בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דונם פה דונם שם

מערכת של קשרים נטווית מאחורי הקלעים של הפעילות להשתלטות על נכסי ערבים במזרח ירושלים: משמר הגבול עוזר ונעזר ביזם המסתורי בני כהן, העוזרת של השר נתן שרנסקי מעדכנת את אריה קינג שעובד עם ארווין מוסקוביץ' ועם עמותות המתנחלים ומוסר מידע לאפוטרופוס על נכסי נפקדים, ובכל פינה ניכרת השפעתם של נציגי האוצר המתיימרים להגן על רכושם של הפלשתינאים

תגובות

לאריה קינג יש מילון משלו. בשיחת הטלפון הראשונה הוא קובע להיפגש אצלו בבית, ב"מעלה זיתים". איפה זה? "בהר הזיתים", הוא מסביר. בעצם גר קינג בראס אל-עמוד, בשכונה יהודית שהקים המיליונר היהודי-האמריקאי ארווין מוסקוביץ' בלב השכונות הצפופות של ירושלים הערבית. אותו מוסקוביץ' שקינג נחשב לאיש שלו בירושלים, אם כי הוא עצמו מסייג את ההגדרה. "אתה יכול להגיד שאני עובד עם מוסקוביץ' כמו עם עוד הרבה אחרים", אומר קינג.

אחר כך, במשרד שבו מתקיימת השיחה לבסוף - "במשרד של מולדת בעיר המזרחית, ברחוב שכם, מול הקונסוליה האמריקאית, תזהה אותו לפי הדגלים של מולדת בחוץ" - שוב מתעוררים קשיי שפה. קינג מדבר שוב ושוב על "אדמות מדינה" המצויות בשפע רב בירושלים. רק אחרי כמה דקות וכמה שאלות מתברר שהוא מתכוון בעצם לאדמות שבבעלות פלשתינאים מהגדה, אותם "נפקדים" שעל מעמדם בירושלים ניטש ויכוח בישראל מאז 1967. אבל אצל קינג, הוויכוח כבר נגמר, והבעיה נפתרה. האדמות הללו, שהוא מעריכן בעשרות אלפי דונמים, הן פשוט אדמות של מדינת ישראל. אדמות שבטעות - טעות קשה, מחדל - המדינה עוד לא שמה עליהן את ידה.

אנשים רבים לא אהבו את ההחלטה של היועץ המשפטי מני מזוז מהחודש שעבר, המבטלת למעשה את החלטת הממשלה מיולי 2004 לשוב ולהשתמש בחוק נכסי נפקדים במזרח ירושלים. החלטת הממשלה התפרסמה לראשונה ב"הארץ", לאחר שהשבועון "כל העיר" גילה כי המדינה מודיעה לפלשתינאים, שביקשו גישה לאדמותיהם שבתוך ירושלים, כי הם נחשבים נפקדים ולכן אדמותיהן אינן שייכות להם יותר. ראש וראשון למסתייגים מהחלטת מזוז היה שר האוצר בנימין נתניהו, שאמר כי החלטת הממשלה היתה "ההחלטה הציונית הנכונה". ממשרד האוצר נמסר כי נתניהו מקיים בימים אלה דיונים על החלטת מזוז. גם השר לענייני התפוצה וירושלים, נתן שרנסקי, שעמד בראש ועדת השרים שקיבלה את ההחלטה, אומר כי היא התקבלה לפי החוק וצריכה לעמוד על תלה.

גם בצמרת מג"ב לא אהבו את החלטת מזוז, משום ש"מי שמרוויח ממנה הם גנבי הקרקע הערבים, שגונבים מערבים, ועכשיו הם מבסוטים", כדברי בכיר במג"ב. וגם קינג, איש העמותות היהודיות במזרח העיר ("אל תשייך אותי לשום עמותה, אני עובד עם כולן - אלעד, עטרת כהנים, כולן"), לא אוהב את ההחלטה של מזוז. רק שקינג אינו מתייחס אליה יותר מדי ברצינות.

"הכל שטויות", הוא אומר, בין שיחה בטלפון הקווי עם קבוצת משקיעים שמחפשת אדמה לקנות ברכס שועפט, שיחה בטלפון הסלולרי עם אשתו של פלשתינאי שהציע למכור לו אדמת נפקדים במזרח ירושלים ("ון הווה לא בבית? או-קיי, שוקראן", מתנהלת השיחה ההזויה למדי בין קינג לאשה) ושיחה בטלפון הקווי השני עם שמעון, חבר מרכז הליכוד שהציע לו לקנות אדמות באזור הר חומה. "הרי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לא נשמע למני מזוז", מסביר קינג. "הוא נשמע לשר. עם כל הכבוד, זו החלטת שרים. הם יכולים להחליט מה שהם רוצים. אני יודע ממשרדי האוצר וממשרדו של שרנסקי שמבחינתם אין שינוי, הוא (מזוז) לא מחליט להם. הבנתי מהם, מהאנשים שלהם, שלממש את החוק (לנכסי נפקדים) ולאכוף את החוק במזרח ירושלים זה דבר חוקי, ולכן אין מניעה לממשו".

לפחות ביחס לשרנסקי, אפשר להניח במידה רבה של ודאות שקינג יודע מה השר חושב. באמצע השיחה מצלצל הטלפון הנייד של קינג, המכוון למצב "ספיקר". "הלנה משרנסקי", מטלפנת כדי לקשר בין קינג ובין לואיזה, שמתבררת תוך כדי שיחה כעוזרת של שרנסקי. וכך מתנהלת השיחה:

לואיזה: "היי אריה".

אריה: "לואיזה, הרבה זמן לא שמעתי אותך עדכונים".

לואיזה: "האמת היא שאני בטוחה שאתה מתעדכן דרך דוידל'ה" - דוד בארי, ראש עמותת "אלעד", המתמחה ביישוב יהודים באזור סילואן-עיר דוד.

אריה: "אני רוצה להיות מעודכן".

לואיזה: "למה אתה לא בא?"

אריה: "מה, היה היום פגישה?"

לואיזה: "לא, היום לא. אבל נפגשנו השבוע ביום ראשון, לא אצל נתן, לבד, אבל אותו צוות כל הזמן".

אריה: "כן, אני יודע, היה ביום ראשון".

לואיזה: "נכון, דווקא דוידל'ה לא היה. חשבתי שמישהו מטעמכם בכל זאת יבוא".

אריה: "אני אגיד לך בלשון המעטה, אני, אנחנו, לא כל כך מבסוטים מהסיפור הזה".

לואיזה: "למה? ממה בדיוק?"

אריה: "כי זה לא הולך לכיוון שחשבנו שזה יילך... בכלל לא".

לואיזה: "מאיזו בחינה?"

אריה: "מאיזו בחינה? שהצורת חשיבה היא לא מה שקיווינו שיחשבו".

שרנסקי, שאצלו עובדת לואיזה, הוא אותו שר שעמד בראש ועדת השרים שהחליטה להבהיר כי חוק נכסי נפקדים חל במזרח ירושלים, וכי את הנכסים של הנפקדים אפשר להעביר לרשות הפיתוח, כלומר להשתמש בהם ולבנות עליהם. שבוע קודם לכן, במשרדו, הביע שרנסקי את כעסו על דברים שנכללו בחוות הדעת של מזוז, ולפיהם שני נציגים של היועץ המשפטי שנכחו בישיבת ועדת השרים מחו על ההחלטה שגיבשו שרנסקי וזבולון אורלב, אבל השגותיהם נדחו. שרנסקי ואורלב, לפי הודעת מזוז, החליטו גם למחוק את הפסקה שהציעו נציגי היועץ, ולפיה כל החלטה להכריז על נכס "נפקד" תובא לאישור היועצת המשפטית של משרד האוצר, ימימה מזוז, שהיא במקרה אחותו של היועץ.

"הופתעתי שפורסמו דברים שאפשר לבדוק אותם בפרוטוקול", אמר שרנסקי. "אפשר להתווכח עם ההחלטה, אבל אי אפשר להגיד שהיא התקבלה באופן לא חוקי". לפי גרסת שרנסקי, נציגי היועץ המשפטי לא הביעו שום התנגדות ממשית לנוסח שגובש; יעקב שפירא, אחד משני נציגי היועץ בישיבה, רק אמר להם שאין צורך בהחלטה, אלא אפשר להסתפק בהבהרה. אשר לאותו סעיף שבוטל, ושהצריך אישור מיוחד לכל הכרזת נפקדות - זו בכלל היתה בקשה של שפירא. ושפירא הרי נשאר עד סוף הישיבה ועזר לנסח את ההחלטה הסופית (משרד המשפטים דבק בגרסתו ששפירא התעקש על חובת ההתייעצות עם גורמים משפטיים לפני הכרזת נפקדות, אך עמדתו נדחתה).

לואיזה וליטסקי סיפרה שנכחה בישיבת ועדת השרים. "היא מתעסקת בדברים האלה", מעידה הדוברת של שרנסקי, רבקה קנריך. שרנסקי הסביר כי ההחלטה שקיבלה הוועדה שלו היא בסך הכל טכנית, הבהרה ולא יותר. כשהתבקש בכל זאת להסביר למה נדרשה ההבהרה הזאת, אמר שנציגי האוצר והאפוטרופוס לנכסי נפקדים הסבירו לחברי הוועדה שיש אנרכיה בקרקעות במזרח ירושלים, משתלטים על אדמות. "האפוטרופוס צריך להכניס סדר", הוסבר לשרנסקי.

מחוץ ללשכה, לואיזה וליטסקי חזרה על אותו פזמון. נציגי משרד האוצר באו והסבירו שסוחרי אדמות ערבים משתלטים על אדמות של ערבים ומנשלים את בעלי הקרקע האמיתיים.

אז נתניהו שלח את האנשים שלו לוועדת השרים רק כדי להגן על בעלי הקרקע הערבים בירושלים?

וליטסקי צוחקת.

למי שייכת הקרקע

גניבת הקרקעות במזרח ירושלים היא בלי ספק בעיה רצינית. המשטרה חשפה כבר כמה חבורות של גנבי קרקעות פלשתינאים, שהשתלטו באמצעי הונאה וזיוף על קרקעות של פלשתינאים אחרים בעיר. לפעמים אלו היו אדמות של "נפקדים", כלומר של תושבי הגדה המערבית, לפעמים אלו היו קרקעות של פלשתינאים שהיגרו לחו"ל, לפעמים קרקעות של תושבי העיר שאלמונים השתלטו עליהן בכוח הזרוע. לפי נתוני משטרת ירושלים, רק ב-2004 הוגשו 11 תלונות למפלג ההונאה על זיוף רישומים של מאות דונמים במזרח העיר, שישה תיקים הועברו לפרקליטות להכנת כתבי אישום. במפלג מיעוטים הוגשו חמש תלונות נוספות, ושלוש מהן הועברו לפרקליטות.

במג"ב, שעליו מוטלת האחריות על אזור הגדר בירושלים, נתקלו בבעיה הלא מוכרת עם התחלת הבנייה. "התחלנו לעבוד על הגדר, עלינו עם טרקטורים", מספרים בכירים במג"ב. "פתאום באו אנשים ואמרו, 'אנחנו בעלי הקרקע'. הביאו לנו ניירות בערבית, לא הבנו כלום. הפנו אותנו ליועץ מטעם האפוטרופוס לנכסי נפקדים והוא אמר לנו שרוב האדמות הן נכסי נפקדים ונתן לנו עצות איך לבדוק את הקרקעות".

היום יש במג"ב אנשים מיוחדים לעניין הזה. שאלת הזיופים, מסבירים שם, נוגעת במיוחד לאדמות של תושבי הגדה הנחשבים נפקדים. מצד אחד, המדינה לא שמה עליהן יד, בגלל ההחלטה העקרונית לא לעשות שימוש בחוק נכסי נפקדים בירושלים (אותה החלטה שוועדת השרים ביטלה ביוני אשתקד). מצד שני, בעלי האדמות לא יכלו למכור אותן, משום שבטאבו הם רשומים כנפקדים. כתוצאה מכך, אומרים במג"ב, "הנוכלים יכולים להשתלט על האדמות ולעשות עסקים במיליונים".

בעיית הקרקעות, מספרים במערכת הביטחון, עלתה בדיונים פנימיים כבר מרגע שהתחילו לדבר על גדר בירושלים. ואז עלה גם הרעיון שאימוץ חוק נכסי נפקדים יכול "לעשות סדר" בבלגן. היו גם מקרים שבהם הכרזת נפקדות קיצרה את ההליכים להקמת הגדר. בגדה המערבית חל הממשל הצבאי, המאפשר לצבא לתפוס שטחים לבניית הגדר מכוח צו אלוף. בירושלים המזרחית, שבה חל החוק הישראלי מאז 1967, הליך תפיסת הקרקע מסובך יותר ועשוי לארוך זמן רב. כך קרה, לדוגמה, במלון "קליף", על הגבול בין ירושלים לאבו דיס.

מג"ב היה זקוק למלון כעמדת תצפית. הוא פנה בבקשה למשרד הביטחון. "משרד הביטחון הסביר לי שצו תפיסה זה עניין ארוך", אומר נצ"מ אמיתי לוי, מפקד עוטף ירושלים במג"ב. "אמרתי להם שאני צריך את המבנה כמה שיותר מהר. ואז אמרו לי ממשרד האוצר: 'מה אתה מוציא צו תפיסה? הרי יש למלון תעודת נפקדות'". ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "לדעת האפוטרופוס לנכסי נפקדים, אין מניעה להוציא צווי תפיסה לשטחים שמערכת הביטחון נזקקת להם". בעניין מלון "קליף" נמסר כי הנושא נמצא כעת בהליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בירושלים ולכן מנוע האפוטרופוס מלהתייחס אליו.

עורכי הדין של בעלי המלון טוענים, כי תעודת הנפקדות למלון הוצאה רק אחרי שהתחילו ההליכים להוצאת תו תפיסה; במערכת הביטחון טוענים שקודם הוכרז המלון כנכס נפקד ורק אחר כך הוא נתפס. מה שברור הוא שכרגע המלון נמצא בידי מג"ב, וההליך הארוך של הוצאת צו תפיסה - קוצר מאוד. עו"ד מוחמד דחלה, שייצג באותה תקופה את בעלי המלון, טוען שנצ"מ לוי איים עליו שאם בעלי המלון לא יסכימו לשכן את מג"ב בקומה העליונה של המלון, המבנה יוכרז כנכס נפקד ויוחרם. נצ"מ לוי מכחיש את הטענה מכל וכל.

פלשתינאים רבים טוענים שמג"ב נהפך לגורם הקובע מדיניות בעניין הקרקעות בירושלים. מג"ב מחליט איפה צריך להרוס, אנשיו מבררים איפה נמצאות אדמות של יהודים ועוזרים לפקח עליהן. במשטרה ובמג"ב מכחישים זאת בתוקף. "אנחנו רק ממלאים הוראות ופועלים לפי החוק", אומרים שם.

אחת הדוגמאות הבולטות שמעלים הפלשתינאים נוגעת לכפר ולאג'ה, שחציו נמצא בשטח ירושלים וחציו בשטח הרשות. בני כהן, סוחר יהודי הטוען שרכש אדמות באזור הכפר ובכוונתו להקים עליהן שכונה ענקית, נראה מסתובב בכפר בחברת אנשי מג"ב, למורת רוחם הניכרת של התושבים. אחמד ברגות, תושב הכפר, טוען כי פעם אחת אף נכח כהן בחקירה שחקר אותו נצ"מ לוי במחסום 300. לוי אינו זוכר אירוע כזה. "אם הוא (בני כהן) היה שם, הוא היה שם כנראה כחשוד או נחקר", אומר לוי.

אבל לוי מאשר שבני כהן נעזר במג"ב, ומג"ב נעזר בבני כהן. "בני כהן פנה אלינו ואמר לנו שבונים על האדמות שלו בוולאג'ה", מספר לוי. "שלחנו אתו חוקרים למקום, יחד עם אנשי משרד הפנים. אנשי משרד הפנים אמרו שהאדמות לא שלו, הן של ערבים, אבל הבנייה עליהן היא בלתי חוקית, ואז הפסקנו לטפל בעניין שלו. אחר כך, כשהטילו עלינו לחקור מי מתושבי הכפר הוא בלתי חוקי, ביקשנו לברר גם אצל בני כהן מה הוא יודע על הכפר וקיבלנו ממנו מידע. נפגשתי איתו פעמיים. זה הכל". בעיני לוי, בני כהן בסך הכל סייע לחקירה חשובה, שכן דרך ולאג'ה - אומר נצ"מ לוי - עברו שלושה מפגעים בדרכם לירושלים. אפשר להבין שבעיניהם של תושבי הכפר נראה שיתוף הפעולה הזה באור אחר.

בעוד שמג"ב מתייחס לעניין מזווית ביטחונית, קינג רואה את שאלת נכסי הנפקדים מזווית אחרת לגמרי. נכון, גם הוא, כמו במג"ב, מדבר על מכת גניבות הקרקעות, אבל הדאגה שלו שונה. אדמות הנפקדים האלה, הוא אומר, פשוט שייכות למדינה, והן עתודות הקרקע של ירושלים. אם יוותרו עליהן, לא יהיה ליהודים איפה לגור בירושלים. לכן הוא שם עין על כל אדמות הנפקדים בירושלים, עובר על רישומים, מדווח לאפוטרופוס, מאיץ בו לפעול. לכן הוא - וכל אנשי העמותות - חשבו שאי-היישום של חוק נכסי הנפקדים במשך כל השנים היה טעות, לכן הוא חושב שההחלטה של ועדת השרים בראשות שרנסקי היתה הגיונית, לכן הוא חושב שההחלטה של מזוז מטופשת.

אפשר להניח ששרנסקי חושב באופן דומה, ולא רק בגלל דבריה של לואיזה וליטסקי על הפגישות בין השר ובין אנשי העמותות. גם משום שאבי מעוז, שהיה יד ימינו של שרנסקי במשך שנים רבות וליווה אותו כמנכ"ל גם במשרד התמ"ת וגם במשרד השיכון, היה בעצמו אחד הבכירים בעמותת אלעד שבה פועלים קינג ודוד בארי. ואפשר להניח שגם בני כהן בא מאותו רקע (כהן סירב להתראיין או להגיב). מנהל החברה שלו, "גבעת יעל", שמתכננת לבנות אלפי יחידות דיור ליד ולאג'ה, הוא לא אחר מאשר מאיר דוידזון, שהיה הדמות הבכירה בעמותת "עטרת כהנים" בתחילת שנות ה-90. "עטרת כהנים" - בניצוחו של דוידזון - עמדה מאחורי ההשתלטות על נכסים של ערבים בעיר העתיקה באמצעים מפוקפקים למדי, שנתקלו בביקורת נוקבת בדו"ח ועדת קלוגמן ב-1992. בעקבות הדו"ח ההוא החליט ראש הממשלה יצחק רבין להקפיא את הפעלת חוק נכסי נפקדים בירושלים המזרחית.

רשימות של נפקדים

קינג ממשיך גם עכשיו לאתר נכסים החשודים כנכסי נפקדים במזרח ירושלים. הוא לא משאיר אבן על אבן. הולך לטאבו, לעירייה, לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. "איך יודעים שאדם מסוים הוא נפקד, שהשטח הזה שייך לנפקד?" מסביר קינג את השיטה שלו. "כשהוא עושה עסקה". במקרה כזה צריך לרשום את העסקה בטאבו, לבקש היתר בנייה מהעירייה, ואז קינג נכנס לפעולה - מתחיל לעבור על הרשימות, מוצא נפקדים, מחפש את כל האדמות שרשומות על שמם, ובא עם המידע הזה למדינה ואומר: "יאללה, תקחו את זה, זה שלכם".

ומה המדינה עושה?

קינג: "לא עושה כלום. מאז אותה החלטה מלפני כמעט שתים-עשרה שנה".

אל מי אתה בא במדינה?

"אל האפוטרופוס לנכסי נפקדים. אולי יש לי פה דוגמה של מכתב ששלחתי לו. אין חוכמות. בן אדם הגיש בקשה להיתר בנייה, אני בודק את זה".

איך אתה יודע?

"אני רואה את הבקשה שלו מפורסמת ב'רשומות'".

אז אתה עובר כל הזמן על ה"רשומות"?

"במקומות שיש לי כבר ידוע שיש הרבה נפקדים, אני יודע את הגושים שיש בהם הרבה נפקדים, אני לוקח את השם, ומחפש".

ומה קורה כשאתה מוצא נפקד?

"הם מבטלים את המכירה".

ההצלחות של קינג לסכל מכירת אדמות לערבים במזרח העיר אינן מספקות אותו. להיפך, הן משאירות אותו מתוסכל. האפוטרופוס אמנם היה רושם הערת נפקדות על נכס מסוים בעיר המזרחית, אבל בגלל ההחלטה מימיו של רבין, הנכסים האלה לא הועברו לרשות הפיתוח הנמצאת בתוך מינהל מקרקעי ישראל. בקיצור, המדינה לא יכלה לעשות שימוש באדמות הללו, לבנות עליהן שכונות (יהודיות כמובן). הן נשארו שייכות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים רק על הנייר.

"מה שקרה בעקבות אותה החלטה אומללה הוא, שגם אם גילינו נכסי נפקדים והלכנו לאפוטרופוס, והוא רשם הערה, זה לא עבר הלאה לשטח", מקונן קינג. "הערבים ניצלו את המצב, הם ידעו את זה, ויכולים לחגוג. כל אדמה שלא היתה רשומה כנפקדים, הם השתלטו עליה, בנו עליה, מכרו אותה. אתה יודע כמה אדמות מציעים לי, אדמות של נפקדים? רבע שעה לפני שנכנסת התקשר מישהו והציע לי אדמה במקום שאני מת לקנות, בג'בל מוכבר".

למה אתה לא קונה?

"אם אלך לקנות אותה, ישר יעשו הערת נפקדות וייקחו לי את האדמה הזאת. אם אקנה אותה, תבוא המדינה ותיקח לי את השטח".

אז אתם ביקשתם להחזיר את חוק נכסי נפקדים לקדמותו, ביקשתם שיהיה אפשר להעביר את האדמות לרשות הפיתוח?

"מה זה ביקשנו? כבר שנים דורשים את זה".

וגם ההחלטה האחרונה היתה היענות לבקשה מפורשת שלכם?

"מה זו בקשה? מהיום שזה קרה, לפני שתים-עשרה שנה, מופעל לחץ על כל מי שיכול להשפיע יום אחד במפה הפוליטית. כי זה אובדן של עתודות קרקע של המדינה, ובלי שום היגיון. פשוט ככה. ההחלטה יכלה להתקבל באותה מידה לפני ארבע שנים. כל עוד היתה ממשלת ימין, זה צריך להתקבל. למה זה קרה, זה שיקול פוליטי".

אז הדרישה של המתיישבים היהודים היא שהביאה להחלטה?

"לא, הפוך. מי שהוליך, לפי דעתי, את הדרישה הזאת להחזיר את המצב לקדמותו, אלה הגופים עצמם. האפוטרופוס לנכסי נפקדים, מינהל מקרקעי ישראל. לפי דעתי, גם עיריית ירושלים. זה נפל על לוח הזמנים של המאבק על תוכנית ספדי. כל הירוקים התנגדו להרחבה למערב העיר. מחפשים אלטרנטיבות אחרות, איפה מוצאים אותן? ירושלים חייבת להתרחב. האלטרנטיווה היתה אותן אדמות, אדמות מדינה".

אבל אם האדמות האלה יעברו לידי המדינה, הן יוצאו למכרזים. מה אתם, המתיישבים היהודים, תרוויחו מזה?

"אנחנו לא צריכים ליהנות. אנחנו רוצים שהמדינה תיהנה מזה".

אתם סומכים על המדינה שתקים שכונות ליהודים?

"שתקים שכונה ליהודים, או תעשה שם משהו אחר, תיאטרון או אמפיתיאטרון, לא אכפת לי מה".

רק שלא תבנה לערבים.

"לערבים יש. חסר לערבים שטח לבנות? יש להם תב"ע ל-20 אלף יחידות דיור". *

rapoport@haaretz.co.il



עמדת תצפית של מג"ב על גג מבנה במזרח ירושלים, ליד אבו-דיס. עמותת "אלעד" של אריה קינג מתכננת להקים סביבו שכונה יהודית חדשה בשם "קדמת ציון", ובה מאות יחידות דיור


הכפר ולאג'ה. הסוחר היהודי מסתובב בשטח עם אנשי מג"ב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו