בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרע בתוך התנתקות

הדיון העקרוני על ההתנגדות להתנתקות מאיים לקרוע את החברה הדתית הלאומית. האם היא בדרך לפילוג אמוני בקנה מידה היסטורי?

תגובות

מארגני הכנס "תוכנית ההתנתקות: דמוקרטיה מול הלכה" באוניברסיטת בר אילן, שהתקיים בתחילת החודש, יכלו לצפות שהאולם יהפוך זירה תוססת, אבל ספק אם ציפו ששני המחנות שיתגוששו זה עם זה יהיו בעלי השקפות פוליטיות דומות למדי, וכולם יחבשו כיפות סרוגות. תומכי הממשלה וההתנתקות, ובהם שר התחבורה, מאיר שטרית, שהוזמן לדבר, התבררו כמיעוט קטן ומעורר רוגז. המחלוקת הבוערת באמת יצרה חיץ במחנה המתנגדים להתנתקות בשאלה איך להתנגד. אירועי אותו שבוע חידדו את הדיון וליבו את הרגשות: מתנחלים התקוטטו עם חיילים במצפה יצהר, ראש מועצת קדומים, דניאלה וייס, קראה לסרב פקודה, וסערה פרצה סביב עצומת הקצינים מחטיבת בנימין שהודיעו למפקדם כי יסרבו לפקודת הפינוי.

הקהל - מבוגרים וצעירים, ובהם זרחו בכתום חברי תא הסטודנטים נגד התנתקות - הצטופף באולם וגלש אל המדרגות ואל המעברים. השאלה בדיון - שאליו הוזמנו ח"כ זבולון אורלב מהמפד"ל; הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקוה; רב ההתנחלות קדומים, דניאל שילה, והפרופ' ידידיה שטרן מהפקולטה למשפטים בבר אילן - היתה, מי מוסמך לקבוע בשאלות גורליות למדינה: הממשלה או הרבנים; ואם הרבנים, אילו רבנים.

הרב דניאל שילה הגן על פסק הלכה שפירסם עם שאר רבני יש"ע, הקורא לסירוב פקודה. "יש איסור מפורש למסור קרקעות לנוכרים", תימצת את תפישתו החדה. גם משאל עם (בו תומכים אורלב והרב שרלו) לא יתיר את האיסור, הבהיר. האיסור ההלכתי עליון להכרעה דמוקרטית, וזאת עוד עלולה להתברר כמלכודת. "מה שמשאל עם יכול לעשות הוא למנוע ממני ללכת להפגין", אמר.

הרב שרלו, ממתנגדי הסרבנות, פרק מטען כבד על סטודנטית ששאלה בפרובוקטיוויות, אם הוא מתכחש לכך ש"תמיד היתה היררכיה" בין רבני הציונות הדתית. היא החלה לרמוז, כי מן הראוי שיכפיף את דעתו הפשרנית ל"דעת תורה" של הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, שאמר, כי גירוש יהודים מבתיהם אסור "כמו חילול שבת". אלא ששרלו שיסע את הדברים וכמעט קם מכיסאו. "מה, מורי ורבי, הרב אהרן ליכטנשטיין (ראש ישיבת הר עציון באלון שבות, ממייסדי מימד, י"א), הוא עם הארץ?" האדים. אף שהבהיר עוד קודם לכן כי הוא מתנגד להתנתקות, בקהל היו שרשפו אש לעברו כמו היה אויב מר.

על מה הוויכוח

הוויכוח בתוך היהדות הדתית אינו עוסק כמעט בתוכנית ההתנתקות עצמה. יש כמובן דתיים שתומכים בה, אלא שהם עצמאיים בדעותיהם הפוליטיות, או באים ממאחזים ציוניים-דתיים מסוימים: תנועות השמאל-מרכז נתיבות שלום ומימד, או מוקדים שאינם דוגלים במשנה מדינית, אבל מתקיימת בהם אורתודוקסיה דתית לצד מגוון פוליטי: הקיבוץ הדתי וישיבותיו שבמעלה גלבוע ועין צורים, ישיבת ההסדר באלון שבות, תנועת נאמני תורה ועבודה; מכון הרטמן, פורום הנשים הדתיות קולך, רבני צהר ומעגלי צדק, ומקומות נוספים הנשענים לרוב על בורגנות משכילה בערים ובפרוורים.

ברוב המכריע של מוסדות הציונות הדתית - ישיבות, מכינות קדם-צבאיות, אולפנות, תנועות נוער, ארגונים - יש קונסנסוס נגד ההתנתקות, ובו נבקע הסדק. הוויכוח חורג הרבה מעבר לשאלה הצרה של ההתנתקות: האם יש לגיטימציה לממשלה המוסרת אדמה ועוקרת יהודים מבתיהם? המותר למרוד בה? מה מעמד ההלכה והרבנים בעניינים מדיניים? מה מהות הציונות, והאם המדינה היא עדיין "ראשית צמיחת גאולתנו"? האם על הדתיים להתנתק מהמדינה? שאלת הסרבנות היא רק קצה הקרחון, מבחן קרוב של ציבור, השקוע, אם ירצה או לא, בדיון עקרוני שמאיים לקרוע קרע בין מי שידבקו בממלכתיות בכל מחיר ובין מי שיוותרו עליה, או מוותרים כבר עתה. התחזיות הן על פילוג אמוני בקנה מידה היסטורי.

גיליון אוקטובר-נובמבר 2004 של כתב העת "ארץ אחרת" יוחד לעתיד הציונות הדתית ולחשבון הנפש בתוכה. "הציונות הדתית ניצבת כרגע על פרשת דרכים, ויש הטוענים שסופה לגלוש לתוך הציבור החרדי, מחד, ולקונסרווטיוויות מאידך", כתב הרב שמעון גרשון רוזנברג (שג"ר). "הציונות הדתית נקלעה למבוי סתום. כלי העשייה הפוליטיים שלה רוסקו, היא ניצבת מפוררת ומפולגת בין ימין לשמאל, בין חרדיות למודרנה, בין מתונים לקיצוניים, ועומדת חסרת יכולת השפעה", כתב רב היישוב נוב, יגאל אריאל.

המתח ניבט לא רק ממאמרים בעיתונים, עצומות אנשי מילואים או ימי עיון. בשבועות האחרונים הוא נוכח יותר ויותר בחיי יום יום של קהילות דתיות ואף מעורר מתיחות במשפחות. בכמה מקומות פרצו ויכוחים בין מתפללים בבתי כנסת בשאלה, אם להוסיף לתפילת השבת, לצד התפילה לשלום המדינה, את ה"תפילה לשלום ההתיישבות", שחיברה ופירסמה באחרונה קבוצת רבנים מובילים, בהם שלמה אבינר, והיא כוללת ביטויים שנויים במחלוקת גם בעיני מתנגדי ההתנתקות. ביישובים אחרים התקוממו תושבים נגד רבנים שחתמו על עצומה כזאת או אחרת בעניין ההתנתקות. במצפה דתי בגליל היתה מלחמת מכתבים ומאמרים לאחר שאחד התושבים הציב בכניסה ליישוב שלט המביע הזדהות עם גוש קטיף. בתנועת הנוער "בני עקיבא", המגויסת לחלוטין למאבק המתנחלים, מתווכחים בגרונות ניחרים על שאלת הסרבנות לפקודת הפינוי.

הוויכוחים תוססים אך מתונים, אומרים כולם, ומוסיפים "בינתיים". בשוליים הקיצוניים יש כבר כעת סימני עצבנות, כמו ההתנכלויות לקצינים בכירים חובשי כיפות סרוגות ולראש מינהלת ההתנתקות, יונתן בשיא. אך לרבים ברור, שהטונים רק יעלו במשך הזמן וכי הציונות הדתית עומדת לשנות את פניה.

מי מדריך ראוי

גם השבוע הזה היה בשביל איתן מור יוסף, מזכ"ל תנועת הנוער בני עקיבא, שבוע של הליכה בשדה מוקשים. אחד המחוזות בתנועה, למשל, מתכנן להסיע בשבוע הבא את חניכיו לנטיעות ט"ו בשבט בקדומים. החניכים יהיו אורחי המועצה המקומית בראשות דניאלה וייס, והמועצה תשתתף במימון הנטיעות. נטיעות בהתנחלויות, כמו העובדה שהתנועה שותפה במטה נגד ההתנתקות, הן עניין של מה בכך בתנועה כמו בני עקיבא, ובכל זאת עלו תהיות לאחר שווייס קראה לחיילים לסרב פקודה: האם הנטיעות יתפרשו כתמיכה בסרבנות? האם וייס תנצל את המעמד כדי לחזור על דבריה שוב, בפני החניכים? כמערכת, הנהגת בני עקיבא מתנגדת לסרבנות, אף כי הטאבו בעניין אינו חד.

מור יוסף התקשר לווייס וביקש שתפרסם הודעה שתרכך את הצהרתה מתחילת החודש, ולפיה "על חיילי צה"ל לסרב פקודה ולא להישמע להוראות השלטון הרע הזה". ביום שלישי השבוע אמר: "אם דניאלה תוציא את המכתב, אני מאוד אשמח. אני סומך על שיקול דעתה, שהיא לא תעשה נזקים, אם היא רוצה שנהיה בקשר אתה". עד כה וייס לא פירסמה הודעה כלשהי, ונראה כי הנטיעות יתקיימו בכל מקרה.

ראשי התנועה, על 70 אלף חניכיה, נדרשים לנווט ספינה ולשמור שלא תיבקע. הם אומרים, כי הם "נגד ההתנתקות ונגד סרבנות"; בעד "רעיונות מורכבים" וקונסנסוס רחב ככל האפשר, אבל ניסיון לדלות תשובות ברורות ומעשיות על הקווים האדומים עשוי להיות מתסכל. האם יש מקום בבני עקיבא למדריך המטיף לסרב פקודה? אחרי שתיקה מהורהרת אומר יאיר אפל, סגן המזכ"ל: "קשה לי לומר שצריך לזרוק אותו. אני לא חושב שצריך לזרוק אותו, כי צריך לקחת בחשבון זה חבר'ה צעירים. אתה לא תופס מישהו בגיל צעיר, שמתאפיין לפעמים במזג חם וקיצוניות. אם בכל ההיבטים האחרים הוא ראוי ומתאים, אני לא חושב שצריך לזרוק אותו".

האם יש מקום למדריך התומך בהתנתקות? מור יוסף אינו מסתיר את מבוכתו, ואומר: "כן, זה עסק מורכב. בהנחה שיש לו עוד הרבה דברים למכור, ובגלל שזו תנועה ויש בה ויכוחים. אני חושב שהוא חייב להיות בתוך התנועה, וחייבים לשמוע אותו כדי ליצור את האיזון האמיתי". הלחץ עליו רב. כן, הוא מאמין שגם מדריך "שמאלני" יכול להרגיש בבית בבני עקיבא, ומוסיף: "אנשים קיצונים לא יאהבו את מה שאני אומר עכשיו, יגידו 'אנמי, פלורליסט, מכבד את כולם, הוא גם וגם'".

אז מהי עמדת בני עקיבא ביחס לסרבנות? מור יוסף אומר: "אנחנו נגד סרבנות חד משמעית. זה יקרע את הממלכתיות של עם ישראל". פשוט? לא כל כך: "אבל השאלה היא, אם הפקודה של עקירת יהודים מבתיהם, לגיטימית, ופה יש דיון. זה נגזר מכך, שכל התהליך הוא לא לגיטימי. הפקודה של עקירת אנשים נובעת מתהליך לא לגיטימי. אם יילכו למשאל עם ויחליטו מה שיחליטו, נצטרך להתמודד".

סדר יום חדש?

בני עקיבא מגלמת שינויים שעברה הציונות הדתית ב-15-10 השנים האחרונות: מתנועה שחינכה לערכי תורה ועבודה, למודרנה ומעורבות בכל תחום היא נסחפת בגל חרדיות לאומית, הולכת ומפרידה בנים ובנות, מניחה את העבודה מפני התורה ומשועבדת יותר ויותר לרבנים, שחלקם הגדול באים מהישיבה הרדיקלית "הר המור". עדיין נמצאים בבני עקיבא הזרם הדתי הלאומי והזרם החרדי הלאומי, החרד"לי, ואותם מבטיח מור יוסף לשמר - אלא שהמחנות מתעמתים ביניהם. השיא היה ב"חרם הנישואין" שהכריזה הר המור על תלמידי ישיבות שאינם מזוהים עם "הקו" שלה.

הוויכוח סביב סמכות המדינה והסרבנות נשען כעת במידה רבה על העימות הוותיק בין הזרם הדתי הלאומי והחרד"לי. לקראת ההתנתקות, רבים משערים שהחרד"לים, עם חלק מהמתנחלים, ילכו שכם אל שכם לעבר הסרבנות וההתנתקות מהמדינה. החלוקה בין הדתיים הלאומיים לחרד"לים חופפת באופן מסוים לחלוקה המסתמנת סביב התגובה הצפויה על פינוי יישובי גוש קטיף וצפון השומרון: אלה שיסרבו מול אלה שלא יסרבו, אלה שיבקשו להתנתק מהמדינה מול אלה שידבקו בה.

הרב יואל בן נון, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, אומר, כי "הפילוג הוא תהליך שמתנהל כבר עשרים שנה, בכמה מישורים במקביל. ההתנגדות הטוטלית של הר המור ובנותיה לכל השכלה ולכל תופעה שנובעת מהמודרנה זה לא קשור בהתנתקות ולא קשור בממשלה ולא בשום דבר. אלה תהליכים שפועלים במקביל. יש פילוג, מה אני יכול לעשות?"

כעת, הוא ממשיך, "חלק משמעותי של הציונות הדתית הולך ומתנתק מהמדינה. אני משער, שיהיו פה גלים עולים ויורדים - ושבמצב מסוים, בשלבי מאבק, חלק יותר גדול של הציונות הדתית ילך עם הקו הרדיקלי. אחר כך, לפי דעתי חלק גדול של החברה הדתית לאומית יחזור למסלול הגיוני. יהיה חלק שיתנתק, שילך לדרכו".

בין תלמידיו של בן נון יש תומכי ימין ויש תומכי שמאל - אך לדבריו לא קיים בה מתח השורר כיום ברוב הישיבות הציוניות והחרד"ליות. סרבנות אינה על סדר היום, הוא אומר, אבל הישיבה משלמת מחיר אחר. "זה מאוד מבלבל. מה האוריינטציה של בחור ציוני דתי היום? הקיצונים יודעים מה האוריינטציה שלהם. רוב החבר'ה הצעירים, החושבים, הרציניים, לא יודעים. הם נבוכים. אמרה לי קבוצת בנות 'אנחנו מרגישות אבודות'".

מה אתה עונה להן?

"שצריך לחזור לציונות הדתית של קמעה-קמעה. כרגע יש כאילו הסכמה על 'הכל או לא כלום', שאם המדינה יוצאת כנגד הארץ ומחריבה יישובים יהודיים - שזה מזעזע אותי - אז היא חדלה להיות ראשית צמיחת גאולתנו. אבל אם אנחנו חוזרים לקמעה-קמעה, בעצם אנחנו נמצאים בגבולות הקו הירוק, להוציא ירושלים ורמת הגולן, עם כמה מאחזים של התיישבות מעבר לקו, בתקווה שנצליח לממש לפחות חלק מזה".

בצד האחר של המתרס אין תוכניות ליום שאחרי, אבל אחד מרבני יש"ע כבר אמר, כי "נצא שוב לגלות וספר הקינות בידינו". אחרים אמרו, שיחזירו את תעודת הזהות. הרב שג"ר סיפק במאמרו תחזית אופטימית על תקומתה של חרד"ליות חדשה לאחר ההתנתקות, שדמותה איננה רחוקה כל כך, כמסתבר, מזאת ששירטט בן נון ביחס לדתיים הלאומיים: "אפשר שהייסורים המרים יתבררו כייסורים של אהבה, שהטראומה תזכך אותנו. אפשר שבמקום שנשקע במרירות (...) האכזבה מהממלכה ומהסתאבותה תביא להתגייסות למלחמה למען צדק חברתי, הטראומה תושקע בתנופת בנייה ואחיזה בארץ (הלא-שלמה בינתיים), והלאומיות תהיה לאחוות אחים".



מור יוסף. אנחנו נגד סרבנות, חד משמעית. השאלה היא, אם הפקודה של עקירת יהודים לגיטימית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו