בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המקדש האבוד

שרידי מקדש רומי מפואר שנחשפו בציפורי, מלמדים כי הבירה היהודית בגליל, מקום מושבה של הסנהדרין, היתה במאה השנייה לספירה עיר רב-תרבותית שבה חיו זה לצד זה יהודים ופגאנים לרוב

תגובות

העיר המרכזית בחיים היהודיים בארץ ישראל במאה השנייה לספירה, היתה ציפורי. רבי יהודה הנשיא חתם את המשנה בעיר הזאת ובה ישב המוסד הדתי והמשפטי היהודי העליון, הסנהדרין. אבל בלב לבה של העיר היהודית, שכן באותה עת מקדש רומי מפואר. את שרידיו חשפה בשבועות האחרונים משלחת חפירות על שם נועם שודובסקי, של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

המקדש שכן בלב המרכז הציבורי שבעיר התחתית, מדרום לדקומנוס - רחוב עמודים שחצה את העיר והיה ציר הכניסה הראשי אליה בתקופה הרומית-הביזנטית. בחזיתו הצפונית של המקדש נחשפו בסיסיהן של שתי אומנות (עמודים שתמכו את קורות המבנה), ברוחב של כמטר וחצי כל אחת. ביניהן התגלו יסודותיו של גרם מדרגות, שבו עלו אל מסד המקדש, הפודיום.

מבנה המקדש מלבני, שתיים מצלעותיו היו באורך 12 מטרים והשתיים האחרות הגיעו לאורך כפול. היתה לו חזית מעוטרת שפנתה אל הדקומנוס, אבל קירותיו ועיטוריו נשדדו עוד בעת העתיקה. כמה מחוליות העמודים שניצבו בחזית המקדש, כמו גם פריטים אדריכליים נוספים השייכים לו, נמצאו משולבים ביסודותיה של כנסייה שנבנתה מאוחר יותר מעליו. פרופ' זאב וייס מהאוניברסיטה העברית, העומד בראש המשלחת, אומר כי מבנה מסוג זה אופייני למקדשים רומיים מאותה תקופה: הפודיום נבנה מקירות מסיוויים, שעוביים ברמת היסודות היה למעלה משני מטרים וחצי. המקדש ניצב בתוך מתחם מקודש - טמנוס - רחב מידות. קירותיו, שעוביים כשני מטרים, הקיפו שטח של כ-50 על 55 מטרים. רחבת המתחם היתה מרוצפת בלוחות אבן מלבניים גדולים, שחלקם השתמרו ונמצאו על ידי המשלחת.

לדברי וייס, שרידים מהמקדש הרומי החלו להתגלות כבר לפני שלוש שנים, מתחת לכנסייה שהוקמה באותו מתחם מקודש בתקופה הביזנטית (בשלהי המאה החמישית לספירה). אבל רק בעונת החפירות שהסתיימה לפני שבועות מעטים, נחשפו המאפיינים המובהקים של מקדש רומי - חזית שבה שתי אומנות וביניהן גרם מדרגות.

מול המקדש, מעברו השני של רחוב העמודים, נחשף חלק מבניין עצום, שעדיין לא ברור למה שימש, אולם צורתו וממדיו מעידים על חשיבותו. במרכזו התגלתה חצר מרוצפת אבן ובה חוליות עמודים שקרסו בעקבות רעידת אדמה. מעבר לשורת העמודים התגלו כמה חדרים, ששניים מהם רוצפו בפסיפסים צבעוניים בעלי דגמים גיאומטריים.

שרידי המקדש מלמדים כי בציפורי, בירת הגליל היהודי עד המאה השלישית לספירה, היתה גם אוכלוסייה פגאנית משמעותית, בעלת משאבים כספיים והשפעה, שאיפשרו לה להקים מבנה גדול ומרשים בלב המרכז העירוני. שרידי המבנה מעידים שבמרחב המשותף של העיר חיו אלה לצד אלה, יהודים, פגאנים, ומאוחר יותר גם נוצרים. מבנה המקדש משלים עדויות מהמקורות התלמודיים לקשרים בין יהודים לנוכרים. "בעונות קודמות מצאנו חפצים שמעידים על פולחנים פגאניים, כמו פסלון ברונזה של האל פאן, אבל המקדש הזה מאיר את ציפורי באור חדש, כעיר מעורבת ורב תרבותית", אומר וייס.

ציפורי ידועה כעיר שנקטה גישה פשרנית יחסית, אולי כלקח מהגורל המר שפקד אותה לאחר מותו של הורדוס. העיר היתה בירת הגליל בתקופת הורדוס, במאה הראשונה לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה. אחרי מותו ניסו תושבי ציפורי למרוד בשלטון הרומי, אבל המרד נכשל, העיר נשרפה ותושביה נמכרו לעבדות.

לאחר מכן נבנתה העיר מחדש ותושביה נמנו עם השכבות העשירות והמכובדות באוכלוסייה היהודית. כשפרץ המרד הגדול בשנת 66 לספירה, הם נמנעו מלהצטרף למורדים ואף פתחו את שערי העיר לרומאים. החלטה זו, טוען וייס, סייעה לשמירה על שלמות העיר, שנבנתה במתכונת רומית לאחר דיכוי המרד.

בעונת החפירות הקודמת באתר בציפורי, שהוא גן לאומי, נמצא שבר של מזבח עשוי אבן, מעברו השני של הרחוב, מול חזית המקדש. וייס משער כי המזבח, המתאים להגשת מנחות, קשור למקדש וייתכן שניצב בחצר, מול חזית הבניין. קירות המקדש וחזיתו לא השתמרו עם זאת ועד היום לא ידוע למי התפללו במקדש.

בציפורי התגלו גם כמה מטבעות שהוטבעו בעיר, העשויים לרמז על טיבו של המקדש. במטבעות, מימי הקיסר אנטונינוס פיוס (ששלט בין 138 ל-161 לספירה), מתואר מקדש לאלים זאוס וטיכה. "בעבר חשבנו שטובעי המטבעות השתמשו בתבנית מן המוכן ולא ברור עד כמה המטבעות מייצגים את המציאות בזמן שהוטבעו", מציין וייס. "עם זאת, שמה הרומי של ציפורי היה דיוקיסריה - עירו של זאוס". ובכל זאת הוא מוסיף, "עדיין לא מצאנו הוכחה חותכת - כתובת הקדשה או פסל - שתבהיר למי התפללו במקדש הזה".

הכתובת או הפסל עשויים להימצא בין שרידי הכנסייה שנבנתה על יסודות המקדש הרומי, בתוך המתחם המקודש. כמו במקומות אחרים, קיסריה למשל, גם הנוצרים הביזנטים בציפורי העדיפו לבנות את בית התפילה שלהם על שרידי המקדש הפגאני, משני שיקולים מרכזיים: המבנה החדש השמיד את משכנם של האלים הפגאניים, ובה בעת סיפק להם חומרי בנייה זמינים ואיכותיים.

בין שרידי הכנסייה עשויים להתגלות פסלים, כתובות או סמלים שיצביעו על זהותו של המקדש. וייס משער כי המקדש הרומי יצא משימוש במאה השלישית או בראשית המאה הרביעית לספירה. חזית המקדש והכניסה אליו נחסמו בשורה של חנויות, שניתקו אותו מהדקומנוס. המבנה עמד ללא שימוש עד שלהי המאה החמישית, ואז נבנתה מעליו הכנסייה.



למעלה: מטבע שנמצאה בציפורי ושעליה מופיעים מקדש ואלת עיר. למטה: אתר החפירות בציפורי


תצלומים: המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו