בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרבנות האפורה של הרב טאו

ישיבת "הר המור" של הרב צבי טאו תפסה את מקומה של ישיבת "מרכז הרב" כמרכז הרוחני של הציבור החרדי-הלאומי

תגובות

תפנית מפתיעה התחוללה לפני חודשים אחדים מאחורי הקלעים של המכינות הקדם-צבאיות הדתיות. כמה מראשי המכינות התכנסו אצל הרב צבי טאו, ראש ישיבת "הר המור" בירושלים, כדי לשמוע את עמדתו בשאלת סירוב הפקודה לפינוי התנחלויות. שניים מראשי המכינות המרכזיות, הרב אלי סדן מעלי והרב רפי פרץ מעצמונה, הם תלמידים קרובים ביותר של טאו ופועלים בהתאם להנחיותיו. הדומיננטיות של השניים מקרינה גם על ראשי מכינות אחרים ומעניקה לעמדתו של טאו השפעה משמעותית על דרכן של כלל המכינות.

עד הכינוס ידעו כל תלמידיו של טאו, שעמדתו ממלכתית לעילא; ככל שהוא מתנגד לכל נסיגה מהארץ הקדושה, כך הוא גם מתנגד לפגיעה כלשהי בסממני הריבונות הממלכתית, ובוודאי לפגיעה בצה"ל. ברוח זו, נהגו תלמידי המכינה בעלי לומר ש"במקרה הצורך, נפנה אפילו את הורינו". אלא שבפגישה ההיא טאו הפתיע. הוא מחה נגד "ההבנה השגויה" של עמדתו: סרבנות מפורשת אכן אסורה, אבל על התלמידים להבהיר למפקדיהם ש"אינם מסוגלים" למלא פקודה מעין זו. בעקבות אותה פגישה, כינס סדן את תלמידיו בעלי ובישר להם שהנחיותיו עד כה היו שגויות, והנה ההנחיות החדשות.

לשינוי בעמדתו של טאו משמעות מרחיקת לכת. הסמכות התורנית, שהיתה אמורה להיות משקל נגד לפסקי סרבנות, פועלת כעת לעידוד סרבנות אפורה.

סדן, כמו רבים ממקורביו של טאו, סירב להתראיין ואמר רק שתיאור ההנחיות החדשות בעניין הסרבנות "אינו מדויק". הרב פרץ מההתנחלות עצמונה, שלא השתתף בפגישה עם טאו, ניסה להציע פרשנות מתונה: "בשורה התחתונה, גם לשיטתו אסור להגיע לסרבנות". הוא גם רמז שבעניין זה, כנראה בניגוד לסדן, לא ייצמד להוראות רבו: "יש לנו גם פסק הלכה נוסף, של הרב שלמה אבינר (אבינר פסק באופן חד-משמעי נגד כל צורה של סירוב, י"ש). אנחנו, מכל מקום, מחנכים את תלמידינו, שבסופו של דבר, אחרי הדמע והבכי והצער, לא יהיה אחד שיגיד: אני מסרב".

כיצד הצליח טאו להישאר אלמוני בעיני הציבור הרחב ולהחזיק בעוצמה כה רבה? מוקד כוחו הוא הישיבה האלמונית-לכאורה שבראשה הוא עומד: "הר המור" נחשבת כיום ל"מרכז הרב" האמיתית - הישיבה שמבטאת באופן אותנטי את דרכה של הישיבה שהיתה לערש גוש אמונים, "מרכז הרב", ושל ראשה המנוח, הרב צבי-יהודה קוק. רבניה של "הר המור" (יהושע צוקרמן, יעקב לבנון, עודד וולנסקי והאחים עמי ומוטי שטרנברג) היו תלמידיו הקרובים ביותר, וטאו עצמו היה הקרוב והנאמן שבכולם. "מרכז הרב" עצמה, לעומת זאת, נחשבת למי שנשבתה בידי הרב החרדי אברהם שפירא, שכל זיקתו ל"מרכז הרב" באה לו מנישואים לבת למשפחת קוק.

הגורם השני לעוצמתו של טאו הוא מעמדה של "הר המור" כגולת הכותרת באימפריה שלמה של מוסדות. עם המוסדות הללו נמנים הישיבה הגבוהה בחברון, הישיבה במצפה רמון והישיבה הגבוהה החדשה באילת, המכינות בעלי ובעצמונה, המדרשה לבנות ברובע היהודי בירושלים והארגון "בניין שלם" (התשובה השמרנית לארגון הפמיניסטי הדתי "קולך"), וכמובן "הר המור" עצמה, שקמה לפני שבע שנים בלבד מתוך פילוג ב"מרכז הרב" וכיום לומדים בה כ-400 תלמידים. אין פלא איפוא שאדם המעורה בנושא מגדיר את טאו כ"רב הציוני-הדתי שהכי הרבה אנשים סרים למרותו".

הפילוג בקיץ 1997 היה שיאו של תהליך שנמשך 15 שנה, מאז מותו של הרב צבי-יהודה ב-1982. ראשיתו בהחלטה טקטית כושלת של טאו, שהתמקדותו בענייני הרוח הכשילה אותו מול כוחו הפוליטי של יריבו שפירא. אחד מתלמידי הישיבה אז, שנעשה לימים מקורבו של שפירא, סיפר כי ימים אחדים לפני מותו, הציע הרב צבי-יהודה לטאו להיות חותם שני על הצ'קים של "מרכז הרב", לצדו של שפירא. אך טאו, סיפר התלמיד, "לא היה מסוגל להתעסק בכסף כאשר רבו מוטל גוסס לפניו". כשרצה טאו לממש את ההצעה, אחרי מותו של הרב קוק, כבר היה מאוחר מדי. שפירא סירב לכך ונישל אותו מכל מעמד בישיבה. במשך תקופה ארוכה טאו לא קיבל משכורת ונאלץ לתת שיעורים בביתו הפרטי.

טאו ונאמניו סבלו השפלה זו ורבות אחרות בשקט מופתי, בשל נאמנותם לישיבה. אבל לפני שבע שנים התפרץ העימות בנקודה לא צפויה: כוונתו של שפירא להקים בישיבה מכון להכשרת מורים למקצועות הקודש. בשביל טאו ונאמניו היה המכון בבחינת "צלם בהיכל", שעליו אי אפשר להבליג. לדידם, אמורה כל ישיבה להיות "על טהרת הקודש" ולא לקבל שום תכנים חילוניים.

הד"ר ישי רוזן-צבי, עמית מחקר במכון הרטמן, רואה בפולמוס הפילוג "הפיכת אירוע ריאלי זניח לאירוע מטאפיסי". ואמנם, ב"גילויי הדעת" שניסחו טאו וחבריו נהפך המכון התמים ל"אסון של התורה כולה". בעיני תלמידיו של הרב צבי-יהודה, ישיבת "מרכז הרב" היא לא פחות מלבה של האומה היהודית, אם לא לב העולם כולו. חילול קודש בישיבה הוא אם כך לא פחות מפגיעה בנפש האומה כולה. מקורבו של טאו, הרב עמי שטרנברג, אמר על הישיבה: "כאן האומה לומדת, כאן האומה מתפללת".

מאמץ תיאולוגי ורטורי עצום הושקע בהצדקת המלחמה נגד המכון התמים, שעד אז נרשמו אליו גם רבים מתלמידיו של טאו. שפירא, בתגובה, השעה מן הישיבה את כל הרבנים שתקפו את המכון. צעד זה הוביל לפילוג הרשמי בישיבה ולהקמת "הר המור" (שם שהוא, בין השאר, גם ראשי תיבות של "המשך מרכז הרב").

הפילוג והרטוריקה שנוצרה סביבו מבטאים את תכונתה המרכזית של "הר המור": הקנאות. בתחום הפוליטי הקו שלה הוא שילוב כמעט בלתי אפשרי בין קשיחות אידיאולוגית למתינות טקטית; מצד אחד התנגדות לכל נסיגה מארץ ישראל, ומצד שני - התנגדות לכל פגיעה בסממני הריבונות היהודית (לפחות עד להנחיות האחרונות של טאו). תפישה זו נשענת על הענקת מעמד של קדושה דתית גם לארץ ישראל וגם למדינת ישראל ומוסדותיה.

אבל עיקר ייחודה של "הר המור" בקנאותה הגדולה בתחום הדתי-הרוחני. הר המור נעשתה למוקד הריאקציה החרד"לית (החרדים-הלאומיים) נגד תופעת "הדתיים החדשים" הליברלית. נשות "הר המור", למשל, מקפידות בהלכות צניעות יותר מרוב הנשים החרדיות: על פיאות אין מה לדבר, וההנחיה הכללית היא להתלבש בלבוש אפור ודהוי ככל האפשר.

מישיבת "שבי חברון", אחת מבנותיה של "הר המור", יצאה בשנים האחרונות הבשורה של ישיבה תיכונית ללא לימודי חול, ממש כמו בעולם החרדי. אחד מרבני הציונות הדתית מספר שהחידוש האחרון בתחום הוא הכוונת התלמידים לנח"ל החרדי, כדי שייתקלו כמה שפחות בבנות. אנשי טאו מתחנכים שלא לצרוך שום תרבות מערבית - עיתונים, טלוויזיה, קולנוע, תיאטרון, בקושי רדיו.

אבל עיקר הקנאות מופנית נגד מה שנתפש כחילול הקודש: הכנסת תכנים מדעיים ללימודי קודש. כך, למשל, ייחד טאו את חוברת השיעורים האחרונה שלו למאבק בגישה המכונה "תנ"ך בגובה העיניים", כלומר לימוד סיפורי התנ"ך וגיבוריו כדמויות בשר ודם. מאבק חריף לא פחות נוהל נגד מפתחי שיטת הלימוד של הרבדים בתלמוד, באוניברסיטת בר-אילן. סגנון הביקורת חריף כפי שהיה במאבק ב"מרכז הרב". ראש ישיבת "שבי חברון", הרב משה בלייכר, טען ששיטת ה"רבדים" מסוכנת יותר מכל פיגועי הטרור; טאו תקף את כל המכונים להכשרת מורים בישיבות ואמר שכל המלמד בהם "הוא מורעל ומרעיל... וזה בבחינת 'ייהרג ובל יעבור' ממש".

אחד הרבנים הצעירים בציונות הדתית סבור ש"הר המור" ובנותיה הן "כת לכל דבר". "הם אינם פתוחים לשום דיאלוג עם השקפה אחרת. הכל מתנהל בחרמות". האופי הכיתתי בא לידי ביטוי גם בדקדקנות האידיאולוגית, שלפיה כל מי שסוטה מהקו, ולו במעט, הוא בבחינת "עובד עבודה זרה". גם להנהגתו של טאו אופי כיתתי. מספר הטלפון שלו נמסר רק לתלמידיו הקרובים. הוא כמעט שאינו מופיע בציבור הרחב, למעט בשיעור שבועי שהוא מקיים באחרונה בבית כנסת בשכונת שערי חסד. גם שמעו של שיעור זה עובר רק מפה לאוזן בקרב החסידים. את מסריו בשאלות אקטואליות הוא מוסר לקבוצה מצומצמת של נאמנים, האחראים להעביר את לקחו לאומה.



הרב צבי טאו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו