בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מים כאן זה כמו זהב

מצוקת המים בכפרים שבאזור חברון בלתי נסבלת. בהתנחלויות הפזורות ביניהם נפתחה עונת הרחצה

תגובות

מדי יום, בשבע בבוקר, מתייצב יוניס שאראווי, בעל משאית עם מכולת מים, אצל מנסאר סאלם, המתגורר בשכנות לקרית ארבע, כדי למלא את המכולה במים. סאלם קנה לעצמו צינור ושעון מים והוא רוכש מים ממועצת קרית ארבע, כדי למכור לבעלי משאיות המובילים מים לכפרים הפזורים באדמות הטרשים הסלעיות של דרום הר חברון. "נותנים לו כמויות קטנות, מה שהם לא צריכים", הסביר שאראווי, בן 27, אב לחמישה, ארשת עייפות מהורהרת נסוכה על פניו הסגלגלות, המחויכות, "הצורך של המתנחלים הוא תמיד ראשון במעלה, רק אחר כך אנחנו נחשבים".

העמידה בתור נמשכת לעתים כשעה, ואז מתחילה דרך החתחתים מקרית ארבע, דרך סימטאות חברון - שמרוב דרכיה המרכזיות אין מוצא לכפרים של אזור הר חברון - לדורה, דהאריה, מרייש, אל צרה וכפרים זעירים שמסביב. כל מכלית מכילה עשרה מטרים מעוקבים מים בלבד, המיועדים ללקוח אחד. אי אפשר לרוקן מחצית המכלית ולהמשיך ללקוח הבא, כי אי אפשר לנהוג במורדות ההרריים בלי להסתכן בהידרדרות ובהתהפכות, בגלל טלטלת המים. לשאראווי יש עכשיו ארבעה-חמישה לקוחות ביום. בחודשי הקיץ הוא עובד 24 שעות ביממה, בנסיעות הלוך ושוב מקרית ארבע לבתי הלקוחות. הוא קונה מסאלם עשרה מ"ק ב-40 שקל ומוכר ב-180 שקל. 100 שקל הוא משלם, לדבריו, על דלק, בגלל המסלול הארוך שהוא נאלץ לעשות כדי לעקוף דרכים חסומות.

17 משאיות המובילות מים באזור פעילותו של שאראווי אינן מספקות את הצרכים. יש מקומות שבהם קיים גם צי של טרקטורים קטנים, הנושאים מכלים של ארבעה מ"ק למעוטי אמצעים. ככל שהמקומות רחוקים יותר מהכבישים המרכזיים ובעלי המשאיות נחשפים לדרכי גישה קשות, הצקות במחסומי צה"ל, עיכובים ומתקפות מתנחלים - מחירי המים נוסקים. למשל, דווקא בכפרים העניים בסביבות יאטא, שבהם מתגוררים אנשי הכפר במערות ובחירבות, עולה מ"ק מים 25 שקל במקום 18 שקל.

תעשיית המים הדחוקה, שהצמיחה מצוקת המים הבלתי נסבלת בשטחים, לא רק מספקת עבודה לשאראווי וחבריו ("אין עבודה, אני בר מזל בכלל שאני יכול לסחור במים", מילמל שראווי במבוכה). היא מקיפה גם מועצות, עיריות, התנחלויות ואף רשת של מוכרי מים זעירים, שגונבים מים ישירות מצינורות או רוכשים אותם מגנבי מים אחרים, לא אחת בחסות הסכמות חשאיות עם פקידים ברשויות המים השונות, ומפתחים בדרך זו משק מים לא חוקי. "כשמים הופכים להיות מצרך כל כך יקר ובלתי מושג, אין פלא שיש בשוליים גם תעשייה לא פורמלית של גניבות", התריס ראש העיר של יאטא, חליל מוחמד יונס.

בימים אלה, עם תחילת הקיץ, מקבלת מצוקת המים ממדים קשים במיוחד בגדה המערבית. הסכמי אוסלו השאירו את השליטה על מקורות המים בידי ישראל. מחלקת המים של הגדה המערבית, גוף הכלאיים המשותף לרשות הפלשתינית ולמינהל האזרחי, המזכה לכאורה את שני הצדדים בזכות וטו על כל תוכניות המים, הנחת תשתיות או חפירת בארות - משחקת לידי ישראל. מורשת הכיבוש הממושך הנציחה פערים כה גדולים בין הצרכים הישראליים לפלשתיניים במשק המים בגדה, שרוב התוכניות העומדות עכשיו לדיון הן בהכרח פלשתיניות, ומטבע הדברים הן נתונות לחסדי הווטו הישראלי.

לפי ממצאי "בצלם", כ-200 כפרים פלשתיניים, המונים 207 אלף תושבים, עדיין אינם מחוברים לרשת המים ונאלצים לחיות מקניית מים או מאגירת מי גשמים. הפיקוח על חפירת בארות, העלולות לדלל את זרימת מי התהום לישראל, הדוק כתמיד. הנחת צינורות מים בשטחים פלשתיניים, שאינם אלא איים מוקפים בשטחי שליטה ישראלית, מחייבת הסכמה ישראלית. המחזות הנפוצים של נערים על חמורים, הנושאים דליים וג'ריקנים לשאיבת מים מבארות או ממעיינות הנקווים בנקיקי הסלעים בדרום הר חברון, מדגימים את המחיר הכבד שגובה מהפלשתינאים המחסור במים. צואת כבשים ומזבלות קטנות פזורות סביב פתחי המעיינות בכרמל, אחד הכפרים הקטנים באזור יאטא, שאין בו שום תשתית מים והוא תלוי רק במעיינות ובבארות. חברת מקורות מספקת מים במשורה, במידה שאינה עונה על הצרכים.

חושבים רק על מים

מדי יום מתארך בפתח משרדי המועצה המקומית של דהאריה, העיר השלישית בגודלה באזור הר חברון (30 אלף תושבים), תור התושבים המבקשים להירשם לקבלת מים. כשמספר הנרשמים מגיע ל-350 נסגרת הרשימה, והאוויר נדחס בטרוניות, תחינות והתפרצויות זעם של הנדחים.

בניגוד למקומות רבים בשטחים, חברת מקורות אינה מספקת מים לדהאריה, אך העיר התברכה במקור מים מקומי, המעיין של סמייה, המשרת גם את הכפר סמוע ומספק 12% מתצרוכת המים שלה. בנוסף לכך שפר גורלה ליהנות מרשת צינורות חדשה, שהוקמה לא מכבר על ידי מכון ממשלתי פלשתיני, "בכדאר", המספקת מים ישר לברז - מחזה נדיר בשטחים - לכ-1,600 בתים מתוך 4,700. כ-40% מהבתים הממוקמים במקומות גבוהים מדי זוכים רק לזרזיף דק של מים או שאינם מקבלים מים בכלל.

אבל התשתית המפותחת יחסית, עם כל מגבלותיה הטכניות, נעשית בלתי רלוונטית כשכמעט אין מים בצינורות. המעיין של סמייה מספק לדהאריה פחות מ-400 מ"ק ביום, בעוד הצריכה בסטנדרדים הפלשתיניים החסכניים נאמדת בעיר ב-3,000 מ"ק מים ביום. כל תקלה בצינור המים עוד מפחיתה את תפוקתו. לפני כשבועיים חיבלו בטעות טרקטורים של צה"ל בצינור כשעסקו בחפירות במקום ודהאריה איבדה שלושה ימים של אספקת מים. התוצאה היא שגם בשיא תפקודה של רשת המים, כל תושב בר מזל המחובר אליה מקבל מים אחת ל-90 יום, המספיקים לו ל-12 שעות. ליתרת המים הוא צריך לדאוג בכוחות עצמו. ובכל זאת, רק מיעוט מוכן לוותר על קצבת המים הזאת במחיר מוזל.

וישנם, כמובן, אלה שאינם מחוברים כלל לתשתית המים. העירייה מקציבה 150 מ"ק ליום לחלוקה במכלים קטנים וגדולים למקומות שאינם מחוברים לצינור המים ולפתרון חלקי של בעיות מים במסגדים, בבתי ספר, בגני ילדים ובבתים של משפחות נזקקות. גם על הרשימה הזאת ניטש מאבק יום-יומי מר. התנחלות טנא הסמוכה, שהיו ימים שניאותה למכור לדהאריה 100 מ"ק מים ביום, במחיר סמלי של שבעה שקלים למ"ק, הופרדה באחרונה מהעיר על ידי גדר בטון שאינה מאפשרת כל גישה לפתח הצינור. לעיר לא נותר אלא לסמוך על מעיין סמייה ובורות המים. את המכלים הקטנים מחלקים ביום ובלילה מסתובבים צוותים של העירייה, כדי לווסת את זרימת המים בין השכונות המחוברות לרשת. כל יום סוגרים מים בשכונה אחת ופותחים בשכונה אחרת, כדי לאפשר זרימת מים גם למקומות הגבוהים. יש שכונות שבהן מקדמים את פניהם של פקידי העירייה בשחיטת כבש. "כשמגיע הקיץ אנשים חושבים רק על מים, מים, זה לא נורמלי", אמר עזמי תחמן, מהנדס העיר.

משפחת האוורין מדהאריה אינה מחוברת לרשת המים, משום שאין לה כסף לשלם לעירייה דמי השתתפות לקו ולשעון, מעל 1,000 שקל. אבי המשפחה, רקאד, פועל בניין בישראל לשעבר, כיום מובטל, מתגורר עם משפחתו במחסן ששימש למגורי כבשים בימים שאביו היה בעל עדרים שחי כבדווי בהרים. כמו אצל כל תושבי דהאריה, גם בחצר ביתם אפשר למצוא בור לאחסון מי גשמים. שלוליות עכורות רוחשות זבובים מקיפות את הבור. הנתיב שנסלל בחול, בעקבות ירידת המים מההרים אל הבור, מעיד בבירור על כמות החול והלכלוך שנסחפו לתוך מאגר מי השתייה.

רקארד, בן 37, אב לשבעה, נוהג להשתהות כשבוע ימים לפני שהוא מנצל את מי הגשמים לשתייה, בתקווה שהחול ישקע. לפעמים הוא אוסף בידיו מי גשם שנקווים סביב הבאר ושופך אותם פנימה לאחסון. לפעמים הוא אוסף בדליים מים מהגגות. "תמיד יש אבק במים, מיקרובים, לכלוך, נכון, רק אנשים עשירים, אולי אחוז אחד, משתמשים בפילטרים, ולכולם יש בקטריות, אמבות, מה לא", אמר, "אם אני רוצה לשתות קפה, אני אשאיר חצי לילדים, מה לעשות, אם אני רוצה לרחוץ פנים, אני אשתמש בכוס מים, לא בקומקום, חוסכים כמה שאפשר, שוטפים את הבית עם סמרטוט לח פעם בשבוע, משתמשים במי הכביסה לניקוי השירותים. הישראלים לא נותנים לנו מה שצריך, אני מסתכל על השכנים שלי בהתנחלות טנא, כמה גרים שם, 40 משפחות? הם שותים כמו כל דהאריה, רק על המשתלות שלהם הם שופכים מים שאפשר היה להשקות בהם את כל דהאריה".

גורל דומה חולקות גם המשפחות היותר אמידות. המודעות המתמדת למים, המשאב האלמנטרי ביותר בחיי אדם, כמעט כמו אוויר לנשימה - אינה מפלה בין עניים למבוססים יותר בגדה. גם מי שיכול להרשות לעצמו לרכוש מים בכסף מלא, ההוצאה הענקית מחייבת אותו להצטמצם ולכלכל צעדיו.

אינתיסאר סאממרה, בת 23, אם לשלושה, מתגוררת עם משפחת בעלה, המונה 12 נפשות, בבית דו קומתי מרווח. כל הגברים של המשפחה עובדים במחצבה הישראלית המקומית. רשת המים לא מגיעה אליהם והם רוכשים מים גנובים, מן הסתם, מבדווי מבאר שבע, במחיר 350 שקל ל-20 מ"ק, המספיקים לתצרוכתם האישית ולהשקיית עדר של כ-50 כבשים במשך שבועיים.

את מכלי המים הם מאחסנים בבאר בחצר. על התור שלהם בעירייה הם ויתרו. "מים כאן זה כמו זהב, ואם היית רואה איזה מים מלוכלכים אנחנו שותים", נאנחה, "הלימונים והזיתים מתים, כי אין מים, יש לי שני ילדים נכים ברגליהם ולפעמים אני מוצאת עצמי מתחננת למים אצל השכנים". את הילדים היא רוחצת פעם בשבוע ואת הבית היא שוטפת פעם בחודש. בניאגרה של השירותים לא משתמשים אצלם בכלל. הם מקפידים להפעיל את מכונת הכביסה רק לצורך כביסה גדולה של כל בני המשפחה המורחבת ובמי הכביסה משתמשים לניקוי ולהשקיית הגינה. היא אינה מתעניינת בפוליטיקה. לא מעניין אותה שום דבר. היא רוצה מים, אמרה בחמיצות. "הכיבוש האמיתי אינו ההרג והמלחמות, זה המים, האבטלה, העוני", אמר תחמן.

נקמת בארות המים

מדי יום מודד מחמוד חליל נאומן, בן 56, מהכפר כרמל, את כמות המים שנצברה במכליות בחצר ביתו, שבקושי מספיקה לצרכים של משפחתו הענפה ולול התרנגולות במשך שבוע. בגלל העדר תשתית מים בכרמל, הוא נאלץ לרכוש 20 מ"ק מים תמורת 280 שקל. החורף ירדה בדרום הר חברון פחות ממחצית כמות הגשמים שירדה אשתקד ומצב המים הוחמר במידה ניכרת. הכפריים ובעלי העדרים באזורי הספר של יאטא, המתגוררים לעתים במערות, איימו לנטוש את אדמותיהם ולהציף את העיר, שבה מתגוררים כיום 45 אלף איש. מקורות מספקת ליאטא כ-50 מ"ק לשעה, בעוד הצריכה למשקי הבית שלה מגיעה ל-180 מ"ק לשעה, לא כולל מים להשקיית אדמות ועדרים. 80 בתים בלבד מחוברים לרשת המים וגם הם, כמו בדהאריה, זוכים למנת המים שלהם אחת לשלושה חודשים. המקומות הנמוכים מקבלים מים ליומיים עד שלושה, הגבוהים ליום אחד.

צינור המים של קרית ארבע חולף שמונה מטרים מביתו של נאומן, "אבל אנחנו לא יכולים לקבל מים", אמר ביובש, שיערו מסופר למשעי, שפמו מטופח, עטוף גלאבייה צבעונית. הוא צבר את עושרו כאיש עסקים בסעודיה לפני 13 שנה. כיום הוא מובטל. בנו מנהל חנות מכולת בפתח הבית. בקיץ הקודם עוד יכלו נשות המשפחה לשטוף את הרצפות אחת ליום, היום הן מסתפקות בשטיפה פעם בשבועיים. דוד השמש מושבת. בני המשפחה מתרחצים אחת לשבוע. שתי מכונות הכביסה אינן פועלות. הנשים מעדיפות לכבס בגיגית, כדי לחסוך מים, ובמי הכביסה משקים את העצים. אדמותיו של נאומן, 18 דונם, מוזנחות. "אם היה לי מים, לא הייתי זקוק לעבודה, הייתי חי מאדמתי, הייתי מלך בביתי", אמר.

המחסור במים נהפך למכשיר, מכוון או לא, לשחיקה כפויה של רמת החיים בגדה. בריכות שחייה, משתלות ועדרים של מתנחלי הגבעות סביב יאטא מנקרים עיניים בבזבוז המים המשווע שלהם, לעומת המאבק המשפיל על מים בכפרים ובערים הפלשתיניות. יאטא שותפה עם קרית ארבע בצינור של מקורות, אלא שבעוד הצינור המחובר לרשת המים בקרית ארבע הוא בקוטר של עשרה אינטש, הצינור הממשיך ליאטא הוא בקוטר של שני אינטש, טען מוחמד עבדאללה, האחראי על מחלקת המים ביאטא. לתוך הצינור מוכנסות דיסקיות מתכת שבאמצען חור קטן, כדי לצמצם עוד יותר את זרימת המים ליאטא.

ריבוי גניבות המים מהצינור של קרית ארבע, בעיקר ליד גבעת חרסינה, ומהצינור של מעון, הוא תוצאה בלתי נמנעת של האפליה הקשה במשק המים בגדה. המלחמה על המים נתפשת לפעמים אצל המתנחלים כמלחמה על השליטה במקום, כחלק מהאתוס הפשיסטי המתהדר במריבות התנ"כיות על בארות המים. אווירת האלימות שמשרים במקום מתנחלי נוער הגבעות מתבטאת לא אחת בהשמדת בארות או בהרעלתן. לפני כשנה וחצי הושלכו תרנגולות מורעלות לבאר המים של משפחתו של חפאז הריני מהכפר טאוואני בפזורה של יאטא. "חוות הפרות של מעון שותה מים יותר מכל יאטא", קוננה אום סאבאר, אמו של חאפז, "יש פתח בצינור של מעון, פה למטה, במרחק של 200 מטר, אבל הם לא ייתנו לנו מים. איך ייתנו, הם אויבים שלנו, אויבים לא נותנים מים".

אפילוג

מדי יום מתייצבת רשידה עבד עלי ג'בארין, בת 46, בעיריית דהאריה, מצוידת בדלי מלוכלך מסיד בקיבולת של 1.5 מ"ק, ומבקשת מים. אנשים במצבה מקבלים מים במידת האפשר בלי תור, אבל לא תמיד, אמר תחמן. יש בכפר כמה אנשים שמצבם הסוציאלי כה ירוד, שהם מסתפקים ב-15 ליטר מים לעשרה ימים. ביום שאינה מקבלת מים מהעירייה, היא מתדפקת על דלתות השכנים ותמיד נמצא מישהו שמוכן לתת לה מכל קטן של מים לשתייה. אם אין לה מים להתרחץ, היא פשוט מחכה שיהיו. בחדר הקטן על גג בית משפחת בעלה, הלוקה בהפרעות נפשיות, אין שירותים, אין מכונת כביסה. המטבח נמצא בחדר השינה, ארון הבגדים הוא גומחה בקיר ואת הצרכים עושים היא ושני ילדיה בדלי, שהיא מרוקנת הרחק מעין רואה. על הגז מונחת מחבת שבה שרידי ארוחת צהריים, אורז ומג'דרה, שהיא שומרת לארוחת ערב בשביל ילדיה.

"מים זו הבעיה האחרונה", קוננה, אחוזת תזזית, מיישרת מדי פעם את קיפולי שמלתה הפרחונית. "תראו את החורים ברצפה, הכל לא תקין", חזרה ואמרה. דומה שהחורים ברצפה שלא נשטפה זמן רב וגג החדר שנסדק לאחרונה הציקו לה יותר מכל. "אין לי אוכל לילדים, תראו את זה, הולך כל יום לבית הספר על בטן ריקה. מביטוח לאומי (של הרשות) אני מקבלת 200 שקל לחודש וכבר חודשיים לא קיבלתי כלום, ממה אחיה, הכל, הנה, זה נתנו לי אנשים", הצביעה על מזרני השינה. "כל הזמן אני בוכה, הנה תסתכלו בסירים, אין כלום, הבעל שלי חולה, כשהוא לא לוקח תרופות, הוא מתחיל לשבור כלים, צועק, מאיים, הוא מפחיד אותי. תסתכלו על החורים ברצפה, יעני, הכל לא תקין".



חצר משפחת סאממרה בדהאריה. את המים רוכשים מבדווי מבאר שבע, 350 שקל ל-20 מ"ק - אספקה לשבועיים למשפחה ולעדר של 50 כבשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו