בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסטטוס קוו לא קיים

אף אחד לא יודע מה כתוב בו, וכל צד נותן לו פרשנות שונה. אבל בהעדר הסדר חוקתי ליחסים הבעייתיים בין דתיים לחילונים, דבקים שני המחנות במסמך קצר ומעורפל שנכתב לפני 25 שנה. היסטוריה קצרה של הסכם הסטטוס קוו

תגובות

על שורשיו של הסטטוס קוו יש יותר שמועות, גרסאות ואגדות ממספר המלים המופיע במסמך המקורי הנושא שם זה52 . שנה לאחר לידתו של אותו מסמך אין היום איש שיכול לומר בוודאות: "זהו הסטטוס קוו בענייני דת, וכך יש לשמור עליו". הדבר היחיד הברור לשני הצדדים, לחילונים ולדתיים, הוא שאף על פי שאין להם מושג מהו הסטטוס קוו - הדבר הזה כל הזמן נסוג, ותמיד לרעתם. "אף אחד לא יכול להגיד דברים מאוד-מאוד ברורים," אומר הרב אברהם רביץ מיהדות התורה, "זה לא כתוב בשום מקום. היה שם איזה מכתב ששלחו לרב לוין על כשרות בצבא ועוד משהו. מין הסכמה שבעל פה עם כל ממשלות ישראל, שהסטטוס קוו יישמר. זה כל כך גמיש שאי אפשר לדעת. כל פעם שמתווכחים עולה השאלה - על איזה סטטוס קוו מדובר, זה של היום או של לפני ארבע שנים? או אולי ההוא מלפני עשור"? "הנה המכתב," אומרת שולמית אלוני בהצביעה על הנספח באחד מספריה, "זה כל הסיפור. בגלל סחיטה שאנשי אגודת ישראל הפעילו על בן גוריון, ששכב חולה בבית ב-47'. הם איימו שיתייצבו בוועדת האו"ם נגד הקמת מדינת ישראל, וכך נולד המסמך שנקרא היום מסמך הסטטוס קוו. אין בו כל הבטחות מוחלטות על שבת או נגד נישואין אזרחיים, אין לו מעמד מכונן, והמעט שיש שם מבוטל על ידי מגילת העצמאות וקווי היסוד של הממשלה הראשונה." "אני לא מודע לכך שקיים מסמך שבו כתוב מה זה הסטטוס קוו," אומר חיים צדוק, לשעבר שר התעשייה והמסחר, המשפטים והדתות, "תמיד הנחתי שאין. למיטב ידיעתי, זה סעיף בהסכם קואליציוני מהממשלה הראשונה ב-49' (המלים אינן מופיעות בהסכם הראשון, ולדברי אלוני צצות רק בממשלה השישית, ע"פ), שחוזר מאז בכל הסכם, אפילו בממשלת רבין הראשונה, שלא נכנסו אליה מפלגות דתיות. משמעות המלים היא שהשותפים להסכם הקואליציוני מתחייבים אחד כלפי השני, והאחרים, לא לשנות את המצב החוקי והעובדתי בענייני דת. להקפיא אותו בדיוק כמו שהוא. ככל שהעניין מתפתח, נהיה בלתי אפשרי לדעת מה להקפיא ועל סמך איזו תקופה." פרופ' אבי רביצקי ממימד טוען כי המסמך המקורי וההסכמה של אותם ימים בטעות היסטורית יסודם. "היה מכנה משותף אחד שגוי לשני הצדדים," הוא אומר, "העמדה הנפשית של כל צד היתה 'העתיד שלי', ושהצד השני עתיד להיעלם. מבחינת החרדים, במושג 'יהודי חילוני' יש סתירה פנימית, זו תופעה שלא קיימת, וכדרך כל תאונה היסטורית - היא תחלוף. החילונים יתבוללו או ישובו בתשובה, וייעלמו. מבחינת המהפכה הציונית היתה היהדות ההלכתית תופעה גלותית, ששיבת ציון והנורמליזציה של העם היהודי ידחקו לשוליים, אם לא יעלימו לחלוטין. הסטטוס קוו לא בא לתת מענה למציאות מתמדת, אלא לזמן חולף. למה לריב עכשיו? הרי הנכדים שלך יהיו אצלי. כל כך קל להיות סובלני כלפי הגוסס." ערימת ברזלים נוסעת הסטטוס קוו - בלטינית "המצב הקיים" - אינו מפסיק להשתנות. המושג, שמשמעו צילום המציאות והקפאתה, מזמן אינו רלוונטי. אבל חוץ מכמה ניסיונות לקבוע סטטוס קוו חדש, כמו אלה של המפד"ל בשנת 91', ושל תנועת מימד עם יוסי ביילין במארס השנה - אף אחד עוד לא מוכן לוותר עליו. שני הצדדים מרגישים שהם במלחמת מאסף. להתקדם אי אפשר, אז נאחזים בקיים בקצות הציפורניים, כאילו כל ויתור קטן יביא להפסד הסופי, שאין ממנו תקומה. שני המשברים האחרונים, הצמודים, כבר היו עלובים, צל חיוור של מלחמות השבת הלוהטות של פעם. "אנחנו כל הזמן עסוקים בשמירת הקיים," אומר בעצב הרב רביץ," וזה קשה. אנחנו קצת ליימכים, קשה לנו להעביר לציבור החילוני מסרים חשובים באמת, אז אנחנו נאחזים בסמלים, כמו הטורבינה, ונלחמים עליהם כדי לא לאבד הכל. אני לפעמים מוצא את עצמי יושב לבד ומרגיש שלא בנוח שמלחמת השבת הגדולה האחרונה התחילה בגלל ערימת ברזלים נוסעת." זו שלפניה התחילה בגלל דו"ח שנרשם לחנות בגדים בקיבוץ שפעלה בשבת. חודש לפני משבר הטורבינה יצא רן כהן, שר התעשייה והמסחר, למאבק בשמו של הסטטוס קוו, שבדיוק אז קובע בפעם ה-28 בהסכמים קואליציוניים. "הפרה בוטה של הסטטוס קוו," כינה את שליחת פקחי השבת הדרוזים לקיבוץ גן שמואל, מתעלם מהעובדה שכשם שמאות טורבינות נסעו בשבתות, גם הפקחים פקדו בתי עסק הפתוחים בשבתות בשלוש השנים האחרונות ורשמו מאות דו"חות גם בתחילת שנות התשעים, בימים שמנחם פורוש כיהן כסגן שר העבודה. כהן יכול היה להתחיל מלחמת שבת רעננה ואידיאולוגית (למשל, על ידי חקיקה חדשה), משוחררת מעולו המתעתע של הסטטוס קוו, אבל לא הצליח לוותר על שליפת הטיעון האולטימטיווי. נדודי הטורבינה לא היו מפריעים לחרדים, ולכהן לא היה אכפת מדו"חות ספורים שניתנים בעצלתיים (ובתי המשפט ברוב המקרים סוגרים את התיקים בקנסות מגוחכים) - אלמלא החליטו בעלי אינטרסים שונים ומשונים למחות. ברגע שנשמעה צעקתם, הכל הגיבו באותו רפלקס מותנה ומוכר: "מי שבר את הסטטוס הקוו"? "היום טענת הסטטוס קוו היא טענה רכושנית," אומר פרופ' רביצקי, "שבאה להציב את הצד השני בעמדת נחיתות. כל צד מנסה להכניס המון דברים תחת ההגדרה הזאת, כדי לנכס אותה לעצמו. אחר כך יטען כלפי השני: 'אתה סוטה מהסטטוס קוו', משמע: אתה הנועז, התובע, אתה באת לקחת את שלי ואתה תסביר למה. שיח הסטטוס קוו הוא שיח שאין לו סוף." משהו גמיש מאוד מי המפסיד הגדול? מי הרוויח יותר? אלוני טוענת שהסטטוס קוו הוא "משהו גמיש מאוד שמשתנה לרעת הציבור החילוני ובעיקר מעמד הנשים," ושמדובר ברשימה מתארכת של משברים שייצרו החרדים כדי לקדם חקיקה דתית. לדבריה," הגענו למצב שבו החרדים משיגים יותר כסף, כוח ומשרות, אבל בגלל חמדנותם וחוסר סובלנותם הציבור התרחק ופרץ את הגבולות. מבחינת אורח חיים נוצר פער. החרדים והדתיים הלכו לכיוון שלהם, והציבור החילוני התרחק מהדת. זו הצביעות של חיינו. אנחנו חיים בדיסוננס מוסרי ומהותי בנושא הזה." הרב רביץ מבחין בין המצב דה יורה, החוקי, לבין המצב דה פקטו, המעשי. בצד החוקי הוא מסכים שנחקקו במשך השנים יותר חוקים שפעלו לטובת הדתיים, אם כי הם אינם מספקים וחלקם גם אינם מיושמים. ומעשית? הוא מחייך: "האזרח החילוני הממוצע יגיד לך שהוא שונא חרדים, כי כופים עליו. אם תשאלי אותו במה החיים שלו פחות חופשיים, במצב שהתפתח מאז 48', הוא יתבלבל. בדיוק עכשיו שמעתי שהשר שרנסקי התיר לתל אביב לפתוח בתי עינוגים בשבת. גם אני התבלבלתי. מה, אסור היה עד היום לפתוח משהו בתל אביב"? רביץ מזכיר שבכל מקום שבו משאיר החוק פתח לפרשנויות ובתי המשפט מתערבים - יש נסיגה לטובת החילונים. ואכן, בתי המשפט פועלים לרוב על פי הנורמות החברתיות המשתנות ונותנים עדיפות ל"מדינה דמוקרטית" על פני "יהודית," מתוך התעלמות מהסטטוס קוו. רביץ רק שוכח לציין שלא מעט חוקים שונו בכנסת מיד לאחר נסיגות כאלה, כדי לסתום פרצות שקראו לבג"ץ. חיים צדוק אומר שהסטטוס קוו נע באופן דו-כיווני: "בעניינים עקרוניים והלכתיים, כמו מיהו יהודי, הוא נע בכיוון הדתיים. בעניינים של אורח חיים וחופש הפרט - בכיוון החילונים. שמירת שבת הלכה לכיוון החילונים. נכון שסגירת אל על בשבת היתה שינוי אדיר של הסטטוס קוו, אבל מצד שני אני נזכר איך הייתי מחפש את המסעדה היחידה בתל אביב שמכרה שרימפס. צאי לרחוב ותראי כמה יש היום." ד"ר אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה בבר אילן משוכנע שניצחונות החרדים הם פורמליים בלבד. "הדתיים מנהלים קרב מאסף," הוא אומר, "כל מה שחוק ההמרה, למשל, מנסה לעשות זה להכניס את הסטטוס קוו לחקיקה ראשית. להתכונן מראש למכה. אני לא מאמין שחקיקה בנושא בני ישיבות תהיה לטובתם. בשבת אין לי ספק שהחילונים ניצחו. איזה מין הישג זה להגיש מאות כתבי אישום? אבל באופן מוזר רק בשנות התשעים אפשר לזהות תחושות התגוננות של החילונים, ודווקא כשהם משיגים תיקו פוליטי." המשברים וההישגים 1918 * - החרדים והדתיים מתנגדים למתן זכות בחירה לנשים למוסדות היישוב הוותיק, אבל ב-1920 הנשים מקבלות זכות בחירה. לחרדים ניתנות קלפיות נפרדות וכל אחד משלשל שני פתקים: שלו ושל אשתו. 1947 * - בן גוריון נותן לאגודת ישראל את מסמך הסטטוס קוו. באותה תקופה נקבעת אחת ההסכמות היחידות שלא הופרה עד היום - איסור על תחבורה ציבורית בשבת, חוץ מאשר בחיפה. עם קום המדינה בן גוריון מאפשר לשחרר מהצבא מכסה של כ-400 בני ישיבות בשנה. 1950 * - הכנסת הראשונה מתפזרת בגלל דרישות החזית הדתית המאוחדת בענייני חינוך. 1951 * - "חוק שיווי זכויות האשה". אחרי משבר קשה מצליחים החרדים להכניס לתוכו את סעיף ,5 הקובע שהשוויון לא יחול על ענייני נישואין, גירושין ומעמד אישי. "חוק שעות העבודה והמנוחה," חוק סוציאלי ביסודו המשמש עד היום כלי במלחמת השבת. שרי עבודה חילונים מתייחסים אליו כאל חוק המגביל שעות עבודה לרווחת העובד, וכשהממונים על משרד העבודה הם חרדים (מנחם פרוש ואלי ישי)- הם משתמשים בו לאכיפת המנוחה בשבת, בעזרת פקחים דרוזים. 1953 * - "חוק נישואין וגירושין (שיפוט בתי משפט הרבניים(". מתעוררת מהומה בעקבות נישואי כהן וגרושה אצל עורך דין ורישומם בבית משפט אזרחי. האירוע פותח פתח לנישואין אזרחיים, אבל החוק החדש מעביר את כל הסמכויות לידי בתי הדין הרבניים. "חוק חינוך ממלכתי" מכיר בקיום זרם חינוך עצמאי של המחנה החרדי ובאוטונומיה של החינוך הממלכתי-הדתי (מקבע את שיטת הזרמים שנהגה לפני קום המדינה). 1958 * - משבר "מיהו יהודי" הראשון. שר הפנים מוציא הנחיות לפקידי משרד הפנים שאם הורים מצהירים שילדם יהודי, יש לרשום אותו ככזה. המפד"ל פורשת מהממשלה. מיום חזרתה ועד ימי נתן שרנסקי כשר פנים (להוציא תקופת חיים רמון הקצרה), שר הפנים הוא דתי. 1962 * - בג"ץ מורה לרשום במרשם התושבים נישואי קפריסין ונישואין אזרחיים בחו"ל בכלל. 1967 * - אחרי מלחמת ששת הימים מתחילים להיפתח בתי קולנוע ומסעדות בשבת. שלמה (צ'יץ') להט מוביל מהלך זה בתל אביב. 1968 * - בג"ץ מאשר לטלוויזיה לשדר בשבת. 1970 * - בג"ץ-שליט ובעקבותיו תיקון חוק השבות. בעקבות דרישת רב סרן שליט לרשום את ילדיו שנולדו לאם נוצרייה כיהודים בתעודת הזהות יוצאים החרדים למלחמת "מיהו יהודי". שליט זוכה בעתירה, אבל החרדים מתקנים את החוק. מאז ההגדרה "יהודי" לצורך חוק השבות אינה עוד "אדם המצהיר בתום לב שהוא יהודי ואינו בן לדת אחרת" אלא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר ואינו בן לדת אחרת." 1976 * - יצחק רבין מתפטר. הסיבה: טקס קבלת מטוסי אף-15 ראשונים שמגיעים לישראל לאחר כניסת השבת. 1977 * - שחרור בנות ותלמידי ישיבות מהצבא באופן המוני מוסדר בהסכמים קואליציוניים של ממשלת מנחם בגין. מכסות הפטור לבנים מבוטלות ובאשר לבנות מסתפקים בהצהרה ללא בדיקה. סגירת אל על בשבת. זו נחשבת עד היום לאחד ההישגים המרכזיים של החרדים. חוק ההפלות מתקבל עם הסתייגות של הדתיים, המבטלים את הסעיף שמאפשר לבצע הפלות מסיבות סוציאליות (הסעיף לא נאכף מאז). 1986 * - "חוק המצות (איסור חמץ)" מתקבל, אך במקביל מתחילים להגיש חמץ בפסח גם במסעדות. בג"ץ מחייב לשלב נשים במועצות הדתיות (ובשנים הבאות גם רפורמים וקונסרווטיווים). בג"ץ מאלץ את הרב יצחק פרץ, שר הפנים, להכיר בתקפות גיור רפורמי שנעשה בחו"ל. פרץ מתפטר מהממשלה. שנות ה-:90 פתיחה מאסיווית של בתי עסק בשבתות, בעיקר בקיבוצים ובצומתי ערים. במקביל מפעיל מנחם פרוש פקחים, שרושמים דו"חות לעסקים הפועלים בשבת. מספר הזוגות הנישאים ברבנות נשאר קבוע, בעוד מספר הזוגות הנישאים בחו"ל בטקס רפורמי או חיים יחד ללא נישואין עולה באופן משמעותי. 1993 * - בג"ץ קובע שפגיעה בזכות לייבא בשר לא כשר מפרה את "חוק יסוד: חופש העיסוק". שמעון שטרית כשר הדתות מקבל החלטה לאפשר קבורה חילונית. 1994 * - "חוק יבוא בשר קפוא," האוסר לייבא בשר ללא קבלת תעודת הכשר ממועצת הרבנות הראשית. 1995 * - "חוק בתי המשפט לענייני משפחה" נחשב לפגיעה בסמכות בתי הדין הרבניים אף שהוא כולל סעיף האוסר פגיעה כזאת. שר התחבורה יצחק לוי מחליט על סגירת רחוב בר אילן בשבת. בג"ץ מונע את ביצועה, אבל ועדת צמרת ממליצה לסגור את הכביש בשעות התפילה. 1996 * - בנימין נתניהו מבטיח בהסכם הקואליציוני תיקון חוק ההמרה כדי שיוכר רק גיור שנעשה על ידי הרבנות הראשית. בג"ץ דן עתה בעתירה שהוגשה נגד ההסכם, ובכנסת ממתינים לקבלת המלצות ועדת נאמן. (ההמלצות משמרות את הסטטוס קוו לטובת החרדים, אולם דורשות מהם הכרה בזרמים השונים ביהדות, דבר שהם מתקשים לקבל). 1997 * - המאבק על פתיחתו בשבת של קניון רמת אביב ג'. 1998 * - פסק דין בעניין קיבוץ צרעה מבטל את דו"חות פקחי משרד העבודה שניתנו לבתי עסק בטענה שקיבוץ הוא אגודה ולאגודה אין דת. בג"ץ בני ישיבות קובע שההסדר ההיסטורי אינו חוקי והכנסת חייבת להסדיר את הנושא בחקיקה ראשית עד דצמבר 99'. מאבקים מקומיים בין חרדים לחילונים על אזורי מחיה בטבריה ובפרדס חנה. 1999 * - הפגנת ענק של החרדים נגד "ההתנכלות לדת מצדו של בית המשפט העליון." מאבקי השבת: פקחי השבת של שר העבודה אלי ישי (ממשיכים לעבוד) והטורבינה של חברת החשמל (ממשיכה לנסוע). תיקון חוק עזר עירוני מאפשר לפתוח בתל אביב בתי עינוגים בשבת (בלי לקבל קנסות). המשברים הגדולים עוד בדרך ניצחונות שהושגו במאבק ציבורי ולא חדרו לחקיקה אינם מספקים את אלוני." אנחנו מדינה דמוקרטית יחידה שמכוח חוק מחולקת ל-12 עדות דתיות, ומלידה עד פטירה כולנו נתונים, כל אחד בעדתו, לשיפוט ממסדים דתיים. זו דמוקרטיה טעונת טיפוח, מניפולטיווית ופונקציונלית, אבל לא מהותית." "מעבר לטורבינות ולמשברים עולה השאלה אם אנחנו רוצים להיות מדינה יהודית או לא," אומר רביץ. "אני לא רוצה להישמע בומבסטי, אבל אני רואה סכנה קיומית. הסטטוס קוו הוא מין תחושה של 'מה נכון', כללי התנהגות. גם בבית המשפט מתחשבים בתקדימים ובמנהגים. עם מיליון ערבים ומיליון לא-יהודים צריך לחזק את הזהות היהודית של המדינה. בלי לחזק אותה, אני לא רואה אפשרות שישראל תתקיים כישות פוליטית עצמאית במרחב השמי." רביצקי היה רוצה בהיעלמות מונח הסטטוס קוו מהחיים בישראל. "זה שיח פוליטי," הוא אומר, "הפתרון הוא אמנה חברתית חדשה לישראל, שתבטא השלמה עם האחרות מתוך סולידריות. מין סטטוס קוו לזמן קצר, אולי 20 שנה, פוליטי וחברתי. אני לא מאמין בחוקה, כי הסכמים פה לא נועדו לנצח. בכל תחום בחיינו יש תנועה, ומוזר בעיני שרק במאבק על דיוקנה של המדינה היהודית מסתמכים על הסדר מלפני 50 שנה." "המשברים הגדולים עוד בדרך," אומר ד"ר אשר כהן, "עוד מעט יתחיל המאבק על ההכרעה. כרגע הנושא המדיני עוד מרגיע את העניין, אבל ברגע שדברים יסתדרו קצת, נושא דת ומדינה יפרוץ בכל הכוח. יתחיל המאבק על פני המדינה: מדינה יהודית דמוקרטית מול מדינת כל אזרחיה. הנושא הראשון יהיה מעמד הרפורמים והקונסרווטיווים, והשני הוא העולים הלא-יהודים. שני קולקטיווים חדשים לא-יהודיים, העולים והעובדים הזרים, מאות אלפי אנשים, יערערו את הסטטוס קוו. מישהו יצטרך לתת פתרון לבעיית נישואיהם של כל העולים האלה. סטודנט הראה לי מודעה שפרשה לעיני את פרדוקס הזהות שלתוכו אנו צועדים: מעסיק חילוני מחפש עולה רוסי לא-יהודי לעבודה בשבת, כדי למנוע משר עבודה חרדי לשלוח פקח דרוזי למנוע חילולה של שבת אורתודוקסית." הסכם הסטטוס קוו מכתב הסטטוס קוו נשלח ב-19.6.47 מהנהלת הסוכנות היהודית לאגודת ישראל. גרסה אחת אומרת כי המכתב נסחט מבן גוריון בתמורה לכך שאגודת ישראל לא תתנגד באו"ם להקמת המדינה. פרופ' מנחם פרידמן, המשרטט את תולדות הסטטוס קוו בספרו "המעבר מיישוב למדינה," אינו מקבל גרסה זו וטוען כי המכתב נועד להרגיע את חששותיה של אגודת ישראל ולהגביר את האחדות הפוליטית לקראת מלחמת העצמאות. כך או כך, נוסחו המעורפל והעדר כל תוקף משפטי הופכים אותו לבעל ערך היסטורי וסנטימנטלי, בעיקר. "לכבוד: הסתדרות אגודת ישראל העולמית רח' בן יהודה, בניין סנסור, ירושלים הנהלת הסוכנות שמעה מפי היו"ר שלה על מבוקשכם בדבר הבטחת ענייני האישות, השבת, החינוך והכשרות במדינה היהודית לכשתקום בימינו. ... אין הנהלת הסוכנות או שום גוף אחר בארץ מוסמכים לקבוע מראש את חוקת המדינה היהודית לכשתיווסד. הקמת המדינה זקוקה לאישור האו"ם, וזה לא ייתכן אם לא יובטח חופש המצפון במדינה לכל אזרחיה ולא יהיה ברור שאין הכוונה להקמת מדינה תיאוקרטית ... ... יחד עם זאת מעריכה ההנהלה את תביעותיכם, והיא יודעת שאלה הם דברים המדאיגים לא רק חברי אגודת ישראל בלבד, אלא רבים משלומי אמוני ישראל שישנם במחנות הציונים ומחוץ לכל מפלגה, והיא מתייחסת בהבנה גמורה לתביעותיכם... הנהלת הסוכנות מילאה את ידי החתומים מטה לנסח את עמדתה בשאלות אשר נקבתם בשיחה, והרינו מודיעים לכם בזאת את עמדת הנהלת הסוכנות: א. שבת. ברור שיום המנוחה החוקי במדינת ישראל יהיה יום השבת, כמובן מתוך מתן רשות לנוצרים ובעלי דת אחרת לשבות ביום החג השבועי שלהם. ב. כשרות. יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים למען הבטיח, שבכל מטבח ממלכתי המכוון ליהודים יהיה מאכל כשר. ג. אישות. כל חברי ההנהלה מעריכים את רצינות הבעיה וקשייה הגדולים, ומצד כל הגופים שהנהלת הסוכנות מייצגת ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנדון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים. ד. חינוך. תובטח אבטונומיה מלאה של כל זרם בחינוך (אגב, משטר זה קיים גם בהסתדרות הציונית ובכנסת ישראל גם עכשיו) ולא תהיה שום פגיעה מצד השלטון בהכרה הדתית ובמצפון הדתי של שום חלק בישראל. המדינה, כמובן, תקבע את המינימום של לימודי חובה, הלשון העברית, היסטוריה, מדעים וכדומה, ותפקח על מילוי מינימום זה, אבל תיתן חופש מלא לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו ותתרחק מכל פגיעה במצפון הדתי. בכבוד רב בשם הנהלת הסוכנות היהודית ד. בן גוריון הרב י.ל. פישמן י. גרינבוים "



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו