בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"כ בעור משטרה

דוד בן-גוריון ומייסד שירות הביטחון הכללי, איסר הראל, לא הסכימו לכלול את אכיפת החוק בעבודת השב"כ, מחשש לדמוקרטיה הישראלית. הם היו מופתעים לגלות כי תקנות בחתימתו של אריאל שרון יצרו משטרת ביטחון

תגובות

גברת ל', ישישה ירושלמית המתנהלת בכבדות, הופתעה מרה לקראת יום העצמאות שעבר. בהתקרבה למכוניתה, שחנתה מתחת לביתה, ראתה עלון המוצמד למגב ומבשר על "איסור חניה", ל-35 שעות רצופות, ברחובות שליד אחד ממבני הציבור הסמוכים לביתה. "רכב חונה ייגרר על ידי משטרת ישראל!!!" הזהיר העלון באותיות גדולות. "בברכה, משטרת ישראל".

בנה של גברת ל', פרקליט ידוע, לא התעצל. הוא פנה לניצב אילן פרנקו, מפקד משטרת מחוז ירושלים, והתלונן על שרירות פעולתה של המשטרה. "ניסיון השנים הקודמות מלמד שפינוי הדיירים נועד לאפשר חניה למכובדים בעיני עצמם, ולא מטעם ענייני כלשהו", כתב הבן. למכתב צורף העלון, שכדברי הפרקליט הוצא על ידי "משטרת ישראל נטולת השם, הסמל והכתובת". הבן אף נערך לעתירה לבג"ץ.

פרנקו, בתגובתו, קבע כי "המנשר שצורף למכתבך לא חולק על ידי או בשם משטרת מחוז ירושלים, ולפיכך היה נטול כל סימן מזהה". מי שנשא את שם המשטרה לשווא, גילה הפרקליט, היה השב"כ. היחידה לאבטחת אישים בשירות הביטחון, סיכם בנה של גברת ל', הפכה את המשטרה לשלוחה שלה להטלת עוצר.

בשבוע שעבר, במפגש המביך של שאול מופז עם עיתונאים שבאו לשמוע אותו מנמק את דילוגו המאוחר מהליכוד ל"קדימה", התעמתו מאבטח ועיתונאי ותבעו זה מזה להזדהות. לפי מקטורנו, אוזנייתו וסמל המגן דוד כחול הרקע נראה המאבטח כאחד מאנשי יחידה 730, החטיבה לאבטחת אישים בשב"כ.

אבל המאבטח שלף תעודת שוטר. הופיעו בה שמו, ח"נ, מספרו האישי, 1100356, ודרגתו, סמל-ראשון. כן, המשיך ושיקר, אני שוטר. מפקד משטרת מחוז תל אביב, ניצב דוד צור, חיפש לפי פרטים אלה ולא גילה שוטר כזה. בעקבותיו סרק גם השב"כ את רשימותיו והודה: מדובר במאבטח שלנו, ולא, אסור היה לו להזדהות כשוטר. עכשיו, הבטיחו בשב"כ, נרענן את הנוהל ונזכיר לבעלי סמכות ותעודות של שוטרים את המגבלות המוטלות עליהם, לפי טבלה מדוקדקת.

הספיישל בראנץ'

במדינה דמוקרטית, מהסוג שכמותו מתיימרת ישראל להיות, חיונית הפרדה בין ארגוני הכוח והחוק השונים, למניעת הפרזה בעוצמת גופים אלה, העומדים בראשם ואדוניהם הפוליטיים. אמנם יעיל וחסכוני יותר לאחד את צה"ל, המוסד, השב"כ, המשטרה ושירות בתי הסוהר בארגון יחיד, אפוף סוד, שהמדינה תסור לפקודתו, אבל ויתור מסוים על יעילות לטובת ההגנה על זכויות האזרח הוא מחיר נסבל.

על כן השירותים נפרדים וכך גם משרדי הממשלה (ראש הממשלה, ביטחון, חוץ, פנים, ביטחון פנים) שבתוכם הם שוכנים. בצה"ל יש גם הפרדה בין המשטרה הצבאית החוקרת, מצ"ח, לבין מחלקת ביטחון מידע (לשעבר ביטחון שדה). השב"כ יכול לחשוף מרגלים ומחבלים, אבל מי שיעצור אותם, בשליחותו ובהנחייתו, יהיה צוות משטרתי; אם חיוני שמאבטחים יהיו שוטרים, מוטב שתעבור היחידה כולה למשטרה. רק ברודנות של כת או מפלגה קיימת משטרת ביטחון - הק-ג-ב, הסקוריטטה, ה"מוחבראת" במדינות ערב, הסאוואק באיראן של השאה.

הפרדת המשטרה והשב"כ, להבדיל משיתוף פעולה מודיעיני ומבצעי ביניהם, לא היתה המצאה ישראלית. זה המצב בבריטניה, שם הוקם בתחילת המאה שעברה שירות הביטחון הכללי הבריטי, MI-5, מתוך המודיעין הצבאי (כנרמז מראשי התיבות שלו וגם מאלה של שירות הביון הבריטי, MI-6). ל-MI-5 אין סמכויות משטרתיות. למעצרים ולחיפושים הוא נזקק ל"סקוטלנד יארד" בלונדון רבתי, ולמשטרות מקומיות באזורים אחרים. הגורם המשטרתי העובד לצדו בצמידות מרבית הוא ה"ספיישל בראנץ'".

בשנותיה הראשונות של משטרת ישראל, שצמחה ממשטרת המנדט (בעוד ששורשי השב"כ ואמ"ן בשירות הידיעות של ההגנה, ש"י), פעל בה "ספיישל בראנץ'", בשמו העברי "האגף/הלשכה לתפקידים מיוחדים".

הבולשת הפדרלית האמריקאית (אף-בי-איי) התנגדה תמיד להקמת MI-5 אמריקאי, בנפרד ממנה, וטענה שחקירה היא חקירה - בין כשהעבירה היא חטיפה, התנקשות (שמניעתה מוטלת על גוף אחר, השירות החשאי), טרור או ריגול. השנה, בלחץ הממשל והקונגרס ובעקבות כישלונו ב-11 בספטמבר 2001, נאלץ האף-בי-איי לכונן בתוכו שירות ביטחון, אבל התנאי לכך הוא מסלול הכשרה משותף לכל הסוכנים, פליליים כביטחוניים. נקבע כי לא יוצב סוכן בשירות הביטחוני בטרם הוסמך כהלכה כשוטר ושירת שלוש שנים בתחנה בשדה, שם יספוג את השיטור בסוליות נעליו.

איסר הראל עמד ב-15 השנים הראשונות לקיום מדינת ישראל, בתצורות שונות, בראש השב"כ - שפעל להגנת שלטונם של דוד בן-גוריון (שבנו עמוס היה ניצב במשטרה) ומפא"י - והמוסד גם יחד, אך לא העז למזג אותם. בספרו "ביטחון ודמוקרטיה" כתב כי "כל חריגה מן הכללים הדמוקרטיים בעבודת הביטחון אינה משרתת את העניין, אלא מחטיאה את המטרה ומשמיטה את הבסיס החשוב מכל לעבודה החשאית - האמון הציבורי.

"כדי למנוע עיוותים ומכשלות מעבודת הביטחון הפנימי במדינה הדמוקרטית, רצוי שלא לכלול באחריותו של שירות הביטחון את אכיפת החוק. רצוי שאת סמכות המעצר והחיפוש בקשר לעבירות ביטחוניות יעניקו לרשויות אחרות של המדינה, כגון משרד המשפטים או המשטרה האזרחית, על פי הדרכת השירות ומבלי שתופקע ממנו האחריות".

ללמוד שחייה בהתכתבות

השב"כ, כגורם מסכל, אוסף מודיעין ופועל לפיו כדי למנוע עבירות מסוימות, המתקראות "ביטחוניות", טרם ביצוען. המשטרה, כאוכפת חוק, חוקרת עבירות לאחר ביצוען ומלקטת ראיות לצורך הליך משפטי. אלה תחומים משיקים, אך לא זהים, ויעידו כישלונות השב"כ בבתי המשפט בפרשיות שונות הקשורות למחתרות המתנחלים. מי שמצפה מהמשטרה לחקות בלחימה בפשיעה את הצלחות השב"כ בלחימה בטרור קורא למשטרה, למעשה, להפוך גם לתובעת, שופטת ומוציאה לפועל של גזרי דין: לבצע באזרחים סיכולים ממוקדים.

הראל, אילו שרד, היה נדהם לגלות כי המחיצה שבין השב"כ והמשטרה התפוררה בשנים האחרונות, בפועל ובחקיקה שחמקה מתחת למכ"ם הציבורי. ולא רק הראל: קצינים ותיקים ובכירים במשטרה לא הבחינו בכך, ואחרים, בעלי מעורבות אישית, מעדיפים שלא לדבר בעניין שאינם יכולים להתגאות בו. השב"כ מנסה להסתיר את מלוא היקף התופעה, והמשטרה - שרפיסותה איפשרה לשב"כ להצטייד גם בסמכויות משטרתיות - מגמגמת בחוסר אונים.

התוצאה היא שאזרח הנתקל במי שמזדהה בפניו כשוטר, וקובע את יחסו למשטרה לפי התנסות זו, אינו יכול לדעת אם היתה זו רק תחפושת פורים, תחבולה מבצעית - למשל, ניידת של משטרת התנועה העוצרת לבדיקה שגרתית, כביכול, רכב בדרכו לפיגוע, כדי להסוות מידע מודיעיני מוקדם - או דמויות קרטון של שוטרים.

במטה הארצי אמרו השבוע כי תעודת השוטר ניתנה לשב"כ "במשורה וככלי מבצעי, לשימוש לצרכים מבצעיים מיוחדים". אבל קביעה סלחנית זו, המייצגת את כניעת המשטרה לאחר שנים ארוכות של ויכוחים, היא רק פרשנות אפשרית אחת של המציאות. בשנים האחרונות נשלחו מאות מאנשי השב"כ - בעיקר מאבטחים אך גם רכזים וחוקרים - למכללה המשטרתית בשפרעם, להשתלמות מזורזת בעבודת המשטרה, שכמותה כלימוד שחייה בהתכתבות. ההשתלמות היא מראית עין של היענות לדרישת המשטרה, בתקופת המפכ"ל הקודם שלמה אהרונישקי, שלא לצייד בתעודותיה מי שאינו יודע מה מותר ואסור לשוטר. לומדים בה "מקרים ותגובות": ביקשת מאזרח להזדהות, הוא סירב, מה עשית, נכון/לא נכון. אם די בכך כדי להסמיך שוטר, אין להתפלא על דימוי המשטרה בעיני הציבור.

בשב"כ רוצים סמכות ללא אחריות, וזכויות בלי חובות. מבקשים להרגיע, באיזכור יושרתם של מנהלי השירות כיום, לעומת השיטות הפסולות של הראל ויורשיו; מציינים כי זה יותר משנה מטופלות גם תלונות נגד אנשי שב"כ במח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים. מאבטחי השב"כ גם מסרבים לשתף פעולה בחקירות פליליות של המשטרה, העוסקות בחשד כי אישים מאובטחים (תואר מצועצע לפוליטיקאים) ביצעו פשע, בטענה שקרבתם למאובטח תיפגע אם לא יסמוך על שתיקתם המוחלטת.

טענה זו לא עמדה למאבטחי השירות החשאי האמריקאי בפרשת מוניקה לוינסקי, והם נאלצו להעיד על מפגשי הנשיא ביל קלינטון אתה. בישראל, בהעדר חוקה וקונגרס, השב"כ עומד במריו. אבל אם המאבטחים הם גם שוטרים, העניין אינו נתון לשיקול דעתם וסירוב לסייע לחקירה הוא שיבוש הליכים.

השב"כ כמשטרת ביטחון

הבסיס החוקי להענקת סמכויות ותעודות משטרה לאנשי שב"כ הוא סעיף 8ב' לחוק השב"כ 2002: "לשם מילוי תפקידי השירות יהיו לבעלי תפקידים מבין עובדי השירות סמכויות שוטר לפי החיקוקים שבתוספת, כפי שנקבע בתקנות או בכללים, בהתייעצות עם השר הממונה על כל חיקוק". התפקידים שאליהם מתייחס הסעיף הם "סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו", "אבטחת אנשים, מידע ומקומות, שקבעה הממשלה" ו"פעילות בתחום אחר שקבעה הממשלה, באישור ועדת הכנסת לענייני השירות ותת ועדת חוץ וביטחון לשירותים החשאיים, שנועדה לשמור ולקדם אינטרסים ממלכתיים חיוניים לביטחון הלאומי של המדינה". זה נוסח-סל, המשאיר לשלטון מרחב נוח לקבוע לשב"כ, בגלגולו כמשטרת ביטחון, מה לעשות.

השר הממונה על ביצוע החוק והרשאי להתקין תקנות וכללים הוא ראש הממשלה. במאי 2004 חתם אריאל שרון, בהתייעצות עם שרי המשפטים והתחבורה, על תקנות השב"כ (סמכויות שוטר), המתירות לבעלי תפקידים בשב"כ "שהוסמכו לפי כללים שהותקנו מכוח החוק" להפעיל סמכויות שוטר ולהציג תעודת שוטר, אך מחייבות אותו להזדהות כעובד השירות, אלא אם כן יהיה בכך סיכון לביטחון או למשימה.

עוד נאמר בתקנות שראש השב"כ, בהתייעצות עם מפכ"ל המשטרה, יקבע בנוהלי השירות הוראות להכשרת אנשי השב"כ שהוסמכו כשוטרים. השב"כ והמשטרה מסרבים לפרסם את הכללים שבחתימת שרון וההוראות שבחתימת ראש השירות הקודם, אבי דיכטר. בדרך מקרה, גם שרת המשפטים ציפי לבני, גם שר התחבורה מאיר שטרית ואתם כמדומה גם דיכטר, מיועדים לצמרת מפלגתו של שרון. שב"כ עם סמכויות משטרה הוא חיזוק משמעותי לעוצמת שרון ובמקצת גם מימוש חלום ישן שלו. לדברי משה שחל, הסכים שרון להצטרף לממשלת יצחק רבין, בשנות ה-90, אם בתיק ביטחון הפנים שיקבל ייכלל השב"כ לצד המשטרה.

מאז רצח רבין נוהגים בשב"כ לתפוס מחסה מפני כל כדור תועה מאחורי ספר ירוק-בהיר, דו"ח ועדת שמגר. גם בפרשת השב"כ בעור משטרה, מנסים לטעון שכך ציווה דו"ח שמגר. אולי מניחים שאיש לא יטרח לשוב ולעיין בדו"ח ולחפש בו לשווא תימוכין לכך. להיפך, מדובר בו על הגדרה מחודשת של תיחום האחריות בין שני הגופים, על תכנון ופיקוד אחידים, על תגבור המאבטחים בכוחות יס"מ, על שיפור הפצת המודיעין. אף מלה - לפחות לא בנוסח הגלוי - על סמכויות שב"כ למשטרה או משטרה לשב"כ.

תעודת שוטר, המחייבת אזרח להזדהות, לא תרתיע מי שבא לבצע פיגוע ועבר סינון ביטחוני, או טרם הגיע אליו; יגאל עמיר לא נכלל ברשימת חשודים ומבוקשים. השב"כ סבור אחרת, ושותפים לו קציני ביטחון באלפי מוסדות ומתקנים החשופים לפיגועים, ובהם מאבטחי קניון השרון בנתניה, שתעודת שוטר היא משאת נפשם, אלא שלהפצרותיהם מסרבת המשטרה להיענות. הבעיה נעוצה, כנראה, באטימותם של גברת ל' מירושלים, העיתונאי מתל אביב והמאבטחים מנתניה, שאינם מבינים כי חיי מופז יקרים יותר ומצדיקים פגיעה במסורת הבלמים והאיזונים. לא בתקופת שרון, חלילה, רק אם בכיסאו יישב ראש ממשלה שאינו מקדש את הדמוקרטיה.



שרון בדרכו לישיבה בכנסת, פברואר 2005. שב"כ עם סמכויות משטרה הוא חיזוק משמעותי לעוצמת ראש הממשלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו