בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי כותבת את הספרים של דיק פרנסיס

לא מן הנמנע שאשתו - על פי מחקר של פרופסור למחשבים מאוניברסיטת בר אילן

תגובות

מריאן אוונס-קרוס פירסמה את ספריה בשם העט ג'ורג' אליוט כי ידעה שתכנים כמו אלה שעסקה בהם, שהיה בהם יותר משמץ מהפכנות חברתית, יתקבלו בהבנה רבה יותר מפי גבר ולא מפי אשה. כשנחשפה זהותה הנשית, בין הביקורת שספגה נאמר שהיא כותבת כמו גבר. אילו הכירו מבקריה של אליוט את מחקרו של הפרופ' משה קופל מהמחלקה למחשבים באוניברסיטת בר אילן, ספק אם עדיין היו סבורים שכתיבתה גברית.

במחקר מנסה הפרופ' קופל למצוא טביעת אצבע של כותבים. בין יתר המדדים שבחן היו גם הבדלים מגדריים בכתיבה. כשהמחשב בדק טקסט של ג'ורג' אליוט, אומר קופל, הוא זיהה בלי כל בעיה שמדובר באשה.

ההבדלים שמצא קופל בין כתיבה גברית לנשית הם הבדלים סגנוניים ולא תוכניים. הבדלים כאלה קשה יותר לזייף, גם אם הכותבת קוראת לעצמה בשם של גבר. "נשים, למשל", אומר קופל, "משתמשות יותר בכינויי גוף. המלים I, you, she, he מופיעות יותר בכתיבה נשית. גברים מרבים להשתמש בספציפיקציות. המלים שיופיעו יותר אצל גברים יהיו the, those, these. נשים נוטות להשתמש בהרבה ביטויי שלילה, כמו not, non, nor. גם במלות היחס קיים הבדל בין נשים לגברים. נשים משתמשות הרבה במלים כמו for או with, ולעומתן גברים ישתמשו הרבה יותר במלים שיש בהן ספציפיקציה כמו of".

ההבדלים המגדריים הם אולי התחום המושך יותר תשומת לב במחקר, אבל קופל אינו עוסק רק בהם. זו היתה רק ההתחלה. הוא שיכלל את שיטות המחקר שיאפשרו לזהות את טביעת האצבע הספרותית עד לרמת דיוק גבוהה ביותר, כזו המאפשרת להבחין בין כותב אחד לאחר. שיטות אלה יכולות לעזור, למשל, בזיהוי כתבי יד עתיקים. מקרה כזה הביא לפניו לאחרונה הפרופ' שלמה זלמן הבלין מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן.

"אחד מגדולי הפוסקים של קהילות ספרד במאתיים השנים האחרונות היה יוסף חיים, המכונה גם בן איש חי. הוא חי בבגדאד וכתב את ספר השו"ת 'רב פעלים' ועוד עשרות ספרי הלכה. בן איש חי טען שמצא בגניזה ספר של אדם בשם יחזקאל כחלי ואף הוציא את הספר וקרא לו 'תורה לשמה'. אלא שהחוקרים הטילו ספק בזהותו של כחלי. איש לא שמע עליו עד אז וגם לאחר מכן. כדי לבדוק אם אכן מדובר באותו אדם נקראנו לעזרה".

בשיטת המחקר הישנה לא היה אפשר לעשות השוואה כזאת. השיטה הישנה קבעה מאפיינים לכותב א' ומאפיינים לכותב ב' על סמך קורפוס רחב של חומר כתוב, ועל פי המאפיינים האלה נבחן כל טקסט חדש והוחלט למה הוא מתאים - לכותב א' או לכותב ב'. כך נעשה, למשל, עם הזיהוי המגדרי. על סמך חומרים קודמים נקבעו המאפיינים הנשיים והגבריים, וכל טקסט חדש נבחן לפיהם ונקבע אם גבר או אשה כתבו אותו, במידת דיוק גבוהה. הבעיה במקרה של השוואת כתבי בן איש חי לכתביו של יחזקאל כחלי היתה שכחלי לא היה מוכר לאף אחד. השוואה כזאת, בין טקסט של מחבר מוכר לטקסט של מחבר לא מוכר, עוד לא נעשתה עד אז.

"עשינו אותה בדיקה שעשינו בין שני מחברים מוכרים ומצאנו את ההבדלים הבולטים בין הטקסטים. למשל, יחזקאל כחלי הרבה להשתמש בביטוי 'יורנו המורה לצדקה'. אלא שזה ביטוי שכותב יכול להכניס בלי בעיה, אם הוא רוצה ליצור שינויים במכוון. ואז הורדנו חמישה מאפיינים בולטים והמשכנו לבדוק את הטקסטים בלעדיהם. לאחר מכן שוב הורדנו את חמשת המאפיינים הבולטים הבאים, וכך הלאה, וניסינו לראות באיזה קצב מידרדרת היכולת להבחין בין הקטעים. באופן עקבי לגמרי מצאנו שכשמדובר בשני כותבים שונים, השינויים הסגנוניים הדקים ממשיכים להתקיים עוד זמן רב אחרי הסרת המאפיינים הבולטים, משום שהכותב אינו מודע לשימוש שהוא עושה בהם. לעומת זאת, כשאותו מחבר כתב שני דברים שונים, גם אם בתקופות שונות או למטרות שונות, כמו במקרה של בן איש חי, מהר מאוד מיטשטשים ההבדלים בין הטקסטים, מה שהביא אותנו למסקנה שאדם אחד כתב את 'רב פעלים' ו'תורה לשמה' ושינה רק את שמו".

לעומת זאת, כשהשווה המחשב בין טקסטים של סופרים אנגלים ואמריקאים ידועים כמו האחיות ברונטה, אוסקר ויילד ועוד רבים, הוא לא התקשה לזהות שמדובר בשני כותבים שונים. "אנחנו לא מחפשים הבדלים במלים הגדולות או בנושאים, אלא את השכיחויות של המלים הקטנות, מלים כמו 'אבל', 'גם', שכיחויות של צורות מורפולוגיות כמו תחיליות וסופיות של מלים. כל אלה הם דברים בנאליים לחלוטין, שהסופר אינו מודע להם כשהוא כותב. הסופר יודע שהוא משתמש במלה גרנדיוזית כשהוא עושה זאת, אבל אם הסופר חוזר על המלה 'אבל' שש פעמים באלף מלים, הוא לא שם לב לזה. בדקויות האלה מוצאים את ההבדלים בין הכותבים השונים, ולכן קל עדיין להבחין בין סופר לסופר, גם כשמורידים את המאפיינים הבולטים".

המחקר של הפרופ' קופל מעורר עניין רב ובקרוב הוא ירצה עליו בכנס של מיקרוסופט. על ההבדלים המגדריים הזדמן לו גם לדבר בתוכניות בבי-בי-סי ובאן-פי-אר (National Public Radio). במקרים כאלה, כמו שקורה עם כל קוסם לא מוכר שבא לעיירה עם טריקים חדשים, ניסו המארחים לבחון אותו בשידור.

"ברדיו נתנו לי שני קטעים כדי שהמחשב יוכל לבחון אם גבר כתב אותם או אשה. על אחד אמר המחשב בפירוש שהוא נכתב בידי אשה ואילו בשני יצאו תוצאות עמומות. הקטע הראשון היה קטע של ג'ורג' אליוט, והשני, העמום, היה קטע שכתב המינגווי ובו מדברת אשה, אבל באמצע שומעים גם את קולו של המספר. כשהפרדנו בין קולות הדוברים יצא שכשהמינגווי כתב את דבריה של האשה הוא השתמש בסגנון נשי ואילו את קול המספר כתב המינגווי בסגנון גברי". שלא במתכוון, אם כן, המחשב בוחן גם איכויות של כתיבה ויכול לקבוע איזה מחבר עשה את עבודתו נאמנה בהעתקה מדויקת של קולות הדוברים.

כשהתראיין בבי-בי-סי קיבל קופל שלושה טקסטים לניתוח. הוא מצא שאחד מהם נכתב בידי גבר, השני בידי אשה ואילו השלישי לא היה ברור. היו בטקסט הרבה כינויי גוף, כאילו זו היתה כתיבה נשית מופרזת, אבל כל שאר המאפיינים היו גבריים למדי. על הטקסט הזה פסק קופל לבסוף שכתב אותו גבר המנסה יותר מדי להיות אשה. מתברר שלא היה יכול לתת תשובה טובה מזאת: את הטקסט כתב גבר שעבר ניתוח לשינוי מין.

מקרה מעניין אחר היה עם ספריו של דיק פרנסיס. "דיק פרנסיס הוא סופר אנגלי בן זמננו. במקרה שלו טעינו. כשהמחשב בדק את הכתיבה שלו יצא שהיא נשית. כשסיפרתי על כך לכתב אנגלי שריאיין אותי הוא אמר לי שזה מדהים, כי יש הרבה שחושבים שבעצם לא הוא כותב את הספרים שלו אלא אשתו, שהיא מוכשרת יותר ממנו. אבל מכיוון שהדיוק שלנו הוא רק כ-80% אני לא יכול לומר בוודאות שעלינו עליו".

המחקר בוחן גם את השפעת התקופה על הבדלים בין המינים. "רצינו לראות אם ההבדלים בין כתיבת גברים ונשים שנמצאו בספרות של שנות השבעים והשמונים קיימים גם בספרות המאה ה-18 וה-19". והתוצאות לא היו שונות בהרבה. "בספרות בת ימינו", אומר קופל, "אפשר לומר ברמת דיוק של 80%-75% אם הכותב הוא גבר או אשה, ואילו בספרות מהמאה ה-18 אפשר לומר זאת ברמת דיוק של מעל 70%.

"עכשיו אנחנו גם מנסים לבחון", הוא מוסיף, "מה תהיה השפעת טקסט שכתב גבר אבל עבר עריכה של אשה או ההיפך. דברים נוספים שצריך יהיה לבחון בעתיד הם מה קורה כשגבר כותב רומן והדמות המדברת היא אשה, אם השיח הוא של גבר או אשה. או אם יש מאפיינים ברורים להומואים או לטרנסג'נדרים".

בעניין ההבדלים בין המינים הפרופ' קופל מנסה להיות זהיר בדבריו. בעבר ספג ביקורת מכיוון שכלל לא צפה - התקינות הפוליטית. מחקר כגון זה מושך אש, ועצם האמירה שיש הבדלים בין כתיבה נשית לכתיבה גברית יכולה להיתפש כבעייתית. בעייתי עוד יותר יהיה כל ניסיון להסביר את הגורמים להבדלים, חברתיים או פסיכולוגיים או מולדים, ולכן הוא פשוט נמנע מכך. בחינת תוצאות המחקר וההבדלים בין הכתיבה הגברית לנשית יכולה אולי לאשש למחקרים פסיכולוגיים הטוענים, למשל, שנשים משתפות יותר וכך אפשר למצוא בכתיבתן מלות יחס של שיתוף וחיבור. אבל קופל מסרב לשתף פעולה בסוגיה זו מאז הביקורת. זה לא מתפקידו. "אני איש מחשבים", הוא מחייך בהתנצלות, "אני לא אמור לענות על שאלות כמו מה עמדתי הפמיניסטית, כפי ששאלו אותי באחד מכתבי העת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו