בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משכילים אך מתמעטים: הערבים הנוצרים חשים נרדפים ומקופחים

תגובות

פואד פרח הוא ראש הקהילה הנוצרית-אורתודוקסית בישראל. ממקום מושבו בנצרת הוא צופה בדאגה על בני הקהילות הנוצריות בצפון. הקהילה הערבית-נוצרית בישראל משכילה יותר מזאת המוסלמית או הדרוזית: שיעור המנהיגים בקרב אנשיה גבוה יחסית והקהילה עצמה מגובשת ומקיימת חיים פעילים. אבל פרח, שעוקב אחרי מצבם של הנוצרים ופועל למענם, חש דאגה רבה לנוכח הירידה בגודל הקהילה לעומת הקהילות המוסלמית והדרוזית.

המהומות בכפר מרר אולי הפתיעו רבים במגזר היהודי בישראל, אבל לא את מי שמצוי במצב המגזר הערבי. בין העדות הערביות השונות יש מתיחות שבדרך כלל נחבאת מהעין, אבל דירות, מכוניות ובתי עסק שרופים ומנותצים או בתים ריקים שבעליהם פוחדים לחזור אליהם - אי אפשר להחביא.

נוצרים רבים חוששים שזאת רק ההתחלה. מתיחויות קיימות לא רק במרר אלא בעוד יישובים שבהם מיעוטים נוצריים: ראמה, אבו סנאן, עוספיא, טורעאן וכמובן נצרת.

באופן לא מפתיע, נזהרים התושבים הנוצרים מלהאשים בגלוי עדה מסוימת. "את זה אל תכתוב", הם אומרים. אבל שלא לייחוס מביעים רבים מהנוצרים סלידה משכניהם, בין אם במרר או ביישובים אחרים. גם השכנים, כמובן, מלאים טענות על העדה הנוצרית. "הם נצלנים, הם מאורגנים היטב ומאחורי הגב הם מוכנים לדקור אותך", אומרים במרר.

הנוצרים, מצדם, מרגישים מאוימים וחסרי הגנה. הם יודעים שהם לא יכולים לגייס חברים ובני משפחה מכפרים שכנים שיבואו להגן עליהם. בסופו של דבר ידם תהיה תמיד על התחתונה, הם מיעוט בתוך מיעוט. "מעולם לא שמעתי שתוקפים יהודים או מוסלמים, למה תוקפים דווקא את הנוצרים?", שואל פרח. לדבריו, אם היו מתקיפים את המוסלמים המצב היה חמור הרבה יותר: "לו היו תוקפים אותם הם לא היו מהססים להגיב".

אז מה מקור הבעיה של הקהילה הערבית-נוצרית? על פני השטח, נראה שמצבם של הערבים הנוצרים בישראל הוא טוב. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחוז ההצלחה של מבקשי תעודות בגרות בקרב הנוצרים הוא הגבוה בארץ - יותר מהמגזר הכללי-יהודי, יותר מהדרוזים ויותר מהמוסלמים. ב-2003 היו זכאים לתעודת בגרות 64% מהתלמידים הנוצרים (בהשוואה ל-57% מהיהודים ו-49% מהמוסלמים והדרוזים).

גם שיעור הנוצרים בקרב המנהיגים הערבים בארץ גבוה יחסית למשקלם באוכלוסייה. שניים מתוך 11 חברי הכנסת הערבים הם נוצרים (עזמי בשארה מבל"ד ועיסאם מחול מחד"ש-תע"ל), וכך גם שניים מעורכי העיתונים הערביים בישראל (לוטפי משעור ב"א סינארה" וזוהיר אנדראוס ב"כל אל ערב"); הבעלים של "רדיו א שמס", הרדיו האזורי היחיד בערבית, סוהיל כראם; וחברי ארגונים ציבוריים רבים (ראש "מוסאוא" ג'עפר פרח, ראש "איתיג'אה" אמיר מחול ומספר לא מבוטל של חברי עדאלה). גם המנכ"ל החדש של משרד הפנים, אוסקר אבו רזק מיפו, הוא נוצרי.

ואולם, בדיקה מעמיקה של הנתונים חושפת את הבעיה שבה נתונה הקהילה הערבית-נוצרית בהתמודדות מול הקהילות המוסלמית והדרוזית. השנה משתווה מספר הערבים-נוצרים למספר הדרוזים במדינה, כ-117 אלף. משקלם באוכלוסייה הערבית עומד על 8.6%. זאת, אחרי שעם קום המדינה היה משקלם כ-20%. לפי הצפי לשנים הבאות, משקלם רק ימשיך לרדת.

יש שתי סיבות עיקריות לכך שמשקל הנוצרים באוכלוסייה הולך ויורד. הראשונה היא הריבוי הטבעי הנמוך. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר הלידות הממוצע לאשה נוצרייה הוא הנמוך ביותר בישראל, 2.3 לידות (בהשוואה ל-2.7 לאשה יהודייה ול-4.5 לאשה מוסלמית). אם מוסיפים לכך את הנתון שלפיו שיעור הנוצריות הרווקות מעל גיל 35 גבוה בערך פי שלושה מהנשים המוסלמיות או הדרוזיות, ניתן להבין שהקהילה הנוצרית במשבר.

הסיבה השנייה היא ההגירה לחו"ל. ב-1983 ביקר הד"ר חתאם חורי, לשעבר סמנכ"ל עיריית חיפה, בטורונטו, שם פגש את ראש הקהילה היוונית קתולית בעיר שבשנות ה-70 היה ראש הקהילה בחיפה. חורי ביקר גם בכנסייה המקומית, והופתע לפגוש הרבה פרצופים מוכרים. "הרגשתי כאילו אני בכנסייה בחיפה", הוא נזכר בחיוך עצוב. "הכרתי את רוב האנשים והכומר היה זה שהטביל את ילדיי".

עם שובו ארצה ערך חורי מחקר על ההגירה לחו"ל של האוכלוסייה הערבית בחיפה. מהמחקר (שנערך ב-1989) עולה שהמוסלמים כמעט אינם מהגרים, אבל אחוז גבוה מהנוצרים (28%) חושב להגר. בפועל נוצרים רבים עזבו את ישראל העשורים האחרונים, לרוב לארה"ב וקנדה, אך אין נתונים מדויקים על היקף התופעה.

פרח עצמו אומר שיש מי שטוען שישראל מעודדת את הגירת הנוצרים. "הנוצרים דוברי שפות, הם מסתגלים במהירות", הוא מסביר. ויש עוד נקודת חולשה, לנוצרים אין אדמות. "זו הבטן הרכה שלנו".

סיבה אחרת להגירת נוצרים היא חיפוש אחר מקום עבודה. הציבור המשכיל הזה סובל, יותר מבני מיעוטים אחרים, מכך שדלתות השירות הציבורי כמעט סגורות בפניו. לדברי פרח, שאלת התעסוקה של הערבים בכלל, והנוצרים בפרט, נוגעת למדיניות הממשלה ולתחומי עבודה שנפתחים בפניהם. "אחוז גבוה ביותר מבוגרי הטכניון הערבים לא נקלטו בעבודות בתחום לימודיהם, בדרך כלל בעקבות טענות ביטחוניות שונות", הוא אומר. המשרות שנשארות פתוחות בפני המשכילים הערבים הן משרות הוראה בבתי ספר. "זה מביא לכך שבתי הספר מתמלאים במורים מתוסכלים ששואפים לתפקידים בכירים יותר", אומר חורי.

בנוסף לירידה בשיעור האוכולוסייה הנוצרית במגזר הערבי, סובלת הקהילה גם מפילוג בינה לבין עצמה. "אנחנו מיעוט בתוך כלל האוכלוסייה, מיעוט בתוך האוכלוסייה הערבית ומפולגים גם בתוכנו, לצערי, לעדות שונות", אומר חורי. פרח, לעומתו, סבור שאין הבדלים גדולים בין העדות הנוצריות השונות: "אנחנו לא עושים את ההפרדה, לי כואב על הקתולים במרר ולהם כואב על האורתודוקסים".

זו אולי הסיבה לכך שכמה חברים בקהילה הנוצרית הכריזו בשבוע שעבר על התארגנות חדשה, סביב מוסד שקרוי "הבית הנוצרי" בחיפה. המתכנסים ביקשו להקים ועד פעולה שייצג את הקהילה הנוצרית בישראל ובחו"ל.



תפילה בכנסייה במרר, זמן קצר לאחר המהומות ביישוב. מאז קום המדינה קטן שיעורם של הנוצרים בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל מכ-20% ל-8.6% בלבד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו