בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בישראל לא יודעים את כללי הכתיב והפיסוק. נקודה

תגובות

האקדמיה ללשון פירסמה ב-1948 את כללי הכתיב המלא ועידכנה אותם תוך שינויים קלים ב-1993. ואולם, ממחקרים בלשניים שנערכו לאחרונה עולה כי רוב הספרים והעיתונים בישראל אינם מיישמים את כללי הניקוד והפיסוק התקניים. נאמניה הקנאים של השפה העברית חרדים לגלות כי הכתיב המלא מחליף את הניקוד, המוכר על בוריו רק למעטים מדוברי השפה.

היום יתקיים באוניברסיטת בר אילן כנס של הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטה ו"האגודה הישראלית לאוריינות", שיוקדש כולו לכתיב, לפסיקים, לנקודות ולמקפים. מארגני הכנס מוטרדים מהפער בין הכללים ליישומם, ומהשאלה כיצד ייתכן שלמרות שנים רבות של לימודי לשון בבית הספר, הישראלים עדיין אינם מיישמים את כללי הכתיב והפיסוק. לטענת כמה חוקרים, הבעיה אינה בילדים, אלא בכללים שאינם תואמים לנטיות הרווחות בציבור.

"העברית החדשה התגבשה ברוב התחומים, ומתפתחת היום כשפה טבעית", אומר הד"ר יצחק שלזינגר, מארגן הכנס. "שני תחומים שלא הצלחנו להגיע לקונסנזוס לגביהם הם הכתיב והפיסוק, שהציבור לא הפנים את הכללים שלהם". שלזינגר אומר כי "במקום להתעקש, צריך להתקרב למה שאולי הציבור יהיה מוכן לקבל". דינה גולדברג מאוניברסיטת בר אילן טוענת כי "מקור הבעיה הוא שיש כתיב מנוקד וכתיב בלתי מנוקד. כללי הכתיב הבלתי מנוקד נקבעו ב-1948 והם עדיין צעירים, יחסית".

שלזינגר אומר שהוא רצה "לצאת מהשטח וקודם כל לראות מה המצב". במחקרו האחרון הוא ניתח מאמרים שהתפרסמו בעיתון "מעריב", ושחוברו על ידי פובליציסטים כמו אורי אבנרי, חיים הנגבי, חמי שלו ואורי אורבך. הד"ר שלזינגר ספר בשקדנות את מספר הפסיקים בכל המאמרים - שכללו יחד כ-20 אלף מלים - וגילה שפסיק מופיע לאחר כל 10.5 מלים בממוצע.

"העיתונאים מיעטו לפסק", אומר הד"ר שלזינגר, "זה נותן אינדיקציה לכך שנטיית הציבור היא לא להרבות בפסיקים".

"כלומר, גם אם ננסח כללים כהכרח בל יגונה, רצוי שנמעיט בפסיקים. אי אפשר ללמד היום את כל עם ישראל דרכי פיסוק שלא הורגלו אליהם. צריך לראות קודם כל איך אנשים נוהגים, ואז לראות אם אנו יכולים למצוא דרכים קלות יותר שייקנו אחיזה בציבור. צא וראה איך העם נוהג".

גם בכתיב אין כללים מגובשים ומדיניות משותפת. גולדברג, הד"ר נגה אילני והד"ר דליה כהן-גרוס מאוניברסיטת בר אילן, בדקו 38 ספרים של ארבע הוצאות לאור ("כתר", "מודן", "עם עובד" ו"פרוזה-ספרי חמד"), שפורסמו בין השנים 2004-1984. "בדרך כלל העורכים מצייתים להוראות העורכים הראשיים", אומרת הד"ר אילני. כלומר, הכתיב משקף הנחיות של עורכי ההוצאות, שלא אחת משקפות את טעמו האישי של העורך - ולא את זה של האקדמיה.

באילו מקרים מצייתים לחוקי האקדמיה ומתי מתעוררים חילוקי הדעות? כל ההוצאות נוהגות לפי הכלל של האקדמיה, שבמקום שמופיעה תנועת "U" יש לכתוב ו'. לא כך מצאו החוקרים לגבי כללי האקדמיה לתנועות "O", שבהן משתנה המדיניות של הוצאות הספרים ממלה למלה. בדרך כלל מסומנת תנועת O באות ו'. O שמנוקדת בקמץ קטן או בחטף-קמץ יש לכתוב בלי ו'. כאשר מדובר במלים כמו צהריים, אמנם, למחרת או אמן - כל ההוצאות מצייתות לכלל. ואולם, אומרת הד"ר אילני, בכל ההוצאות יש נטייה להוסיף ו' למלים כמו עצמה, אפנה, יזמה, אבדן ותכנית - שהקורא עשוי, בכתיב בלתי-מנוקד, לשבש את משמעות המלה ללא הוספת ו'.

"די ברור מה קורה לאנשים", אומרת גולדברג, "הם כותבים כמו ששומעים. הכלל הזה הוא בבחינת גזרה שהציבור מתקשה לעמוד בה. גם במלים כמו מנהל או שמלה, קנאים כמוני יסמנו חיריק, אבל הרבה אנשים ישימו י' מטעמים מאוד מובנים".

לפי כללי האקדמיה, במלה שבמקורה אין י', לא צריכה להתווסף י'; כמו במלים לבי, אמי וצדי. אך באחת ההוצאות החליטו להוסיף י', כדי להקל על הקורא. לפי כללי האקדמיה, את המלה אימא יש לכתוב בי'. "אך בכל ההוצאות, מלבד בספר אחד, מצאנו שכותבים אמא בלי י'", אומרת הד"ר אילני. במלים פסקה, קצבה ותסכול - מוסיפות ההוצאות י' בניגוד לכללי האקדמיה.

הד"ר מלכה מוצ'ניק, מהמחלקה ללשון עברית באוניברסיטת בר אילן, אינה רוצה לשנות את הכללים, אבל היא מנסחת גישה שונה ללימודם. "האקדמיה מציעה לעשות זאת לפי כללי הניקוד", אומרת הד"ר מוצ'ניק, "מי שיודע ניקוד יכול לעשות זאת, אבל כמובן רוב האנשים לא מכירים את כללי הניקוד". במקום זאת, מציעה הד"ר מוצ'ניק דרך אחרת המדגישה את התניית הכתיב בשמיעה ובתחושה הטבעית של התלמיד כמסייעת ללימוד הכתיב המלא.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו