בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התביעה הבאה של נסראללה

בתחומי ארץ ישראל המנדטורית שכנו כמה כפרים שיעיים, שחרבו במלחמת 1948 ושתושביהם נהפכו לפליטים. בעתיד, חיזבאללה עשוי לדרוש את החזרתם ללבנון

תגובות

מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה ואנשיו, חוזרים ומזכירים מדי פעם ש"הישות הציונית" סיפחה במלחמת 1948 כמה כפרים לבנוניים, גירשה את תושביהם, גזלה את רכושם והרסה את בתיהם. מדובר בשבעה כפרים שהיו בתחום ארץ ישראל המנדטורית ושתושביהם היו מוסלמים?שיעים, שנקראו אז מ?ת?וואלים, שם שקרוב לוודאי נגזר מהמלה "ואלי", שפירושה בערבית "להיות נאמן וקדוש", כשהנאמנות המדוברת היא לחליף עלי ולצאצאיו, שהם מרכז האיסלאם השיעי. אמנם, התביעות העיקריות של נסראללה הן נסיגה ישראלית מחוות שבעא ושחרור אסירים לבנונים, אבל ברור שכשיאפשרו זאת הנסיבות, הוא ידרוש את החזרת הכפרים הללו ללבנון ואת שובם של הפליטים לאדמותיהם.

בשלהי מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, בין 1916 ל?1923, התנהלו מאבקים, דיפלומטיים בעיקרם, לקביעת גבולה הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית, שהוא קו הגבול הידוע כיום. השחקנים העיקריים במאבק היו צרפת, שקיבלה את המנדט על סוריה ועל לבנון, ובריטניה שקיבלה את המנדט על פלשתינה?א"י. במאבקים השתתפו גם גורמים מדיניים אחרים, כמו ההסתדרות הציונית ונציגי התנועה הלאומית הערבית, שהיתה אז בראשית דרכה.

משנקבע לבסוף הגבול, נמצאו בצדו הארץ?ישראלי כמה כפרים שיעיים. לפי רישומי התושבים של סוף תקופת המנדט הבריטי, בארץ ישראל היתה קהילה קטנה של כ?4,000 שיעים מתוואלים. יש חוקרים הסבורים, שמוצאם של המתוואלים הוא מפרס, ושהם הגיעו לדרום לבנון במאה השביעית, ביוזמת החליף מועווייה. אין לכך הוכחות.

מסביב לקבר הקדוש

הצפוני מבין הכפרים השיעים היה א?ב??ל אל?ק?מ?ח, ששכן כשני קילומטרים מדרום למטולה. עד שחרב ב?1948 עמד כפר קטן זה על התל העתיק של העיר המקראית אבל בית?מעכה, שמוזכרת בספר שמואל ב'. הארכיאולוג יליד מטולה מאיר בן?דב זוכר, שבכפר היו מעט משפחות, מחציתן נוצריות ומחציתן שיעיות. לדבריו, בכפר היתה כנסייה קטנה, שהפעמון שלה שימש אחרי 1948 להזעיק לחדר האוכל את חברי קיבוץ כפר גלעדי.

סיפרו אז, שלמוכתר השיעי של אבל אל?קמח, אבו?שייח, יש אהובה שאתה הוא נפגש בחשאי במטולה. לפי בן?דב, ב?1948 נסע אבו?שייח לעלות לקבר הקדוש נבי?יושע ?(היום מצודת ישע שממערב לעמק החולה?). בפיתולי הכביש העולה לקבר תקפה את האוטובוס חולייה של הפלמ"ח ואבו?שייח נהרג. עם זאת, בן?דב מעיד על יחסים טובים במיוחד ששררו במשך שנים רבות בין תושבי מטולה לשכניהם, הפלאחים המתוואלים.

נבי?יושע היה אחד מקברי הקדושים החשובים שאליהם עלו לרגל המתוואלים תושבי הרי דרום לבנון, הרים שנקראו אז ג'בל עאמל. מגן ברושי, לשעבר מנהל היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים, היה איש פלמ"ח וחבר קיבוץ מעין ברוך בין 1947 ל?1948. כדובר ערבית רהוטה הוא טייל אז בכפרי הסביבה והשתתף פעם בהילולה הקבועה בנבי?יושע.

לדברי ברושי, סביב הקבר עמדו כמה בתים של הממונים המתוואלים על המתחם, ובסמוך שכנו בני השבט הבדווי הקטן ערב חמדון, שאירחו אותו והגנו עליו. לברושי זכורים במיוחד ההקפדה של המתוואלים על הלכות טומאה וטהרה. הם נמנעו מאכילה משותפת עם מי שאינם שיעים ומנהג זה הרחיק אותם מאוכלוסיית הרוב הסוני באזור.

מכל מקום, ברושי מספר שביקר פעמים רבות בכפר השיעי הגדול ביותר בארץ ישראל - הו?נין. הכפר שכן במקום שבו ניצב כיום מושב מרגליות, בהר ממערב לקרית שמונה. בתי הונין נבנו בחלקם מאבני מבצר צלבני גדול, שנקרא שאטו נף ?(בערבית: קלעת הונין?), ושהקטע המרכזי שלו עומד עד היום. מוסטפה דבאר, ערבי מיפו שגלה במלחמת 1948, כתב באנציקלופדיה שלו, "ארצנו פלשתין", שבהונין התגוררו ערב המלחמה כמעט 2,000 בני אדם.

בתחומי המנדט הבריטי שכנו שלושה כפרים שיעים?מתוואלים נוספים. הראשון, קדאס, היה קטן וניצב סמוך לנבי יושע, בקרבת התל של העיר המקראית קדש נפתלי. דרומה משם עמד הכפר מלכיה, סמוך לקיבוץ בעל אותו שם, שבו התנהל במלחמת העצמאות הקרב היחיד נגד צבא לבנון. באותו קרב פיקד על יחידת הפלמ"ח רחבעם זאבי ואילו על היחידה של צבא לבנון פיקד חאזם חאלדי, בן למשפחה פלשתינית נודעת מירושלים. חאלדי היה איש צבא מקצועי, שלחם בשורות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ולאחריה שימש מפקד בבית הספר לקצינים בדמשק. מאוחר יותר חזר לביתו בירושלים המזרחית וכיהן כמנהל לשכת התיירות הירדנית בעיר. אחרי מלחמת ששת הימים פגש בו זאבי, אז אלוף פיקוד המרכז, ושניהם יצאו למלכיה ושיחזרו את הקרב מ?1948.

דרומית?מזרחית למלכיה, על כביש הצפון וסמוך למושב אביבים של היום, עמד הכפר צאלחה. הכפר נודע בזכות "מצודת צאלחה", שאותה בנו הבריטים ב?1938 - בדומה למצודות בנבי יושע ובמקומות אחרים בגליל - בעיצומו של המרד הערבי, כמוצבי ספר במסגרת התוכנית לבניין "גדר הצפון" להפרדה בין ארץ ישראל ללבנון. המצודות נקראו על שם קצין המהשטרה הבריטית שיזם את בנייתן, צ'רלס טיגארט, שרכש ניסיון בדיכוי מאבקי טרור בהודו.

הפליטים של מאי 48'

תושבי הכפרים השיעיים בארץ ישראל, שהשתייכו לנפת צפת, עזבו אותם במאי 1948, עם כיבוש החלק הערבי של העיר צפת על ידי כוחות הפלמ"ח. הפליטים עברו את הגבול לכפרים המתוואלים הסמוכים בדרום לבנון. ברושי נזכר, שלפחות במקרה אחד פיזרו הוא וחבריו כרוזים בכפרי הגליל העליון, שבהם ביקשו מהתושבים שלא לעזוב.

בסוף שנות ה?70, כשממשלת ישראל פתחה את "הגדר הטובה" ורבים מכפריי דרום לבנון החלו לעבוד בישראל, ביקר הארכיאולוג בן?דב בנבי?יושע והופתע לגלות שהקבר הקדוש נוקה ושופץ מעט. ברור היה לו, שכמה מהפועלים המתוואלים באו להשתטח על קברו של הקדוש.

כאשר נסראללה וחיזבאללה מדברים על היישובים השיעיים שבתחומי ישראל, הם מציינים שניים נוספים, ששכנו בגליל המערבי: תרביחא, שעל אדמותיו נמצא כיום המושב שומרה, והעיירה אל?באסה - היום בצת - שתושביה היו מתוואלים ונוצרים. בספר המקיף "ערביי ארץ ישראל" שכתב ב?1946 יעקב שמעוני, מסופר גם על שיעים מדרום לבנון שבאו בשנות המנדט הבריטי לעבוד כפועלים בחיפה. היה להם אפילו מועדון חברתי קטן בעיר התחתית. ככל הידוע, איש מהם לא נשאר בישראל.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו