בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גרשון יגרש

גרשון הכהן, קצין מוכשר ושנוי במחלוקת, יפקד על פינוי המתנחלים. במלחמת לבנון תמך בהתפטרותו של המח"ט אלי גבע וכתב: "שרון הוא אסון"

תגובות

השר לביטחון הפנים, גדעון עזרא, בא השבוע עם מאבטחיו לניחום אבלים בדירת משפחת מלמד במעוז אביב. עזרא היה קצת נבוך. בשבועות האחרונים, מאז שנודע לו כי ייאלץ לוותר על תיקו הנוסף במשרד התיירות, ועל כן, גם על המשרות שביכולתו לחלק שם למקורבים, פעל לנשל מנכסיו את עוזר השר לביטחון פנים, תת-אלוף (במיל') יוסי מלמד. עזרא רצה לדחוק את מלמד מתפקידו, כממונה על הקישור עם צה"ל ועם גורמים נוספים שעוסקים במרחב התפר, ולשלול ממנו את רכב השירות שלו. לפני שבוע, במוצאי יום חמישי, הסעיר דבר-מה את מלמד, והוא מת מדום-לב.

בפינה אחרת בדירת נועה (בן-נון) ויוסי מלמד, ברגע אחר, נפגשו ראש השב"כ אבי דיכטר ומפקד אוגדה 36, תת-אלוף גרשון הכהן. זו היתה התחלה מאולתרת של תיאום הפינוי מעזה: הכהן הוא הקצין שיפקד על מבצע פירוק ההתנחלויות וסילוק אנשיהן. הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, החליט כי אוגדת עזה, בפיקוד תת-אלוף אביב כוכבי, תאבטח את הפינוי ותפעל נגד הפלשתינאים שיתאמצו לסכלו, או להציגו כתוצאת פיגועים גוברים. לפינוי עצמו הוקצתה אוגדה נוספת. נדונו חלופות שונות, כגון אוגדת מילואים נבחרת, או אוגדת מילואים משוריינת - אבל לבסוף נבחרה אוגדה 36, אוגדת הגולן, בין משום שהמטכ"ל מעריך, למרות בהלת טילי-הכתף הרוסיים, כי לא צפויה בקיץ מלחמה בחזית הצפונית, בין משום גודלה - היא הגדולה בעוצבות השדה של צה"ל במלחמה (בעימות עם הפלשתינאים מתחרה בה אוגדת יהודה ושומרון), וכוללת את חטיבת גולני, חטיבות שריון, אגדים ארטילריים ויחידות נוספות - ובין משום זהותו של מפקדה.

גרשון הכהן הוא מהמוכשרים ומהשנויים במחלוקת שבקציני צה"ל. מדי עשור הוא משתדל להיות מעורב בשערוריה: זו של העשור הנוכחי טרם הגיעה, ואולי היא מצפה לו בעזה. הוא בוגר ישיבת "נתיב מאיר" ושנת לימודים בישיבת הר עציון. נטול כיפה. במלחמת לבנון היה סגן מפקד גדוד ושיגר לרעייתו "מכתבים מן החזית" - כך הם פורסמו, בהעלמת שמו, ב"הארץ". הכהן לא התפעל ממנחם בגין ומאריאל שרון. יום פתיחת המלחמה, כתב, היה "היום הארור שבו ניתנה לפורעים - דורשי השלום והביטחון - רשות לבצע זממם". החיילים "הופקרו בצוותא לחסדי החלטותיו של שליט רודף שררה". את שרון כינה "האסון הלאומי" - "אריק מלך ישראל קורא תיגר על הסורים, דורך על כבודם העצמי, וכמו ילד בריון מזמין אותם לתגובה... מתעתד להחזיר אותנו הביתה דרך רמת הגולן... חצוף, נועז ומסוכן, וכפי שתמיד אמרתי, מוליך שולל גם את חבריו לשולחן הממשלה". במעידה הגיונית או חשבונית נדירה, הסביר לרעייתו כי "אם כולי שלך ועכשיו כולי של אריק, יוצא שגם את שייכת לאריק".

כשהדיח הרמטכ"ל רפאל איתן את מפקד חטיבת השריון, אלוף-משנה אלי גבע, שסירב לפקד על הפגזת ביירות וביקש להישאר במערכה כמפקד-טנק, יצא הכהן להגנתו. "צה"ל רשאי לדרוש צייתנות ללא סייג, כל עוד זכו מטרותיו להסכמה לאומית בלתי מסויגת, ואולם יקשה עליו לבצע משימות החורגות מעבר להסכמה לאומית", כתב, גם הפעם כששמו שמור במערכת אך במהרה גלוי לעין הרמטכ"ל. "אפשר לסכם כי הרוצה ללכד את גייסותיו, חובה עליו לבחור במטרה שניתן להזדהות עמה, דהיינו - מטרה לאומית ברורה ומוגדרת". התפטרות של קצין מתפקידו, "בשעה שמדובר בספקות נוקבים באשר למטרות המדיניות בטווח הארוך, אינה מצדיקה גינוי, אלא להיפך, יש בה מילוי חובה בדרך הראויה לכבוד".

איתן שלף את הכהן ממחבואו וסילק אותו מהצבא, ללא מינוי במילואים. הרמטכ"ל הבא, משה לוי, החזיר אותו למילואים, ויורשו, דן שומרון, גייס אותו מחדש לקבע. בקיץ הקרוב, לאחר פינוי עזה, הוא אמור למסור את אוגדה 36 ולהמתין לדרגת אלוף, ככל הנראה כמפקד המכללות. מינויו למגרש המתנחלים מעזה בא זמן קצר לאחר שהאלוף יאיר נוה, אף הוא בוגר ישיבה, אך מי שהתמיד בחבישת כיפתו, מונה לאלוף פיקוד מרכז. אפשר שיש פה מקריות, ואפשר שהכל מידי שמים.

בשנותיו כאזרח השתתף הכהן במחאה נגד שרון, שאותו דימה לגנרל מקארתור במלחמת קוריאה - שניהם סולקו בצדק, לדעתו. הכהן ביקש להבחין בין שתי צורות של חובה אזרחית - מחאה נגד מדיניות השלטון והשתתפות במלחמה הנובעת ממנה. "נשמעים בחברתנו קולות שונים המערערים על עצם נחיצותה של הדמוקרטיה, כאשר מתנחלים עזי-פנים מאיימים בגלוי כי עוד מעט וייטלו את החוק לידיהם. מעתה אנו נאבקים על עצם קיומה של הדמוקרטיה... לשם כך נאבקנו למען ועדת החקירה (לטבח סברה ושתילה) ומימוש מסקנותיה. דרשנו זאת בשמו של החוק. בשמה של הדמוקרטיה יצאתי למלחמה שלא האמנתי בה, ובשמה השתתפתי בפינוי העיר ימית. בשני המקרים ראיתי עצמי נציגו של שלטון העם הנבחר, ומשום כך כל סירוב או עריקה היו בגדר חתירה תחת העקרונות שעליהם אני נאבק... ייתכן שמחר ייקרא צה"ל לפנות יישוב ביהודה ובשומרון. יהיה זה מבחן עליון לא רק לצה"ל, אלא לדמוקרטיה הישראלית כולה. האם לא ימצאו אותה שעה אנשים שיקראו לחיילים לסרב פקודה? מדוע איפוא נסרב לאות המלחמה (בלבנון), שעה שהוא מסמל את היענותנו לחובה אזרחית ראשונה במעלה?"

זה היה בשנות ה-80, כרב-סרן. בשנות ה-90, והוא כבר אלוף-משנה, מח"ט 7, הוזמן להרצות בבית ספר התיכון רחביה והפליג במשליו עד לימי-קדם, שבהם היו הגברים לוחמים והנשים זונות. הפעם קמו עליו פוליטיקאים מכל עבר, מיוסי שריד עד לימור לבנת, בדרישה לפיטוריו. הוא שרד: האומה הועידה לו תפקיד בפינוי נוסף של מתנחלים, לא עוד סמג"ד כמו בימית, אלא מפקד אוגדה והמבצע כולו, אם שר הביטחון - שהסכמתו נחוצה בכל מינוי של קצין בכיר - יאשר את החלטת הרמטכ"ל.

סרבנים במקום מתנקשים

ההוראות הגורליות עדיין לא נוסחו: הוראות פתיחה באש, למקרה שמתנגדי הפינוי יירו בחיילים ובשוטרים (והם יירו, וגם יתאבדו במהדורה חדשה של מצדה). צה"ל מתחמק מהגדרת ישראלים המתנכלים לו, ולפלשתינאים - כאויב, אף שהיה אמור להסתגל לאפשרות זו לאחר שסרן ברוך גולדשטיין נכנס למערת המכפלה עם נשקו. הנשיא בוש יישבע שוב, בשבוע הבא, להגן על ארצו וחוקתה "מפני כל אויב, מחוץ ומבית". מאבטח של השב"כ, אם יזהה איום על אישיות מאובטחת, אמור לפעול בלי לברר תחילה את אזרחותו, דתו ושיוכו הלאומי של החשוד; אבל צה"ל עוסק בסרבנים במקום במתנקשים פוטנציאליים, עד כדי סיכון החיילים שיישלחו למשימת הפינוי.

בנוסף להוראות הכלליות, שמגדירות נסיבות ומצבים המצדיקים ירי, מפרסם כל מפקד צבאי הוראות מיוחדות לכוחותיו. בפינוי עזה יהיה זה תת-אלוף גרשון הכהן, שטיוטת הוראותיו תיבחן גם בחטיבת המבצעים במטכ"ל ובענף הדין הבינלאומי (דבל"א) בפרקליטות הצבאית. בסוף העשור שעבר ניתן להוראות הפתיחה באש השם המצודד "לילך כחול"; בעזה אולי יהיה זה לילך כתום. ההוראות אמורות להבהיר לחיילים כיצד לנהוג, למשל, בישראלי רכוב על דחפור שיבוא להרוס את גדר ההפרדה שבין עזה לנגב, כדי לאפשר למתנגדי הנסיגה להציף את השטח ולהפריע לפינוי. פלשתינאי, כמובן, יירה מיד אם ינסה לנהוג כך, אבל לאחר ההפגנה נגד הגדר בגדה המערבית, ליד מסחה, שהסתיימה בפציעת המפגין גיל נעמתי, נוסחו מחדש הוראות המבחינות בין ישראלים (וזרים) לבין מקומיים.

קצין בכיר במטכ"ל הסתמך בשבוע שעבר על דברי ראש הממשלה שרון, שאמר כי הפינוי לא יתבצע תחת אש. המשמעות, פירש הקצין, היא שאחת משתיים לא תהיה, או נסיגה - או אש. מאחר שצפויה אש פלשתינית, יכבוש צה"ל לקראת הפינוי מרחבי אבטחה סביב ההתנחלויות כדי לסכל ירי לעבר המפנים והמפונים. זו הכנה חלקית, מול אחד משני הכוחות המבקשים להפריע לפינוי. אין בה מענה לכוח האחר, למתנגדים מהצד הישראלי.

הרתעה-התרעה-הכרעה

מחקר של השירות החשאי, המאבטח את הנשיאים האמריקאים, בדק בעשור שעבר עשרות מקרים של מתנקשים וכמעט-מתנקשים. המסקנות מדאיגות: המתנקשים נחושים, מתוחכמים, פועלים ממניעים שונים, לעתים שומעים קולות אלוהיים שפוקדים עליהם להושיע את עמם באלימות, מוכנים - ואולי שואפים - למות ולא רק להמית, ולרוב נזהרים שלא לחשוף את כוונותיהם (אם כי סביבתם הקרובה יכולה לקלוט רמזים). הכלל הוא ש"מי שמהווה איום אינו משמיע איום"; מי שבדעתו לעשות, אינו משתטה לדבר.

עשרות או מאות החמושים שנערכים להתעמת עם צה"ל, גם כדי שהמראות הקשים ישודרו הביתה ויפחידו את הפוליטיקאים לעצור את הפינוי, עלולים להיות דומים לאותם מתנקשים. בהם יתמכו אלפים ורבבות. זה יהיה, מבחינתם, קרב בלימה על הקיום, בעוד שהרוב בישראל רוצה בפינוי, אך אינו מוכן ליהרג עליו. בשילוש הקדוש שלו, הרתעה-התרעה-הכרעה, כבר נכשל צה"ל בהרתעת המתנגדים, והתרעה מספקת על כוונותיהם יש לו, אבל הוא והדרג המדיני שמעליו חוששים ממחיר ההכרעה.

בדיון בהול בשבוע שעבר שאל מופז אם אפשר לשלול את דרגות המאיימים בסירוב. הפצ"ר, תת-אלוף אביחי מנדלבליט, נאלץ להסביר: מפקד (הרמטכ"ל, אלוף פיקוד, מח"ט) מוסמך להדיח מתפקיד, כהליך פיקודי, אבל שלילת דרגות אפשרית רק כענישה בעקבות הליך שיפוטי, או מעין-שיפוטי, שהקצין זכאי להסתייע בו בפרקליט.

מיקוד תשומת הלב בסירוב הוא אחד המשגים הבולטים של יעלון, ונובע בין השאר מסירובו-הוא להטיל את החלק הצבאי של הפינוי על חיילי קבע בלבד, במקום על יחידות של חיילי חובה; ובעקיפין, כמחליפות הגדודים הסדירים בגזרות אחרות, על יחידות מילואים. אצל אנשי קבע לא יהיה סירוב: גם להם יש מצפון, אבל הוא פועל גם לטובת פרנסת המשפחה, כשהאיום הברור הוא בפיטורים ובאובדן זכויות שנצברו בעמל.



הכהן. אוגדה 36 יוצאת לדרך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו