בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד לאן תגיע ירושלים הבנויה

שוב עולה לסדר היום שאלת הרחבתה של העיר ירושלים, והשאלה היא, האם בכלל צריך להרחיב אותה?

תגובות

גבולות ירושלים לפני ואחרי איחוד העיר - מפה התוכניות להרחבת ירושלים (מערבה ומזרחה) -מפות

מחר בלילה יחתמו המוני בית ישראל, בארץ ובגולה, את סדר הפסח כהלכתו ב"לשנה הבאה בירושלים" ויוסיפו "הבנויה". ואולם, מחוץ לחומות, על הגבעות והגאיות, בשולי העיר ואף בלבן של שכונות ערביות, ירושלים בנויה ועוד איך. תוכניות הסיפוח של העיר מטילות אימה על תושבי מבשרת ציון ועל המושבים הקטנים שמקיפים את מערב העיר. סכנה מרחפת על יער ירושלים ועל אתרי הנופש שלו.

תאוות הבנייה בעיר ללא גבולות, או עם גבולות בלי גבול, מאיימת על היחסים המורכבים עם הפלשתינאים ומשבשת את הקשרים המיוחדים עם האמריקאים. המחלוקת בשאלת "גושי ההתנחלויות", ובראשן "גוש ירושלים-מעלה אדומים", נחשפה ביתר שאת בעקבות הדלפת דברי השגריר דן קרצר, וריחפה כענן שחור מעל החווה הנשיאותית בטקסס בעת הפגישה בין הנשיא ג'ורג' בוש לראש הממשלה אריאל שרון. בראיון שהעניק לסי-אן-אן במשך הביקור בארצות הברית, שרון הכריז כי מנוי וגמור עמו להקים את השכונה החדשה ב-E1.

הפרסומים הרבים על הכוונה לקדם את תכנון השכונה החדשה שמתוכננת לחבר את מעלה אדומים לירושלים, אילצו את ארה"ב להסיר חלק מהערפל מעל עמדתה בשאלת "גושי ההתנחלויות". עדויות על דרך שנפרצה אל האתר המיועד להקמת תחנת משטרת יהודה ושומרון, עוררו בוואשינגטון את החשד כי בחסות סערת ההתנתקות וגדר ההפרדה, שרון מבקש להדק את הרצף היהודי ולנתק את הרצף הפלשתיני בירושלים וסביבתה. הממשל השתכנע כי ביצוע התוכנית יהפוך שכונות ערביות למובלעות בלב שכונות יהודיות, ופה ושם גם להיפך, ובכך יסתום את הגולל על הסדר קבע עם הפלשתינאים.

בראש הממשלה שהחליטה לספח את השטח הזה למעלה אדומים עמד לא אחר מאשר יצחק רבין. אולי משום כך, שמעון פרס ואחדים מחבריו בצמרת העבודה מתפתלים בכורסאות השרים כל אימת שהם נדרשים לסוגיה. השר בלי תיק, חיים רמון, שלמד עליה מקרוב ביושבו על כס שר הפנים וכס השר לענייני ירושלים, מבטיח שנים ארוכות של הליכי תכנון ורישוי, ספק ידיעות ספק שמועות, ומשוכנע כי השכונה לא תקום רגע אחד לפני הסדר הקבע, אם הנסיבות המדיניות יאפשרו זאת. יתרה מכך, הוא מזהיר שתוכנית E1 מסכנת את תוכנית הגדר באותו אזור. רמון מגלה כי מינהלת הגדר הוציאה באחרונה מכרז לסלילת קטע ראשון, באזור הכפר א-זעים, של כביש הטבעת. זהו אותו כביש עוקף ירושלים וגדר, שנועד לחבר את צפון הגדה לדרומה (כביש 80). כדי שלא לחדור לשטח המריבה, כביש הטבעת יחצה אותו מתחת לפני הקרקע, באמצעות מנהרה, או מעל פניה, באמצעות גשרים.

גם שר הבינוי והשיכון, יצחק הרצוג, התייצב בחזית נגד E1 לאחר שהתייעץ עם מומחים ממחלקת מהנדס העיר ירושלים, והתעדכן בעמדה הפלשתינית. עם זאת, הוא מדגיש כי אינו שולל את הרחבת העיר מזרחה, למשל, במתחם הר חומה, ואף בנייה בקטע מ-E1 שאינו פוגע ברצף הפלשתיני. הרצוג מזכיר שמפלגת העבודה מחויבת למתווה קלינטון מדצמבר 2000. לפי אותו מתווה (כמו גם בהבנות ז'נווה), במסגרת הסדר הקבע מעלה אדומים תחובר, אמנם, במסדרון למדינת ישראל, אך E1 אמור להיות חלק מפלשתין. כך או כך, הרצוג מבטיח כי בתוכנית העבודה של המשרד שלו לשנת 2005 אין זכר ל-E1. "אני מתנגד לכך לא רק מסיבות מדיניות", הוא מסביר, "אלא גם בגלל בעיות של בעלות על כנסיות ולא פחות מכך, משום שהרחבת מעלה אדומים, כמו ערי לוויין אחרות, נוטלת מירושלים את עמוד השדרה שלה. הגיע הזמן לחזק את הבירה ולאפשר לה להתפתח".

לא על הגודל לבדו

כשמהנדס העיר ירושלים, אורי שטרית, מתבקש להתייחס לגבולות הרצויים של ירושלים, הוא מקפיד שדבריו יתמקדו בתחום המקצועי ולא יחצו את גבולות הפוליטיקה. הדברים הקרובים ביותר לתחום הפוליטי שניתן לחלץ ממנו הם "אם הפוליטיקאים היו מתייעצים אתי הייתי אומר להם שהשיקולים הפוליטיים שלהם בכל הנוגע לירושלים אינם חופפים תמיד את טובתה של העיר מהבחינה האורבנית". מהבחינה הזאת, שטרית עומד על כך שתוכנית E1 לא תגרד אפילו את מצוקת הדיור של ירושלים. מה הן 3,500 יחידות דיור? מקשה מהנדס העיר. הוא מאמין שכדי לשמור על בירה חזקה וצעירה עם יחס נכון בין יהודים לערבים ועם איזון ראוי בין חילונים לדתיים, יש להכין תשתית ל-950 אלף תושבים. 3,500 דירות, לפי שטרית, יספקו את הביקוש בשנה אחת. לא יותר.

שטרית טוען שאם ירושלים לא תתרחב מערבה, כפי שמציעה תוכניתו של האדריכל משה ספדי, העיר תיקלע לתהליך של ניוון. התוכנית נשענת בעיקרה על דו"ח ועדת החקירה בראשות האלוף (במיל') משה נתיב. הדו"ח מציע להרחיב את ירושלים מהר אדר בצפון, דרומה לעין חמד, צומת נטף ונחל שורק ומשם, מערבה לאורך הנחל, בואכה צור הדסה.

בכל שנה, מאז 1993, אומר שטרית, נוטשים את העיר 9,000 תושבים, שני שלישים מהם חרדים. הוא מייחס זאת ל"מדיניות מטופשת" של הממשלות השונות, שמכריזות בזו אחר זו כי "ירושלים על ראש שמחתם", בעוד שבפועל הממשלות מעודדות את ההגירה ממנה אל הפריפריה. גם הוא מזכיר בהקשר לכך את מעלה אדומים, שמזנבת באוכלוסייתה המדולדלת של ירושלים. שטרית משוכנע שרק שינוי יסודי של מבנה העיר, על ידי יצירת טבעת של שכונות סביבה, יכול להציל את ירושלים ולמנוע את הפיכתה מעיר בירה ל"עיר פינה".

הרצוג מספר, שהמהנדס שטרית הציג לפניו בימים אלה תוכנית צנועה יותר להתפשטות העיר מערבה, שממזערת, לדבריו, את הפגיעה בערכי נוף וטבע. בנוסף לכך הוא אימץ תוכנית המכונה "פינוי, בינוי, עיבוי", שתביא להגדלת זכויות הבנייה בשכונות הקיימות ותוסיף למאגר הדירות בעיר 10,000 יחידות. שר הפנים, אופיר פז-פינס, המופקד על התכנון והבנייה בכל הארץ, ובכלל זה בירושלים, כבר הבהיר לכל מי שצריך לדעת, כי אין בכוונתו לאשר את תוכניתו המקורית, השאפתנית מדי לטעמו, של משה ספדי. "יש ספדי גדול ויש ספדי קטן", אומר פינס ומוסיף כי אינו יוצא מגדרו להרחיב את גבולות ירושלים. "אין לכך גבול", אומר השר, שכמו רבים מבני גילו ומעמדו, נטש אף הוא את העיר לטובת השרון, "אפשר להרחיב אותה עד תל אביב. כבר היום שטחה יותר גדול משטחה של פאריס".

ליטוש, לא חלוקה

האדריכל הירושלמי זאב שיינברג מאמין שמעמדה של עיר אינו נקבע על פי כמות הדונמים ומספר התושבים שלה. האיש שתיכנן בין השאר את שכונת המגורים הגדולה על אדמות קיבוץ רמת רחל, את התחנה המרכזית החדשה בעיר, את מוזיאון ארצות המקרא ועוד פרויקטים של שכונות בהיקף ניכר ברחבי העיר, מזכיר שוואשינגטון קטנה שבעתיים מניו יורק. "כלום 60 מיליון התושבים של מקסיקו סיטי עושים אותה לעיר בירה מושכת יותר? האם מרחב ההתפשטות המצומצם של מנהטן, או ונציה, פוגע באיכותן?" המרוץ אחרי האיזון המספרי בין חילונים לדתיים ויהודים לערבים, הוא לטעמו ביטוי מובהק לתסמונת שנאת האחר, או במלה פשוטה - "גזענות".

האדריכל, שהצניע במשך עשרות שנים את דעתו על פוליטיקאים ומשרתיהם שנושאים את שם ירושלים לשווא, מדמה את ירושלים ליהלום שבכתר היהודי. "בשביל תבן יש צורך באסם גדול. יהלום מלטשים בקפידה, מסירים ממנו שכבות מיותרות ואורזים בקופסה קטנה וחיננית". מרכז רפואי מתקדם, אוניברסיטה בעלת שם, תזמורת פילהרמונית בעלת מוניטין עולמיים ומוזיאונים חשובים יתרמו, לדעתו, לביסוס מעמדה של הבירה יותר מאשר עוד כמה עשרות אלפי תושבים ועוד כמה אלפי דונמים ועוד סיסמאות.

הוא מערער על עצם הביטוי "חלוקת ירושלים" וטוען, שקודם שמדברים על "חלוקה" יש להגדיר את השלם. או אז יש ללטש את חומר הגלם בזהירות ולהפיק ממנו יהלום נוצץ, יציב וחזק לדורות. במהלך ההיסטוריה החומר הזה ידע אין-ספור שינויים. כך, בשנת 1967 שטחה של העיר היה פחות מ-40 אלף דונם ואילו היום היא משתרעת על לא פחות מ- 120 אלף דונם, פי שניים וחצי יותר משטחה של תל אביב. הד"ר מנחם קליין מספר בספרו "יונים בשמי ירושלים", כי בפגישה ששר החוץ משה דיין קיים במרוקו עם סגן ראש ממשלת מצרים, חסן תוהמי, בספטמבר 1977, ערב ביקורו של סאדאת בירושלים, הוא לא התעקש על סיפוח מזרח ירושלים לישראל ואף לא על הדרישה שהשכונות היהודיות החדשות, שנבנו במזרח העיר, יהיו חלק ממדינת ישראל. דיין הסתפק בשמירת הזכויות הדתיות של ישראל במזרח העיר.

שיינברג מזכיר שירושלים אינה העיר היחידה בישראל שבה חיות בשכנות אוכלוסיות שונות, הדורשות ייצוג ומשמעות. נצרת ונצרת-עלית הן שתי ערים, עם שתי עיריות, שנושאות אותו שם ומקיימות יחסי גומלין. איש אינו רואה בכך "חלוקת העיר", או גזילת השם מהשכן. על ידי הקמת עירייה נפרדת לשכונות הערביות של ירושלים, ישראל תוכל להשתחרר מעולן של צור-באהר, אל-עזרייה, בית חנינה ומחנה הפליטים שועפאת ולקיים יחסים הוגנים עם העירייה השכנה. כך גם תשתחרר מהאחריות לגורלם של 150 אלף תושבים פלשתינאים (כ-85% מהאוכלוסייה הלא-יהודית בעיר). שיינברג משרטט בקלות קו רציף שעובר בין השכונות הישראליות לפלשתיניות (לבד מהעיר העתיקה, קילומטר מרובע רווי רגישות פוליטית-דתית, שאת פתרונו יש להשאיר לפוליטיקאים). בנקודות אחדות, כדי לשמור על קשר בין שכונות, הוא מציע מנהרה קצרה.

מהנדס העיר שטרית מאשר שכבר היום, לנוכח המציאות הדמוגרפית, תוכנית המתאר של העיר לשנת 2020 (המייעדת לעיר 950 אלף תושבים) עודכנה מהיעד של 70:30 יהודים לעומת ערבים ל-60:40. חשבון פשוט מלמד שמהבחינה הדמוגרפית, "הנצח" בתואר "בירת הנצח המאוחדת של העם היהודי", יחזיק בדוחק מעמד עד אמצע המאה. גם עם "הבירה" יש בעיה; השנה ימלאו עשר שנים לחוק האמריקאי, שהיה אמור להביא להעתקת שגרירות ארה"ב לירושלים עד מאי 1999, כביטוי להכרה במעמדה כבירת ישראל. אפילו העיתונות חדלה מזמן לדווח על הצו להשעיית ביצוע החוק, שנשיא ארה"ב חותם, מעשה שגרה, מדי שישה חודשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו