בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני אומר במפורש: כן אוסלו, כן פינוי חברון, כן
ערפאת

הוא התחיל כעוזר סגן ראש העיר, שכל תפקידו לענות על טלפונים ולסנן פניות, ופתאום התברר שהוא יכול לטפל בעצמו, בשקט וביעילות ברוב הבעיות. כשהתמנה לשר העבודה, בהפתעה גמורה, התברר שהוא פוליטיקאי מקצועי,שאינו חושש להביע את דעותיו
.אלי ישי עצמו מתקשה להאמין שזה קרה לו, לנער השקט ממשפחת מצוקה בשכונת מלחה

תגובות

לפני עשר שנים, כשנה אחרי שהשתחרר מהצבא, עבד אלי ישי "בכל מיני עבודות מזדמנות," כהגדרתו. אחרי העבודה נהג ללכת לישיבת "שערי תורה" בירושלים, לשמוע שיעורים. מכריו מהתקופה מתארים בחור נעים הליכות, שקט, זהיר, כמעט ילד. המהפכה הספרדית הגדולה, שעתידה היתה לכבוש את עיירות הפיתוח ולשנות את המפה האלקטורלית של מדינת ישראל, היתה עדיין בראשיתה. נסים זאב , ממייסדי התאחדות הספרדים העולמית של שומרי תורה - תנועת ש"ס - היה כבר סגן ראש עיריית ירושלים, אך נהג ללמד שיעור שבועי בישיבה. אחד התלמידים שלו היה אלי ישי. "אלי היה ילד נעים הליכות, מסגר פשוט באיזה מוסך," אמר זאב השבוע ." כשהצעתי לו להיות עוזר שלי הוא מאוד נלחץ, פחד שזה יהיה גדול עליו, רצה להמשיך כמסגר בחצי משרה ורק את שאר הזמן לעשות אצלי. היו לו ידיים שחורות מהעבודה, ואמרתי לו שהוא לא יכול לבוא מהמוסך ללשכת סגן ראש העיר עם ידיים כאלו. בסוף, כשהוא החליט ללכת על ההצעה שלי, הושבתי אותו ליד הטלפון, אמרתי לו, תרשום מה האנשים מבקשים ואת זה תעביר אלי, זה הכל. ככה הוא התחיל אצלי." על הקיר בכניסה לחדרו של אלי ישי מוצגות תמונותיהם של 19 השרים שקדמו לו במשרד העבודה והרווחה: גולדה מאיר, יגאל אלון, יצחק רבין, יוסף אלמוגי - כולם היו שמות ידועים מאוד כשהגיעו לכאן. התבוננתי בהם כאשר יצא אלי השר, גבה קומה, רזה, במכנסיים כהים, חולצה לבנה ועניבה והזמין אותי להיכנס . לפני שפתחנו בשיחה התראיין בשידור חי לקול ישראל, בנוכחותי, וענה בטון של דיפלומט מלידה. אי אפשר היה שלא להיזכר בתיאור ההוא, מלפני עשר שנים : זהיר, נעים הליכות, שקט. "נפגשתי אתו לאחרונה, כשכבר היה שר," אומר נסים זאב. "הדם לא עלה לו לראש, הוא נשאר נעים הליכות. לדעתי הוא לחוץ מהתפקיד החדש, פוחד גם הפעם שזה יהיה גדול עליו. כשנכנסתי אליו ללשכה הוא קרא לי מורי ורבי." אלי ישי, בן ,33 הוא השר הצעיר ביותר בממשלה ולבד מאריה דרעי - שעוד נשוב להשוואה אליו - הוא גם השר הצעיר ביותר שכיהן אי פעם. הוא הגיע לאחד המשרדים הלוהטים ביותר של הקדנציה הנוכחית: בעיית העובדים הזרים לא תרד בקרוב מסדר היום. "לא, לא אמרתי אף פעם 'מחנות מעבר'. לא, הביטוי 'אינפקציה' לא יצא ממני," השיב בשקט לתוך השפופרת. שמו הופיע בחודש האחרון בעמודים הראשונים של ה"ניו-יורק טיימס," "לה מונד," "הראלד טריביון," "לה סטאמפה". משגרירויות ישראל בכל רחבי העולם נשלחו מברקים בהולים. אלי ישי, אשר גדל בעצמו בתנאים קשים, כבן למשפחה מרובת ילדים, התבקש כעת להסביר ביטויים שיוחסו לו. האם השר החדש אמר שהזרים הם אינפקציה? האם הוא אמר שתל אביב הופכת לאפריקה? ומהיכן הגיעו הוריו של השר, למשל? "לא אמרתי את זה אף פעם," אמר לי ישי תוך-כדי עוד ראיון טלפוני, "אינפקציה, אפריקה - אלה ביטויים שהכתבים אמרו לי ששמעו ממישהו בלשכה, ובהמשך החליטו משום מה לייחס את זה לי." הסתכלת פעם על התמונות בכניסה ללשכה שלך? "אני מכיר אותן עוד מהתקופה שהייתי בא לכאן כמנכ"ל ש"ס," חייך ישי ." יכול להיות שבעוד ארבע שנים, כשיתלו אותי לידם, אני עדיין אראה כמו הבן שלהם." לא צריך לטעות בפני הילד שלו. חודשיים לאחר כניסתו לתפקידו נראה ישי כמי שהתפקיד תפור עליו. הוא בעל נימוסים טבעיים וכישרון לעקוף בקלות שאלות שאינן נוחות לו. כשלוחצים אותו, הנשק שלו הוא חיוך. אחר כך הוא מנסח תשובה צפויה מאוד, כמו מצפה שהשואל פשוט יתייאש ויוותר. "אתה רוצה לכתוב מסגר"? שאל, כשהתעניינתי בעיסוקו לפני כניסתו לפוליטיקה. "אם זה מייפה לך את הסיפור, זה עניינך, אבל מה לעשות, לא הייתי מסגר. עבדתי בעבודות מזדמנות, וכאשר נסים זאב לקח אותי אליו עבדתי בעסק קטן והייתי מסיע את הפועלים לעבודה והביתה, דברים כאלה. לא הייתי מתבייש להיות רתך או מסגר. אני בא ממשפחה דלת אמצעים שגם כיום רוב בניה הם כאלה." ביקשתי לשמוע עוד על משפחתו, והוא היסס לרגע. אחר כך אמר: "שניים מאחי הם אברכים וחיים מפרוטות, אח אחד עבד כפועל פשוט עד לאחרונה ועזב, אני ממש לא יודע מה הוא עושה כרגע. האחיות שלי נשואות לאנשים שמשתכרים שכר דל מאוד. גם אשתי באה ממשפחה גדולה15 , נפש, וגם שם המצב דומה". הוא עצמו אב לארבע בנות, "עדיף לכתוב שלוש בנות ובת," הוסיף נוסח חביב עליו. לביטויים כמו "אדוני השר" או "כבוד השר" היה לו קשה להתרגל, הוא אומר. ביקשת שכולם יקראו לך אלי? "לא. רק מהעוזרים שלי. הבנתי שהתפקיד מחייב. כשמזכירה מעבירה לי מישהו לשיחה, אני לא אגיד לה אל תקראי לי אדוני השר, או תגידי אדוני השר ולא כבוד השר, אני לא אגיד לה כלום." באחד משיריו של פריד אל-אטרש, המוקדש לתוניס, היא מתוארת כ"ארץ הדגה , השמן והדבש" השרויה תמיד בערפילים של קסם ותושביה מאושרים. השם ישי היה שמה של משפחת השר עוד שם. חלק גדול מהמשפחה הגיע ארצה כבר ב-,1904 "אבל כולם חזרו תוך זמן קצר לתוניס," מספר יעקב ישי, בן דודו של השר, איש מפלגת העבודה וחבר הנהגת ההסתדרות מטעם סיעת רם. "הסבתות שלנו היו אחיות ובמשפחה היה מקובל להניח שהשם ישי הוא השם שנשאנו עוד כאשר גורשנו מספרד." בני משפחת ישי, לפי המסורת המשפחתית, נפוצו ברחבי הים התיכון, קצתם ליוגוסלוויה ולאלג'יר, ורובם התיישבו בעיירה סוס שבתוניס, כיום עיר תיירות משגשגת על שפת הים, מרחק שעתיים מהבירה. "משם חלקם עברו לכפר ששמו מוקנין, שנמצא לא רחוק," ממשיך יעקב ישי. "אבי המשפחה, שחי בסוף המאה הקודמת, היה אדם אמיד, ועושרו היחסי בא לו מבתי הבד לייצור שמן זית. אחרי מותו התחלק הרכוש בין הרבה מאוד קרובים, וכולם נשארו מאוד לא-אמידים , בלשון המעטה. המשפחה שלי עלתה לישראל עוד בשנות ה-40. ההורים של אלי הגיעו בשנות ה-."50 להבדל הזה יש בדיעבד השלכות מרחיקות לכת. "אנחנו הלכנו להיות מושבניקים," אומר יעקב ישי, "אני נעשיתי מזכיר הנוער העובד בירושלים , גדלתי על החולצה הכחולה, בקיצור מפא"יניק. אגב, גם צמח ישי, שהיה נציב המים, הוא קרוב רחוק שלנו, וכמוהו רם ישי, לשעבר יו"ר הסתדרות הרופאים . אלה אינם אנשים שמזוהים עם מפלגות חרדיות. במרוצת השנים נעשיתי לא-דתי בכלל. המשפחה של אלי הגיעה כדתית, התמקמה בשכונת מלחה בירושלים, שהיתה אז כפר ערבי נטוש, ועם השנים הם התחרדו." הכרת את אלי ישי בנערותו? "בקושי. אני זוכר שיום אחד בשנות ה-60 אמי אמרה לי, לך תבקר אותם, ותאכל באותה הזדמנות קוסקוס. הלכתי ומצאתי עשר נפשות שהצטופפו בדוחק נורא בחדר אחד. יותר מזה אני לא זוכר. ההיכרות הממשית בינינו נעשתה כשאלי נכנס לפוליטיקה, כשכבר היה מנכ"ל אל המעין ומזכ"ל ש"ס. גילינו מחדש את הקרבה המשפחתית ונעשינו חברים טובים גם בפוליטיקה." למרות שהוא חרדי מש"ס ואתה חילוני מהעבודה? "אני לא מגדיר את עצמי כחילוני, אבל מה כל כך מוזר בזה? ובינינו, מי שעושה כיום את העבודה החברתית של מפלגת העבודה זה ש"ס, ובהסתדרות אנחנו גם בסיעה אחת." שחקן כדורסל אלי ישי רק חייך מעט, כשהזכרתי את סיפורי המשפחה. בתוניס ביקר פעם אחת בלבד, ולא הגיע עד סוס, "כי פשוט לא יצא". יוצאי תוניסיה בישראל, מיעוט גאה המזכיר לעתים התאגדות חצי-חשאית של יוצאי יחידה מובחרת, אינם יודעים עדיין כיצד להתייחס לשר החדש: אין בתולדות העדה שום תקדים שיכין אותם לשר חרדי דווקא. "הרב אברהם אוזן מסוס, העיירה ממנה באה משפחתו של אלי, התכתב עם הרצל כבר בשנת ,"1901 מספר חוקר יהודי תוניסיה, קלוד סיטבון. "יהודי תוניסיה שלחו מברקי ברכה לקונגרס הציוני הראשון בבזל, והפדרציה הציונית המקומית אושרה על-ידי ממשלת תוניסיה ב-1920. היו בהחלט יהודים דתיים שם, אבל כולם היו ציונים אדוקים. תנועת 'השומר הצעיר' ותנועת בית"ר הקימו יותר מ- 20 סניפים תוך שנים ספורות, ומאמריו של ז'בוטינסקי פורסמו דרך-קבע בעיתונות היהודית ונקראו כמו כתבי-קודש. גם הדתיים ביותר נחשבו למתונים יחסית לעדות אחרות בצפון אפריקה, ובוודאי יחסית לדתיים אשכנזים." אלי ישי מושך בכתפיו: יותר מאשר סיפורי תוניס חרותה באישיותו חוויית הילדות בשכונת מלחה בירושלים. "היינו ארבעה אחים וארבע אחיות, די צפופים בגילים. אחותי הבכורה קצת גדולה ממני ואחי הצעיר הוא בן 24. אבא שלי היה פועל בניין בסולל בונה, והיה לנו מעט מאוד, אם בכלל. חיינו כולנו באמת בחדר אחד, אבל זה גרם לכך שהיינו עשר נפשות קרובות ומלוכדות מאוד. פשוט היינו מבלים יחד כל הזמן באותו מקום, ממש צפופים, עד השינה. כשהגיע הזמן לישון היינו פותחים את המזרונים וגם אחר כך ממשיכים לפטפט בשקט. בסוף , כשכבר עברנו לדירה גדולה יותר - הייתי אז בן 17 - זה היה כמובן הרבה יותר נוח, אבל זאת היתה גם מין פרידה ממשהו יפה. פתאום הקירות כאילו בודדו אותנו, כבר לא היינו כולנו יחד. ולמרות שימי החדר האחד היו קשים, הם בכל זאת היו ימים מאושרים." אריה טוויטו, שוטר, בן גילו של ישי וחבר נעורים מימי מלחה: "זאת לא היתה ממש שכונת מצוקה, היו שם גם סוחרים ממחנה יהודה שחיו ברווחה יחסית. אבל היו הרבה שחיו בדלות קשה, וככה גם משפחת ישי. את אלי אני זוכר כילד מופנם כזה, מאוד שקט. היתה לנו שם איזה מועדונית, אבל את רוב הזמן העברנו בכדורגל וכדורסל בחוץ. לפעמים אלי היה משתתף, אבל לרוב היה עסוק בעניינים שלו. כבר אז, כנער, בלט בתור אחד שיכול לסדר עניינים." במה זה התבטא? "אם היתה בעיה למישהו, אלי היה יכול לתקוע פתאום עצה, מה כדאי לעשות. עם הזמן התחילו ממש לפנות אליו. אם על איזו מריבה, או בגלל שרצו להעיף מישהו מבית ספר. הוא היה תמיד מדבר בשקט, לא נלחץ, וזה נתן הרגשה שכדאי להקשיב לו. אף אחד לא חשב אז שיום אחד הוא יהיה שר." המשפחה שלו היתה חרדית כבר אז? "לא עד כמה שאני זוכר. אני כן זוכר שאחותו התחרדה כתוצאה מנישואים, עוד כשהם חיו בשכונה. אחריה הלכה לאט לאט כל המשפחה. מעבר לזה אני לא יודע . יום אחד הם עזבו את השכונה ובעצם הקשר נותק. פה ושם הייתי פוגש אותו, וזה היה תמיד רק אהלן וכאלה." וכעת, כשהוא שר? "ההורים שלי ועוד כמה מעטים שעדיין גרים במלחה גאים מאוד במינוי שלו. גם בגלל הכבוד של השכונה, וגם כי היה בעצם אפשר לנחש את זה, למרות שאף אחד לא ניחש." אלי ישי: "דווקא הייתי משחק הרבה כדורסל ואני טוב בזה עד היום. ובמה שנוגע לדתיות, היינו דתיים מאוד ועובדה שהלכתי ללמוד אחרי היסודי-דתי בישיבה דתית, קודם בישיבת חורב בירושלים ואחר כך בישיבת הנגב בנתיבות , ואחרי הצבא הלכתי לשמוע שיעורים בישיבת שערי תורה, כי חיפשתי את זה. אחרת לא הייתי מכיר את נסים זאב, שהביא אותי לפוליטיקה." בכל זאת התגייסת לצבא, דבר לא מקובל אצל חרדים. הוא חייך שוב. "ואם לא הייתי הולך לצבא, מה היית שואל? יש בש"ס אנשים ששירתו גם בקבע." הוא הוצב בשריון, אבל הועבר להיות מש"ק דת. על שלוש השנים בצבא, הוא אומר: "הן עשו לי היכרות עם עולם שקודם היה די רחוק." עשית בגרות? "לא. כשלומדים בישיבה לא עושים בגרות." לך כבר לישון לאחר שהחל לעבוד כמשיב לטלפונים בלשכת סגן ראש עיריית ירושלים, התחיל לטפל בעצמו בבעיות של המטלפנים. "הוא התגלה כיעיל וזריז מאוד," זוכר נסים זאב, "עם חוש מעשי יוצא דופן לפתירת דברים תכל'ס, בלי דיבורים. היתה בו תאווה גדולה ללמוד וחריצות יוצאת דופן. הוא היה הולך אתי לפעמים לפגישות שנמשכו עד חצות, בשלב מסוים היה נופל מהרגליים, והיו פעמים שאמרתי לו 'לך כבר לישון', אבל הוא רצה לדעת כל דבר, להיות בעניינים עד הסוף". העניינים היו סידור מגורים ומעונות לאנשים קשי יום, טיפול בנערות שיצאו לתרבות רעה ומציאת פתרונות לנזקקים מכל הסוגים שפנו לעירייה. "כל הדברים האלה הכשירו אותו באופן מעשי מאוד לתפקיד שלו כיום." יעילות, חריצות, זריזות - ההגדרות הללו נשמעות שוב ושוב גם כשמתוארות תקופות מאוחרות יותר, שבהן היה ישי עוזרו של אריה דרעי, אחר כך מנכ"ל "אל המעין" ומזכ"ל ש"ס - תפקידו האחרון בטרם נבחר לכנסת ומונה לשר. ובכל זאת, איך אירע שהאיש האלמוני יחסית הוקפץ לפתע מעל ותיקים ובכירים ממנו בתנועה? לכאורה היה זה דרעי שהקפיץ את בן טיפוחיו. ישי עצמו אומר שהיה המום כשנודע לו שהוא מיועד להיות שר. "הייתי במקום החמישי ברשימה וידעתי שאכנס לכנסת. על מעבר לזה לא חשבתי. רק יום לפני ההשבעה זה נעשה פתאום ריאלי. ומי שהודיע לי שנבחרתי על ידי מועצת ש"ס היו הכתבים." אתה אומר שבכלל לא היית מועמד? "העלו את שמי, אבל נחשבתי למועמד לא ריאלי בכלל, גם בעיני עצמי. אני זוכר שאפילו אבא שלי כעס עלי שלא סיפרתי לו שהתמניתי לשר והוא פתאום שמע את זה ברדיו. התרגשתי מאוד, כמובן. במיוחד בשבילו. הוא אמר שזה היום הכי גדול בחיים שלו, אבל לא הייתי צריך שהוא יגיד." במיוחד התרגש אלי ישי בטקס ההשבעה, כשראה ביציע הכנסת את הוריו ואת אשתו. הוא התרגש גם אחר כך. "זה היה בטקס שבו שמעון פרס העביר לי את המשרד. בזמן שהוא דיבר חשבתי לעצמי שבעצם חלפו רק 16 שנה מאז שחיינו כל המשפחה בחדר האחד ההוא במלחה, והיה לי קשה להאמין. לפחות באותו רגע זה נראה לי כאילו עברו מאה שנה." מאנשי ש"ס אפשר לשמוע פרטים נוספים על המינוי של אלי ישי. בשנים האחרונות התיידד ישי עם משה יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף. משה יוסף נחשב לבעל השפעה גדולה על אביו, במיוחד מאז שהרבנית מרגלית נפטרה, ויהודית יוסף, אשת הבן, הפכה למנהלת משק הבית של הרב. היום יהודית יוסף היא ראש לשכתו של השר ישי, "מה שהופך את התמונה לדי ברורה," אומר ח"כ של ש"ס. אלי ישי מגיב בלגלוג על הניתוח הזה. "בנו של כבוד הרב הוא ידידי וכלתו היא ראש הלשכה שלי, אבל זה לא מוכיח את התזה. להיפך, אני חושב שבגלל זה התזה נולדה." מבחינת עומס העבודה, סדר היום של אלי ישי לא השתנה עם מינויו לשר. "אני קם כל בוקר בשש, הולך לבית הכנסת ואחר כך לומד תורה עם חבר, עד תשע". מי זה החבר? "חבר, סתם חבר, לא מהפוליטיקה, אחרת הרי היינו מדברים כל הזמן פוליטיקה ולא לומדים כלום." בשאר זמנו, עד חצות, מקיים ישי עשרות פגישות, פנים אל פנים או טלפוניות, ולמרות שזה מה שעשה מאז נכנס לפוליטיקה, הוא נראה עתה כמי שבקושי מצליח להספיק הכל. אבל גם כשהוא נלחץ, גם כשנראה שסבלנותו ממש פוקעת, הוא ממשיך לדבר בשקט, לפעמים אפילו מנמיך את הקול כשהוא מרוגז. "לא מזמן בתי בת השש סיפרה לי שיש לה חברה יתומה מאב וכדי לנחם אותה היא אמרה לה, 'גם לי בעצם אין כל כך אבא, למרות שהוא בחיים'. אז בשבתות אני כמובן עם המשפחה, אבל ברגע שמופיעים כוכבים בשמים, במוצאי שבת, הטלפון מיד מתחיל לטרטר וכל הלחץ מתחיל מחדש." אתה סובל? "לא. אני בסך הכל אוהב את זה ככה." איפה אנחנו נגררים? העובדים הזרים הם הנושא הבוער, ומעסיק אותו הרבה. שני משרדי ממשלה מופקדים על הטיפול בעובדים אלה - משרד הפנים ומשרד העבודה והרווחה - ושניהם מוחזקים על ידי ש"ס. היוזמה לגרש את העובדים הלא-חוקיים היא של אלי ישי, והצעתו לשלוח הביתה 2,000-1,000 עובדים בכל חודש זיכתה אותו בחשיפה תקשורתית בינלאומית, לרוב שלילית. "אני לא יכול להגיד בוודאות מה המספר המדויק של עובדים זרים בישראל, מעבר למאה אלף שיש להם רישיונות . המינימום זה רבע מיליון, אבל אומדנים של ארבע-מאות עד חמש-מאות אלף לא נראים לי מוגזמים. אלה מספרים מפחידים ממש." למה מפחידים אותך המספרים, ולא התנאים התת-אנושיים שבהם מועסקים וחיים העובדים האלה? "שני הדברים מדאיגים אותי מאוד. קודם כל, חובתי כשר העבודה והרווחה , ועוד עם הרקע שלי, שכל עובד שנמצא כאן יקבל את כל הזכויות, פשוטו כמשמעו, בדיוק כמו כל תושב ישראלי." זה נשמע יפה, אבל בפועל קורה ההיפך. מאז שנכנסת לתפקידך פורסמו מקרים מזעזעים, כמו למשל כליאת עובדים במכלאות. מה עשיתם בעניין זה? "בכל פעם שמתפרסם, או שאנחנו מגלים דבר כזה, אנחנו מעבירים את זה למשטרה, ובמקרה שהזכרת אני מקווה שכתוצאה מהחקירה המעסיקים האלה יועמדו לדין בהקדם. אבל כל זה לא משנה את העובדה שאני תומך ברעיון שכל אלה ששוהים בישראל באופן לא חוקי פשוט יוטסו מכאן. יוטסו - במובן של יסעו במטוסים לארצותיהם." למה בעצם לא לתת להם רישיונות ולהפוך אותם לחוקיים, תוך הקפדה על זכויותיהם? מבחינתו של ישי זו שאלה של יפי נפש. "יכולתי להגיד - ולו רק בגלל סכנת ההתבוללות. אבל מספיק לעמוד על מילוי החוק כדי לקבוע, קודם כל, שמי שנכנס לכאן באופן לא-חוקי צריך לצאת באופן חוקי. מעבר לזה אני צריך להחליט , באופן הכי פרקטי, על מי להוציא את מעט התקציב שיש לי. רוני מילוא בנה לא מזמן בית ספר לילדי עובדים זרים, וזה מעשה יפה. אבל יש בישראל מאות אלפי אזרחים שזקוקים לתמיכה בנושאי רווחה, בריאות וחינוך, והם עדיפים בעיני . כבר כיום השהייה של העובדים הזרים החוקיים עולה למדינה עשרות מיליוני שקלים בשנה. אם ייתנו לחצי מיליון עובדים את כל הזכויות שאכן מגיעות להם, זה יחייב הוצאות של מאות מיליוני שקלים. למדינת ישראל אין מאיפה לקחת את הכסף הזה. פשוט אין." אפשר לחשב את תרומתם של העובדים הזרים למשק הישראלי, את חלקם בתוצר הלאומי הגולמי, את הכסף שהם מוציאים פה למחייתם, את המסים שהם משלמים וישלמו. אבל אולי נוח לישי לדבר על המחיר, בידיעה שרוב הציבור, מכל צבעי הקשת הפוליטית, פשוט לא רוצה פה זרים. "אדם אחראי משתדל למנוע מראש מצבים שאחר כך קשה מאוד לצאת מהם," הוא אומר. "יש כיום שנאת זרים חזקה אצל הפלשתינאים, פשוט בגלל שהעובדים האלה גזלו מבחינתם את הפרנסה שלהם. אבל יש ניצני שנאת זרים גם אצל ישראלים, כי חלק מהזרים לוקחים גם עבודות בשכר גבוה יותר, על חשבון ישראלים. הם פשוט עובדים קצת יותר בזול. לזה צריך להוסיף שהמצב הוא כל כך נזיל, שאם לא ייעשה כלום אנחנו בעוד שנה-שנתיים נעמוד בפני מצב של מיליון זרים. ואז באמת יפרצו החוצה כל הבעיות הקשות , עם כל הכיעור והגזענות. אני לא רוצה בשום אופן לראות ב'הארץ' תמונה של אשה עם תינוק על הידיים, עומדת ובוכה בזמן ששוטרים מגרשים אותה, כמו בצרפת." וההצעה שלך להוציא מישראל אלף-אלפיים עובדים בחודש תפתור את הבעיה? "ההצעה שלי לממשלה כוללת הטלת קנסות כבדים, כואבים מאוד, על מעסיקים מפירי חוק, מה שיגרום להם לחשוב פעמיים לפני העסקת עובדים לא-חוקיים . בסיטואציה כזאת, חלקם לא ירצו להישאר פה או לפחות יחשבו פעמיים לפני שיבואו." שיחה עם אלי ישי בנושאים פוליטיים אחרים משאירה רושם שהוא מתון, יחסית לדימוי של שר דתי כיום. כשדיברנו על ההתקפות על השופט העליון ברק, ישי פתח בקלישאות, אמר שביקורת היא לגיטימית ונראה די נבוך כשהזכרתי לו שבעיתון של ש"ס, "יום ליום," הוצג ברק כקונספירטור הגדול החותר תחת אושיות החוק. אחר כך הזכיר השר שהרב הראשי בקשי-דורון גינה את כל ההתקפות והוסיף: "לדעתי, כאשר החוק לא ברור, ולא חשוב למה, אז שבית המשפט יחליט." ש"ס הוקמה כדי להשתחרר מהאפוטרופסות של המפלגות החרדיות האשכנזיות. כעת אתם מתיישרים עם הקו שלהן ולא עם מסורת יהדות ספרד, שנחשבת מתונה. "קודם כל אני שמח שאתה חושב שאנחנו מתונים. אבל כמו שסגרו את דיזנגוף בשבתות לרווחת הקהילה באזור, כדי שאנשים יוכלו לטייל, לקנות, לאכול במסעדות, ככה אפשר לסגור את בר אילן בירושלים, כדי שאנשים יוכלו להתפלל בשקט, לטייל הביתה בנועם ולפטפט. זאת לא דרישה בלתי מתונה." ואחריה יבואו עוד דרישות כאלה? "תראה לי אפילו סימטה חילונית אחת שמישהו ביקש לסגור פעם." נדרשת בשעתו לדבר יידיש כשלמדת בישיבה? "לא, וגם הייתי שובר את השיניים. יש אמנם ישיבות שאברכים ספרדים שם בחרו לדבר יידיש, מסיבות חברתיות, כי הם היו במיעוט. אבל זאת לא הדוגמה הכי בולטת לאפליה שהיתה ועדיין קיימת. אבל תראה לי איפה אנחנו נגררים: אם מדובר באותן מלחמות שבת, אז הרב עובדיה אסר במפורש לא רק זריקת אבנים אלא אפילו להרים אותן בשבת, בהסתמך על ההלכה, כי זאת עבודה. ובאמת אין אצלנו בכלל התנגשויות אלימות עם שוטרים. או אם מדובר בתהליך השלום, אז למרות שרוב הציבור שלנו ימני, הרב עובדיה מוביל באופן קבוע קו ברור של תמיכה בתהליך. תראה לי עוד מנהיג בישראל שהיה מתנהג באומץ לב כזה מול הלכי הרוח של הבוחרים של מפלגתו." פה ושם הוא קצת מתנדנד, לא? "אנחנו יושבים כעת בממשלת ליכוד ואנחנו אומרים במפורש: כן אוסלו, כן פינוי חברון, כן ערפאת." אז אתם אומרים, מס שפתיים. "אנחנו אומרים, וזה גם יקרה. ובנושאי חברה אנחנו ממלאים כיום את התפקיד שמילאו פעם מפלגות הפועלים, כמו מפ"ם. אנחנו אלה שדואגים לעובדים , ולרווחה שלהם." רק לרווחה של המצביעים שלכם. "נכון. אבל רוב העובדים בעלי ההכנסות הנמוכות בישראל הם בני עדות מזרח , מסורתיים ודתיים." ראש הממשלה שאתם יושבים בה חותר בפועל למצב שבו קומץ בעלי הון ינהלו את המשק ומקסימום עובדים ישתכרו משהו כמו 2,000 שקל בחודש. "אני לא חושב שזה בדיוק המצב שאליו הוא רוצה להגיע. אבל מה שכן, בארבע השנים של העבודה, כשכולם כל הזמן דיברו כמה המשק צומח ומתפתח, הפערים התרחבו בצורה קיצונית. וכעת אני שואל את עצמי, מה יקרה כשכולם מסכימים שצריך לקצץ." מה יקרה? "ש"ס בכל מקרה לא תאפשר להפריט דברים כמו חינוך, בריאות, רווחה. גם לא לפגוע בהם. אנחנו לא ניתן להרוס את מדינת הרווחה. חכה ותיווכח."



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו