בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת העיתונאי והפוליטיקאי יוסף לפיד

לפיד, שהיה שר המשפטים בכנסת הקודמת, מנהיג תנועת שינוי ומנכ"ל רשות השידור, מת הלילה בגיל 77; אושפז בסוף השבוע במצב קשה

תגובות

"לפיד היה יהודי בכל רמ"ח איבריו, אם כי לא תמיד ייחס חשיבות לגינונים", כך ספד אתמול (ראשון) ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בפתח ישיבת הממשלה לחברו, הפוליטיקאי והעיתונאי, יוסף (טומי) לפיד, שמת לפנות בוקר יום ראשון בגיל 77 ממחלת הסרטן.

אולמרט נפגש לאחרונה עם לפיד ביום שלישי שעבר. בשעות הערב, זמן קצר אחרי מתן עדותו של משה (מוריס) טלנסקי בבית המשפט המחוזי נגד אולמרט, יצא ראש הממשלה לבית החולים איכילוב שבו היה לפיד מאושפז ושהה לצד מיטתו במשך שעתיים. בפגישה דיברו השניים מעט מאוד ולפיד איבד את הכרתו לסירוגין. ביום חמישי שעבר התקשר אולמרט ללפיד והשניים קיימו את שיחתם האחרונה.

"נלחמתי נגד הממשלה ונגד העיתונאים ונגד העובדים"

לפיד אושפז בסוף השבוע במצב קשה, לאחר שחש ברע. לפני כחצי שנה הוא אושפז ב"איכילוב" לאחר שלקה בלבו. הלוויתו תתקיים מחר בשעה 12:00, בבית העלמין קרית שאול בתל אביב.

לפיד נולד בעיר נוביסאד שביגוסלביה בשם טומיסלאב למפל. ב-1944, אחרי שאביו נרצח על ידי הנאצים, עבר עם אמו לבודפשט. יחד עמה נכלל בקבוצת יהודים, שהגרמנים תיכננו להוציא להורג על גדות הדנובה. אבל הוא ניצל ברגע האחרון, אחרי שאמו דחפה אותו ואת עצמה לתוך תא שירותים. "אני נוהג לומר ששם נהייתי ציוני", אמר בראיון ל"הארץ" לכתבת ציפי שוחט ב-1995, "כי הבנתי שבכל העולם אין מספיק מקום בשביל ילד יהודי בן 13 - אז מוכרח להיות מקום אחד בשבילו. בארץ".

לפיד עלה לארץ יחד עם אמו כשהיה בן 17 וגויס מיד לצבא בתור חשמלאי רכב. יותר מאוחר למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, והחל לכתוב בעיתון בשפה ההונגרית "אויקלט" לצד חברו אפרים קישון. זה האחרון הציג אותו כעבור זמן קצר לעורך "מעריב" הראשון עזריאל קרליבך, שקיבל אותו לעבודה בעיתונו בתפקיד מזכירו האישי. קרליבך גם היה זה שנתן לעיתונאי הצעיר את שמו העברי - יוסף לפיד.

לפיד התקדם ב"מעריב" במהירות, ומילא בעיתון שורת תפקידים. בין השאר, היה לו טור ראיונות פופולרי, הוא כתב מאמרים ושימש ככתב העיתון בבריטניה. ב-1967 ייסד "את", עיתון הנשים של קבוצת "מעריב", ושימש כעורכו במשך מספר שנים.

ב-1979 מונה לפיד למנכ"ל רשות השידור על ידי ממשלתו הראשונה של מנחם בגין. הוא לא היסס להתעמת לא עם שולחיו ולא עם עובדיו. "זו היתה מלחמה די אבודה", סיפר לפיד להארץ בזמנו, "נלחמתי נגד הממשלה ונגד העיתונאים ונגד העובדים, ואני מרגיש לחלוטין שלם עם עצמי, על שניסיתי לנהל רשות שידור עצמאית גם מדעות הממשלה וגם מדעות עובדי הרשות, ושהם לא יעמידו פנים שהיו נייטרלים. 'הם' ? זו המאפיה השמאלנית ברשות. יש אגדה שאומרת שיש מאפיה שמאלנית ברשות ויש אגדה עוד יותר גדולה, שאומרת שאין מאפיה שמאלנית".

אחרי שפרש מרשות השידור ב-1984 חזר לפיד לכתוב במעריב, וגם חזר לפרסם את מדריכי הנסיעות שלו לאירופה שאותם כתב החל מסוף שנות ה-60. ב-1989 נתמנה ליו"ר התאחדות חברות הכבלים, שהתחילו לשדר אז. באותה תקופה גם הכיר את איש העסקים רוברט מקסוול, שרכש את מעריב, ונתמנה למנהל עסקי התקשורת שלו בהונגריה. אחרי שנודע על התמוטטותו העסקית של מקסוול, שטבע בים בנסיבות מסתוריות ב-1991, סיפר לפיד כי "נוכחתי לדעת כי האימפריה שלו היא אנרכיה ארגונית, אבל בישראל הוא עשה רק דברים כשרים וטובים".

לפיד הגיש במשך שנים תוכנית אישית ברשת ב' בשם "השבוע שלי". ב-1993 החל להשתתף גם בתוכנית "פופוליטיקה" בערוץ 1 ביחד עם העיתונאים דן מרגלית ואמנון דנקנר. מרגלית היה מנחה התוכנית, ודנקנר ולפיד היו חברי פאנל קבועים, שנודעו - בייחוד לפיד - בדעותיהם הפרובוקטיביות. התוכנית שודרה בגלגולים שונים עד לשנה שעברה. שידורה נפסק בין השאר על רקע הצטננות היחסים האישיים הקרובים בין לפיד ודנקנר למרגלית. זאת על רקע יחסם של השלושה לראש הממשלה, אהוד אולמרט - שני הראשונים היו ונותרו חברים קרובים של ראש הממשלה ואילו השלישי הפך לאחד מגדולי מבקריו של אולמרט.

המנהיג של "שינוי"

לפיד היה מהמתנגדים החריפים לכפייה הדתית ותומך בכלכלת שוק ובהקלת הנטל על מעמד הביניים. הוא הנהיג את מפלגת שינוי, לאחר שראשה דאז, אברהם פורז, הביאו למפלגה, ונבחר בראש רשימתה בבחירות לכנסת ב-1999. בבחירות אלה זכתה שינוי בשישה מנדטים. בבחירות לכנסת ה-16 זכתה הרשימה ל-15 מנדטים, והיתה בשיא כוחה. לפיד מונה לסגן רה"מ ושר המשפטים בממשלתו של אריאל שרון.

בהצבעה שנערכה בכנסת בדצמבר 2004 הצביעו שרי "שינוי" נגד הצעת תקציב המדינה ל-2005, זאת בשל הבטחה להעביר מאות מיליוני שקלים לחרדים, ובעקבות כך פוטרו מהממשלה. עם פרישת "שינוי" מהקואליציה מונה לפיד לתפקיד ראש האופוזיציה. מאז החלה המפלגה להידרדר עד לקריסתה הסופית.

בינואר 2006 נערכו פריימריז ב"שינוי", בהן הצליח רון לוינטל לזכות במקום השני על חשבון פורז. לפיד זעם והודיע על התפטרותו מתפקיד היו"ר ופרישתו מהמפלגה.

לאחר מכן החליט לפרוש מהחיים הפוליטים, וסירב לעמוד בראש תנועת "חץ" - מפלגתם של פורשי "שינוי". לפיד הוצב במקום האחרון ברשימה לאות כבוד. עם זאת, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה ונציגיה לא נכנסו לכנסת.

בתפקידיו הציבוריים האחרונים שימש לפיד כיו"ר "יד ושם" וכיו"ר ארגון השחמט הישראלי.

דנקנר: פיו ולבו היו שווים

"היינו חברים יותר מ-40 שנה", סיפר הבוקר העיתונאי יצחק לבני, "מה שהכי איפיין אותו היה היקף חיים גדול - היתה לו דעה על כל דבר, כל דבר עניין אותו, לכל דבר הוא היה צריך להתייחס. לצד זה היתה לו יכולת הנאה עצומה, למשל מאוכל ומנסיעות - הרי לא במקרה נכתב על ידו מדריך לפיד שדרכו למדו הישראלים איך לנסוע, מה לראות ואיך להיות מושפע. הביטוי המובהק לגיוון באישיות שלו מתבטא בכך שהיה גם עיתונאי בכיר, גם מנהל וגם סגן ראש הממשלה.

לבני הוסיף עוד כי "חלק אהבו את הבוטות שלו וחלק אהבו אותה פחות, אבל היא היתה תוצאה של הישירות שלו ושל חוסר הפחד להביע את דעתו. הוא היה בורגני, משפחתי ושמרן, גם בגלל המסורת המשפחתית והרצון להמשיך את אביו שכמוהו היה עורך דין ועיתונאי, אבל גם בגלל שכל החיים שהכיר בילדותו התפוררו ונעלמו והוא רצה להקים אותם מחדש ולהפוך אותם לדבר יציב. מצד שני, הוא היה בורגני חתרן, שתמיד בדק כל דבר מתוך איזשהו צורך להרגיש את האמת האמיתית בלי כל היפיופים שעוררו בו קוצר רוח וחוסר אמון. אני ניהלתי את רשות השידור לפניו, והיו לנו חילוקי דעות מובהקים, אבל זה לא הפריע לנו לשמור על חברות קרובה, והיו לו חברים קרובים נוספים שהיו שרויים עמו בחילוקי דעות קשים, למשל שלי יחימוביץ'. הוא היה יכול לעקוץ, אבל ראיתי מעט מאוד חברים נאמנים, חמים ואכפתיים כמוהו".

דנקנר, שהיה חברו הקרוב, סיפר הבוקר על לפיד כי "פיו ולבו היו שווים, וכפי שהיה נאמן לעצמו, היה נאמן למשפחתו ולאנשים שאהב. הוא לא היה איש שנוא גם על מתנגדיו. היה לו תיאבון גדול לחיים. הוא היה איש מאוד משכיל ומאוד רחב יריעה. איש שמחדש את עצמו מדי יום. הוא ישאיר בלבי חלל גדול מאוד, שלא יתמלא אף פעם".

גם אריה דרעי, מנהיג ש"ס בעבר ויריבו הפוליטי של לפיד, ספד לו. "הוא היה אדם עם חוש הומור", אמר דרעי, "ידעת שמה שהוא חושב, הוא אומר לך בפנים. היתה בו נאמנות למשפחתו, לחבריו, לעמו. הוא היה נאמן לחבריו בצורה טוטאלית".

פורז סיפר הבוקר כי "לפיד לא התפעל בכלל מהלבנט. הוא רצה שנהיה דומים יותר למדינות אירופה. גם אני הייתי רוצה שישראל תהיה דומה יותר לצרפת בריטניה ונורבגיה מאשר לסודאן ולאריתריאה. לפיד היה איש מדהים בכל המובנים. הוא לא היה תככן. הוא אמר דברים באופן גלוי. היה לו חוש אדיר ליחסי ציבור".

לפיד היה נשוי לסופרת ולמחזאית שולמית לפיד, ואב לאיש התקשורת, יאיר לפיד, ולמירב. בתו הבכורה מיכל נהרגה בתאונת דרכים ב-1984.

עוד בנושא:

פרידה מיוסף לפיד: האיש שקרע את הכרטיס שלו

אחרון אנשי החבורה ההונגרית



יוסף (טומי) לפיד


לפיד במהלך אחת ממערכות הבחירות בראשות "שינוי"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו