בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנשמה היתרה של בית המשפט העליון

אחרי 38 שנות שיפוט, תשע מהן בבית המשפט העליון, השופט יעקב טירקל פורש מחר. הוא יחסר כמומחה למשפט אזרחי וכחסיד של חופש הביטוי, שגילה רגישות חברתית רבה. יותר מכל הרגיז אותו הזיהוי עם "הכיסא הדתי"

תגובות

כשמלאו לשופט יעקב טירקל 25 שנות שיפוט - זה היה לפני 13 שנה - ערכו לו חבריו מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שאז הוא כיהן כנשיאו, מסיבה צנועה. טירקל ציטט אז דברים שאמר שופט ותיק בארה"ב באשר לשלוש התקופות בחייו של שופט: "בשנים הראשונות אתה נורא פוחד אם אתה מקבל את ההחלטות הנכונות; בשנים לאחר מכן אתה כבר סמוך ובטוח שאתה מקבל את ההחלטות הנכונות; ובתקופה השלישית כבר לא אכפת לך אם אתה מקבל את ההחלטות הנכונות. אני", אמר אז טירקל לחבריו השופטים, "נמצא עדיין בתקופה הראשונה".

38 שנים לאחר שישב לראשונה על כס השיפוט בבית משפט השלום בבאר שבע, יפרוש מחר טירקל מכהונתו בבית המשפט העליון. גם היום, מעיד על עצמו טירקל, כשהוא מתיישב באולם בית המשפט, הוא עדיין פוחד שמא יקבל החלטה לא נכונה. במהלך שנות שיפוטו, ובמיוחד בתשע השנים שהוא מכהן בעליון, קיבל טירקל לעתים הכרעות לא פשוטות, ופעמים רבות נותר בדעת מיעוט מול חבריו להרכב. את פסיקתו איפיינה תמיד הרגישות החברתית לחלש, שיקולים אנושיים וענוותו של היושב לדין. "הנשמה היתרה של בית המשפט", היו מי שהגדירו אותו.

עזיבתו של טירקל ממחישה ביתר שאת את המחסור הגדול בבית המשפט העליון בשופטים אזרחיים מובהקים. אף שישב הרבה גם בבג"צים, המשפט האזרחי היה תחום התמחותו המובהק, וגם בטקס הפרישה מחר, שבו יפרסם כמה מפסיקותיו האחרונות בהחלט, יהיה לכך ביטוי: סוגיות של קניין רוחני, פיצוי על הפרת זכויות יוצרים והפרת פטנטים, וסוגיות של דיני נזיקין ודיני מקרקעין.

שופט מגיל

32 גם הקריירה של טירקל כעורך דין החלה בתחום המשפט האזרחי - במשרד עורכי דין מסחרי בתל-אביב, שם עבד במשך שבע שנים. עמית בכיר יעץ לו אז להציג את מועמדותו לשיפוט, כי שמע ש"זה לוקח שנים" עד שמתקבלים לשיפוט. טירקל קיבל את העצה, ישב וכתב מכתב לוועדת המינויים (היום הוועדה לבחירת שופטים). כעבור ימים ספורים קיבל תשובה בהולה - להתייצב בהקדם בפני הוועדה. וכך, בגיל 32 וחודש, באפריל 1967, נכנס טירקל לאולם בית משפט השלום בבאר שבע, לראשונה כשופט.

דווקא באר שבע, העיר שטירקל נשבע לא לשוב אליה לעולם אחרי שביקר בה כסטודנט וראה את הדרכים הלא-סלולות, סופות החול והעזובה, נהפכה למוקד הקריירה שלו. בסופו של דבר התאהב בעיר. עד היום מחזיקים הוא ואשתו את ביתם בעיר, ומבלים בו את סופי השבוע.

טירקל היה ילד תל-אביבי, בן יחיד למרדכי וחיה, שעלו מאוסטריה שנתיים קודם לכן. כשהיה בן חמש, ב-1940, עברה המשפחה לירושלים. את כל שנות לימודיו העביר ב"מעלה", בית ספר אליטיסטי שכונה "הריאלי של הדתיים", שהטביע עליו את חותמו, כולל התרכיב המיוחד של מסורתיות וליברליזם המאפיין אותו עד היום. המסורת קרובה ללבו של טירקל, אולם לא פחות קרובים ללבו התרבות והאמנות. יש לו אוסף ספרים מרשים, שממנו הוא נוהג לצטט לעתים, והוא מבקר קבוע בקונצרטים ובתיאטרון. הוא גאה גם בתסכית-הרדיו שכתב, "אבק מן המדבר", ששודר בשנות ה-60 בביצועו של אילי גורליצקי.

בסוף שירותו הצבאי (בגבעתי ובתותחנים) החל טירקל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. במהלך הלימודים הוא חשב לעבור לחיפה ולהתחיל ללמוד לתואר מהנדס בטכניון, אולם בשל מצבו הבריאותי הקשה של אביו החליט לסיים את לימודי המשפטים וההתמחות בהקדם האפשרי, ולהתחיל להתפרנס. הוא עבד בעבודות שונות במהלך שנות לימודיו, ואת שכר הלימוד מימן באמצעות הלוואות, שאותן החזיר עוד שנים רבות לאחר מכן. שם, הוא חושד, טמון הבסיס לרגישות החברתית שאיפיינה את פסיקתו.

התקדמותו היתה מהירה - שש שנים אחרי מינויו לשיפוט כבר שימש שופט קבע במחוזי, ושבע שנים אחר-כך קיבל את מינויו הראשון כשופט בפועל בבית המשפט העליון. טירקל כיהן כשנה, וציפה לקבל את מינוי הקבע, אולם אז התפנתה משרת נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, והופעלו עליו לחצים גדולים לקבל את התפקיד. רשם בית המשפט העליון אז, דוד ברטוב, הזהיר אותו לבל יקבל את ההצעה. לא תצא משם שנים רבות, הזהיר אותו ברטוב, אולם טירקל נענה לאתגר. ואמנם, במשך 14 שנה (עם הפוגה ב-1983 לכהונה-בפועל נוספת בעליון) הוא כיהן כנשיא המחוזי, עד שאהרן ברק מונה לנשיא בית המשפט העליון ב-1995, אמר לו ש"את העוול הזה אי אפשר יותר למשוך" והושיב אותו בעליון, הפעם כמינוי קבע.

השבר האישי

טירקל אינו מהסס להיות מוגדר דתי, אף שהוא אינו חובש כיפה וחש כמי שאינו מרצה את טעמם של שומרי מצוות מובהקים יותר. הוא בא מבית דתי-ייקי; אביו חבש כיפה בבית, אולם הסיר אותה בצאתו לעבודה. הזיהוי עם "הכיסא הדתי" בעליון מרגיז אותו מאחר שבכל פסיקותיו בנושאי דת ומדינה, מעולם לא התבסס בהנמקתו המשפטית על השקפה דתית - בניגוד לשופטים דתיים אחרים בעליון. מדביקים לי את התווית הדתית כשמבקשים לגרוע מטיב הפסיקה שלי, נוהג טירקל לומר, כי פירוש הדבר שפסקתי באופן לא ענייני.

דוגמאות: בפסק דין בעניין הרב עידו אלבה, שהורשע בהסתה לגזענות בשל פרסומיו על היחס הראוי לערבים, כתב השופט הדתי צבי טל שיש לזכות את אלבה מאחר שהחוק נותן חיסיון לטקסטים דתיים; טירקל הלך לכיוון ההגנה על חופש הביטוי. שניהם היו בדעת מיעוט. בפרשת "נשות הכותל" סבר שיש לאפשר לנשים להתפלל ב"קשת רובינזון" - תוך מתן הנמקה מינהלית, ולא דתית-ערכית: ועדת נאמן המליצה לאפשר לנשים, ולבית המשפט אין עילה להתערב בהחלטה הנראית סבירה.

בכלל, טירקל רואה עצמו קנאי לחופש הביטוי. זה בא לידי ביטוי גם בפסיקותיו בעניין העיתונאי מוחמד ג'בארין, שהורשע בתמיכה בארגון טרור, ובעניין בנימין כהנא, שהורשע בעבירת המרדה; את שניהם ביקש לזכות משיקולים של חופש הביטוי. לפני כחודשיים נקלע למחלוקת ציבורית כשפסק, בתפקידו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, כי אין קלון בעבירת ההמרדה שבה הורשע איש הימין משה פייגלין ב-1998 (בשל חסימת הכבישים ב-1995, כמנהיג תנועת "זו ארצנו"). זאת, בניגוד לדעה שהביעו רוב חבריו לעליון בעבר. הדברים הגיעו לידי כך שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, חרג ממנהגו ועתר לבג"ץ נגד החלטתו של טירקל.

את אהבת המשפט העברי הוא קיבל מהשופט חיים כהן, שאותו העריץ. זה חלק מהמורשת התרבותית שלנו, נוהג טירקל לומר. בעיקר נהג להתבסס על המשפט העברי במשפט האזרחי. לדעתו, ההישגים של המשפט העברי בדיני הממונות, למשל, היו עצומים. ועם זאת, טירקל אינו מהמצטטים הבולטים מהמשפט העברי בפסיקותיו: בבדיקה שנערכה באחרונה התברר שמנחם אלון, צבי טל ואפילו מישאל חשין שילבו אותו הרבה יותר בפסיקתם.

ואם הפן העברי אינו הבולט בפסיקתו, הפן האנושי בהחלט כן. תמיד טרח לבסס את פסקי הדין שלו מבחינה משפטית, אבל דאג שיהיו, לדבריו, גם צודקים וגם אנושיים. בדיון הנוסף בפרשת הביציות המופרות (רותי נחמני נגד דני נחמני) למשל, כתב טירקל, שנטה אחר זכותה של האשה להרות, כי "הצדק שעושה ומקרין בית המשפט צריך להיות צדק אנושי, הנובע ממעמקי הלב. לבי שלי הוליך אותי למסקנה שאליה הגעתי". טירקל הודה אז כי יש בעיות שאינן ניתנות לפתרון על-פי אמות מידה משפטיות, והשופטים פוסקים בהן על-פי מצפונם. אי-אפשר לדמות את השופטים לרופאים-מנתחים שהכל סביבם צריך להיות סטרילי, הוא אומר, אני רואה גם את בני האדם.

ועוד, הוא אומר, לא לכל סכסוך, אפילו הוא שפיט, יש פתרון משפטי. תהליך השפיטה, כתב באחד מפסקי דינו, "אינו נעשה בתוך מעבדה משפטית אלא בתוך כור היתוך של ערכים, גם לאומיים, ואף של רגשות חמלה אנושיים".

בפסק דין בסט משנת 1984, שבו נדרשו השופטים להכריע בשאלת הכיתוב על מצבתה של חיילת שנהרגה בשירותה הצבאי, כתב טירקל כי הכתובת על המצבה "נוגעת בתמציתו של הכאב האנושי, והיא ביטוי לאהבה העזה ממוות". בפסק הדין הזה יש לדברי טירקל ביטוי גם לשבר האישי שלו: בנו ברוך מת ממחלת הסרטן בגיל 14, שבועות ספורים לאחר שהמחלה התגלתה בגופו.

הוא נשוי למרים, שאותה הכיר כבר בגיל 17. מרים, סגן אלוף בצה"ל בעבר, שימשה במשך שתי קדנציות חברת מועצת עיריית באר שבע, ונחשבה אחת הפעילות הבולטות בענייני איכות הסביבה. לזוג שתי בנות - ליאת, רופאה המתגוררת בבית יתיר עם בעלה ושמונת ילדיהם; ולימור, שעשתה את המסלול המשפטי אולם מסרבת לעבוד כעורכת דין, ובמקום זאת היא ב"תעשיית הטלוויזיה בתל-אביב".

קשה לטירקל המחשבה שהשבוע יחגוג את יום הולדתו ה-70. הוא חש צעיר יותר, שבוי כולו בעשייה, והצורך לעזוב את בית המשפט כואב לו. האפשרות להשלים קריאת ספרים אחרי הפרישה מנחמת אותו מעט. טירקל מתכנן גם לכתוב ספר על עבודת השפיטה, וגם לחזור ללמד - הוא כבר סיכם עם מכללת נתניה. הוא גם מתכוון להשלים את עבודת הוועדה שבראשה הוא עומד בשש השנים האחרונות, לרפורמה בחוק הירושה. בהרצאות במכון להשתלמות שופטים הוא אמר לא פעם כי הוא אוהב את המתדיינים באולמו. לא תמיד את מעשיהם, אבל תמיד את הפנים האנושיות שלהם.



השופט טירקל. מדביקים לי את התווית הדתית כשמבקשים לגרוע מטיב הפסיקה שלי, כי פירוש הדבר שפסקתי באופן לא ענייני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו