בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השירותים החשאיים של האיסיים

ממצאים חדשים (בדמות שרידים של טפילי מעיים) מאששים את הסברה שהאיסיים חיו בקומראן וחיברו את המגילות המפורסמות

תגובות

באחד מדיווחיו המפורטים על האיסיים סיפר יוסף בן מתתיהו על חוק אחד מני רבים שלפיהם ניהלו חברי הכת היהודית מסוף ימי בית שני את חייהם: כשהאיסיים יושבים במעגל, כתב ההיסטוריון, אסור להם לירוק למרכזו. החוק הזה, כמו אחרים שתיאר בן מתתיהו, מפורט גם במגילות שנמצאו במערות שבאזור חורבת קומראן, בצפון ים המלח, שחיבורן מיוחס לאיסיים.

הדמיון בין תיאוריו של בן מתתיהו לתוכן המגילות אינו מסתיים באיסור היריקה למרכז. מגן ברושי, שהיה האוצר הראשי של היכל הספר והארכיאולוג הראשי של מוזיאון ישראל, שם שמורות המגילות, אומר כי ניתן למצוא עשרות מקבילות בין כתבי בן מתתיהו למגילות. אחד התחומים העיקריים שבהם קיים דמיון בין שני המקורות הוא בהתייחסות למנהגי הטהרה וההיגיינה המחמירים של האיסיים.

ג'ו זיאס, אנתרופולוג מהקבוצה למדע וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, מצא לאחרונה עדות ברורה לדבקותם של האיסיים במנהגי הטהרה האלה. יחד ד"ר ג'יימס טאבור, מומחה לדתות מאוניברסיטת צפון קרוליינה, וסטפני הרטר-לאלז', פרזיטולוגית (חוקרת טפילים) מהמרכז הלאומי למחקר מדעי בצרפת (CNRS), איתר זיאס את השירותים ששימשו את האיסיים בקומראן. איתור השירותים, טוענים שלושת החוקרים, מצביע על מנהגיה של התרבות האיסיית הייחודית בקומראן וטומן בחובו גם בונוס: הוכחה נוספת שהאיסיים הם שכתבו את המגילות.

זיאס ושותפיו יצאו לחפש את השירותים בהסתמך על הכתוב בשתיים ממגילות ים המלח - מגילת המלחמה ומגילת המקדש. בשתיהן נכתב כי יש למקם את השירותים במרחק ניכר מצפון מערב לעיר. דרישה נוספת היא שלא תהיה אפשרות לראות את השירותים מהעיר או מהמחנה.

טאבור סייר באתר והבחין כי במרחק של כ-500 מטר מצפון-מערב לחורבת קומראן נמצא אתר שיכול להתאים בדיוק לדרישות אלה. מדובר בגבעה קטנה, שעליה שורה של סלעים שמסתירים את הנעשה בה מהמחנה. הקרקע שבראש הגבעה שונה מאוד מזו שבכל האזור. היא רכה ותחוחה יותר וניכר כי במשך כמה עשרות שנים שבו וחפרו בה. בתצלומי אוויר ניתן לראות בבירור כי הקרקע באזור המשוער של השירותים שונה בצבעה מהקרקע שסביבה.

תשומת לב להיגיינה

אחרי ההתרשמות הוויזואלית החליטו החוקרים לחפש הוכחות נוספות לקיומם של השירותים בגבעה. זיאס הגיע לקומראן ונטל ארבע דגימות קרקע מהאתר. כביקורת שימשו שש דגימות קרקע מאזורים אחרים בסביבות קומראן: ארבע מאזורים שונים סביב המחנה, אחת מהמקום שבו היתה כנראה האורווה של קומראן ואחת מאזור מרוחק בצדו השני של המחנה.

הדגימות נשלחו לבדיקה במעבדות ב-CNRS. תוצאות הבדיקה היו ברורות: בשלוש מארבע הדגימות שנטל זיאס מהאתר שבו היו השירותים, נמצאו ביצים של שלושה טפילים, שגורמים מחלות מעיים בבני אדם. בדגימה שנלקחה מהאורווה נמצאו ביצים של טפילי מעיים אופייניים לבהמות. בשאר הדגימות לא נמצאו טפילי מעיים.

זיאס מסביר כי אם צואה נותרת על פני הקרקע במדבר, החשיפה לחום השמש ולרוחות מביאה כליה מהירה על טפילי המעיים שבה. אבל אם הצואה נקברת בקרקע, טפילי המעיים יכולים לשרוד חודשים ארוכים וביציהם יכולות להישמר מאות שנים - אפילו אלפיים שנה, כמו במקרה של קומראן.

נוכחותן של ביצי טפילי מעיים שאופייניים לבני אדם בשטח מצומצם יחסית, בדיוק במיקום המתואר במגילות ים המלח וגם אצל יוסף בן מתתיהו, הביאו את החוקרים למסקנה כי הם איתרו את השירותים של תושבי קומראן. "רק נזירים שחברים בכת שהקדישה תשומת לב רבה כל כך לשמירה על ההיגיינה", אומר זיאס, "היו טורחים ללכת מאות מטרים מחוץ למחנה כדי לעשות את צרכיהם וגם להשקיע כוחות בחפירת בור להטמנת הצרכים". מנהגים כגון אלה אינם מאפיינים למשל את התושבים הבדווים שמתגוררים באזור - אז, כמו היום.

ד"ר יצחק מגן, קצין מטה לארכיאולוגיה במינהל האזרחי ביהודה ושומרון, לא מתרשם מהתגלית החדשה. בקיץ האחרון פירסם מגן, יחד עם עמיתו יובל פלג, ממצאים מעשר עונות חפירה בחורבת קומראן. שני החוקרים הגיעו למסקנה כי בקומראן לא היה מנזר, אלא מפעל גדול לייצור קרמיקה. הם מצאו באתר שברים של כלי חרס וכן בריכות רבות שנועדו לשקע את הסחף שהגיע עם השיטפונות הגדולים הפוקדים בחורף את נחלי האזור. הסחף הזה, טוען מגן, הוא חומר גלם מצוין לייצור כלי חרס. לטענתם, הבריכות לא היו מקוואות, ולא שימשו את האיסיים, שהקפידו לטבול במקווה לפחות פעמיים ביום.

"בנוסף", אומר מגן, "אזור קומראן, ובעיקר המערות שסביב האתר, מאוכלס בעלי חיים טורפים ואוכלי נבלות, כמו שועלים, צבועים ונמרים. אנשים שגרו במקום שנים ארוכות ידעו זאת היטב. הם פחדו מבעלי החיים ובוודאי לא יצאו מהמחנה רק כדי לעשות את צרכיהם. לכן לא סביר שהשירותים של המחנה היו כה רחוקים ממנו".

"לא האיסיים הטמינו את המגילות במערות שבאזור חורבת קומראן", מוסיף מגן. "את המגילות הטמינו יהודים שנמלטו מירושלים לאחר חורבן בית שני". אחד מנתיבי הבריחה מירושלים עבר בקומראן. יהודים שלא הכירו היטב את האזור ולא ידעו על חיות הטרף, לא חששו להיכנס למערות ולהטמין שם את המגילות. על כך, לדבריו, מלמדות גם המגילות עצמן, שכתובות בסגנונות רבים ועוסקות במגוון רחב של תכנים. "אי אפשר לומר שאדם אחד או כת אחת כתבו את כל המגילות", אומר מגן. סביר יותר שהן משקפות את הרב-גוניות הגדולה שאיפיינה את היהדות של סוף ימי בית שני.

השערה מופרכת

התיאוריה של מגן היא רק האחרונה בסדרה של השערות שמערערות על ההשערה שמגילות ים המלח נכתבו על ידי האיסיים. מאז שהמגילות הראשונות התגלו ב-1947, הועלו הצעות שונות בנוגע לזהותם של מחבריהן ומדי פעם פורץ ויכוח סוער וגדוש יצרים בשאלה זו. אבל ההשערה המוצקה ביותר, שהועלתה עוד על ידי פרופ' אליעזר סוקניק, רוכש המגילות, היתה ונותרה כי האיסיים הם אלה שחיברו את המגילות.

"ההוכחה הטובה ביותר לכך", אומר ברושי, "מצויה ב-900 המגילות שהתגלו בקומראן". חלק מהן מתארות קבוצה נזירית מתבדלת, והפרטים שמופיעים בהן תואמים לאלה שמוסר יוסף בן מתתיהו. "יש עשרות מקבילות בין יוסף בן מתתיהו למגילות ים המלח". ברושי אומר כי ההשערה שבקומראן חיו יצרני קרמיקה ולא נזירים היא מופרכת.

לדבריו, בקומראן אין חומר גלם מתאים לייצור כלי חרס. מבדיקה שעשה ברושי לפני שנים אחדות עם פרופ' חנן אשל מאוניברסיטת בר אילן, התברר כי כדים וכלי חרס אחרים שנמצאו בקומראן יוצרו מחוור מוצא - סלע שמקורו בהרי ירושלים. מלבד זה, כלי חרס צריך לשרוף בתנורים שמפיקים חום של 800-900 מעלות צלזיוס, ובאזור קומראן אין די חומרים שיכולים להפיק אנרגיה כה רבה. "ייתכן שהתושבים ייצרו כל חרס", אומר ברושי. "אבל רק לצורכיהם האישיים, לא כמקור פרנסה".

"איתור בתי השימוש אינו מעלה ואינו מוריד", אומר ברושי. הוא בסך הכל מספק נתון נוסף לתמונה גדולה, שאחרי 60 שנות מחקר רק מלומדים מעטים מערערים עליה. "אני לא מכיר שום חוקר רציני שטוען שבקומראן לא ישבו האיסיים ושלא הם כתבו את המגילות", הוא מסכם.



חורבת קומראן. הפרזיטולוגיה בשירות הארכיאולוגיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו