בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפטריארך

גם בגיל 90 מתעקש חיים קרסו להיאבק בכל ניסיון לחלץ מידיו את השליטה באימפריה המשפחתית

תגובות

לפני חודש חגג חיים קרסו, שעומד בראש חברת "בני משה קרסו", יום הולדת 90. כולם באו לעשות כבוד לקרסו הגדול. בני המשפחה המורחבת התכנסו לארוחת צהריים בבית המלון הילטון בתל אביב. רון, הנין בן השבע, נשא נאום מרגש ולרגע אחד נשכחו הכעסים המשפחתיים וקרסו רווה קצת נחת.

שהאיחוד המשפחתי לא יטעה אף אחד, בבית קרסו הרוחות סוערות. רק באותו בוקר הדליפו גורמים אינטרסנטיים בדירקטוריון, המורכב מבני המשפחה, נתונים על הפסדי הקבוצה ממכירת מכוניות. את נס המרד הרימו יואל ומכבי קרסו, בניו של אריה המנוח, אחיו של חיים. יואל ומכבי, שנכחו בחגיגת יום ההולדת, העזו להפר את הקודים המשפחתיים הנוקשים ולצאת חזיתית נגד דודם. הם דורשים להחליף את ההנהלה הבכירה בקבוצה, הכוללת את קרסו עצמו, אחרת ימכרו את חלקם, 25 האחוזים שירשו מאביהם.

הצדדים התחמשו במיטב עורכי הדין בשוק. את יואל ומכבי מייצגים עו"ד אהוד סול ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן ומשרד יחסי הציבור ארד תקשורת. את חיים קרסו מייצג עו"ד רם כספי. בינתיים, הצמרת הכלכלית עוקבת בעניין אחר ההתכתשות של עוד אחת ממשפחות אצולת הממון, המתנהלת גם במדורי הכלכלה של העיתונים היומיים.

קרסו אומר שחגיגת יום ההולדת שלו היתה "סימפטית", אך הוא יודע שמפעל חייו החל להיסדק בקרבות ירושה. לא כך תיאר לעצמו את יום הולדתו התשעים. "אני פה משנת עשרים וארבע", הוא אומר השבוע במשרדו ברחוב ריב"ל בתל אביב. "עברתי את מאורעות עשרים ותשע, מאורעות שלושים ושש, מלחמת העולם, מלחמת השחרור, אני רגיל שיש מלחמות. זה כבר נהיה רוטינה".

ומה איחלת לעצמך ליום ההולדת?

"שקט. שיהיה שקט. אני יודע? אני מסתדר גם כשאין שקט".

קרסו לא אוהב להגיד שהוא בן תשעים. "אני בן שישים הפוך", הוא נוהג לומר. כשמתקשרים אל משרדי החברה ומבקשים את מר קרסו, המזכירה שואלת "את מי מהם?". בחדרים שלאורך המסדרון הארוך יושבים כל הגברים של שבט קרסו. לצד כל דלת תלוי שלט קטן ועליו השם קרסו, רק השם הפרטי משתנה מחדר לחדר. "זה קיבוץ קרסו", אמר פעם חיים קרסו לאחר ממנהלי חברת רנו, שבא לביקור אצל סוכנו הישראלי ומאז הצרפתים מכנים אותם כך.

משרדי "בני משה קרסו", ידועים בצניעותם. החדרים הקטנים מרוהטים בריהוט עץ פשוט וחפים מכל פאר. את קירות משרדו של חיים קרסו מעטרות כמה תעודות ממוסגרות מתקופת לימודיו באנגליה, שם למד הנדסת מכונות בתחילת שנות השלושים. בכניסה לחדרו תלוי ראש של איילה שאותה צד בעצמו. במשך שנים היה מזכיר אגודת הציידים והדייגים ונהג לבלות את לילות שבת בציד איילות וחזירי בר. על שולחן העץ הישן במשרדו ערמות-ערמות של מסמכים. אומרים שאת העסקים הוא מנהל ב"צעטלעך" - פתקים. "אין לי מחשב", הוא אומר, "ואני גם לא רוצה. אין לי זמן לזה".

משפחת קרסו היא אחת המשפחות העשירות בישראל. על פי הערכות שונות שהתפרסמו עד כה, שווי הנדל"ן שצברה הקבוצה במשך השנים הוא כ-500 מיליון דולר. שווי עסקי הרכב (יבוא ומכירה של רנו וניסאן, מוסכים וחלקי חילוף), נאמד ב-200 מיליון דולר. למשפחה נכסים רבים: קומפלקס של בניינים ברחוב ריב"ל בתל אביב, שבו נמצאים גם משרדי החברה והמוסך המרכזי. עשרות דונמים בפארק התעשייה ראם ליד צומת מסמיה, שם נמצאים המרכז הלוגיסטי ומגרשי האחסנה של החברה. מגרשים בפתח תקווה, שם בונה החברה פרויקט למגורים. בניינים במרכז תל אביב, ברחובות נחמני, קלישר, מאז"ה ובן יהודה, וכן שטחים גדולים בחיפה, ירושלים וצומת חולון. בעסקי הרכב מחזיקה החברה ב-8.5% משוק המכוניות החדשות בישראל ובתקשורת נוהגים לדרג אותה במקום הרביעי בין היבואנים.

על כל האימפריה הזאת מולך, באופן אבסולוטי, כשהוא צלול ובריא, חיים קרסו בן ה-90. שני אחיו הצעירים (שהיום בני 80 ו-79) ובני הדור השלישי (שקצתם עברו כבר את גיל 60) נדחקו לתפקידים שוליים וזניחים. חיים קרסו מתואר כאיש של כבוד, המנהל את החברה באופן דומיננטי וריכוזי, אינו נותן אמון אפילו בבני משפחתו, וצנוע מאוד. מי שעמד לצדו בניהול האימפריה במשך שנים היה אחיו אריה, אביהם של מכבי ויואל. אריה נחשב בחברה ל"שר החוץ" בשל קשריו הרבים והטובים. חיים היה "שר הפנים".

מה הבנים של אריה רוצים ממך?

"הם בעצמם לא יודעים מה הם רוצים. תשאלי את מכבי מה הוא רוצה ממני. אני אגיד לך, הם פשוט רוצים לריב".

עשינו מיליונים טובים

סיפורו של בית קרסו מכיל את כל המרכיבים לסרט רחב יריעה בסגנון הסאגות המשפחתיות. משה קרסו, אביו של חיים, קיבל לידיו את המכולת המשפחתית בסלוניקי כשהוא בן 14 בלבד, והיה צריך לדאוג לכלכלת אחיו הקטן וארבע אחיותיו. הנער הפך את המכולת הקטנה לעסק מצליח והחל לסחור בסחורות ובמזון. הוא נישא לפלובה (ציפורה) ונולדו לזוג שני בנים: חיים ב-1914, ואריה כעבור שנה. ב-1917 עברה המשפחה דרומה, אל עיר הנמל המשגשגת פיראוס, שבה המשיך משה קרסו את עסקיו, סחר בכל הבא ליד והיה לאיש עשיר. בינתיים נולדו לזוג עוד ארבעה ילדים: מרים, בלה, בנימין ושלמה.

ב-1924, בעקבות מלחמת יוון-טורקיה, החליטה המשפחה לעזוב את יוון ולהגר בעקבות קרובי משפחה לארצות הברית. לפני העזיבה נסע משה קרסו לראות את פלשתינה. הוא חזר כולו התפעמות. "אבא סיפר שהקימו עיר עברית ושמה תל אביב", מספר חיים קרסו. "ראש העיר, דיזנגוף שמו, מסתובב על סוס ומפקח על בניית העיר. אבא התלהב והחליט: נוסעים לפלשתינה".

הוא היה בן עשר כשהמשפחה עזבה את יוון, עלתה ארצה והתמקמה בבית ערבי של שלוש קומות ביפו. אביו שכר את מיטב המורים לו ולאחיו, לימד אותם עברית ולאחר תקופה קצרה הם השתלבו בגימנסיה הרצליה. עסקיו של משה קרסו ידעו עליות ומורדות. הוא התחבר לאנשי עסקים שפעלו ביישוב באותן שנים, כמשה מטלון ונח מוזס, והחל לרכוש ולמכור אדמות.

את בית המשפחה בנה ברחוב נחלת בנימין, בית מרווח שכמותו לא נראה בתל אביב, עם עשרה חדרים וסלון רחב ידיים. כעבור כמה שנים הקים את ראינוע (לימים קולנוע) אופיר ברחוב גרוזנברג. "בעסקי הסרטים הוא כמעט הפסיד את כל כספו", נזכר בנו חיים. "לא היה לו שום ניסיון בזה. ב-1931 הוא נסע ליוון עם אמי, מכר שם כמה בניינים שהיו לו, קיבל כסף, חזר ושילם לבנק את מה שהיה חייב".

בגיל 17 נשלח חיים קרסו ללמוד באוניברסיטת לונדון. לאחר שלוש שנות לימודים בנכר, כשביקש מאביו להמשיך את לימודיו, נתקל בסירוב. "תחזור", קבע האב. "צריך להתחיל לעבוד".

"באותה שנה הגיע אל אבי אדם שהציע לו לעשות עסק של מכוניות", הוא אומר. "אבי עשה חשבון שאם הוא יפתח עסק של מכוניות, יהיה לי משהו לעשות. בדיוק באותו זמן גם אחי אריה, שנכנס ללמוד רפואה באוניברסיטת ביירות, שהיתה ידועה בתור האוניברסיטה הכי טובה במזרח, חזר הביתה אחרי שהחליט לעזוב את הלימודים והסתובב בחוסר מעשה. 'הנה', קונן אבי, 'יש שני בנים שצריך להעסיק'".

בתחילה הוא לא מצא עניין בעסקי המכוניות. במקום לנהל את המוסך הגדול שבנה האב ביפו העדיף למכור משאיות ל"בעלגולס" (בעלי העגלות) בפתח תקווה. לאחר כמה חודשים חזר למוסך ביפו והחל לעסוק ביבוא חלפים לרכב. קרסו מילא מחסנים בכמויות עצומות של חלפי רכב. בשנות מלחמת העולם השנייה היה היחיד בארץ שסיפק את הסחורה הכל כך מבוקשת והרוויח הון.

ב-1940 נישא קרסו לבת דודו (מצד אביו) אסתר. "האח של אבא היה טיפוס, איך אומרים, מהדור הישן", הוא מספר. "לא ידע חוכמות. כשמכירים בחורה צריך תיכף להתחתן איתה. טוב. אשתי היתה אחת הבחורות הכי יפות בתל אביב". החתונה נערכה במלון סאן רמו מול הים בתל אביב, וכל המכובדים של התקופה נכחו באירוע. לאחר שנה נולדה ציפורה (הנשואה לעו"ד שמעון מזרחי, יו"ר מכבי תל אביב) וכעבור 15 שנים נולד אריאל.

באותו עשור נוצר גם הקשר העסקי עם משפחת רקנאטי. קרסו: "בשנת 1935 הופיע אדון ליאון רקנאטי שבא לתור את הארץ, לראות מה אפשר לעשות, ונכנס לידידו מסלוניקי משה קרסו. אמר לאבי, 'שמע, אנחנו רוצים לעזוב את יוון. המצב רע ומתנכלים ליהודים, אני בא עם קצת כסף, מה אני יכול לעשות?' אבי אמר לו: 'יש כאן בנק אנגלו-פלשתינה, זה של האשכנזים, יש גם בנק של יקים, אבל אין בנק ספרדי'. שאל אותו רקנאטי: 'למה צריך בנק ספרדי?' אמר לו: 'בשביל לעזור לבחורים שבאים מיוון ולא יודעים שום שפה'. וכך קם בנק דיסקונט".

קרסו נכנס כשותף, גייס עובדים והביא לקוחות, אך נתן את מושכות הניהול לידי רקנאטי ופנה לעסקיו. אופי היחסים שהוכתב אז נמשך שנים. משפחת קרסו הקפידה להיות שותפה שקטה בכל עסקי הרקנאטים. היחסים לא השתנו גם כשנוצרו קשרי נישואים בין שתי המשפחות. דני רקנאטי המנוח, בנו של ליאון, נישא למתילדה, אחותה של אסתר, אשתו של חיים. בנם הוא ליאון רקנאטי.

ב-1945 הקים משה קרסו את החברה "משה קרסו ובניו". חיים נשלח לניו יורק, במסע שנמשך שבועות במטוסים צבאיים, דרך קהיר וצפון אפריקה. בניו יורק שהה שלושה חודשים ושיכנע סוכנים של יצרניות רכב, כמו ג'נרל מוטורס, למכור דרכו מכוניות בפלשתינה. "בכל מקום שהופעתי חשבו שהגעתי מהירח", הוא מספר. "כשאמרו פלשתינה חיכו שיופיע מישהו עם כאפייה וגמל ופתאום ראו בחור שנראה כמו בחור אמריקאי רגיל".

עם חזרתו ארצה החל לסחור גם במשאיות. "הייתי נוסע לקאירו וקונה חלקי צבא, עודפים, משאיות וחלפים ושולח עם נהגים דרך המדבר לתל אביב. בארץ היה רעב למשאיות ואוטובוסים". באוגוסט 1948, לאחר קום המדינה, קיבלה "משה קרסו ובניו" מהצרפתים את הזיכיון לייבא לישראל את תוצרת מפעל הרכב רנו. מכוניות רבות לא נמכרו כאן באותן שנים, ויבוא הרכב היה העסק המשני של המשפחה.

במשך שני עשורים התגלגל חיים קרסו מעסק לעסק וצבר הון. ב-1950 רכש עם שותפים 150 דונם בכפר שמריהו, שאותם מכר לכל המרבה במחיר. לעצמו שמר מגרש של שני דונמים ובנה עליו את הבית שבו הוא גר עד היום. הוא הלווה כספים ליהלומנים תמורת ריבית, קנה שטיחים שהביאו עמם עולים מאיראן ומכר אותם ברווח, הקים בתל אביב מפעל לאריזת תה בשקיקים, ייבא עץ מפינלנד, הביא מאיטליה את מקלטי הטלוויזיה הראשונים, מכר מכונות צילום חדשניות וכמו שהוא אומר, "עשינו מיליונים טובים".

"בשנת 1962", מספר קרסו, "אחרי שאבי נפטר היינו צריכים אולם תצוגה בשביל המכוניות. עוד בחייו של אבי רציתי לקנות את המגרש שלידנו ברחוב ריב"ל. אבי לא הסכים. 'יגידו שהשתלטנו על כל הרחוב', הוא היה אומר לי, 'ישימו עין על קרסו'. אבא פחד מעין הרע. אחרי שאבי נפטר קניתי את המגרש ובנינו את הבניין הזה. החלטתי לא לתת לקבלן לבנות, אלא אני אבנה בעצמי. עשיתי חשבון שאני חוסך כך שלושים-ארבעים אחוז מהעלות. חיפשתי מנהל בנייה וכך הכרתי את זאב קופולוביץ".

קופולוביץ, היום האחראי על הנדל"ן בקבוצת קרסו, נחשב ליד ימינו. לאחר שגמרו לבנות בניין של ארבע קומות, בקומה הראשונה אכן הציגו את דגמי רנו, אך את שאר הקומות השכירו כמחסנים לרשויות המכס. "זה היה ביזנס יוצא מהכלל", אומר קרסו.

נוכחות של בעל-בית

במותו הוריש משה קרסו את החברה לארבעת בניו. כל אחד קיבל 25%. בינתיים גדל מספר התושבים בישראל וגם רמת החיים עלתה, ואיתה הדרישה לכלי רכב. עסקי הרכב החלו לצבור תאוצה. ב-1992 קיבלו "בני משה קרסו" גם את הזיכיון מהחברה היפאנית "ניסאן", בצעד שנראה כראיית הנולד, משום שכעבור שנים אחדות רכשה רנו את ניסאן. "אני בניתי את החברה", מתפאר קרסו בכל הזדמנות. "אני היוזם ואני המבצע".

שני האחים הצעירים, בנימין ושלמה, נדחקו לשוליים. את עסקי הרכב ניהלו חיים ואריה. את חלוקת התפקידים בין הארבעה מפרט חיים קרסו: "שלמה היה אחראי על עסק של טוויית חוטי כותנה, עסק שהיה לנו. הוא לא הפריע לי. בנימין היה עוזר בכל מקום, היה מטפל בכל דבר. בהנהלת חשבונות, בחלפים, הוא לא מומחה גדול אבל הוא מתמצא. העבודה שלו זה נוכחות. בעסק גדול צריך נוכחות של בעל הבית. הוא עושה משהו, לא עושה משהו, זה כבר לא חשוב. אני הייתי טיפוס של עבודה, 'מיניסטר הפנים', אריה היה 'מיניסטר החוץ', הוא היה טיפוס של קשרים. הוא היה נשיא אגודת המסחר, היה בקשר עם שגרירים, עם פקידים במשרד התחבורה, יו"ר איגוד היבואנים. האמת, הרבה סבלנות לשבת ולעבוד לא היתה לו".

עמיתים למקצוע מתארים את אריה קרסו כמי שניהל בהצלחה רבה את כל קשרי החוץ של החברה. יש שחושבים כי חיים קצת קינא בהצלחתו. "בעסקי רכב", מסביר קולגה, "היחסים עם היצרן הם לב העניין, ואריה שלט בזה מצוין". מכרים ועמיתים ותיקים מספרים כי מערכת היחסים בין האחים לא היתה פשוטה. "היה הרבה אי אמון בין השניים", מספר איש עסקים שהכיר אותם. "אני חושב שזה התחיל עוד בילדות. האב שלט שלטון ללא מצרים והביא להמון עימותים בין הבנים". מערכת היחסים החריפה כשחיים קרסו לא רווה נחת מתפקוד בניו של אריה, יואב ומכבי, בחברה.

הדירקטוריון בחברה מורכב מנציגים של משפחות ארבעת האחים. בישיבות הדירקטוריון נוכחים האחים וילדיהם, שרובם מועסקים בחברה: חיים קרסו, בתו ציפורה ובנו אריאל (מנהל שיווק הרכב בחברה); בניו של אריה קרסו, יואל (מנהל סניף חיפה) ומכבי (שעסק בנדל"ן החברה ועזב לפני כשנתיים); בנימין קרסו ובנותיו עדנה עוז (כלכלנית בחברה), שרה בוטון (אחראית הדרכות במחלקת המחשב) והבן הצעיר משה קרסו (עוזר סמנכ"ל לתפעול); שלמה קרסו ושתי בנותיו, אורלי חושן (שאינה עובדת בחברה) ויונית גולדשטיין (עובדת מחלקת המחשב).

תפקיד יו"ר הדירקטוריון עובר בסבב בין האחים כל כמה שנים, וכיום שרביט הניצוח נתון בידי האח שלמה. על מינויים מחליט הדירקטוריון ועד היום רק האחים הם מורשי חתימה בחברה. אנשי אמונו של חיים קרסו בחברה באים דווקא מחוץ למעגל המשפחתי: בני עופרי, סמנכ"ל הרכב, וקופולוביץ האחראי על הנדל"ן. שניהם מלווים אותו בעסקיו כבר עשרות שנים. את המשכורות שהוא נותן הוא מגדיר "צנועות": "דיווידנדים לא חילקתי שלושים שנה", הוא מתגאה. במשך עשרות שנים הכניס את כל רווחי החברה ל"רזרבות" והשקיע בחברה עצמה. "ככה הון החברה גדל", הוא מסביר.

אבל לא צריך לרחם יותר מדי על בני המשפחה. לפני כשנה וחצי מכרה הקבוצה את אחזקותיה בקבוצת איי-די-בי יחד עם משפחת רקנאטי, תמורת 434 מיליון דולר. משפחת קרסו קיבלה בין 10% ל-15% מהסכום (כלומר, בין 190 ל-290 מיליון שקל), ולדברי חיים קרסו הכסף "חולק עד למטה", כלומר עד אחרון הילדים בדור השלישי.

עם כל הכבוד לדור הנפילים

תחת ניהולו הריכוזי של חיים קרסו הסתובבו במשך שנים כמה מבני הדור השלישי, ובראשם יואל ומכבי, מתוסכלים וללא דריסת רגל ממשית בחברה. על הנייר הונם הלך וגדל אך כסף גדול הם לא ספרו. "הם העבירו את כל חייהם בתקווה להגיע לארץ המובטחת", מספר מקורב לחברה, "אבל חיים שם אותם בתפקידים אזוטריים". במשך שנים הכביסה המלוכלכת נאגרה בפנים. בקודים המשפחתיים מלחמת אחים היתה אסורה.

"תמיד היו אי הסכמות במשפחה", אומר בן משפחה, "אבל המריבות היו מתונות, כי היה מדובר באי הסכמות בין האחים. בשלוש השנים האחרונות, מאז שאריה נפטר, הדברים הקצינו. הכעס שלנו על חיים הוא שהוא לא השכיל להוציא את הכישרון מבני הדור השלישי ולתת להם מעוף. יש פה אנשים מאוד מוכשרים, כולל יואל ומכבי, שהם כוח עבודה אדיר שהתפספס".

לפני כשלוש שנים ניהלו בני המשפחה שיחות עם עו"ד כספי על שינויים אפשריים בחברה. הועלו רעיונות של ניהול חיצוני, הנפקה לציבור, הפרדת עסקי הנדל"ן מהרכב, אך בפועל דבר לא נעשה. כמה מבני הדור השלישי המשיכו בחדרי חדרים למתוח ביקורת על אופן הניהול הפטריארכלי של חיים קרסו. "הוא מנהל את החברה כמו מכולת", אומר מקורב.

"כל מה שצריך זה להביט מה קורה בחברות הגדולות כמו דלק מוטורס ופז'ו", אומרים עמיתים למקצוע. "האנשים שמובילים את החברות האלו הם אנשים צעירים, חיות עסקים, אנשי מחשב ואינטרנט. עם כל הכבוד לדור הנפילים כמו חיים קרסו, הוא כבר לא יכול לעמוד בקצב, לחיות את השוק ולזהות מגמות. תארי לך פגישה בין חיים קרסו לאנשי חברות הליסינג הגדולות. מה לבן תשעים ולהם, על מה הוא יוכל לדבר איתם?"

כשבני הדור השלישי ניסו להביא מנהלת משאבי אנוש מקצועית (הקבוצה מעסיקה יותר מ-400 עובדים), העניין נגמר במפח נפש כשחיים קרסו דפק בידו על השולחן והטיל וטו. במקרה אחר נדהמו בני המשפחה לגלות שהוא מינה את נהגו למנהל מחלקת הטרייד-אין של החברה. קרסו בתגובה: "יש לי בחורה בחברה, מצוינת, שעוסקת במשאבי אנוש, בעשרת-אלפים שקל. הם הביאו לי מישהי ב-25 אלף שקל וגם מכונית שניתן לה. סתם לזרוק כסף? אנחנו לא עסק עם רווחים גדולים. צריך הוצאות מינימליות.

"לגבי הנהג שלי, מי שניהל את מחלקת הטרייד-אין עשה לנו רק צרות, הוא פוטר וחיפשנו מישהו אחר. הנהג שלי הוא במקרה בן של מנהל המשכנתאות בבנק דיסקונט, יואל רייך שמו. הוא ואבא שלו אנשים יוצאים מהכלל. הוא התחיל ללמוד והפסיק והיה משוגע למכוניות ולכן עבד כנהג. אמרתי לו: 'שמע, למה תמשיך ככה? יש פה הזדמנות. אני אעזור לך. קח את המחלקה. אם זה גדול עליך ולא מתאים, לא קרה כלום'. את צריכה לראות את המחלקה היום: המכוניות מצוחצחות והגדלנו את המכירות בשליש. מה קרה? גם בן גוריון התחיל את הקריירה כמנקה כבישים".

כשהגיעו מים עד נפש החליטו מכבי ויואל לעשות מעשה ופנו למשרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן כדי לבדוק את האפשרות למכור את מניותיהם ולפרוש מהקבוצה. הם גם הציעו לבנותיו של שלמה, יונית גולדשטיין ואורלי חושן, להצטרף לציר שהם מגבשים. הם יודעים שאין קופצים בשוק על נתח של 25% בלבד, שאינו מקנה שליטה בחברה. גולדשטיין וחושן, בשיחות פרטיות, מספרות כי אין בכוונתן למכור. "שום דבר לא קורה מחר", אומר מקורב, "הכל לאט לאט".

בינתיים עברה המלחמה לישיבות הדירקטוריון. הפלג המורד סימן לאחרונה שני ניצחונות היסטוריים. בישיבה שהתקיימה ב-26 לאוגוסט נפסלו שתי הצעות שחיים קרסו ניסה להעביר, וכך התערערו מעמדו והתמיכה הגורפת שממנה נהנה במשך השנים. ההצעה הראשונה היתה למנות את בנו, אריאל, שעובד בחברה כמנהל השיווק של הרכב, למנכ"ל משותף. אל בני המשפחה הגיעו מסמכים שבהם חותם אריאל בתואר "מנכ"ל משותף", למרות שמינוי כזה לא עבר מעולם בדירקטוריון.

"האם אמרת שאתה מנכ"ל משותף של קרסו?" שאל בישיבה שלמה קרסו, יו"ר הדירקטוריון, את אחיינו אריאל. "כן", ענה אריאל, ואחר כך הוסיף: "אני מעולם לא אמרתי שהדירקטוריון מינה אותי למנכ"ל משותף או משנה למנכ"ל, אמרתי שאכן הצגתי את עצמי כמנכ"ל משותף. אני מבקש שמי שפנה אלי והרשה לי להשתמש בתואר מנכ"ל משותף, שיגיד את זה".

שלמה: "הדירקטריון לא מינה אף אחד למנכ"ל או נושא בתפקיד אחר כבר עשרות שנים. האחים החליטו זאת ביניהם".

שלמה קרסו ביקש מהדירקטוריון לאשר שאריאל אינו מנכ"ל משותף, ובצעד חסר תקדים עזב אחיו בנימין את החדר. "בקודים המשפחתיים", אומר מקורב, "הוא אמר לילדים שלו, תצביעו איך שאתם רוצים". וכך טורפד מינויו של קרסו הבן לתפקיד מנכ"ל משותף. בהמשך הדיון נחל חיים קרסו כישלון צורב נוסף, כשהציע להאריך את הסכמי העבודה של שני אנשיו, קופולוביץ ועופרי, מעבר לגיל הפנסיה. "הדור השלישי הראה לחיים כי גם הוא יודע לעשות מלחמה", אומר מקורב, "וחיים צריך להסתגל למצב חדש: הוא כבר לא החזק בחברה".

מי הם בכלל?

חיים קרסו ראה כבר כמה וכמה מלחמות בחייו. הוא לא מתרגש. "מי הביא את החברה למה שהיא היום?" הוא שואל כשמזכירים את ניהולו הפטריארכלי. "תשאלי את יואל ומכבי, מה הם תרמו? שיגידו מה הדבר הכי קטן שתרמו. מכבי היה מנהל מחלקת השירות וקילקל את מערכת היחסים שלנו עם רנו. בשביל רנו מכבי הוא 'פרסונה נון גראטה', הוא לא רצוי. השני, יואל, מנהל את סניף חיפה בזמנו הפנוי. כשיש לו זמן, פעם-פעמיים בשבוע הוא מגיע לשם לכמה שעות. ככה עובדים?"

נטען שדחקו את רגלי הדור השלישי מתפקידים בכירים ומכאן ההתמרמרות.

"אחד היה מנהל סניף חיפה, השני מנהל מחלקת שירות, אלו תפקידים שוליים? לא שמתי אותם במטבח, הם לא שטפו רצפות. שניהם פשוט נכשלו בתפקידם".

איך קרה שלא הצלחת להעביר החלטת דירקטוריון למנות את בנך למנכ"ל משותף ולהאריך את העסקתם של אנשיך?

"ככה הם, יואל ומכבי, רוצים לנהל את החברה. קופולוביץ ועופרי בנו את החברה, הם ארבעים שנה בחברה. אבל יואל ומכבי, הם יודעים מה טוב לחברה. מי הם בכלל? חוצפה! הבן שלי עובד עשרים שנה בחברה, יש לו יותר ידע ממה שיש לכל אחד מהם והוא מתאים לתפקיד מנכ"ל משותף. בנימין הסכים, הוא רק לא יידע את הדירקטור שלמה ולכן קרה מה שקרה בישיבה".

טוענים שאתה לא יודע לנהל את העסק.

"הם צודקים. הם אומרים שאנחנו קונים את המכוניות ביוקר ומוכרים בזול. אנחנו קונים ביורו. למה אנחנו לא קונים בדולרים או בפרנקים? כי החברה מייצרת את הרכב באירופה ורוצה למכור ביורו. מכבי ויואל אומרים שאנחנו מוכרים בהפסד. אם יש מישהו שמוכר סחורה טובה יותר, בזול ממני, אז למה שיקנו אצלי? אני צריך למכור לפי מחיר השוק. אז אם אני קונה ביוקר ומוכר בזול, אז אין לי רווח. מה אני יכול לעשות? הספק שלי לא מוכן למכור לי בזול. מה אני אעשה, אאיים עליו?"

הסברת להם את זה?

"בוודאי. אני אגיד לך מה הם רוצים, הם רוצים לריב".

מה אתה אומר ליואל ומכבי שמחפשים למכור את חלקם בחברה?

"שימכרו. אני אספר לך שבאים אנשים, מתעניינים, והם לא רוצים. אם הם רוצים למכור אז יש לי בשבילם עשרה קליינטים".

אולי אתה תקנה?

"אני לא מעוניין לקנות. בכמה שאני לא אקנה, מחר יגידו שקניתי בחינם. אני לא מפריע להם למכור".

לא מפריע לך שיכנסו זרים לחברה המשפחתית?

"למה? מה אכפת לי. הביטי, אם יהיה שותף טוב - אז למה לא. אני מסתדר עם כל אחד".

איך המשבר ייפתר?

"כמו שאומרים, עכשיו השאלה מי יישבר קודם".

לא כואב לך לראות את החברה שאביך הקים מתפרקת לרסיסים על ידי המשפחה?

"מה משפחה? מכבי ויואל רק עושים רעש ונזק לחברה. מה הם מרוויחים מזה? הם מקלקלים גם לעצמם".

דור ראשון מקים, שני מפתח ושלישי הורס?

"הדור השלישי לא יהרוס לי כלום, רק את עצמו. הם רוצים להרוס את העשרים וחמישה אחוז שלהם, שיהרסו. זו בעיה שלהם".

ממשרד ארד תקשורת נמסר שיואל ומכבי קרסו אינם מוכנים להגיב על הטענות של דודם.

כל הזמן מתלוננים

למשפחת קרסו היו ימים יפים יותר. חיים קרסו נובר בתמונות משפחתיות, "שבט קרסו" הוא מכנה את המשפחה. הוא נזכר בימים שבהם כל האחים עם נשותיהם וילדיהם היו מתאספים לארוחות שבת בבית אמו. הגברים היו יושבים ליד השולחן ומדברים עסקים, הנשים לחשו בענייני נשים והילדים התרוצצו ברעש בסלון הרחב.

אתה מתגעגע?

"הדברים משתנים, לא יכול להיות כל הזמן אותו דבר. כשהיינו אצל ההורים היינו יותר צעירים. לאחר מות אבי ניסינו שכל אחד יזמין פעם בשבוע, אבל זה לא הלך. הקשר המשפחתי ניתק. חוץ מזה, את יודעת, כשמתחתנים אז כל אשה רואה את המשפחה שלה קודם. נשים במשפחה מקנאות אחת בשנייה. לזו יש מכונית כזאת, לשנייה יש מכונית אחרת".

אז הנשים אשמות בנתק?

"אני לא אומר שהנשים אשמות. גם הנשים וגם הגברים אשמים. כשיש עסקים בתוך המשפחה זה מסובך. כל הזמן מתלוננים, 'למה הוא מנכ"ל משותף ואני לא?' אז מה אני יכול להגיד - כי הוא טמבל ולא מסוגל? איך אני אגיד לבן משפחה שהוא לא מוכשר? קשה מאוד לנהל עסק עם משפחה".

נראה שניהול העסק בא על חשבון הקשר המשפחתי.

"כשאני מנהל עסק, האינטרס של העסק קודם. ואם העסק הולך טוב אז במילא המשפחה נהנית. אני לא יכול לנהל עסק כשבת משפחה אומרת לי שהאף של המנהל ההוא לא מוצא חן בעיניה, 'אז תחליף אותו'. מה, זה עסק שלך? אל תתערבי. את אמנם קרובת משפחה, יש לך מניה, אבל אל תתערבי בניהול".

מי מבנות המשפחה מתערבת לך בניהול?

"בדירקטוריון יושבות הבנות. לשלמה יש שתי בנות. גם לבנימין יש שתי בנות, אצלי יש בן ובת. הבת שלי יודעת שהיא לא מבינה, אז היא לא מתערבת. אי אפשר שכל אחד יבוא עם הצעה, במיוחד כאלו שאין להם מושג בעסק, עקרות בית שלא יודעות מה זה מכונית. הן בקושי יודעות לנהוג".

הוא מספר כי בעקבות הסכסוכים המשפחתיים הסכים להכניס מנהל חיצוני ועכשיו מחפשים את האדם המתאים. מקורבים למשפחה אומרים שהוא רק מדבר, בפועל דבר לא נעשה.

ואתה תתן למנהל חיצוני להחליף אותך?

"אני פשוט אשגיח עליו שמחר הוא לא יאסוף את הקופה ויסע לברזיל. הוא ינהל ביומיום עם פיקוח מסוים".

בשנים האחרונות יותר ויותר בני דור שלישי של אצולת הממון מחליפים את האימפריה המשפחתית בסכומי כסף גדולים. גם אצלך במשפחה, הרקנאטים מכרו את איי-די-בי אחזקות. אולי זו הדרך לשרוד?

"אני לא מבין עד היום מה כל כך בער לרקנאטים למכור. בשנת 1962, כשאבי נפטר אני לקחתי את מקומו בדירקטריון של בנק דיסקונט. כמו אבי נתתי לבנים של ליאון רקנאטי, דני ורפאל, לנהל והם היו בחורים מוכשרים עם מוסר עבודה מהבוקר עד הערב. היתה להם אמביציה גדולה. כשהם הלכו לעולמם, לא ראיתי שום סיבה להיכנס ולהתערב, כי היו שם הבנים אודי וגם ליאון, שכמה שידעתי הם היו מעורים ובעניינים.

"לא הייתי מודע לכך שאודי לא מעוניין להמשיך ומצא שהעומס יותר מדי גדול עליו. הוא ראה שיותר מדי קשה פה בארץ והגיע למסקנה שצריך למכור ולצאת מההתחייבויות האלו. בלי להתייעץ, בלי כלום. אודי החליט למכור. בא עליו גם לחץ מצד יתר המשפחה. את יודעת, אומרים שהם מיליונרים אבל כסף לספור אין להם, רק מניות. אני כל הזמן אמרתי, בשביל מה למכור? מה יש להם למהר? אבל הם רצו לראות כסף. זו הבעיה בדור השלישי, הוא רוצה לספור את הכסף".

גם בן אחותך, יוסי חכמי, מכר את השליטה בפניקס תמורת 314 מיליון דולר, מה רע?

"אבא של יוסי, דוד חכמי, היה נשוי לאחותי בלה. יוסי הוא גאון מתמטי. אבל מה, הוא מתעסק עם בולים, עם תמונות יקרות. לכל אחד יש שיגעון. בסוף החליט, בשביל מי הוא עובד? בשביל מה? אז הוא מכר את העסק. הוא יושב היום בלונדון. קנה לו מכונית ספורט משהו-משהו, קנה וילה משהו-משהו וכל החלומות שלו התממשו. זה הכיף שלו".

נשמע נפלא. אתה לא רוצה גם?

"הסיפוק שלי הוא מהעשייה. אני רוצה ש'בני משה קרסו' תהיה החברה הכי גדולה והכי יעילה. אם המשפחה תהנה מהדברים האלו? לדעתי הם לא שווים, אבל לא חשוב".

אתה לא רוצה לנוח?

"אני לא אוהב לנוח. אני, נגיד, הולך לים המלח, אחרי יום-יומיים אני משתעמם. נו ברצינות, מה את רוצה שאני אעשה? כמה אפשר לקרוא ספרים, די נמאס. פה לפחות יש אקשן: נכנסים, יוצאים, תחתום, תעשה, את רואה. תאמיני לי, בשבת כמעט מתתי משיעמום. חיכיתי לחזור למשרד".

סע לחו"ל, מה אכפת לך? שאחרים ישברו את הראש.

"נסעתי, איפה לא הייתי? באוסטרליה לא הייתי. היום אני יכול לראות הכל בקסטה בווידיאו. אני רוצה לראות את הציר הצפוני, אני שם וידיאו ואפילו לא קר לי".

אני פה תמיד

הוא נראה מצוין לגילו. הוא משכים כל בוקר בחמש וחצי. "דבר ראשון אני עושה התעמלות כפות רגליים", הוא מדגים. "אני עומד ליד כיסא, עולה ויורד על כפות הרגליים, ככה איזה מאה פעם. אני לוקח את האצבעות של כל כף רגל, אחת-אחת, ומסובב עשר פעמים לכל כיוון. אחר כך אני עושה חצי שעה פלדנקרייז והולך רבע שעה על הליכון. לאחר ההתעמלות אני מכין לי אוכל מיוחד, כמו קווקר וכוס מיץ תפוזים טרי. בתשע אני יוצא למשרד. אני נשאר עד חמש וחוזר הביתה".

הצניעות של משפחת קרסו מפורסמת. האגדות מספרות שבני המשפחה נסעו באוטובוסים עד שקיבלו רכב. לחיים קרסו עצמו אין מכונית, והוא גם לא נוהג, מפאת גילו. "אני נוסע בטרמפים", הוא צוחק. "לוקחים אותי מפה באחת המכוניות של הטרייד-אין. היום המצב קשה, בשביל מה אני צריך להחזיק מכונית יקרה? אני בסך הכל נוסע הביתה ובחזרה". לאשתו יש רנו קליאו. כשהוא רוצה "לעשות כיף", הוא מגלה, הוא "גונב" בשבת בבוקר את הרנו שלה ועושה סיבוב.

בזמן השיחה הדלת נפתחת וצ'קים מוגשים לו לחתימה.

אומרים שאתה ריכוזי מאוד, עושה הכל בחברה.

"אני חותם מפני שאח שלי לא בא. אני נמצא פה מעשר עד חמש, אח שלי בא לשעתיים-שלוש. לפעמים הוא בא, לפעמים לא בא. אח שלי בן שמונים. הקופאי שלו יודע שאם צריך חתימה, אני פה תמיד. כשצריך חתימה שנייה צריכים לחפש מי יחתום. זה איננו, זה איננו. במשך כל השנה אולי לא הייתי שלושה-ארבעה ימים. הייתי מצונן. עכשיו עשיתי זריקה נגד שפעת".

מי ינהל את החברה בעתיד?

"אני, אם אני אחזיק מעמד".

ומה בדבר יורש?

"זו הבעיה", פניו מרצינות לרגע. "אין ממשיך. ממש אין".

בתום השיחה הוא מבקש עצה קטנה לקראת הצילום. "החולצה הזאת בסדר?" הוא שואל, "אולי אני אשים חליפה. את יודעת", הוא נעמד ליד השולחן, "שיראו מי פה המנהל הגדול".





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו