המשנה לשמות ישובים, "לקבל את השם מנוח, על שם אבא של שמשון - הרי האזור הוא ארץ שמשון".

צעירי זנוח לא התלהבו במיוחד מהפתרון של זיו. הם בחרו ב"גני שרון", על שם שרון אדרי, בן המושב, שנרצח בידי כנופיית צוריף. אבל חברי הוועדה דחו את ההצעה על הסף: ישוב באזור בית שמש לא יכול להיקרא "שרון". בשנה האחרונה, מספר זיו, שככו הלחצים. "זנוח הולך כנראה להיבלע בבית שמש החדשה וחוץ מזה, צעירי המושב סיגלו שם חדש, זנוח - 'זה נוח' - ולנו ירדה אבן מהלב".

ועדת השמות הראשונה קמה ב-1922 בהוראת הנציב העליון, סר הרברט סמואל. היו בה שלושה חברים: דוד ילין, יצחק בן צבי ואברהם יעקב ברוור. אחרי קום המדינה קיבלה הוועדה מעמד ממלכתי בעל תוקף חוקי והוכפפה למשרד ראש הממשלה. ב-80 שנות פעילות קבעה הוועדה כ-7,000 שמות עבריים מחודשים וחדשים, מתוכם יותר מ-1,200 שמות ישובים. זיו, ירושלמי בן 79, חבר בוועדה השמות מ-1972.

"אנחנו לא חבורה של אלטע-קאקערס שיושבים באולימפוס ומשפריצים שמות", הוא אומר. "דבר ראשון מחפשים אם יש משהו בתנ"ך או במקורות אחרים. אחר כך בודקים שם ערבי בסביבה שאפשר לבנות עליו - הערבים באו במאה השביעית, מצאו כאן את אבותינו וסיגלו את השמות שהיו נהוגים בפיהם, גם אם בשיבושים. אם יש ג'בע ומוח'מס - זה בדיוק גבע ומכמס המקראיות. צריך פשוט להאזין לשם הערבי וללכת לא לפי התרגום שלו אלא לפי צלצול השם".

באחרונה יצא לאור ספרו "רגע של מקום - סיפורים מאחורי שמות מקומות". הספר נולד מתאונת דרכים, אומר זיו. "זה קרה בפברואר לפני ארבע שנים. יצאתי לירקן כדי לקנות עגבניות לארוחת הערב ונדרסתי. לא ידעתי איך אצא מזה. החברים והתלמידים קראו לי המוביל הארצי. הייתי מוביל טיולים, מסעות וסקרי נוף בכל רחבי הארץ וגם בחצי האי סיני. פתאום מצאתי את עצמי בבית חולים ובכיסא גלגלים. אחר כך התחיל שיקום ובהדרגה עברתי להליכון, קביים ובסוף נשארתי עם מקל שמשרת אותי כשקר או כשאני צריך לעבור שטח מחוספס. רציתי להצדיק את קיומי, אז ישבתי וחיברתי את הספר".

"רגע של מקום", שיצא לאור בהוצאת צבעונים, מכיל מאות רבות של סיפורי שמות ישובים ומקומות. השמות מחולקים לפי נושאים, למשל שמות בראשי תיבות וגימטריה (הר מתת, שהגימטריה של שמו היא גובהו, 840 מטר מעל פני הים), ולפי אזורים - צפון, מרכז, ירושלים ודרום. בתוקף צניעותו, זיו אינו מסגיר בין דפי הספר תביעת אבהות שלו לשום שם.

אחד השמות שהוא חתום עליו אישית הוא מתן, ישוב כפרי שנוסד ב-1995 בין כפר סבא לראש העין. "בשטח", אומר זיו, "כבר היו מושב ירחיב וכפרון קטן שנקרא ח'ירבת ראס עטיה, שפירושו 'פסגת המתנה'. אז חיפשנו בתנ"ך ומצאנו בספר משלי את הפסוק 'מתן אדם ירחיב לו' - כלומר, אם אתה נותן, יש לך יותר זכויות. אז הנה ירחיב והנה ראס עטיה והיום האחיין שלי גר שם וגאה על כך שהדוד שלו נתן לישוב את השם".

זהו ספרו השמיני של זיו. קדמה לו סדרה של ספרי טיולים וידיעת הארץ שנקראו "בשביל המטיילים", "תרמיל צד" ו"ילקוט גב". "אנשים ציפו שהספר החדש ייקרא צ'ימידן, אבל אני רציתי את השם 'פנינה בכל פינה'" - על שם אשתו.

יחס מיוחד לפלמ"ח

הסיור המשותף עם זיו מתחיל בגבעת חתולה. מתוך האדמה מלבלבות מאות כלניות. מנגד נשקף שער הגיא. "לשם הגבעה אין קשר לחתולים", מבהיר זיו. "ח'אתולה בערבית פירושו מארב. כנראה שעל הגבעה הזאת עמד בתקופת סולימאן בן עבד אל-מלכ (המאה השביעית) משמר של חיילים ומכאן השם 'גבעת מארב'. אגב, כאן, לרגלי הגבעה, חוסל בשנות החמישים מוסטפא סמואילי, בן הכפר נבי סמואיל, שהיה נכנס לישובים בפרוזדור ירושלים, גונב ומשאיר אחריו גוויות".

יהודה זיו נולד בטבריה ב-1926, בן לבן-ציון וחנה, אח ליעקב, כיום פרופ' יעקב זיו, שם עולמי במדעי המחשב, לשעבר נשיא האקדמיה למדעים. "אבא אמר לנו 'אל תסתכלו, התבוננו - מלשון להבין'", מספר יהודה זיו. "כשהיינו חוזרים מתל אביב לטבריה הוא היה עושה בינינו תחרות - מי רואה ראשון את הכנרת. היינו יושבים עם האף צמוד לשמשה והעיניים מביטות למרחק. בדיעבד אני מבין שזה היה תרגיל שלו לפיתוח חוש ההתבוננות שלנו".

ב-1935 עברה המשפחה לרעננה. בן-ציון זיו התמנה למנהל בית ספר והתלמידים הדביקו לו את הכינוי "במבוק" ("אני לא יודע כיצד ולמה נולד הכינוי הזה", אומר זיו). כיום קרוי על שמו בית הספר "זיו" ברעננה.

"הייתי ילד שמן וכבד תנועה", הוא מספר. "אבל כשהתגייסתי בשנת 1943 לפלמ"ח עברתי תהליך של כיווץ ונעשיתי סייר". באחד הסיורים, בנחל יתלה, לא רחוק מנווה אילן, נפל זיו ושבר את הקרסול. הפציעה הקלה הזאת הצילה אותו ממוות. המחלקה שלו, מחלקת ההר, נשלחה כעבור ימים אחדים לעזרת גוש עציון וכל אנשיה, ל"ה חיילים, נהרגו.

אנחנו גולשים בחזרה מגבעת חתולה, חוצים את כביש 38 ונוסעים בדרך הג'יפים - חלק מדרך בורמה, שמטפסת לכיוון שואבה. כעבור שלושה קילומטרים פונים שמאלה ומטפסים אל שלוחת שיירות ומשלט 21. מנגד ניצבת שלוחת משלטים. למטה, בתחתית ערוץ נחל נחשון, זורם נחשול המכוניות של כביש מספר 1. במשלט ניצבים שני ספסלי תצפית. מול הספסלים מוצמד לאחד הסלעים לוח מתכת ועליו חקוקות מלים משירו המפורסם של חיים גורי, באב אל-ואד. "השם הנכון הוא כמובן שער הגיא, אבל ג'ורי, כדי לעשות את השיר אותנטי יותר, השתמש בשם הערבי", אומר זיו. "הפלמ"חניקים אהבו שמות ערביים, גם אם השתמשו בהם לעתים בצורה שגויה - פינג'אן הוא הספל שבו שותים את הקפה ולא הקומקום".

הפלמ"ח נהנה מיחס מיוחד בוועדת השמות. הספר מפרט 50 ישובים ומקומות שנושאים את שם הפלמ"ח, או שמות קשורים. למשל: קיבוץ פלמ"חים, קיבוץ פלמ"ח צובה, צומת פל-ים, קיבוץ נתיב הל"ה ועוד. אחרי שהמחלקה שלו חוסלה, ובגלל הפציעה ברגל הועבר הפלמ"חניק זיו לשרת כנהג ברכב משוריין ובהמשך עבר קורס של קציני רכב חטיבתיים וקיבל רישיון לנהיגת משאיות כבדות ואוטובוסים.

"מענק השחרור שקיבלתי היה 750 לירות. מניה באגד עלתה אז 1,500 לירות, אבל אגד הלכה לקראת החיילים והסכימה לתת מניה ב-750. אשתי הראשונה לא רצתה שאהיה נהג אגד ואתרוצץ. היא רצתה אותי לצדה בבית. בסוף נעשיתי איש ידיעת הארץ והתרוצצתי הרבה יותר מנהג אגד ממוצע" (זיו נשוי בשנית לפנינה ולזוג שני ילדים, יפעת, בת 17 ואלון, בן 15. מנישואיו הראשונים הוא אב לשתי בנות וסב לשבעה נכדים).

גללי עזים בשביל

ממשלט 21 נשקפת שמורת המסרק. "את השם נתנו הפלמ"חניקים", אומר זיו. "למראה שורת עצי האורן בראש הגבעה התעורר אצלם געגוע למסרק, למקלחת ולתגלחת טובה. וחוץ מזה, לפי מסורת מקובלת בקבר השייח' שבגבעה קבור הספר של מוחמד, שייח' אחמד אל-עג'מי".

לסיפור הזה יש בסיס היסטורי?

"עג'מי בתרגום מילולי זה פרסי. חקרתי ומצאתי שהספר של מוחמד נקרא בכלל סלמן אל-פארסי ומכאן נולדה מסורת שגויה".

בגיל 36 נרשם זיו לאוניברסיטה והתמקד בלימודי גיאוגרפיה היסטורית של תקופת המקרא. "התחלתי ללמוד באוניברסיטה כי הגיע הזמן לעשות סדר באוטודידקטיות שלי", הוא אומר. "כל הסטודנטים הצעירים קראו לי האבא של המחלקה. בתקופה ההיא התחיל להתפתח אצלי עניין השמות".

ב-1968 התמנה לגיאוגרף של רשות שמורות הטבע וב-1976 חזר לצה"ל ובמשך תשע שנים עמד בראש מדור מורשת ידיעת הארץ - מורי"ה. זיו גם הקים את מדור חינוך וידיעת הארץ והעניק לו ראשי תיבות בעלות תוכן ומשמעות - חוי"ה. "כשחזרתי לצה"ל", הוא אומר, "וילנאי (זאב) נורא התרגש ונתן לי ספר שלו עם הקדשה 'תראה להם מי אתה'. וילנאי לא היה גיאוגרף, לא היסטוריון ולא בלשן. הוא היה הכל. ולעצמו הוא קרא נופן, כך הוא הגדיר את עצמו. אגב, לוועדת השמות הוא התקבל כבר בהיותו בן 24".

אתה רואה בעצמך את ממשיך דרכו?

"הוא בעצמו היה אומר כך. כל שנה, בערב תשעה באב, היה עורך 'סובו ציון והקיפוה' ומקיף את החומות. אני הייתי מתלווה אליו. כשהיו מגישים לו רמקול היה מרעים בקולו 'אני לא צריך רמקול, יש לי קול רם'. פעם אחת צעק לי מרחוק, 'עוד שנתיים-שלוש לא יהיה לי כוח לעשות את התפקיד הזה, אני מעביר אותו אליך. הנה, שכולם ישמעו, אתה היורש".

מדוע אין ישוב על שמו?

"יש כלל שמשתדלים להימנע משמות לועזיים, אז בשם וילנאי אין מה לעשות. והשם זאב כבר תפוס, כי יש פסגת זאב וגבעת זאב. אבל אני מחכה לישוב מתאים, כי יש לי כבר רעיון: הצעתי לוועדה לכנות ישוב בשם שינער, ראשי תיבות של 'שא נא עיניך וראה'. זה היה המיוחד בווילנאי".

"בכל מקום שיהודה זיו עובר בו נדבקים אליו אנשים ואני בכלל זה", אומר הבלשן אבשלום קור. "במסיבת פרידה שנערכה לו בצוותא בתל אביב עם פרישתו מצה"ל, הוא סיפר שביום הגיוס לפלמ"ח אמר לו אביו 'קח איתך תנ"ך'. יהודה ענה לו 'אין לי מקום בתרמיל' וקיבל סטירה מצלצלת. מאז יהודה לא נפרד מהתנ"ך. זה מהותי מאוד אצלו. הוא לא מטייל בלי תנ"ך. כשאתה מטייל בארץ, הוא אומר, אתה צריך לטייל יחף, כי כל הזמן אנחנו דורכים על פסוקים. יהודה גם נוהג לומר, 'בארץ אתה לא מטייל סתם. או שאתה מטייל בשביל או שאתה מטייל בגלל'. ויהודה מתכוון לא רק לסיבה ומטרה, אלא גם לתוואי הדרך - שביל עזים וגללי עזים".

הכביש ביסלילא

עם קום המדינה קבע ראש הממשלה דוד בן גוריון כלל עבודה: מתעלמים מהשמות הערביים ולא מכניסים אותם למפה. הכלל הזה נשמר עד היום. את ג'בל ג'רמק, למשל, אי אפשר למצוא במפה לצד הר מרון, למרות שערביי הגליל ממשיכים לקרוא לו בשם זה. יהודה זיו הוא כנראה הקול היחיד בוועדת השמות הממלכתית שמבקש להחזיר למפה את השמות הערביים.

"זה לא הוגן כלפי בני המיעוטים והאזרחים האחרים של המדינה", מסביר זיו. "שם ערבי גם יכול להיות גלגול של שם יהודי קדום ואי אפשר למחוק אותו בהינף יד. שמות ערביים הם פעמים רבות ציוריים. כל קטע של ואדי נושא שם שמתאים לאופי שלו. טוענים כנראה בצדק שבמפה של אחד ל-100 אלף, או אפילו אחד ל-50 אלף, אין מקום לכתוב את השמות. אבל כיום, במפות של אחד ל-25 אלף אפשר בהחלט להוסיף".

לסוגיה הזאת אפשר לצרף אנקדוטה על מפה שהפת"ח הפיץ בתחילת שנות השבעים, ושאף היא לא הכילה את השמות הערביים האותנטיים. "אנשי הפת"ח רכשו סט מפות במחלקת המדידות והדפיסו אותן מחדש אחרי שהחליפו את העברית בערבית", מספר זיו. "הבדיחה היא שהם התעצלו ועשו פשוט תעתיק לשמות העבריים. הר מרון כתוב הר מרון, רק באותיות ערביות. הכביש המהיר לירושלים היה בדיוק בסלילה. לפני שנה היתה תערוכת מפות במוזיאון ארץ ישראל, ובמפה האמורה, בלב עמק איילון, רואים את התוואי המרוסק של הכביש המהיר שנסלל לירושלים ובאותיות ערביות כתוב בסוגריים 'ביסלילא', שזה נשמע כמו ביסמילה - בשם אללה".

הסיפור הזה כלול, כמובן, בספרו. "החברים האקדמאים שלי אומרים לי, 'זה לא מדעי, כל המעשיות האלה של השמות, אתה מבזבז זמן'", אומר זיו. "אבל אני אוהב את זה, נעשיתי מרותק לעניין. זה העיסוק שלי. ואם ממשיכים להציק לי אני מגלה לכולם שאני צאצא של הבעל-שם-טוב ואז עוזבים אותי במנוחה".

העיסוק המתמיד בשמות פיתח אצלו אוזן רגישה. הוא קורא עיתונים, מקשיב לרדיו, קולט טעויות וממהר לשלוח מכתב או להתקשר ולתקן. "אני זקוקה מאוד לתמיכה של אנשים כמוהו", אומרת רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של רשות השידור. "כשיש שיבוש בחדשות הוא מתקשר מיד ואנחנו מספיקים לתקן עוד לפני תום המהדורה".

והתיקונים מוטמעים?

"אצלנו כן. למשל הסיפור של אפרתה ואפרת. אנחנו היחידים שאומרים אפרתה, למרות שתושבי המקום עצמם משתמשים בשם השגוי אפרת. היום אגב שמעתי את מיכה פרידמן אומר בגלי צה"ל מחלף לה גוארדיה ולא את השם השגוי המקובל לה גארדיה. זו השפעה שלנו".

הנקודה האחרונה בסיור עם זיו היא גבעת הרקפות ליד מושב גיזו, לא הרחק מצומת נחשון. גיזו הוא שם מוזר, מסכים זיו. הוא נגזר מרשימת גיבורי דוד בדברי הימים, המונה את "בני השם הגזוני". את מקום העיר גיזה מקובל לזהות בכפר הערבי בית ג'יז, ומכאן השם גיזו שנקבע בוועדת השמות בפברואר 1963.

מול הלולים שבכניסה לגיזו, בתוך חורשת האורנים, מרכינות ראש אלפי רקפות ורודות. שביל צר מרקד בין הפרחים. "בסיור בן ימים אחדים", אומר זיו, "שאל אותי פעם חניך, ליד המדורה, שאלה שעל פניה נראית חסרת טעם אך אותי היא ריגשה מאוד, 'מה היית רוצה שיהיה כתוב על המצבה שלך?' השבתי לו מיד: 'יהודה זיו הלך בדרך כל הארץ'". *



יהודה זיו באזור בית שמש, לא רחוק מבאב אל-ואד. הפלמ"חניקים אהבו שמות ערביים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו