בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלך ישן, יחי המלך החדש

הקלקולים הראשונים בקואליציה ? הטעויות של אולמרט ? האסטרטגיה של פרץ

תגובות

שלום לך, אדוני ראש הממשלה, בירך גדעון סער, יו"ר סיעת הליכוד, את אהוד אולמרט, בטקס האזכרה להרצל ביום שני בבוקר.

הו-הו, אמר אולמרט, זו פעם ראשונה בארבעה חודשים שאתה לא מקלל אותי.

שניהם רוו נחת מהאפיזודה הזאת. אולמרט הגיע להר הרצל הישר מישיבת הצוות הראשונה שלו בלשכת ראש הממשלה. הישיבה עברה ללא תקלות. ראש הסגל החדש יורם טורבוביץ' (טורבו), ומנהלת הלשכה שולה זקן, מסתדרים, בינתיים. מערכת היחסים בין השניים, שהושוותה לפצצה מתקתקת, עלתה על פסים רגועים; כמו שתי אוניות בחשכה, הם נזהרים לא להתחכך זה בזו.

כניסתו של אולמרט ללשכה בתחילת השבוע עברה בשקט. ללא מהפכות, ללא זעזועים. אחרי חמש שנות אריק מתחילים להתרגל שם לבוס חדש. העובדים מקפידים יותר בלבושם. הם עוסקים בניסיונות לשדרוג עצמי וקידום עצמי, כאילו שהמשימה הראשונה שהמתינה לשרון ב-5 בינואר, היום שבו פסק להגיע למשרד, היתה לאשר להם את התקן או את המכונית החדשה.

הימים הכי קשים עוברים על הבנות במטבח. להן היתה הקירבה האינטימית ביותר עם שרון. הן ידעו איך הוא אוהב את הכריכים שלו, את הפירות שלו, את סלט האבוקדו שלו. בזמנים עברו, כשהתקשורת הצליפה בו, הן היו נכנסות אליו עם ממתק, ואומרות לו שלא יקח ללב, והוא היה מחייך במבוכה ומתעניין בשלום ילדיהן, שאת כולם הכיר בשמם. הזמנים האלה לא יחזרו. המלך ישן, אמרה השבוע אחת מהן בעצב, יחי המלך החדש.

המלך החדש למד השבוע על בשרו את מה שהמלך הישן הספיק לשכוח עוד לפני שמוחו כבה. ההצבעה על תקציב 2006 בכנסת, שהיתה טכנית והיתה חלק מההסכמים הקואליציוניים שהדיו טרם יבשה מעליהם, נהפכה פתאום ל"דרמה" תקשורתית. שלושה ח"כים מהעבודה - נדיה חילו, שלי יחימוביץ ויורם מרציאנו - וח"כ אחד מהגמלאים, משה שרוני, איימו להצביע נגד. שבוע קודם הם אישרו בהצבעה את ההסכמים, ופתאם הם "מורדים". חילו אמרה שלא רק ידיה ירעדו, כל גופה ירעד אם תצביע בעד התקציב. כך היא אמרה. יחימוביץ סיפרה שהיא חשה בחילה עזה מלהצביע בעד התקציב של ביבי. הן ביטאו את יסורייהן בשורה של ראיונות. ותיקי סיעת העבודה שאלו עצמם אם הם בבית המחוקקים או בבית חולים; אחת נוטה לפרקינסון, השניה או-טו-טו מקיאה את נשמתה על רצפת הפרלמנט. מרציאנו, לעומתן, בחר דימויים גבריים יותר, ובגוף שלישי. הוא הרי מלוד. "תרשמו", אמר לעיתונאים, "מלה של יורם מרציאנו זו מלה".

בסוף חילו הצביעה בעד, יחימוביץ ומרציאנו נעדרו. גם הגמלאי שרוני, שבראשית השבוע עוד איים לגרור את סיעתו מחוץ לקואליציה, הצביע בעד. רפי איתן נופף לעומתו באקדוח שלו, התלוצצו בקואליציה. שרוני הוא סיפור מעט טרגי. מפלגת הגמלאים זו היצירה שלו. הוא עמד בראשה, עד שהגיע רפי איתן עם הילת המוסד והוצנח לעמוד בראשה. במקום השני מוקם יעקב בן יזרי האנרגטי. שרוני, שמן הסתם היה יכול להתברג במקום השני, הסתפק במקום השלישי. הרי לגמלאים ממילא לא היה סיכוי. במקרה הטוב, הם היו מכניסים שלושה מנדטים או כלום. השיקול המוטעה הזה עלה לו בתפקיד שר הבריאות, שנקטף על ידי בן יזרי.

מאז, הוא לא שקט. מקורביו של אולמרט רואים בו איום על שלמות הקואליציה. בעיניהם, הוא שילוב של איוב קרא וננסי ברנדס: מרדנות נקמנית ומרירה עם אקצנט רומני בולט. ביום שלישי, בישיבת הסיעה המשולבת של קדימה וגיל, שאל שרוני את אולמרט מדוע ההחלטה על ייקור הלחם לא הובאה לידיעת הגמלאים. אולמרט, בכל העדינות והרספקט לקשישים שהוא הצליח לגייס, הסביר שאין זה נהוג ששר יביא כל החלטה שלו לאישור סיעות הקואליציה. שרוני שמע את ההסבר, אך דעתו לא נחה.

מחר, אומרים בלשכת ראש הממשלה, נשמע שהאיראנים שלחו טיל. בחמש הדקות שנותרו לנו ראש הממשלה ירים את השפופרת האדומה ויזעק לתוכה: תשיגו לי את שרוני, בהול!

האשם בכל הקלקולים האלה, אומרים בקדימה, הוא אולמרט. ברגע שנתן לפרץ את השר השביעי, רגע של חולשה היה זה, הוא גזר את דינה של הקואליציה לקשיים רבים. השר השביעי שניתן לעבודה גרר שר נוסף לקדימה ושר נוסף לש"ס, וכך, קואליציה של 67 ח"כים מונה 25 שרים. הטעות הזאת קשרה את ידיו ואת רגליו של אולמרט בכמה חזיתות: היא אילצה אותו לוותר על סגני השרים, וסיבכה אותו עם נציגת העולים מרינה סולודקין ועם נציג המגזר הדרוזי, מגלי והבה, והיא מונעת ממנו לצרף את מרצ לקואליציה כי אין לו מה להציע לה. אפילו לא חצי תיק.

אין לאולמרט שותפה יותר נאמנה וטבעית ממרצ, ודווקא היא בחוץ. זה עניין מנטלי, כנראה. אולמרט לא מסוגל להשתחרר מעולם הדימויים הישן, שבו מרצ היא שמאל מסוכן ועל כן מקומה באופוזיציה. בלבו, אולמרט הוא עדיין ליכודניק. הוא כמו אדם רזה, שהיה פעם שמן ועדיין מרגיש שמן. שישאל את ציפי לבני ואת מאיר שטרית. הם אינם מבינים מדוע מרצ לא בפנים.

בהנחה שיהדות התורה תצטרף בשבועות הקרובים, היא תשאב את מה שנשאר: תיק הרווחה, ועדת הכספים ואולי סגן שר נוסף. אולמרט ייאלץ, כנראה, לחזור בו מהתחייבותו שלא למנות סגני שרים. אין לו ברירה. הוא ימנה את סולודקין ואת והבה, והעבודה תקבל אף היא סגן, ככל הנראה יהיה זה אפרים סנה למשרד הביטחון (על אף שהשר, עמיר פרץ, אינו נלהב).

אחד משרי קדימה אמר השבוע שהטעות של אולמרט חורגת בהרבה מפרשת השר השביעי; הוא היה צריך להסתפק במפתח של ארבעה שרים, ולא של שניים וחצי, אמר השר, ואז הוא היה יכול למנות סגני שרים כאוות נפשו. "הוא זנח את כל הדגלים של קדימה, שמופיעים במצע: את שינוי שיטת הממשל, את ברית הזוגיות, את מס ההכנסה השלילי, ומה נשאר: תוכנית ההתכנסות, שכלל אינה מופיעה במצע, ושמנוגדת לעמדתו של שרון.

"ההתכנסות זו מורשת שרון?" שאל השר בלגלוג, "הרי שרון אמר שלא יהיו עוד צעדים חד-צדדיים. אז מה אם חמאס עלה לשלטון? אז צריך לברוח מהשטחים ולהשאיר אותם לטרור? ומה נקבל בתמורה? הרי העולם לא מוכן להכיר בגבולות של אחרי ההתכנסות כגבולות קבע. ומי אמר שאם נחכה לפרטנר ברשות הפלשתינית אנחנו הופכים לבני ערובה של הפלשתינאים? עם המצרים חיכינו עד שסאדאת בא ועשינו אתו שלום. הסורים לא מוכנים לוותר על כל הגולן אז אנחנו בורחים ונותנים להם את הגולן? ולמה לא מפנים את עשרות המאחזים הבלתי-חוקיים?"

יו"ר הקואליציה, ח"כ אביגדור יצחקי, קורץ מחומר שונה מקודמיו. הוא הביט השבוע במתרחש בקואליציה בסוג של שוויון נפש. עוד לא התחיל, וכבר נמאס לו. כל חייו הבוגרים עסק בעשייה, ועכשיו נגזר עליו להאזין לברברת ולקשקשת של הח"כים, ולהיות עבד לגחמותיהם האין סופיות.

הוא לא טרח לזמן אליו את המורדים החדשים, ללחוץ עליהם, להפציר בהם, להתחנן לפניהם. "זה לא המנדט של האבא שלהם", הוא אמר השבוע על יחימוביץ אנד קומפני. "כשהם יבואו אלי עם הצעות חוק, הם יוכלו לחפש אותי. אני אזכיר להם את היום הזה. בשביל מה כל התרגילים האלה? איזו אפקטיוויות יש להם? כשהייתי רואה חשבון, הלקוחות היו באים אלי ושואלים איך הם יכולים לגנוב ממס הכנסה. הייתי אומר להם, לגנוב הרבה אין לכם אפשרות. לגנוב קצת, לא כדאי לכם. בגלל הבחילה-שמילה של יחימוביץ, כולם כאן צריכים להתרוצץ?"

הוא מכיר את הספקולציה שלפיה יחימוביץ דיברה מגרונו של עמיר פרץ. הוא לא קונה. "את עמיר אני מכיר הרבה שנים", הוא אומר, "מלה שלו זו מלה".

ביום שישי שעבר, הוא מספר, נפשו היתה נסערת. הוא לא מצא לעצמו מנוחה בבית, והחליט לעלות לירושלים ל"הדסה עין כרם". הוא מצא שם את עמרי שרון ואת ארז חלפון, עוזרו הפוליטי של שרון. יצחקי היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה עד לפני כשנתיים. "ישבתי אתם שם", הוא מספר, "ודיברנו על הכל. רק לא על פוליטיקה".

בצהרי יום שני השבוע, בחניית הח"כים של הכנסת, עמד מיני-ואן לבן אטום חלונות. שלושה מאבטחים ניצבו סביבו. מאחוריו עמד רכב אבטחה. המאבטחים המתינו ששר הביטחון, עמיר פרץ, יסיים שיחה בטלפון הסלולרי. השרים האחרים שנפלטו בזה אחר זה ממכוניותיהם הביטו במחזה בקנאה.

מיד לאחר הבחירות נפגש פואד בן אליעזר עם פרץ: יש לי שני דברים לומר לך, אמר לו. רוץ מיד לממשלה, אחרת יחסלו אותך כאן, וקח את הביטחון. אני הייתי שם. אני יודע כמה התיק הזה חשוב. הוא יעניק לך ניסיון ביטחוני-מדיני. בעוד כמה שנים איש לא יאמר עליך שאתה לא מתאים להיות ראש ממשלה.

אולמרט וחבריו למפלגה מבינים שהם שבויים בידי פרץ. הוא יקבע את תוחלת חייה של הקואליציה. הוא יחליט מתי להפסיק לה את החמצן. זה יקרה כשפרץ יחוש שהוא על הסוס. שאין לו מה להפיק עוד ממשרד הביטחון. "עמיר מבין שהוא קיבל מתנה משמים בדמות משרד הביטחון", אומר בכיר במפלגתו. "עד שהוא לא יבסס את מנהיגותו הלאומית, הוא לא יעשה שום צעד נמהר, עם כל הכבוד לנושא החברתי. זה יכול לקחת שנתיים, שלוש".

בינתיים נערך פרץ לכמה מהלכים במפלגה. הוא רוצה להחליף את מוסדות המפלגה ולשנות את הרכבם. מחצית מהחברים הם אנשי ברק ופרס. הוא שוקל לדחות את הפריימריס לראשות המפלגה שאמורים להיערך בעוד כשנה, לפי חוקת העבודה, ולהציע לקיימם ערב בחירות. מצד שני, מוטב לו לקיים את הפריימריס בהקדם, כשהוא עדיין שר ביטחון, משום שההסתדרות כבר לא בידיו. הפעם לא יהיה לו כל כך קל לפקוד למפלגה עשרות אלפי עובדים. החיילים, למרבה הצער, אינם רשאים להתפקד.

בסביבתו מעריכים כי אבישי ברוורמן, עמי איילון, אופיר פינס ואולי גם ברק יבקשו להתמודד מולו, בכל עיתוי שייקבע. היריב בעל הפוטנציאל המסוכן ביותר, מבחינתו של פרץ, הוא פינס.



פרץ. מתנה משמים


שרוני. מרדן עם אקצנט רומני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו