בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפחת שלזינגר - רמת אביב

תגובות

משתתפים: משה שלזינגר (69), מרים שלזינגר (57), עופר אנג'ל (36), משה נורי (33), שי בן נון (26) וסקוטי (4 וחצי).

*מי ומי: משה ומרים הם בעלי הבית. עופר, שי ונורי גרים בו בתורנות. השלושה, שליחי מחלקת השיקום של משרד הביטחון, סועדים את משה (בעזרת סקוטי הלברדור) ומחלקים ביניהם את השבוע בתורנויות מסביב לשעון.

*משה: נכה צה"ל, עיוור זה 50 שנה. בשנה שעברה עבר אירוע מוחי שבעקבותיו ניטל ממנו כושר הדיבור וידו הימנית שותקה. מאז הוא נעזר בבחורים. מרים אומרת שהעיוורון זו הבעיה הקלה. הבעיה הקשה, לדבריה, היא חוסר האונים והתסכול שנובע מהפסקת הדיבור, מצב שניתק את משה מהעולם עמו נהג לתקשר ביעילות במשך עשרות שנים.

*הבית: רמת אביב ג', 15 קומות, 60 משפחות. הדירה - קומה ראשונה, 150 מ"ר ("בערך"), נכנסו לגור ב-82', שילמו 160 אלף דולר ("בערך"), עם סלון גדול שמסתיים בחלון עם תריסי פלסטיק (מסורתיים), שלושה חדרי שינה (אחד עומד לרשות הבחורים), חדר עבודה (של משה) וחדר אחסון.

*ריהוט ואבזור: בסלון, שכולל פינת אוכל, שתי ספות בז' קטיפתיות, שולחן נמוך (קפה, עוגה, אגוזים קלויים) ושידת טלוויזיה-סטריאו. על הקירות עמוסי הספרים מצטופפים 400 (!) מילונים של מרים ופינת המחשב שלה. בחדר העבודה של משה, מחשב נוסף עם מתקן שמעביר את הצג לכתב ברייל. הכלי אינו בשימוש יותר. מאז הפגיעה המוחית חדל משה להשתמש בפס החישה שצמוד למקלדת. על המדפים הסמוכים מונחים דגמים שונים של מכונות ברייל נטושות.

*המשך סיור: מציצים למטבח. הכל מסודר, נקי, שטוף. על השיש כוס ועליה חיישן אדום. כשהכוס מתמלאת החיישן מצפצף ומשה מתמרן איתה בידו האחת.

*חדר האחסון: הרבה כלי עבודה קטנים ושק "בונזו" גדול שלידו רתמת נחיה (של סקוטי) שמקורה במרכז האילוף במושב בית עובד.

*נחיה: למשה תמיד היה כלב. סקוטי הוא התשיעי שלו. הכשרתו ארכה חצי שנה, עלות האילוף - כ-18 אלף דולר. סקוטי, אומר עופר, "חש מצבי רוח". לדבריו, אין ממוקד ממנו. שום חתול, אוכל, או כלבה מיוחמת לא יסיחו את דעתו מהמשימה לה אומן ("הוא רואה רק את הדרך").

*פרנסות ועיסוקים: מרים, ד"ר מרים שלזינגר, היא ראש המחלקה לתרגום וחקר התרגום באוניברסיטת בר אילן, מרצה, מנחה סטודנטים לתואר שני, עורכת כתב עת בינלאומי (Interpreting) שעוסק בתרגום סימולטני. עסוקה בעבודתה הן באוניברסיטה והן בבית, נוסעת 4 פעמים בשבוע לקמפוס, יוצאת בבוקר (בסביבות 8 וחצי-9), חוזרת בערב (בסביבות 8-7), ממשיכה לעבוד לתוך הלילה, בודקת עבודות סטודנטים שנשלחות אליה באי-מייל. מתניידת בוולבו 2002 המשפחתית ("לא יודעת מה הדגם").

*עיסוקי משה: פנסיונר של חברת מקורות מ-92' (היה תוכניתן), עד האירוע המוחי עסק בפעילות ספורטיווית ב"בית הלוחם" באפקה, התנדב ב"ספריה המרכזית לעיוורים" בנתניה ושימש כגזבר בית הספר לאילוף כלבי נחיה במושב בית עובד. היום נסעד, ממלא את יומו בניסיונות שיקום יכולת-הדיבור והפעלת יד ימין (שפעם כתבה).

*היסטוריה: משה יליד 1935, בן למשפחה ברלינאית, חילונית. כשהיה בן ארבע (ב-39') הוברח עם שני אחיו לשוודיה (ב"קינדר טרנספורטים") ושהה משך כל המלחמה בבית איכרים שוודים פרוטסטנטים בכפר קטן ששמו בקן. הם גידלוהו כבן ולא ניסו להעבירו על דתו. הוריו של משה נמלטו מגרמניה לפלשתינה בסוף 40', נתפסו ע"י הבריטים והיו מניצולי אוניית הגירוש "פאטריה" שטובעה ע"י ההגנה בנמל חיפה (200 טבעו). אביו מת אחרי האירוע ואת אמו (שנישאה מחדש) פגש אחרי המלחמה (ב-46') בהיותו בן 11. גר בתל אביב, למד ב"תל נורדוי", עקב קשיי שפה (הוא ידע שוודית וגרמנית בלבד) לא המשיך לתיכון עיוני, התגייס לצה"ל (ב-53') ושירת בשריון. חצי שנה אחרי גיוסו, במהלך אימון, נפצע מפגז טנק והתעוור. בהתחלה בעין אחת. העין השנייה, שנפגעה גם היא, חדלה לראות מאוחר יותר, בעקבות טיפולים שעבר בהולנד. ב-1955 נהיה עיוור בשתי עיניו והחליט להמשיך את החיים בלי הנחות.

*בלי הנחות: עשה בגרות (10 במתמטיקה), היה העיוור הראשון בארץ שהשיג תואר אקדמי (בכלכלה וסוציולוגיה) והראשון שהוסמך כתוכניתן מחשבים (בחברת יבמ). אחר כך עלה לירושלים, עשה תואר שני (בכלכלה) ופגש את מרים במעונות גבעת רם.

*היסטוריה מרים: ילידת מיאמי ביץ', פלורידה. אביה מצפת, בן משפחת גייגר, היגר לארצות הברית ופגש את אמה, בת המקום. בהיותה בת שש עלתה לארץ (לראשונה), למדה בריאלי בחיפה (ביסודי) ושבה לאמריקה, שם סיימה תיכון. ב-64' (בת 17), חזרה לארץ, לאוניברסיטה העברית ("באתי ללמוד רפואה, למדתי מוסיקולוגיה ולכן אני מתרגמת") ופגשה את משה.

*הפגישה: 1965. סיפרו לה שיש סטודנט עיוור שמחפש קריינית. היא הקישה על דלתו, הוא אמר שהוא משלם 2 וחצי לירות, היא הסכימה וקראה לו חומר ("משעמם") בכלכלה, כשהוא רושם ומכין קפה לסירוגין. כשנגמרה "הכלכלה" ונשאר לו קצת כסף, ביקש ממנה שתקרא לו מילון עברי-אנגלי ("לא היה אז מילון בברייל"). היא החלה בהקראה ("ערך אחרי ערך"), הוא הקליד בברייל ובתוך כך נרקמה ידידותם. מרים: "כשהגענו לאות ח' הוא הזמין אותי לקונצרט בקמפוס (של תקליטים), כשהגענו לאות כ' הוא הזמין אותי לפילהרמונית (שניגנה את "העולם החדש" של דבוז'ק), באות ס' הוא הציג אותי לאמא שלו, בפ' התארסנו ובק' התחתנו" (שם גם נעצר המילון).

*החתונה: 1966, אולמי הוועד למען החייל, רח' אבן גבירול בתל אביב, 100 ומשהו אורחים, רובם מהאוניברסיטה.

*תגובות: "את אמא שלי הטרידה העובדה שאני מתחתנת בת 19 יותר מאשר שאני מתחתנת עם עיוור", אומרת מרים. לדבריה, היו שראו במעשה סוג של הקרבה, "אבל אני לא יודעת על מה הם מדברים, פשוט התאהבתי בו". אחר כך נולדו להם שלוש בנות.

*הבנות: ענת, בת-עמי ויעל, שלושתן בשנות השלושים לחייהן, גרות ברמת השרון, בני ברק ושיקגו (בהתאמה), נשואות עם ילדים, אוהבות, מסורות, מבקרות.

*לטפל בכולם: במשה, אומרת מרים, לא היתה צריכה לטפל, כי הוא הסתדר לבד וגם היה שותף בגידול הבנות ("שמתי להן פעמונים על הנעליים כדי שהוא לא יתקל בהן"). הוא לקח אותן לשדות, לנדנדות, למתקנים, סיפר להן סיפורים ועזר להן בהכנת שיעורים בחשבון ("באנגלית אני עזרתי").

*הסיעוד: שלושה מלווים צמודים מיולי שנה שעברה (אחרי ארבעה חודשים וחצי של אשפוז בתל השומר). המלווים מתחלפים ביניהם בערך כל יומיים.

*המלווים: שי, רווק תל אביבי, במקור מקרית שמונה, עובד גם כמעסה (עיסוי שוודי, עיסוי תאילנדי וקצת שיאצו), נודד עם מיטת הטיפולים המתקפלת שלו בין הקליינטים. עתידו בטיפולים.

*עופר: מנס ציונה, נשוי, אב לשני ילדים, אשתו מורה (לתנ"ך ולשון), בעל ותק חמש שנים וחצי בסיעוד ("בוגר השתלמות בתל השומר"), עובד 10 ימים בחודש מסביב השעון ("בשבילי זאת משרה")

*משה נורי: רווק, תל אביבי, לאביו דוכן ירקות בשוק פתח תקווה. בנוסף לעבודתו בסיעוד, מנגן בכלי הקשה מזרחיים (דרבוקה, ריק, פריים דראם), חבר בשני הרכבים ("מוסיקת עולם"), עתידו במוסיקה.

*סדר יום: "בגדול" מרים קמה ב-7, התורן שבבית משכים איתה, משה קם ב-8 וסקוטי - כשכולם ערים. מרים מכינה סלט (לכולם), שותה קפה בוץ ויוצאת. משה והתורן מתארגנים לפעילות על פי רשימה שהכינה מרים ("אני הקואורדינטורית"). חלק מהפעילויות נעשות בבית, חלקן בחוץ. בין היתר, יש להם מפגשים עם "קלינאית תקשורת" (לשיקום הדיבור), עם "מרפאה בעיסוק" (שעובדת על היד המשותקת) ויציאה ל"בית הלוחם" (לפיזיותרפיה, בריכה ופלדנקרייז). בצהריים "מחממים משהו", או שהולכים לאכול בחוץ ("שווארמה בגימל").

*טלוויזיה: אין בסדר יום. רק רדיו. לפעמים משה רואה כדורגל (דרך תיאורי עופר), או סרטים בלפטופ עם נורי.

*שבתות: ארוכות ארוכות. צריך לתכנן בקפידה, בגלל שאין סדר יום.

*אלוהים: משה רומז שאינו מאמין. מרים אומרת שהוא מעולם לא ביקש ממנו דבר, לא האשים אותו בכלום ולא קבל על גורלו. כך גם היא.

*חלומות: מרים - "שמשה יחזור לדבר", משה שומע, אך לא יכול לבטא את מחשבותיו. חוסר הישע עולה לו בדמעות.

*פוליטיקה: לא מדברים. "חשוב שתהיה הרמוניה", אומרת מרים, "פוליטיקה זה לעלות על שרטון".

*התנתקות: משה מניד בראשו. הוא בעד. מרים: "אני בעד כבר 37 שנה".

*האושר (מ-1 עד 10): משה לא אומר. מרים נותנת לעצמה 2 בשנה האחרונה ו-10 עבור חייה באופן כללי, שי - 8, עופר - 9, נורי - לא יכול לתמצת את אושרו במספר.



משפחת שלזינגר והצוות המסייע בסלון ביתה ברמת אביב. במרכז: משה ומרים שלזינגר; על משענת ימין: משה נורי; על משענת שמאל: שי בן נון; יושבים על הרצפה: עופר אנג'ל וסקוטי (הלברדור)


המילונים. התחתנו באות ק'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו