בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה צה"ל השאיר את הנגמ"ש הממוגן מחוץ לשטחים?

עוד דמיון בין עזה ללבנון: כמו ברצועת הביטחון, גם ברצועת עזה נמנע צה"ל מלהשתמש ב"אכזרית" ומסתפק בנגמ"ש המיושן M-113 ("ברדלס"), שאינו ממוגן דיו. בגלל שיקולים מבצעיים, בגלל סיבות ארגוניות, אבל כמו תמיד, בעיקר בגלל כסף

תגובות

שלטון ה"זלדה" מול הנגמ"שים הכבדים

הם השתלבו בהצלחה בלחימה בג'נין ובשכם במבצע "חומת מגן", אבל כמעט שלא נראו ברצועת עזה. רק לאחר הפיגועים בנגמ"שים מסוג M-113 בשבוע שעבר, שבהם נהרגו 11 חיילים, ולאחר מותו של חייל נוסף שנפגע סמוך לנגמ"ש, החליט צה"ל להכניס לפעילות ביטחון שוטף בעזה את ה"אכזרית", הנגמ"ש הכבד והמשוכלל ביותר שברשותו. התגבורת החיונית להגנת חיי הלוחמים באה, בין היתר, בעקבות ביקורת פנימית שנשמעה השבוע בצבא, אך עדיין לא ברור אם תהיה כמות מספיקה של נגמ"שים שתגן על כל הלוחמים.

האכזרית היא הנגמ"ש המבצעי ה"כבד" המרכזי של צה"ל, שפותח כבר בשנות ה-80. באמצע שנות ה-90, בעקבות ההסלמה ברצועת הביטחון בלבנון, תוכננו בישראל נגמ"שים ממוגנים נוספים: "נגמחון", "נקפדון" ו"פומה". כל הארבעה פותחו כדי לתת מענה טוב יותר לטילי אר-פי-ג'י, למטעני צד ולמטעני גחון - והציעו הגנה טובה יותר ללוחמים מזאת שבנגמ"ש המיושן M-113 ("ברדלס", או "זלדה"), שדפנותיו עשויות אלומיניום.

כל הפיתוחים הללו עלו יותר ממיליארד שקלים, אבל צה"ל ממשיך להשתמש בברדלס. "אין מה לעשות", אומר קצין בכיר מכוחות היבשה, "כמות הנגמ"שים הכבדים שיש לנו היא שולית. לעומת זאת יש לנו אלפי 'זלדות'. המאסה הגדולה של החי"ר נשענת על הכלי הזה. על זה הם התאמנו, זה מה שיש, ואני מודיע לך: את אלה תראה גם במלחמה הבאה".

גורם בכיר בתעשיות הביטחוניות, שעסק בייצור האכזרית, מדבר על החמצה: "אין לי שמץ של מושג מדוע צה"ל כמעט לא משתמש באכזרית. גם ברצועת הביטחון בדרום לבנון כמעט לא השתמשו בנגמ"ש הכי טוב שיש לצה"ל, אולי הכי טוב בעולם. וזה אחרי כל ההשקעה והמאמץ ששמנו כאן". וקצין בכיר בצבא היבשה מסביר: "בצה"ל ממשיכים להשתמש ב-M-113 מסיבה אחת בלבד - נגמ"ש לחימה לחיל הרגלים לא נמצא בסדר העדיפות של אף אחד בצה"ל. לכן כמות הנגמ"שים הכבדים שולית. לכן החי"ר לא התאים את עצמו לקרב המשולב".

החיילים ממגנים בחול

בצה"ל יש כיום, לפי פרסומים זרים, יותר מ-8,000 זלדות, רובם מתנה מעודפי הצבא האמריקאי. ארה"ב החלה בפיתוח ה-M-113 כבר ב-1956; הדרישה המבצעית שעמדה לנגד עיני המתכננים היתה לנגמ"ש אמפיבי קל, שגם יהיה אפשר להצניח. בגלל המיגון המוגבל הוא שימש את האמריקאים בעיקר להובלת חיילים וזכה לכינוי "מונית מלחמה". בהדרגה הוא הוחלף ב"ברדלי" וב"סטרייקר", השנוי במחלוקת גם הוא (ראו תיבה). ב-1992 הפסיקה ארה"ב את ייצור הברדלס.

אבל הביקוש מצד צבאות זרים היה גדול במשך כל השנים, ולישראל בא הברדלס בסוף שנות ה-60, אחרי מלחמת ששת הימים. בעימות האחרון פתרו הלוחמים את בעיות המיגון בעצמם, באלתורים שונים: הם הניחו שקי חול לאורך הדפנות הפנימיות, להגנה מחדירת קליעים של נשק קל. הנגמ"ש זכה לכינוי חדש: "נגמחול". יוזמה אחרת של חיילים מן השורה היא זו של סרן אביב חקאני, שהגה מתקן ממוגן להובלת חומרי נפץ, במקום נשיאתם בנגמ"ש. חקאני נהרג בשבוע שעבר ב"ציר פילדלפי", לפני שהמתקן יצא לפועל.

רק לפני כשנה, ארבעה עשורים אחרי בואו לצה"ל, החל הליך רשמי יותר לשיפור המיגון. רפא"ל ותעש התחרו על התקנת מערכת מיגון מירי נשק קל וטילי אר-פי-ג'י, ותעש נבחרה. אבל גם לאחר ההחלטה התעכב המיגון, ובימים הקרובים - בין היתר בעקבות אירועי השבוע שעבר - אמור להיחתם סוף סוף הסכם לאספקת מערכות מיגון ל-50 זלדות (מתוך כ-8,000, כאמור), שעלותו כ-12 מיליון דולר.

"כרטיס הכניסה לעתיד"

האזהרות על בעייתיות הנגמ"ש היו קיימות הרבה קודם לכן והובילו להליך פיתוח מקביל. ב-1979 - כהפקת לקחים ממלחמת יום כיפור ומכישלון השריון מול טילי הסאגר והאר-פי-ג'י של מצרים וסוריה - כתב דן רוגל, מהנדס בכיר ברשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל), כי "חיל הרגלים, שהוא חלק אינטגרלי מהכוח הקרבי המשולב, חייב להיות מנויד על גבי נגמ"ש", אבל על הברדלס כתב: "נגמ"ש זה פגיע ביותר, חסר כוח אש משלים ואין לו ניידות בשדה הקרב. נגמ"ש זה לא הגיע לבגרות עדיין ואין לו כרטיס כניסה לשדה המבוגרים". ההמלצה שלו היתה ברורה: "ניתן וכדאי לתכנן כלים המתבססים על תובות הטנקים המצויים בידינו במספרים גדולים. כלי זה יתרום לחי"ר את כוח המחץ שלו אנו מצפים. זה כרטיס הכניסה שלו לשדה הקרב של העתיד".

מנכ"ל רפא"ל אז, הד"ר זאב בונן, הרים את הכפפה - ורוגל היה לאבי האכזרית. ב-1980, אחרי מאמצי שכנוע, העמיד סגן הרמטכ"ל באותם ימים, האלוף יקותיאל אדם, לרשות רפא"ל טנק שלל רוסי T-55 ("טירן"). הצריח והתותח הוסרו, תובת הטנק הוסבה לתא לחימה של 8 חיילים ונהג, הטנק גולח ונותר שילדה בלבד, והמנוע הוחלף.

השינוי העיקרי במיגון היה הפיתוח הייחודי של רפא"ל מול איום טילי הנ"ט: "בלטן", שכלל שני לוחות מתכת וביניהם חומר נפץ, המופעל עם פגיעת הטיל. המיגון הראקטיווי הזה שימש את רפא"ל גם בנגמ"שי ה"ברדלי" האמריקאיים.

נוסף לכך, כחלק מהתפישה החדשה של הנגמ"ש כרכב קרבי משוריין, שהוא חלק מהכוח המסתער, הותקנו בו שלוש עמדות מקלע, עם מערכות ראייה מתקדמות ליום וללילה. האפשרות לשינוי הזוויות שלהן הופכות אותן יעילות במיוחד ללחימה בשטחים בנויים. כך יכול חייל היושב בתא הלחימה, ואינו נאלץ לחשוף את גופו, לכוון היטב את הירי לדרך, לבתים ואף לקומות הגבוהות. ייחודה של האכזרית לעומת הנגמ"שים הכבדים האחרים שמבוססים על תובות של טנקים הוא בפתח האחורי שלו, שמאפשר כניסה ויציאה של אנשי צוות בלי שהם חשופים לאש, כמו במקרה של פתח עליון.

המהפכה שנכשלה: אין כסף

ב-1988 יצאו 44 הטונות של האכזרית הראשונה מקו הייצור. העיתוי היה מצוין: עם קליטת טנקי המרכבה החדשים (סימן-1 וסימן-2) גדל הפער בין הרמה הגבוהה של טנקי המערכה לנגמ"שים. האכזרית היה לנגמ"ש היחידי של צה"ל שיכול להשתלב בקרבות שריון, והוריו היו מרוצים: "הלבשנו את מלכת השדה בבגדים הראויים לה: במיגון, בעוצמת אש ובניידות", כתב רוגל.

ואולם השמחה היתה מוקדמת וקצרה. התוכנית המקורית היתה לייצר אלף נגמ"שים כבדים, אך בתוך הצבא נשמעה התנגדות להמשך הייצור, בטענה להעדר תקציב. המחלוקת הובאה להכרעתו של שר הביטחון אז יצחק רבין, והוא הורה לייצר רק כמה מאות נגמ"שים כבדים.

גורלה האכזר של האכזרית מנע גם את ייצור ה"נמר" - נגמ"ש על בסיס טנק המרכבה שהיה אמור להיות ממוגן טוב יותר ובעל מנוע חזק יותר. "גם היום, לאחר יותר מעשר שנים, אין ויכוח - הנמר היה יכול להיות הנגמ"ש הטוב ביותר בעולם. זה מה שצה"ל היה צריך", אומר קצין בכיר.

אבל לפי התחשיבים בצה"ל, ההוצאה היתה יותר מ-2-1 מיליון דולר לנמר אחד, וההשקעה בכמות הקריטית של אלף נגמ"שים היתה גדולה מדי. בניגוד למטוסי הקרב, שנרכשו בכספי הסיוע האמריקאי, את בניית הנגמ"שים היה צה"ל צריך לממן מהתקציב השקלי. הייצור של האכזרית בוטל, הנמר נשאר על הנייר.

לגולני יש מונופול?

מאות האכזריות שיוצרו זכו בצה"ל לשבחים - על המיגון, הניידות, כוח האש. ואולם גם ברצועת הביטחון, וגם לאחר הופעת מטעני הצד והגחון בשנות ה-90, האכזרית כמעט לא נראתה בשטח. גורם ביטחוני מנסה להסביר: "הבעיה היא מורכבות התפעול של האכזרית. שלא כמו ה-M-113, שנחשב לנגמ"ש תעבורה בלבד, הפעלת נגמ"ש כבד על כל מערכותיו, כמו טנק מערכה, חייבה בניית תוכנית הכשרה, הדרכה ואימונים של צוותי לוחמים".

אבל זה הסבר חלקי בלבד. בראשית שנות ה-90 צה"ל עדיין לא השתחרר מטראומת ההפתעה של מלחמת יום כיפור. למרות האבידות הרבות בלבנון, החשש מפלישה סורית היה גדול מאיום הגרילה של חיזבאללה. צה"ל רצה שהנגמ"שים הטובים ביותר יהיו במקום שבו נמצא האיום הגדול ביותר - והמטכ"ל החליט להעניק את האכזריות לחטיבת גולני, שנפרשה בגולן. הפעלת הנגמ"ש הכבד, שיועד לקרבות הבקעה, גם היתה אמורה להיות "נשק הפתעה", וצה"ל לא רצה "לבזבז" אותה מול חיזבאללה. לאלה נוספה גם סיבה הנוגעת לחיילים - החשש שהכנסת מעט אכזריות לרצועת הביטחון תיצור הייררכיה בין הלוחמים.

אבל מטעני הצד והגחון שפיזר חיזבאללה התרבו, הפגיעות שספג צה"ל גדלו, והלחץ למיגון הנגמ"שים גבר. עדיין הוחלט לא להשתמש באכזריות - ובשנות ה-90 החלה תוכנית פיתוח חדשה של נגמ"שים המבוססים על טנקי "צנטוריון". הנגמחון מצויד במערכת מיגון נגד מטעני גחון ומטעני צד, בנקפדון הדגש הוא על מטעני צד, ושניהם ממוגנים נגד טילי נ"ט ומצוידים בשניים-ארבעה מקלעים. הפומה, שמשמש את חיל ההנדסה, פותח כדי לספק פתרון ייחודי לתנועה ממוגנת של חיילי הנדסה בדרכם לפריצת יעדים מבוצרים. גם במקרה של שלושת הנגמ"שים האלה הכתיבו מגבלות התקציב קו ייצור מוגבל, וככל הנראה רק כמה עשרות מכל דגם נמצאים היום בשימוש צה"ל.

גם בכל הנוגע לשימוש באכזריות בעזה הובאו בחשבון שיקולים ארגוניים. צה"ל סבור, שעל כל יחידה שעוסקת בביטחון שוטף לפעול בשטח עם הרכב הקרבי המשוריין המשמש אותה דרך קבע. "זה מכפיל כוח מבצעי", אמר השבוע אחד המפקדים הבכירים. הביטחון השוטף בעזה מופקד כיום בידיה של גבעתי; כדי להכניס אליה את האכזריות היה צורך להקצות כוחות מיוחדים, זמן וכסף כדי להכשיר את לוחמי גבעתי להפעיל את הנגמ"שים הכבדים של גולני.

אבל השימוש הגובר בטילי אר-פי-ג'י ברצועה מחייב היערכות חדשה, והוחלט לצמצם את השימוש בזלדות ולהכניס יותר אכזריות. כעת צריכים להחליט בצה"ל, אם הנכס הבלעדי של גולני יכול להגן גם על חייהם של חיילים אחרים.

ה"סטרייקר" יגיע על רקע ויכוח בארה"ב

גם בארצות הברית מתנהל בתקופה האחרונה ויכוח על שאלת המיגון של נגמ"ש, אך שם מדובר ב-LAV-3 ("סטרייקר"). הפנטגון השקיע ארבעה מיליארדי דולרים בפיתוח נגמ"ש הגלגלים הזה, שבא להחליף את הנגמ"ש הזחלילי ומבטא את השינויים בשדה הקרב העתידי - בעיקר את המעבר למלחמות א-סימטריות בסביבה עירונית, נגד ארגוני טרור ומיליציות. הסטרייקר עוצב בהתאם, ומתכנניו ייחסו חשיבות גדולה לניידות גבוהה ולהעברה מהירה של כוחות, על חשבון עבירות בשטחים קשים.

ערב שיגור משלוח ראשון של 300 סטרייקרים לעיראק, דיווח השבועון "ניוזוויק", כי ניסויי הצבא האמריקאי העלו שהסטרייקר אינו עומד בדרישות המיגון: חדיר למטולי רימון ולמטענים גדולים יותר ממוקשים.

בצה"ל לא מתרשמים: אחרי בדיקות החליטה מיפקדת זרוע היבשה (מז"י) להחליף בהדרגה את הברדלס בסטרייקר. המטכ"ל עומד לאשר את ההחלטה בקרוב, ובמז"י מסבירים כי הסטרייקר שיירכש הוא מהדגם הבא, ויוסיפו לו מיגון בעלות של כרבע מיליון עד חצי מיליון דולר. התוספת תעלה את מחיר נגמ"ש אחד לכשני מיליוני דולרים, ולכן הכמות תוגבל. כדי ליצור מאסה קריטית יש צורך ב-500 נגמ"שים לפחות, אבל במז"י מציעים לרכוש בשלב ראשון רק כחצי, בכ-500 מיליון דולר.



צה"ל ברפיח השבוע. "אכזרית", התגבורת החיונית להגנת חיי הלוחמים, באה בין היתר בעקבות ביקורת פנימית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו