בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל כבר קטנה עליו

עם רכישת 50% מה"ג'רוזלם פוסט" מקווה אלי עזור
להרחיב את גבולות האימפריה התקשורתית שלו

תגובות

אלי עזור שונא לעורר גלים בביצה. לפני שש שנים, כשמלאו לו 40, ביקשו אחיותיו וכמה חברים קרובים לארגן לו מסיבת הפתעה. 300 פוליטיקאים, אנשי עסקים, עיתונאים, ספורטאים וסתם חברים הוזמנו בסוד כמוס לאולם בגני התערוכה בתל אביב. אבל ארבעה ימים לפני המועד הצליח עזור לגלות את המזימה ולא ידע את נפשו מרוב כעס. הוא טילפן לאחד מחבריו וצעק עליו, "מנוול, איך אתה לי עושה דבר כזה?" אחר כך התקשר לשאר המוזמנים, הודה להם על הרצון הטוב והודיע שהמסיבה מבוטלת.

עזור, שלפני שבוע וחצי רכש 50% מהעיתון "ג'רוזלם פוסט", בטוח שככל שינמיך פרופיל כן ייטב לעסקיו. רק לפני 20 שנה התקבל לעבודה בעיתון "חדשות" ככתב ספורט, אבל מאז הספיק לבנות חתיכת אימפריה. היומון הוותיק בשפה האנגלית מסתפח כעת לקבוצה שעם נכסיה נמנים, בין השאר, תחנות הרדיו האזוריות "רדיו ללא הפסקה" ו"רדיו צפון", חברת "מרקעי תקשורת" לשילוט חוצות, בית דפוס, העיתון "אנשים" והיהלום שבכתר - חברת צ'רלטון, שמחזיקה בזכויות שידור לאירועי ספורט שונים ובכלל זה משחקי המונדיאל.

את כל הדרך מלמטה למעלה עשה עזור תודות ליכולת מופלאה לקשור קשרים, שיטות עבודה כוחניות וגם משום שהשכיל לזהות נישות עסקיות פנויות וקורצות, בדרך כלל כאלו שמצריכות השקעה נמוכה אבל מניבות תשואה גדולה. הוא היה, למשל, הראשון שייסד בישראל עיתון רוסי יומי, מיד עם תחילתו של גל העלייה הגדול מברית המועצות בתחילת שנות ה-90. אחר כך הקים רשת מקומונים, שמחולקים ישירות לתיבות הדואר ומתהדרים בהרבה עמודי מודעות לצד עמודי מערכת מעטים. עזור הוא גם האיש שהחדיר למעשה לישראל את שיטת "שלם וצפה" במשדרי כדורגל. זה כשנה וחצי נאלץ כל מי שרוצה לצפות במשחקי ליגת העל בשבתות או במשחקי הליגה האנגלית לשלם לחברת צ'רלטון תמורת התענוג.

עכשיו הטייקון המקומי קופץ מדרגה. את ה"ג'רוזלם פוסט" רכש עזור במשותף עם משפחת אספר היהודית-קנדית. האספרים שולטים בתאגיד קן-ווסט, חברת התקשורת הגדולה ביותר בקנדה. קן-ווסט מוציאה לאור 15 עיתונים יומיים, יותר ממאה עיתונים מקומיים ושולטת בתחנות טלוויזיה ורדיו מרכזיות בקנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ואירלנד.

הבייבי החדש של עזור ומשפחת אספר אמנם ספג לא מעט חבטות וזעזועים תחת בעליו הקודמים, תאגיד התקשורת הולינג'ר, אבל נהנה עדיין ממעמד והשפעה חזקים ברחבי העולם, בין השאר בזכות אתר האינטרנט הפופולרי שלו. מתברר שזה בדיוק מה שקורץ לעזור, שהגיע למסקנה שישראל כבר קטנה עליו. "אלי", אומר אחד ממקורביו, "רואה בג'רוזלם פוסט הזדמנות פנטסטית להיכנס לעסקים בעולם. המטרה שלו היא להתפתח בחוץ, כי בארץ הוא כבר הגיע פחות או יותר למה שרצה. אין לו שאיפות לעיתונים אחרים, ולא נראה לי שיהיו לו כאלו בעתיד".

מקושר היטב

עזור נולד ב-1958 בתל אביב וגדל ביד אליהו, בן יחיד בין שתי אחיות גדולות לשתי אחיות קטנות. אבי המשפחה, שעלה מעיראק, היה סוחר זעיר וגם פעיל במפא"י. עזור הצעיר למד בתיכון עירוני ט' וגם שיחק קצת כדורגל בקבוצת גדנ"ע יהודה. עוד לפני גיוסו לצבא והשירות בשלישות החל לעבוד ביומון המנוח "חדשות הספורט", שם התבלט מתחילת הדרך ככתב מוכשר, שהיה מקושר היטב לשחקנים בכירים דוגמת אורי מלמיליאן וגילי לנדאו.

"חדשות הספורט" נסגר מדי לילה בחצות, אבל עזור היה מתחיל לעבוד רק בתשע בערב. לא פעם שמרו בשבילו את השטח המיועד לידיעה הראשית. כשלא היו חדשות ידע הכתב האנרגטי לייצר אותן יש מאין. פעם הרים טלפון למאמן דוד שווייצר ושאל אותו אם מתחשק לו לאמן את בני יהודה. "למה לא?" השיב שווייצר. "חכה רגע", אמר עזור ומיהר להציע את שירותיו של המאמן לגד סולמי, האיש הכל-יכול בבני יהודה. סולמי הגיב בחיוב, ועזור המבסוט סיפק לעורכיו כותרת ראשית לתפארת: "מגעים בין שווייצר לבני יהודה".

כמה חודשים אחרי שנפתח "חדשות" הצטרף עזור למדור הספורט של העיתון. הכתב הצעיר השתלב היטב באווירה הפרועה והעליזה שהנהיג במדור העורך אבי רצון. גם כאן הוא התבלט עד מהרה כסקופר ראשי. ב-85' פרסם עזור ידיעה בלעדית על הגניבות של כדורגלני נבחרת הנוער בעיר קובלנץ שבגרמניה. לפעמים הסיפורים נחתו עליו מבלי שידע מאיפה זה בא לו בכלל. כשמלמיליאן החליט באמצע שנות ה-80 להחרים מחנה אימונים של בית"ר ירושלים בחו"ל, הוא התקשר למערכת "חדשות" בחצות הליל וביקש לעדכן את עזור. העיתונאי כבר היה בבית באותה שעה; העורך רצון עט על הסיפור כמוצא שלל רב, מרח אותו על השער האחורי של העיתון והחתים את עזור על הידיעה. בחמש בבוקר התקשר מנהל בית"ר הזועם, אברהם לוי, משדה התעופה אל עזור וצעק עליו. הכתב המנומנם לא הבין מה לוי רוצה ממנו לעזאזל.

כבר ב"חדשות" הדהים עזור את כל סובביו בקשרים חובקי עולם. במאי 90' שיחקה נבחרת ישראל מול נבחרת ארגנטינה באיצטדיון רמת גן, במשחק שקיבל את חסותו של העיתון. במדור הספורט התכוננו להעניק כיסוי נרחב לאירוע, אלא שלפתע נותק החשמל במערכת. עזור לא התבלבל לרגע. הוא איתר בספרד את יורם אוברקוביץ, יו"ר ועד עובדי חברת החשמל, ובתוך עשר דקות חודש הזרם. "זה היה מדהים", נזכרו השבוע שניים מוותיקי "חדשות".

עזור סירב להתראיין לכתבה זו, כפי שהוא מסרב להתראיין לכל כתבה שעוסקת בענייניו. לפני שנה יצא גיליון מזכרת מיוחד במלאת עשור לסגירת "חדשות". העורך הראשון של "חדשות", יוסי קליין, שערך גם את גיליון המזכרת, הצליח איכשהו לשכנע את עזור לכתוב טור קצר על חוויותיו מהימים שחלפו לבלי שוב. בגילוי לב די נדיר סיפר עזור כיצד התחיל לרקוח עסקים שונים ומשונים עוד בזמן שהיה עיתונאי צעיר. ב-83' הוא פירסם ספר ששמו "הנער מממילא" על חייו של מלמיליאן. "בין עמודי הספר", כתב עזור לפני שנה, "הופיעו מודעות שגביתי עליהן תשלום, ואחרי שנמכרו גם כ-15 אלף עותקים שלו נוכחתי לדעת ששילוב נכון בין ספורט לעסקים שווה כסף".

ב"חדשות" הכיר עזור את פנחס (פיני) זהבי, שמבוגר ממנו ב-16 שנה. היום זהבי הוא אולי הסוכן הכי מפורסם של שחקני כדורגל בבריטניה, אבל כבר לפני עשרים שנה הוא ידע, ממש כעמיתו הצעיר, למזג היטב בין עיתונות, עסקים וספורט. זהבי ועזור נרתמו במרץ לארגון משחקי ראווה בין נבחרת ישראל לנבחרות וקבוצות מחו"ל, והעיתון פרש עליהם חסות מסחרית. לפני כל משחק כזה התקיים משחק מקדים בין נבחרות של כוכבי עבר או לחלופין נבחרות של כוכבים מהליגות הנמוכות. זהבי הצליח לגרור אל האיצטדיון הלאומי אפילו את המו"ל עמוס שוקן כדי להעניק גביעים למנצחים.

מהר מאוד נעשו שני הכתבים לשותפים עסקיים. הם הוציאו ירחון ספורט שנקרא "גול", וגם הצליחו לשים ידם על הזיכיון הרווחי למכירת שילוט באיצטדיון ברמת גן. "אי אפשר לומר שהייתי טירון בעסקים", כתב עזור לפני שנה בגיליון המזכרת של "חדשות". "כשהעיתון נסגר כבר הייתי עמוק שם".

רולטה רוסית

אל העיתונות ברוסית הגיע עזור דרך אפרים גנור, שעבד איתו במדור הספורט ב"חדשות", ואילן כפיר, שהיה הכתב המדיני של העיתון. בשנת 90', כשהחל גל העלייה החדש, ביקשו השניים לקנות את "נובוסטי", שבועון קטן ודל תפוצה בשפה הרוסית, אבל לא הצליחו לגייס את ההון הדרוש. עזור נקרא אל הדגל, ובתמורה היה לבעלים של חצי מהעיתון. במלחמת המפרץ חיפשו צה"ל והרשויות האחרות מדיום להעברת מסרים לתושבים דוברי הרוסית ו"נובוסטי" הפך משבועון ליומון.

עד מהרה התגלעו מתחים בין האבות המייסדים עזור וכפיר. רוברט מקסוול, ששלט ב"מעריב" באותם ימים, הקים עיתון רוסי מתחרה שנקרא "ורמיה", וחמס מ"נובוסטי" את מיטב כותביו. כדי להתמודד בהצלחה עם המתחרה ביקש כפיר להכניס לשותפות בעיתון את ארנון מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, בעוד שעזור רצה לסגור עסקה עם שוקן. כל אחד ניסה לדחוק את רגלי השני, ולבסוף נאלץ כפיר לפרוש מהעיתון תמורת פיצוי נאה.

אחרי שמקסוול טבע במצולות הים ומשפחת נמרודי רכשה את "מעריב", הצליח עזור להשתלט על "ורמיה" ולכונן שותפות שבמסגרתה קיבל "נובוסטי" רשות להשתמש בחומרים שפורסמו ב"מעריב". באמצע שנות ה-90 רכש עזור ממפלגת העבודה את היומון "נאשה סטראנה" והשתלט על עוד חמישה שבועונים ברוסית. אחד מהם, "אכו", זכה עד מהרה לפופולריות גדולה בזכות שילוב מנצח של תמונות עירום וידיעות חדשותיות.

עזור היה לבעליה של רשת עיתונים ברוסית אבל בינתיים נכנס "ידיעות אחרונות" לשוק הרוסי עם היומון "וסטי". בתוך זמן לא רב נסוג "נובוסטי" לעמדה מס' 2, אבל בכל זאת הצליח לשרוד יפה מול העוצמה של משפחת מוזס. באמצע שנות ה-90 נמכר העיתון בסופי שבוע ביותר מ-20 אלף עותקים. ב"נובוסטי" היתה פחות מכובדות מאשר ב"וסטי", אבל יותר פתיחות. "לא היה לנו מוצר איכותי בגרפיקה או בנייר", אומר גנור, "אבל היו לנו כותבים, לאו דווקא עיתונאים מקצועיים, שידעו לבטא את מה שהעולים רצו לשמוע באותה עת".

תנאי העבודה ב"נובוסטי" היו מלכתחילה ירודים, אפילו בהשוואה לסטנדרד הנמוך הנהוג בעיתונות הרוסית. מקס לוריא, שערך את העיתון במשך כמעט שנה, ממאי 2003 עד מרס 2004, ולפני זה עבד שמונה שנים ב"וסטי", גילה לתדהמתו מחסור בנייר טואלט. "ניגשתי לנציג של אלי עזור בעיתון ושאלתי אותו למה אין נייר בשירותים", מספר לוריא. "הוא אמר לי, 'תשכח מ'וסטי'. אנחנו עיתון קטן וזה מה שיש. אין לנו כסף להתפתח'".

העורך לשעבר מספר עוד, כי ב"נובוסטי" מודל 2004 מועסקים יותר מ-30 עובדים אבל לרשותם רק ארבעה קווי טלפון חיצוניים. "כשנכנסתי לתפקיד", אומר לוריא, "קיצרתי את מצבת כוח האדם והעליתי משכורות למי שנשאר. יש כתב בכיר שקיבל 4,000 שקל בחודש, ואני הכפלתי לו את השכר".

העיתונות הרוסית כבר לא מלבלבת. "קהל הקוראים הולך ונעלם", אומר גנור, שעדיין עובד כעורך ב"נובוסטי". "הצעירים הרי כבר קוראים עברית ולא נולדים קוראים חדשים". רשת העיתונים הרוסית של עזור היא כבר אולי יותר נטל מנכס. היומון "נאשה סטראנה" גווע לחלוטין, וממש לאחרונה חדל "נובוסטי" להופיע כיומון והוא מופץ רק בסופי שבוע ב-10,000 עותקים.

שמים פתוחים

באמצע שנות ה-90 כבר שלח עזור זרועות לכל עבר. הוא קנה את "הדפוס החדש", בית הדפוס של העיתון "על המשמר" שנסגר, כדי להדפיס שם את עיתוניו הרבים, נכנס לשותפות בחברת המזרונים "אנגלנדר", וגם היה הדמות הדומיננטית בקבוצת משקיעים שזכתה במכרז להפעלת שתי תחנות רדיו אזוריות. עוד קודם לכן חבר עזור לקבוצה שכללה גם את יעקב שחר, יורם גלובוס והחברות תנובה, אשטרום ואגד, שהתמודדה בלי הצלחה על המכרז להפעלת ערוץ 2. גם בתחילת העשור הנוכחי הוא ניסה (ונכשל) לזכות במכרז להפעלת ערוץ מסחרי, ערוץ 10, הפעם בקבוצה שכללה מלבדו גם את חברת גרנית הכרמל השקעות, בית ההשקעות אפסילון, אשטרום ואגד.

בסוף שנות ה-90 הצליח עזור לגנוב לרשות השידור מתחת לאף את תוכנית הדגל "שירים ושערים" והעביר אותה לרדיו האזורי שבבעלותו. אבל השאיפות שלו היו גדולות בהרבה. עוד יותר משרצה לזכות במכרזים להפעלת ערוץ 2 וערוץ 10 התאווה עזור להקים ערוץ ספורט חדש בתשלום, שיתחרה בערוץ חמש פלוס של הכבלים. לפני יותר מעשור הקים עם פיני זהבי את חברת צ'רלטון, שמתמחה ברכישת זכויות שידור של אירועי ספורט. מאז רכשו השניים במחירים גבוהים זכויות שידור מכל הבא ליד. הם קנו את זכויות השידור של המונדיאל ושל הליגה האנגלית, אבל לא בחלו גם במשחקיו האזוטריים של תמיר גודמן, ההוא שכונה "מייקל ג'ורדן היהודי", בליגת המכללות בכדורסל בארצות הברית. ערוץ הספורט נגרר למלחמה קשה מול צ'רלטון, שבה הפסיד את זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל וגם את הזכויות של ליגת העל בכדורסל, שבהן החזיק במשך 12 שנה ברציפות.

יריביו של עזור טוענים כי הוא רכש זכויות שידור בכל מחיר, כדי לאלץ את חברת הכבלים הוט ואת מועצת הכבלים והלוויין להקצות לו ערוץ. אבל להוט לא ממש אצה הדרך לממש את חזונו של עזור, בגלל החשש שמא כל שקל שתרוויח צ'רלטון מערוץ ייעודי יבוא על חשבונה. גם המועצה לכבלים ולוויין לא יצאה מגדרה כדי לקדם הקמת מתחרה לערוץ חמש פלוס. עזור בטוח כי הוא קורבן של אפליה: ערוצי סרטים יש הרבה, וגם ערוצי חדשות מביאים מכל העולם, למה שלא יהיה יותר מערוץ ספורט אחד?

לפני שנה קנתה צ'רלטון את זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל למשך שלוש שנים במחיר 13.5 מיליון דולר לעונה, והמועצה לכבלים ולוויין התירה לראשונה לשדר כמה מהמשחקים בערוץ מיוחד בשיטת "שלם וצפה". השנה הותר לצ'רלטון לשדר גם כמה ממשחקי הליגה האנגלית באותה צורה. לאורך השנים ניהל עזור מול ערוץ הספורט והכבלים מאבקים משפטיים רבים, שעלו הרבה מאוד כסף לשני הצדדים. לפני כמה חודשים הושג הסכם פשרה תלת-שנתי; אחרי הכל, עזור נתקע עם תכנים שעלו לו הרבה כסף, ויריביו נתקעו בלי תכנים. ערוץ הספורט התחייב לשלם לצ'רלטון יותר משני מיליון דולר לשנה בשלוש השנים הבאות, ובתמורה קיבל זכות לשדר מדי שבוע משחקים מליגות העל בכדורגל ובכדורסל ומהליגה האנגלית.

עזור בטוח שרק בזכותו נפתחו השמים. "מתי היו כל כך הרבה שידורים כמו עכשיו?" התריס השבוע אחד ממקורביו. "לאלי יש התרומה הכי גדולה לזה שמשדרים כאן משחקים כל יום. ערוץ הספורט נגרר לשדר את הליגות האיטלקית והספרדית רק בגלל שצ'רלטון משדרת את הליגה האנגלית". לא בטוח שמיילן טנזר, מנהל ערוץ הספורט, יחתום על הפרשנות הזאת. בכל מקרה, עזור סבור שהיעד המקורי שלו הושג: יש למעשה שני ערוצים יעודיים שמשדרים את שתי הליגות שהכי מעניינות את האוהד הישראלי, וכרגע אי אפשר להשיג יותר.

לצערו של עזור, עסקי השידור מניבים בינתיים בעיקר הפסדים. להערכת מומחים בענף התקשורת הוא שילם על זכויות השידור של הכדורגל והכדורסל הרבה מעבר לערכן הריאלי. אם מכבי חיפה תוכתר מעשית כאלופה כבר במחזורים הקרובים של ליגת העל, האוהד הממוצע יאבד עניין בליגה ועזור יפסיד עוד כסף. בדיעבד, הבעלים של צ'רלטון לא בטוח שזה היה נבון להשקיע עשרות מיליוני דולרים בזכויות שידור, אבל עכשיו הוא לא חולם לצאת.

בינתיים רק זכויות השידור של המונדיאל הסבו נחת לעזור. אפילו הרבה נחת. בשנת 2000 רכשו הוא וזהבי את זכויות השידור של המשחקים ביפאן-קוריאה ב-2002 ושל המשחקים בגרמניה ב-2006. הם השקיעו בקנייה לא פחות מ-23 מיליון דולר, מתוך מחשבה שיעשו את המכה הגדולה ב-2006, כשהמשחקים ישודרו בישראל בפריים-טיים. אלא שכבר ב-2002 הצליחו עזור את זהבי להחזיר לעצמם חלק נאה מן ההשקעה, לא מעט בזכות העובדה שרשות השידור בחרה לשלם להם 3.8 מיליון דולר תמורת שמונה משחקים בלבד.

חברים טובים

לאורך השנים צבר עזור חברים מתחומים שונים. את קצתם הכיר במגרשי הכדורגל, ואילו דרכם של אחרים הצטלבה בדרכו בזכות העיתונים שבבעלותו. רשימה חלקית של מיודעי עזור: שר החוץ סילבן שלום, שעבד איתו ב"חדשות", שר התמ"ת אהוד אולמרט, השר צחי הנגבי, חברי הכנסת רוני בר-און, אופיר פינס ובנימין בן אליעזר, חבר הכנסת לשעבר נחום לנגנטל, וגם יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים שלמה נחמה. אולמרט ובן אליעזר, שר התקשורת בהווה ושר התקשורת בעבר, מפרסמים טורים קבועים בעיתונים הרוסיים של עזור.

השר לשעבר רענן כהן מספר ש"חברים הכירו לי את עזור באיזה אירוע. הוא גאון ביצירת מערכת יחסים טובה. נוצרה בינינו כימיה ברגע שנפגשנו ועם הזמן המערכת הזאת התחזקה והתפתחה. כל יום שישי היינו מדברים ומחליפים דעות על כל העולם ואשתו". חילופי הדעות בין כהן לעזור עלו לכותרות אחרי שרשות השידור שילמה לחברה של עזור סכום אסטרונומי תמורת זכויות השידור מהמונדיאל. מנכ"ל הרשות, יוסף בראל, אמר אז ל"הארץ" כי "המשא ומתן עם צ'רלטון הואץ בעקבות פניית השר הממונה על חוק רשות השידור, רענן כהן". אבל השבוע ניער כהן את חוצנו מהפרשה. "אמרתי אז לאלי", הוא נזכר, "'אנחנו חברים, אני לא אתעסק בעניינים האלו'".

עזור יודע לפנק את מי שהוא חפץ ביקרו. הוא אוהב להזמין אנשים כאלה למסעדות וגם מחלק להם כרטיסים למשחקי כדורגל. אחרי שסוכמה העסקה למכירת כמה ממשחקי המונדיאל האחרון לטלוויזיה בלוויין ביקש עזור להביע את הוקרתו לשלמה לירן, מי שהיה אז מנכ"ל יס. הוא הציע לו כרטיס חינם לכמה משחקים ביפאן או בדרום קוריאה, אבל לירן העדיף להישאר בישראל.

לפי האגדה, במשחק גמר גביע העולם הסתובב עזור בתא הכבוד בג'ינס וחולצת טריקו בזמן שכולם סביבו היו חנוטים בחליפות. בכלל, למרות שהונו האישי נאמד ב-20-10 מיליון דולר, הוא משתדל מאוד לא לנקר עיניים. הוא נוהג במכונית צנועה יחסית וגר בדירה שכורה. הוא אב לשתי בנות (לפני כמה שנים התגרש מאמן). בשנים האחרונות היה עזור תקופה מסוימת בן זוגה של הזמרת עדנה לב ואחר כך נקשר שמו בשמה של כוכי מרדכי. באופן לא מפתיע, למרות בנות הזוג המפורסמות, ידע עזור להישמר ממדורי הרכילות כמו מאש.

עזור משלם משכורת למאות אנשים. בין עובדיו ישנם גם כאלה שהוא מחזיק מטעמי צדקה מובהקים. אנשים שעבדו אתו לאורך השנים מספרים שהוא יודע להיות חבר אמיתי. עזור אמנם פיטר את מקס לוריא מעריכת "נובוסטי", אבל המפוטר אינו שוכח לו כיצד התייצב לצדו כשמת אביו. "הוא בא ראשון", מתרגש לוריא, "היה איתי כל הלוויה ועזר לי מאוד. זה מלמד אותך מי הבן אדם".

אפרים גנור נזכר איך נסע יחד עם עזור ב-1990 לסקר את המונדיאל באיטליה. "כשהגענו למילאנו", הוא מספר, "התברר שלא היה לי אישור כניסה למשחקים, ואמרו לנו שם שרק ברומא אפשר לסדר את זה. כל כך התעצבנתי שרציתי כבר לחזור הביתה, אבל אלי אמר לי, 'בשום פנים ואופן. אנחנו ניסע לרומא ונסדר מה שצריך. ההוצאות עלי'. טסנו לרומא, נאלצנו לישון שם לילה. זה עלה לנו ביום שלם וב-1,500 דולר, אבל אלי לא מיצמץ. זה חבר".

שידוך ירושלמי

בשבוע שעבר נפוצה בין עובדי ה"ג'רוזלם פוסט" שמועה כאילו שר האוצר בנימין נתניהו הוא זה ששידך בין משפחת אספר לעזור. מתברר שהשושבין לא היה נתניהו כי אם יועצו עד לא מכבר, אביב בושינסקי. "אני עניינתי את משפחת אספר ברכישת הפוסט", הוא מספר, "ועזור התעניין בעניין באופן עצמאי, אז חיברתי ביניהם".

גם החתן וגם הכלה מצהירים שהם רואים בעיתון פוטנציאל עסקי גדול. מלבד המהדורה היומית שמודפסת בישראל, כולל הנכס שרכשו משפחת אספר ועזור גם את העיתון "ג'רוזלם ריפורט", מהדורה בינלאומית שבועית של ה"פוסט", מהדורה בצרפתית, אתר אינטרנט מצליח, בית דפוס וקרקע בשכונת רוממה שעליה יושבים המערכת ובית הדפוס. בחלוקת העבודה בין הצדדים יהיו בני משפחת אספר מופקדים על הגדלת התפוצה של העיתון בחו"ל, בעיקר בצפון אמריקה, בעוד שעזור יטפל בכל מה שקורה בבסיס הבית. "אבל סמוך על אלי", אומר אחד ממקורביו, "שהוא אחד שידרוש לדעת מה קורה בכל מקום ויטביע את טביעות האצבע שלו".

צחוק הגורל הוא שתאגיד הולינג'ר נאלץ למכור את ה"ג'רוזלם פוסט" דווקא לתאגיד קן-ווסט. בשנת 2000 קנה קן-ווסט מהולינג'ר בשני מיליארד דולר כמעט את כל עיתוניו בקנדה. 73 מיליוני דולרים מסכום הקנייה שולמו בתמורה להתחייבות של הולינג'ר לא להקים עיתונים מתחרים לעיתונים שזה עתה מכר. אחרי שלוש שנים התעוררו חשדות שקונרד בלק, השליט הכל יכול של הולינג'ר, שילשל 400 מיליוני דולרים לכיסו ולכיס של כמה בכירים נוספים, ובהם דיוויד רדלר, יו"ר מועצת המנהלים היוצא של ה"ג'רוזלם פוסט". בתוך הסכומים הללו היו מיליוני דולרים מדמי אי-התחרות. אחרי שהתעוררו החשדות על המעילה נאלץ בלק להיפרד גם מהמותגים הבינלאומיים שלו, ובהם ה"דיילי טלגרף", ה"שיקגו סאן-טיימס" וה"ג'רוזלם פוסט".

עובדי ה"פוסט" בירושלים שמחו להיפטר מעולם של בלק ורדלר. 15 השנים שבהן שלטו השניים בעיתון לא הטיבו עמו. כבר בתחילת הדרך פרשה קבוצה של כותבים בכירים, בראשות העורכים ארי רט וארווין פרנקל, שמחו על הקו הימני שביקשו להשליט בעלי הבית החדשים. בהמשך התחלפו שוב ושוב עורכים ומנהלים וסגל העיתון סבל מקיצוצים בלתי פוסקים. היום עובדים ב"פוסט" 35 כותבים ועורכים בסך הכל.

לנרד אספר. בא להרגיע את העובדים
צילום: בלומברג ניוז
במערכת ה"ג'רוזלם פוסט" מקווים שעידן המו"ל הלוחץ והמתערב חלף לבלי שוב, אבל לא בטוח שיש להם על מה לסמוך. עזור לא גילה כמעט מעורבות מערכתית בעיתונים הרוסיים שלו, והוא לא צפוי לחרוג עתה ממנהגו, אבל לשותפים שלו יש היסטוריה קצת יותר בעייתית. ישראל אספר המנוח, מייסד התאגיד, הוריש לבניו לנרד ודיוויד אהבה חמה וכנה לישראל, שלפעמים עיוותה קצת את שיקול הדעת שלהם.

לפני שלוש שנים, זמן קצר אחרי שקן-ווסט רכשה את העיתונים הקנדיים מהולינג'ר, התבקשו כמה פובליציסטים באותם עיתונים לשנות מאמרים שביטאו חוסר אהדה למדינת היהודים. גם עיתונאים שמתחו ביקורת על ראש הממשלה הקנדי הקודם ז'אן קרטיין קיבלו כרטיס צהוב. בנוסף לכך כפה התאגיד על כל 14 העיתונים היומיים שלו ברחבי קנדה לפרסם מאמר מערכת אחד שנכתב בויניפג, מקום מושבה של ההנהלה. עיתונאים מ"מונטריאול גאזט" שהעזו למחות נגד ההוראה הוקעו על ידי דיוויד אספר כ"יפי נפש" והצטוו לחדול מיד ממחאתם.

ג'פרי אליוט, סגן נשיא קן-ווסט, אמר בשבוע שעבר בשיחה מויניפג, כי "אמנם נמצאו בעבר כמה דוגמאות שגרמו להטלת דופי בקן-ווסט, אבל אלו היו מקרים מבודדים והמחלוקת ההיא נעלמה. אנחנו מנסים בעיתונים שלנו לשקף דיווח הוגן, מדויק ומאוזן של החדשות. כמובן, יש הרבה מאמרים שתומכים בעמדת ישראל, אבל תמצא בעיתוני קן-ווסט גם נקודות מבט אחרות". אליוט הוסיף עוד, כי "מאמרי המערכת שלנו נכתבים על בסיס יומיומי על ידי עיתונאים מקצועיים ולא מוכתבים מלמעלה".

ביום רביעי לפני שבועיים בא לנרד אספר לפגישה ראשונה בירושלים עם עובדיו החדשים והמודאגים. הוא ניסה להרגיע אותם. עזור, שלא נכח בישיבה, מלא אופטימיות. "הוא מאמין", אומר אדם שקרוב לו מאוד, "שכמה שהוא קטן, הידע שלו משלים את הידע של קן-ווסט. לני אספר הרי לא אסף גלופות בדפוס, אבל אלי דווקא כן. הוא כבר עשה הכל בעיתונות. לא סתם משפחת אספר בחרה בו. ביחד הם שילוב מנצח".



אלי עזור. לפני 20 שנה הוא עוד היה כתב ספורט מתחיל


מקס לוריא. פוטר אחרי פחות משנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו