בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך הפסדנו לאיראנים

מי אמר שאין מגעים בין איראן לישראל? כבר כ-20 שנה שהן מתדיינות בסודי סודות על חובות מימי השאה שלא סולקו, ולפני שלוש שנים אף נקבע בבוררות בינלאומית שעל חברות דלק ישראליות לשלם לאיראן עשרות מיליוני דולרים. חשיפה ראשונה

תגובות

למרות ההצהרות המתלהמות של מנהיגי איראן - הנשיא מחמוד אחמדינג'אד חזר בשבוע שעבר בחדווה על הערכתו שהישות הציונית תקרוס בקרוב - מקיימים נציגיה מגעים עם נציגי ישראל. לא מדובר רק בקשרים עקיפים אלא גם במפגשים ממש. מגעים אלה נמשכים כבר כשני עשורים, ועניינם בוררויות בינלאומיות פתלתלות להסדר חלק מהחובות בין שתי המדינות.

מדובר בשלוש התדיינויות נפרדות, המתקיימות במקביל, בכמה מדינות באירופה, נוגעות כולן לישות עסקית ומשפטית סבוכה הקרויה "טרנס אסיאטיק אויל" (Trans Asiatic Oil), וקשורות לאחד הסודות הגדולים ביחסים בין ישראל לאיראן: קשרי הנפט בין שתי המדינות. לפני שלוש שנים נקבע באחת הבוררויות כי על חברות דלק ישראליות לשלם לחברה הנפט הלאומית של איראן כמה עשרות מיליוני דולרים. כל הצדדים עשו מאמצים לשמור את דבר ההחלטה בסוד, ומסרבים להתייחס לכל הנושא הקשור להליכי הבוררויות.

כך נולד קצא"א

מאז הכירה איראן דה פקטו בישראל, ב-1951, התפתחו בין שתי המדינות יחסים שהלכו והתהדקו עד שהגיעו בשנות ה-70 לכדי שותפות אסטרטגית. לשותפות זו היו ארבעה מרכיבים עיקריים: סיוע איראני למבצעי עלייה של יהודים מעיראק; שיתוף פעולה ישראלי-איראני בתחום המודיעין (המוסד, השב"כ וצה"ל עזרו להקים, לאמן ולהפעיל את צבא איראן ואת יחידות סאוואק - שירות הביטחון האיראני. בתמורה נעזרו ארגוני הביון של ישראל באיראן לצורכי איסוף מידע והפעלת סוכנים בעיראק, ולסיוע למרד הכורדי); הסכמים לשיתוף פעולה צבאי, ואספקת נפט איראני לישראל.

שיתוף הפעולה הצבאי התמקד מאז 1975 בהשקעה איראנית של 1.2 מיליארד דולר בכמה מיזמים של מחקר ופיתוח של נשק ישראלי. מיזמים אלה, ששם הצופן שלהם היה "צור", כללו בין היתר את הקמתו של מפעל תחמושת של "סולתם" באיראן, את פיתוח מטוס הלביא, פיתוח טיל ים-ים על בסיס טכנולוגיית גבריאל, ועל פי פרסומים זרים שדרוג פיתוח של טיל קרקע-קרקע, שהטווח שלו אז הגיע לכ-600 ק"מ. עד לעליית חומייני לשלטון, ב-1979, שקטעה את שיתוף הפעולה, הספיקה ישראל להעביר לאיראן את תוכניות הטיל.

אספקת הנפט האיראני לישראל החלה כבר בראשית שנות ה-50. הנפט הועבר במכליות לאילת, ומשם הוזרם בצינור שקוטרו היה כ-40 ס"מ לבאר שבע. את רכישת והנחת הצינור מימנה משפחת רוטשילד, והוא היה בבעלותה.

לאחר מלחמת ששת הימים וסגירת תעלת סואץ, שיכנעה ישראל את השאה של איראן לנצל את המצב החדש ולהקים מיזם משותף ומורחב בתחום הנפט. כך הוקמה "טרנס אסיאטיק אויל", חברה בבעלות משותפת של ממשלת ישראל, באמצעות משרד האוצר, וחברת הנפט הלאומית של איראן. ממשלת ישראל העניקה לחברה זיכיון בלעדי להזרמת הנפט ואחסונו. החשש העיקרי של תומכי המיזם באיראן היה שאם דבר שיתוף הפעולה ייחשף, ישתמשו בו מדינות ערב לניגוח טהראן. ולכן, כדי לשמור על חשאיות, נרשמה החברה בפנמה. בעלי טרנס אסיאטיק, כפי שהם מופיעים ברשם החברות בישראל, הן החברות, "אילת קורפוריישן ו"סי מרקו", שגם הן רשומות בפנמה.

בישראל פעלה טרנס אסיאטיק כאילו היתה חברה זרה. היא רכשה מידי משפחת רוטשילד את הצינור לבאר שבע, והניחה לצדו צינור גדול יותר, בקוטר של כמטר, מאילת לאשקלון, שם נבנו גם מסופים לפריקה ונפט ולטעינתו. מלאכת בניית המסופים הושלמה ב-1969.

סגירת תעלת סואץ הקשתה על אספקת נפט לאירופה מהמפרץ הפרסי. המכליות נאלצו לשוט בנתיב ארוך מסביב לכף התקווה הטובה. הרעיון שעמד ביסוד הקמת החברה היה לקצר את נתיבי השיט ואת זמן האספקה, ובכך כמובן גם להרוויח יותר. המכליות העמיסו נפט בנמלי איראן, שטו לאילת, שם פרקו את המטען במסוף שהוקם לשם כך והוא הוזרם בצינור לאשקלון. רובו הוטען במכליות שיצאו לאירופה, וחלק קטן שימש לצורכי משק האנרגיה הישראלי. חברת הנפט הלאומית של איראן מכרה את הנפט לטרנס אסיאטיק במחירים נמוכים ממחירי השוק, והעניקה לה אשראי לשלושה חודשים.

בשיאה היתה טרנס אסיאטיק אימפריה כלכלית שגילגלה מיליארדי דולרים. היא הקימה חברה בת, "קו צינור הנפט אילת-אשקלון" (קצא"א), שבבעלותה היו שני הצינורות, ואת חוות המכלים לאחסון הנפט באשקלון ובאילת. היא רכשה או חכרה צי של 30 מכליות ענק. בשנותיה הטובות הוזרמו בצינורות כ-45 מיליון טונות של נפט בשנה.

אבל לאחר עשר שנות פעילות משגשגת בא המשבר. שלטון השאה החל להתערער. כחודשיים לפני שחומייני עלה לשלטון הפסיקה חברת הנפט הלאומית של איראן למכור לטרנס אסיאטיק נפט, ובכך למעשה שיתקה אותה. אחת הפעולות הראשונות של חומייני עם עלייתו לשלטון היתה לנתק לחלוטין את הקשרים עם ישראל. החברות ואנשי העסקים הישראליים הרבים שפעלו באיראן בתחומי הבנייה, התקשורת, התשתיות, התרופות והמסחר, הסתלקו משם כבר בדמדומי שלטונו של השאה. למקצתם, כמו לדוגמה ליעקב נמרודי שהקים בקיש, אי התענוגות של השאה, מתקנים להתפלת מים, נותרו האיראנים חייבים כסף. כל המיזמים המשותפים בתחומי הביטחון והנפט הופסקו.

בשנים הראשונות ניסו מנהליה הישראליים של טרנס אסיאטיק להידבר בחשאי עם נציגי חברת הנפט הלאומית האיראנית כדי לפרק את השותפות מרצון באופן מסודר. אבל האיראנים ניתקו מגע וסירבו לשמוע מישראל. טרנס אסיאטיק מכרה, לרוב במחירי הפסד, את מכליות הנפט, פיטרה עשרות עובדים וסגרה פעילויות ומשרדים בחו"ל. מה שהציל אותה מפשיטת רגל היה הסכם השלום עם מצרים מ-1979, שבמסגרתו התחייבה מצרים למכור לישראל נפט כתחליף לאובדן בארות הנפט בסיני. הנפט המצרי, כ-1.5 מיליון טונות בממוצע בשנה, הגיע במכליות לאילת, משם הוזרם בצינור לאשקלון ואז הובל לבתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד.

האיראנים רוצים כסף

ב-1985 החלו האיראנים לגלות עניין מחודש בטרנס אסיאטיק. הם פנו באמצעות עורכי דין באירופה בתביעה שזו תחזיר את החובות לחברת הנפט הלאומית שלהם. החובות התחלקו לשלוש: חוב עקיף של חברות הדלק פז, סונול ודלק, שנאמד בערכים של 1979 בכ-100 מיליון דולר; חוב ישיר של טרנס אסיאטיק, עקב הזרמת הנפט בצינור באשראי לשלושה חודשים, הנאמד בכ-500 מיליון דולר בערכים של 79', וחוב נוסף הנוגע לכספים שהיו בחשבונות בנקים משותפים. איראן טענה שישארל על רכושה ונכסיה של החברה.

עם קבלת התביעות האיראניות הוחלט למנות את עורך הדין אלחנן לנדאו, שהיה בעבר היועץ המשפטי של משרד האוצר והכיר היטב את הנושא, לטפל בעניין. לנדאו מונה ליועץ המשפטי של טרנס אסיאטיק. לאחר מותו החליף אותו בתפקיד שותפו, צבי ניקסון, הממשיך להיות היועץ המשפטי של חברה עד היום. קו הפעולה שגובש היה כי האחריות מוטלת על חברת הנפט הלאומית של איראן, משום שזו הסתלקה באופן חד צדדי מכיבוד התחייבויותיה לטרנס אסיאטיק, ניתקה מגע, חדלה להתעניין בחברה וגרמה לה לנזקים קשים.

ישראל ניסתה להציע לאיראן לקיים דיונים על כל העסקים המשותפים של שתי המדינות, כדי להביא להתחשבנות ולקיזוז חובות. איראן סירבה להצעה ותבעה להחזיר את החוב בגין קשרי הנפט. משדחתה ישראל את הדרישה, הפעילה חברת הנפט הלאומית של איראן את הסעיפים בחוזים שקבעו כי בעת מחלוקת יש להעביר את הסוגיה לבוררות.

כך הוקמו שלושה מנגנוני בוררות. שניים התקיימו בשווייץ, והשלישי במדינה אירופית אחרת. בתחילה היה הבורר מטעם הצד הישראלי בטרנס אסיאטיק שר המשפטים לשעבר, חיים צדוק. לאחר מותו עבר הייצוג לעורך הדין דורי קלגסבלד. קלגסבלד מרצה כעת עונש מאסר של 13 חודשים על מעורבותו בתאונת דרכים קשה, אך טרנס אסיאטיק אינה מתכוונת לוותר על שירותיו כבורר מטעם הצד הישראלי.

הגישה שאימצה ישראל מאז החלו הדיונים בסוגיות השונות היא של סחבת מכוונת. במשך שנים אף סירבה לשלם את חלקה במימון שכר הבוררים. רק באחרונה החלה החברה לשלם את חלקה בבוררויות. כמו כן, האשימה ישראל את איראן באחריות שילוחית למצב שנוצר ועשתה הכל כדי שלא לשלם לה ולו אגורה אחת. הנהנים היחידים מהמצב הם עורכי הדין והבוררים, שמקבלים שכר טרחה נאה.

מטעם איראן בבוררויות משמשים יועצים משפטיים שלה הפועלים באירופה, ובכלל זה גם היועץ המשפטי שלה ליד בית הדין הבינלאומי בהאג. בראש הבוררויות עומדים עורכי דין משווייץ. לפני כשלוש שנים, לאחר כמעט עשרים שנים של התדיינויות, קבע הבורר כי שלוש חברות הדלק הישראליות ישלמו לאיראן סכום של כמה עשרות מיליוני דולרים. במקור תבעו האיראניים מאות מיליוני דולרים, אך דרישה זו צומצמה, לאחר שהתקבלו טענות החברות הישראליות כי נגרמו לה נזקים כספיים כבדים עקב התנהגות הצד האיראני. עד כה טרם שולמו הכספים.

בוררות אחרת, על החוב בסך 500 מיליון דולר בערכים של 1979 (הנאמד כיום ב-2 מיליארד דולר לפחות) עדיין נמשכת. עוד בוררות, שלעת עתה לא ברור באיזו סוגיה היא עוסקת, מתקיימת גם היא. בכל מקרה, הדיונים בשתי בוררויות אלה, אומרים מקורות הבקיאים בהם, רחוקים מסיום.

היעד הבא - רוסיה

אף שהבוררויות טורדות את מנוחת ראשי טרנס אסיאטיק, הם ממשיכים לפעול בנחישות להרחבתה. למעשה, מדובר במערך של חברות המכונה "קבוצת קצא"א", שיושב הראש שלה ונשיאה הוא אלוף (במיל') אורן שחור. קדמו לו בתפקיד אורי לובראני ואהוד יתום. החברות הבנות הן קצא"א, שמנהלה הוא יאיר וידה, ושתא"א ("שירותי תשתיות אילת אשקלון").

קצא"א אחראית על תפעול הצינורות והמסופים בנמלי אילת ובאשקלון, ועל חוות המכלים. שתא"א אחראית על כל הפעילות החוץ הזכיינית של קבוצת קצא"א. באמצעות שתא"א, שותפה קצא"א ב-20% בהקמת תחנת הכוח של חברת דורעד. היעד הבא שלה הוא ניסיון לקנות נפט ברוסיה ובחבר המדינות באסיה התיכונה ובקווקז, לשנע אותו במכליות לאשקלון, להזרימו בצינור לאילת ומשם במכליות לשוקי אסיה. לפי שעה, המאמצים הללו לא הוכתרו בהצלחה.



הנחת קו צינור הנפט אילת-אשקלון, 1970. בשיאו הניב המיזם מיליארדי דולרים


השאה ואשתו פארה, 1971. השתכנע לנצל את סגירת התעלה למיזם נפט משותף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו