בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צרות של מפסידים

המינויים האחרונים בצמרת צה"ל מלמדים שאחרי המלחמה, הרמטכ"ל שוב אינו יכול לבנות נבחרת כלבבו

תגובות

כשהתמנה רב סרן אפרים (פיחוטקה) חירם למפקד גדוד הצנחנים 202, ביקש ממנו מפקד החטיבה, רפאל (רפול) איתן, להתאפק ולא להדיח מפקדי פלוגות. פיחוטקה הבטיח. לאחר שבועיים הדיח מפקד פלוגה. רפול דרש הסבר והתחייבות שזוהי ההדחה האחרונה בהחלט. פיחוטקה התחייב. עוד שבועיים, ועוד מ"פ הודח. לא היה מנוס, הסביר למח"ט הזועם. בהדחה הבאה כבר נתבע פיחוטקה לנמק את מהלכיו לפני אלוף פיקוד המרכז, יוסף גבע, וכאשר הדיח מ"פ רביעי, מתוך חמישה בגדוד, זומן לבירור אצל הרמטכ"ל יצחק רבין. "אם מג"ד מדיח בזה אחר זה ארבעה מ"פאים", התעבה קולו של רבין, "אולי את מי שצריך להדיח זה המג"ד". פיחוטקה הסכים. "בסוף הבירור, אם זה מה שתחשוב, אקבל את הדין", אמר. "אבל תן לי להסביר. כל אחת מההדחות היתה מוצדקת. במקום המודחים מיניתי קצינים צעירים ומבטיחים - מתן וילנאי, אמנון ליפקין, איציק שגב. חיכיתי חצי שנה בלי סמג"ד עד שיתפנה מי שרציתי, דן שומרון. אני אחראי על כל מה שקורה בגדוד. אם אתה חושב שלא נהגתי נכון, תדיח אותי".

רבין השתכנע. פיחוטקה מוצא בסיפור מוסר השכל כפול: מהגדוד באותה תקופה, ערב מלחמת ששת הימים, יצאו שני רמטכ"לים, אלוף ושני תת-אלופים, הוא עצמו אחד מהם; וצה"ל הקטן, עם שתי חטיבות חי"ר סדירות בלבד, הצנחנים וגולני, היה מנוהל נכון, עם מוטת שליטה הדוקה ובראשה רמטכ"ל שהתעניין אישית במתרחש בגדודים (אם כי לא באותה מידה בטייסות הקרב של חיל האוויר, שהכריעו במהלך הפתיחה של ששת הימים).

גם לאחר המלחמה, כאשר צה"ל התרחב, המשיך הרמטכ"ל הבא, חיים בר-לב, לפקח על מינויים לתפקידי מפתח בדרג הגדוד. אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר, רצה למנות את קצין המודיעין של גולני, רס"ן אורי שמחוני, למג"ד יחידת הסיור של הפיקוד, אגוז. בר-לב התעקש ששמחוני ילמד תחילה במכללה לפיקוד ומטה (פו"ם). שמחוני העדיף לעבור לאגוז ללא דיחוי. הרמטכ"ל התעקש. הוא זימן אליו את שמחוני, שאל אותו "מה מפחיד אותך בפו"ם?" והתנה את המינוי בלימודים תחילה. שמחוני הודה שבר-לב צדק: בפו"ם למד להכיר את מקביליו בקצונה, שלצדם יילחם, ושפה משותפת.

אחרי יותר מ-35 שנה, אחרי מלחמות ומערכות, ובנסיבות שעברו תמורות קיצוניות אין לצפות מדן חלוץ שיעשה היום מה שעשו בשעתם רבין ובר-לב. הם היו גם מפקדי צבא היבשה ולא רק ראשי המטה הכללי של צה"ל, ושלא כמותם אין חלוץ מתיימר להיות מפקד אחת הזרועות (יבשה, אוויר, ים או מודיעין), אלא רק מפקדם של מפקדי הזרועות.

אם בשנות ה-60 היו לא יותר מתריסר פיחוטקה ושמחוני, היום יש עשרות רבות, וטיפול בהם יביא בהכרח להזנחת עניינים אחרים. אבל התפר שבין מפקדת זרוע היבשה לבין פיקוד הצפון מצד אחד, ובינה לבין אפסנאות המטכ"ל והיבשה מצד אחר, התגלה כתהום שלתוכה נפלו בלבנון הכוחות הקרקעיים. אם לא יאפשרו לחלוץ - רמטכ"ל ראשון שאינו תובע לעצמו בלעדיות על הפעלה ישירה של הכוח - להשלים את תהליך חיזוקה של מפקדת היבשה, ייעצר התהליך במחצית הדרך ואף יידרדר לאחור.

חלוץ נאלץ לדלג בשבועות האחרונים על שתי משוכות ובקרוב מזומנת לו שלישית. הצלחתו עד כה חלקית מאוד. תחילה היה עליו למנות אלוף פיקוד לצפון. הצורך היה בהול, אבל התוצאה בעייתית: הוא שדד את עצמו כדי לפרוע הלוואה. הצבת גדי אייזנקוט בצפון שללה חוליה מרכזית במבנה שמנסה חלוץ לעצב במטכ"ל, מבנה שראש אגף המבצעים (אמ"ץ) אמור להיות בו איש המפתח, כמו ראש להק אוויר במטה חיל האוויר. הוא מתאים את התכנון המבצעי לתורת הלחימה ומתאם את הפעלת הזרועות והפיקודים. לולא המלחמה, מועמד טבעי לראש אמ"ץ היה ראש מטה חיל האוויר תא"ל אמיר אשל, אלא שהמלחמה החלישה את חלוץ והצרה את מרחב התמרון שלו במינויים.

בנבחרת של חלוץ, עוד יותר מאשר אצל קודמיו שאול מופז ומשה יעלון, ראש אמ"ץ הוא שחקן ציר. לא תפקיד לאלוף פנוי במקרה, או לתת-אלוף ותיק שתורו הגיע ברשימת הקידום, אלא מועמד עתידי לרמטכ"ל. בלי לעמוד בראש להק אוויר, קשה מאוד להתמנות למפקד חיל האוויר. אייזנקוט מקורב לחלוץ והיה שותף חשוב בהעברה ההדרגתית של תפישות צה"ל מיעלון אליו. שכר מינויו בצפון יצא בהפסדו כראש אמ"ץ.

חלוץ, שהקים את אמ"ץ במטכ"ל של מופז ב-1999, לאחר חודשים מעטים כעוזר ראש אג"ם, היה עד כה הקצין היחיד שהגיע לתפקיד כאלוף. כל האחרים - גיורא איילנד, דן הראל, ישראל זיו ואייזנקוט - באו כתת-אלופים, לתפקיד ראשון של אלוף. יעלון הבין את חשיבות התפקיד והציע אותו ליצחק איתן, לאחר שהיה אלוף פיקוד המרכז ופיקד על חמש אוגדות במבצע חומת מגן, אבל איתן התנה את הסכמתו בסיכוי עתידי לסגנות הרמטכ"ל, ומשזה לא ניתן לו, סירב.

למי שהיו שלושת המועמדים הפעם - תא"ל טל רוסו והאלופים מאיר כליפי ויצחק (ג'רי) גרשון - יש רקע של פיקוד על אוגדות סדירות, אך הם לא הפעילו מסגרות רב-אוגדתיות. רוסו זכה מההפקר. לפני המלחמה סומן כמועמד אפשרי, לא ודאי, לראשות אגף משאבי אנוש בקיץ הבא, וגם זאת, רק לאחר שחלוץ הגמיש את התנאי שקבע לו, תפקיד מטה בדרגת תא"ל לפני קידום לאלוף.

הוא נהנה מהילת המבצעים המיוחדים ויש משמעות סמלית לכך שבניגוד לאופנת ההסתייגות-בדיעבד של מקופחים ופורשים מההתנתקות, הוביל רוסו את פינוי ההתנחלויות מצפון השומרון כמפקד אוגדה. אבל לא לראש אמ"ץ הזה פילל חלוץ.

מבחן המנהיגות של חלוץ יהיה בעוד כשבוע וחצי, כשיוצגו למטכ"ל ממצאי הביניים של תחקירי הקרבות בלבנון. זה אמור להיות רגע סופן של השמועות וההשמצות, ואימוצן של העובדות והמסקנות. מינון הוגן יותר, באופן יחסי, של שבחים לצד טענות, יאפשר לו למתוח קו על המלחמה ולהתחיל להעניש, ואף להדיח מפקדים שניהלו לחימה חתרנית נגד עמיתיהם - לרוב היו אלה החומים של גולני נגד אדומי הכומתה - בעוצמה שחריפות ממנה רק ההתנגשויות של פתח וחמאס.

המשכו של מבחן זה יהיה בדיוני השיבוצים של הקצונה הבכירה, שבועות מעטים אחר כך. חלוץ יוכל לשקלל שם את מכלול התכונות והביצועים של המפקדים, להתרחק מהרושם המופרז, הרכילותי ולעתים סותר את האמת, של הקיץ האחרון ולהתוות אופק לדרגת אלוף גם למי מהאוגדונרים. מגלגולו הקודם הוא מיטיב לדעת מי מהקצינים הבכירים בחיל האוויר היה כפסע מקרקוע מוקדם כשהיה מעורב בתקלה כמפקד טייסת. אילו נבחן רבין רק במאזני תפקודו כמח"ט הראל ב-1948, צה"ל היה מפסיד אותו כרמטכ"ל, ואילו גורש אריאל שרון מהצבא כעונש על ההרג בקרב המתלה, לא היה מפקד על אוגדות בששת הימים וביום הכיפורים.

בשנות ה-90, כשסוריה איבדה את משענתה הסובייטית, שרר שלום עם מצרים וירדן, עיראק ספגה מהלומה אמריקאית, איראן היתה עדיין רחוקה מיכולת גרעינית ואש"ף ניהל את תהליך אוסלו מול ישראל, העז רבין - כראש הממשלה, בתמיכת הרמטכ"ל אהוד ברק - לקצץ במילואים ובאימונים כדי לחסוך כסף ובהנחה שתינתן לישראל התרעה אסטרטגית מספקת. ההנחה הזאת אינה תקפה עוד. מדינת ישראל משקרת לעצמה אם היא מאמינה שביכולתה לנהוג כאילו עזה, לבנון, איראן ואל-קאעדה הן רק עננות קטנות בשמי התכלת.

אחד מאלופי המטכ"ל אמר לאחרונה, בנסותו לנתח את חלוץ בנוסח "מקרים ותגובות", כי למרות כל מה שנאמר, בין השאר על ידי חלוץ עצמו, מסתמן כיוון אחד שעשוי להביא להתפטרות הרמטכ"ל: סירוב של הממשלה לאשר את התקציב שיבקש הצבא כדי לשקם אותו אחרי לבנון, ולהתכונן למערכה נוספת - בצפון, בעזה, או מול איראן. זה לא יהיה מהלך תכסיסי, אמר האלוף, כי חלוץ אינו מאמין שזכותו של הדרג הצבאי לאיים וללחוץ על הדרג המדיני, ומי שמנופף בהתפטרות חייב להביא בחשבון שלא יתרגשו מכך ואף ישמחו לקבל אותה. אבל אם הוא לא יקבל משאבים די הצורך ויישאר בתפקידו, כדרך שעשו במצב כזה כמעט כל קודמיו, חוץ מיגאל ידין, האזהרה שיפריח לא תפטור אותו מאחריות לכישלון הבא. ואחריות, נוהג חלוץ להזכיר, היא מלה המתחילה באות הראשונה ומסתיימת באחרונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו