בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פוסט-טראומה

הקרבות תמו, המילואימניקים פותחים את הפה. הצבא מוצג כפי שהוא; מבורדק, מבולבל, לא מוכן

תגובות

1. המילואים חוזרים הביתה

"הדבר הכי טוב שקרה לנו", אמר השבוע קצין צה"ל שעקב מקרוב אחר המתרחש בצמתי החלטה קריטיים במלחמה בלבנון, "הוא שבסיום המלחמה לא הצלחנו לחסל את חסן נסראללה". אילו פגעה ישראל במזכ"ל חיזבאללה, טען, היה שכרון הניצחון מוחק מתודעת האזרחים את כל הליקויים שנחשפו ב-33 ימי הלחימה. עכשיו, כשנסראללה ממשיך להתגרות מביירות בישראל, אולי כבר לא ניתן יהיה לעבור לסדר היום על מה שאירע.

המלחמה הכושלת השנייה בלבנון שבה והמחישה את חשיבותו של מעמד זנוח ונשכח, אנשי המילואים. היא הזכירה לא רק את התלות המוחלטת של צה"ל, שנטה להכחישה בשנים האחרונות, במערך המילואים, אלא גם את המחויבות הגדולה של חיילי המילואים, שלחמו במסירות ובאומץ, אף שהוטלו למערכה בלי התרעה ובלא תכנון והכנה הולמים. ובעיקר, את היתרון הגדול של המילואימניקים: הם מדברים. אי אפשר להשתיק אותם באיומי שלילת חופשה או בחשש שלא יקבלו את המינוי שבו חפצו. לסיפורים, שעכשיו יוצאים החוצה בשיטפון יש ערך ציבורי גדול: הם מציגים לישראלים את הצבא כפי שהוא באמת, כרגע, על הברדק הבלתי נסבל שהתגלה בתפקודו במלחמה.

התיאורים מסמרי שיער. לאבותיהם של חיילי המילואים, בהם מי ששירתו בעבר בתפקידים בכירים בצה"ל, הם מזכירים דברים שחוו בעצמם במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה. היקף האבידות בשני הסיבובים הקודמים היה גדול לאין שיעור, אבל תחושות הזעם והתסכול דומות. ביום רביעי בבוקר חזר לארץ הגדוד האחרון של חטיבת צנחני המילואים הצפונית. זו חטיבת עילית, למודת קרבות (שבמלחמת 1982 התפרסמה דווקא כ"חטיבה שלא גויסה"). הגדוד בילה יותר משבוע בנקודה הצפונית ביותר שתפס צה"ל במערכה, קרוב לעמדות חיזבאללה, בלי יכולת ממשית להשפיע על המערכה. רק אחרי כמה ימים הוצנחו להם מים מהאוויר. בחלק מהמקרים ניזונו הלוחמים מפירות שמצאו ביער. הלוחמים שבו הביתה מתוסכלים. "זו תחושה מאוד קשה", אומר אחד הקצינים, "שגובלת בדיכאון. הסתכנו ואפילו לא הבאנו שום הישג". במלחמה המשונה הזאת ספגה החטיבה מאה נפגעים, בהם 17 הרוגים. 12 מהם מירי הקטיושה בכפר-גלעדי, עוד שלושה לפחות מאש כוחותינו.

חיילים ביחידות אחרות מספרים על התקדמות בצירי תנועה שנמסרו למ"מים עשר דקות לפני התחלת התנועה, על טנקים שננטשו תחת אש, על מספר לא מבוטל של סירובי פקודה. לוחמים, בסדיר ובמילואים, שהודיעו למפקדיהם כי הקרב הראשון הספיק להם. השני יכול להתנהל בלעדיהם. מפקד אוגדה הסביר לכוח מיחידה מיוחדת כי "מבחינתי, עשרה הרוגים שלנו בקרב פירושם שהצלחנו במשימה". מפקד יחידת עילית אחרת הטיח במפקד אוגדה, לעיני קציניו: "אתה לא מבין כלום. אני לא מבצע את הפקודות שלך".

כמה מפקדים השקיעו שעות רבות בחילוץ צוותים ממבצעים חסרי פשר שהוטלו עליהם מלמעלה, שהלוחמים הגדירו כ"משימות התאבדות". כוחות שיצאו לקרב בלי חלוקת גזרות תנועה ואש. פקודות עמומות שניתנו בחטף, כשיחידות חוזרות לאותו כפר, לטיהור בתים ספורים, בלי להבין את חלקן במערכה. מח"ט סדיר אמר לקצינים כי "ברמת הלוחם הבודד, נסדקה האמונה שמפקדיו יחלצו אותו בכל מחיר. חייל שלי שכב עם רגל פצועה בתוך בית שבע וחצי שעות. אני מבין למה הוא נתקע שם, בלי מסוק ואפילו בלי מורפיום, אבל את הזעקות שלו שמעו בכל הגדוד".

ההתקפה האחרונה לכיוון הליטאני, ביום שישי הקודם, עוד תזכה למקום של כבוד בתחקירים. קציני מילואים אומרים בדיעבד כי "היינו צריכים למחות יותר. היתה כאן עילה למרד". אבל הטענות אינן מסתכמות בכך: טנקים שנתקעו שעות בשטח פתוח, חשוף, מבלי לעבור למדרון אחורי, מוגן. פקודת מבצע שבסעיף האספקה מסבירה כי החיילים יתקיימו על מזון שייקחו מבתים לבנוניים. הנחיות פתיחה באש סותרות ("מרג'-עיון נוצרית. לא יורים באף אחד" ומיד לאחר מכן, ממפקד אחר: "תירו בכל דבר שזז"). חטיבה שמוקפצת חמש פעמים לשטח הטסה, אך המשימה מתבטלת. חטיבת עילית שממתינה יומיים לנשק ללוחמים ועוד יומיים לאמצעי ראיית לילה.

על כל הטענות אפשר להשיב כי "ככה זה במלחמות, תמיד". אבל חלק ניכר מהן נוגע לציוד, לאימונים ולהכנה מראש. הרמטכ"ל, דן חלוץ, הזכיר השבוע כתבה ב"הארץ" בדצמבר האחרון ובה תיאור מפורט של תקלות בשירות מילואים שגרתי בשטחים. הכל היה ידוע מראש ובכל זאת עמד צה"ל לאשר קיצוץ נוסף של שתי מיפקדות מילואים גדולות, בסדנה המטכ"לית שנדחתה רק בגלל המלחמה. בתקציב זרוע היבשה ל-2007 הוקצו רק 4% לאימון יחידות המילואים. הזרוע, במיוחד תחת המפקד הקודם, האלוף יפתח רון-טל, התקנאה בחיל האוויר: טכנולוגיה היתה חשובה מאימונים. כך, נזכרו השבוע מג"דים במילואים באישור השערורייתי של פרויקט מרגמת "היי-טק": 50 מיליון דולר שהושקעו בכמה צינורות, שזכו לשם מפוצץ. בקרב העקוב מדם בנחל הסלוקי לחמה אוגדה 162, אוגדת הדגל של פרויקט הצי"ד (צבא יבשה דיגיטלי) היוקרתי. התברר שבמאבק בין הצי"ד לציידי הטנקים של חיזבאללה, גברו לא פעם האחרונים.

במטכ"ל מבטיחים תהליך שחרור מסודר של חיילי המילואים. כל חייל, התחייבו, ימלא שאלון משוב מפורט על התרשמותו מהלחימה. אב ללוחם חי"ר כתב השבוע ב"הארץ" על בנו, שבמשך שלוש שנים חזר מחופשות בבית עם גלילי נייר טואלט, כי ביחידה אין להשיג. צריך לקוות שהשאלונים שימלאו המילואימניקים לא ישמשו לצבא כתחליף לנייר החיוני.

2. גדעון מהבנק חוזר לחלוץ

הסטיקרים שבישרו "אנחנו ננצח!" גורדו השבוע מהשמשות האחוריות של המכוניות במהירות שיא. ישראל לא הובסה בלבנון. יש בהסכם, כפי שאישרה מועצת הביטחון, יתרונות לא מעטים. אבל באלפי בתים בישראל יתנהלו הערב, סביב שולחן השבת או מול הטלוויזיה, שיחות קשות, מפכחות, על מה שאירע. עוד לא פגשנו לוחם אחד שקונה את סיפורי ההצלחה שמשווקים הדרג המדיני והמטכ"ל לאזרחים.

לתוך הדכדוך הזה, כאקורד סיום מביך, באה פרשת מכירת תיק ההשקעות של הרמטכ"ל, ביום פתיחת המלחמה. מאז הפרסום ב"מעריב", ביום שלישי בבוקר, חלוץ משיב מלחמה. הפרסומאי ראובן אדלר מסייע לו בצמצום נזקים. אלופים נשלחים לתקשורת, לשבח את מפקדם, כאילו מישהו היה קונה הצהרות תמיכות דומות של עובדים במנכ"ל שהסתבך. ה"ספין" הנגדי עובד לא רע. עיקריו: זה סיפור "לא טוב", אבל שולי. מי שעוסק בו, "בשעה קשה זו", נטפל לקטנות, במקום לאפשר לחלוץ לשקם את צבאו. בצבא ובמערכת הפוליטית העריכו אתמול שחלוץ ישרוד את הפרשה. בארץ הזאת, שערוריות רבות אינן מחזיקות יותר מ-24 שעות. נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, שיצא שלשום בנאום תוקפני, מחרחר מלחמה, נגד ישראל, עוד יזכה בפרס הרמטכ"ל.

הטענה נגד חלוץ, כאילו ניסה לבצע ספקולציה במניות על סמך מידע פנים, אכן נשמעת מופרכת. הבעיה היא אחרת, בשלושה מישורים: בעצם הקדשת תשומת לב מצדו לעניין, בסירובו להודות כעת בחוסר הרגישות שגילה ובעיקר בחלקו בתפקוד צה"ל במערכה. לחלוץ יש זמן לגדעון מהבנק, אבל לא להחזיר טלפון לקודמו, משה (בוגי) יעלון, שחיפש אותו במשך כמה ימים. שר הביטחון, עמיר פרץ, עושה בינתיים שמיניות באוויר כדי לא להעניק גיבוי מפורש לרמטכ"ל. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, דווקא מגבה (בהשוואה לחקירות נגד אולמרט, חלוץ באמת מתעסק בכסף קטן). שניהם, כנראה, ישמחו אם פרשת חלוץ תמשיך להסיט את האש מתפקודם במלחמה.

ועדת החקירה שמינה פרץ שלשום לא תעסוק בשר עצמו. שניים מחבריה - היו"ר אמנון ליפקין-שחק והאלוף (מיל') עמי סגיס - שמעו את פרץ במלחמה מתאר עצמו כמהדורה חדשה של יצחק רבין, שקודם הוכיח עצמו בקרבות ואחר כך עשה שלום. הם בוודאי מכירים גם את תיאור הפגישה של פרץ עם קונדוליזה רייס, בבוקר ההפצצה בכפר-קנא, כששרת החוץ האמריקאית היא היחידה בחדר שעדיין לא שמעה על הטבח והישראלים אינם טורחים לעדכנה.

3. כשאודי יתחיל לדבר

בלשכתו בצפת יושב כבר כמה ימים קצין פגוע, כועס, ששוקל את מהלכיו הבאים. אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, חטף את השפלת חייו כשהצניח חלוץ מעליו את סגן הרמטכ"ל, האלוף משה קפלינסקי כ"נציגו". אדם, שהתרחק כל חייו מתקשורת, מבין עכשיו שהשאיר את הזירה לשחקנים מיומנים ממנו, שניצלו אותה כדי להשחיר את תדמיתו. עמיתיו במטכ"ל מעריכים שלאחר שתושלם הנסיגה מלבנון, אדם יילך הביתה. יהיה לו הרבה מה לספר. לפי כל הסימנים, זה בדיוק מה שהוא מתכוון לעשות.

גם לוועדת שחק (או לוועדת החקירה הממלכתית שתחליף אותה, יש לקוות) יש מה לתחקר. הנה שתיים מהאפיזודות במלחמה, האחת בסיומה והשנייה בראשיתה. במוצאי שבת האחרון הפיל חיזבאללה מסוק "יסעור" בגזרה המערבית, דקה לאחר שהנחית כוח צנחנים בפיקודו של המח"ט, אל"מ חגי מרדכי. חמישה אנשי צוות נהרגו. הדחיות התכופות במבצע, עקב היסוסי הדרג המדיני, חייבו הנחתה בתנאים של כמעט ירח מלא, כשהמסוק חשוף לתצפיות חיזבאללה. היעפים נחתו פעמים מספר באותן נקודות, משום שהיה קשה לאתר מנחתים מאולתרים נוספים. כוח שאמור היה להפעיל אש רתק על הכפר הסמוך הגיע באיחור ולא מילא את משימתו. לחיזבאללה גם היה מודיעין מוקדם: נשות טייסים, שידעו שבעליהן משתתפים במבצע (שהחל יום קודם לכן) נחרדו לשמוע ברדיו, בשבת אחר הצהריים, כי "צה"ל ממשיך במבצע המוסק הגדול ביותר מאז 1973".

יומיים לאחר פרוץ המלחמה פגע חיזבאללה בסטי"ל של חיל הים. התחקיר מגלה ששניים מההרוגים נחנקו למוות בשריפה, כשנכלאו בחדרים. ספינה אמורה להיות ערוכה לתרחיש כזה ובאח"י "חנית" אכן מונה "צוות בקרת נזקים", שאחת ממשימותיו כיבוי שריפות. התרגולת אמורה לקחת חמש דקות, אבל הטיפול בפועל ארך 25 דקות. מדוע? המפתחות של ארון החירום נשארו אצל הג'ינג'י, סמל מהספינה שנותר על החוף. לבסוף, נפרץ הארון באמצעות גרזנים. האם כבר הפיק חיל הים לקחים, נשאל השבוע אחד מאנשי הצוות בידי אביו. "אנחנו לא בשלב הלקחים. אנחנו בשלב החיבוקי", ענה הבן.

4. ימי התהילה הנשכחים

"ההישגים של חיזבאללה במלחמה בלבנון לא חיזקו את פתח או חמאס, אלא חשפו את המאבק הפלשתיני בישראל במערומיו והוכיחו עד כמה הפלשתינאים מפוצלים, ללא מנהיגות ואסטרטגיה", אומר אחד מראשי התנזים, כדורא פארס. פארס, שתומך ביוזמת ז'נווה ובתהליך השלום, מתקשה להסתיר את הערצתו לנסראללה: "אנחנו חייבים לשאול את עצמנו כיצד חיזבאללה הצליח לנהל את המלחמה טוב מאתנו. תראה את המשמעת של אנשיהם, ההתנהגות המוסרית, הצניעות. בחודש וחצי של לחימה בעזה ובגדה, ההתנגדות שלנו לא הצליחה לפגוע במתנחל או בחייל אחד. בחתונות אצלנו משמיעים עכשיו שיר בשם 'שלום לנץ של לבנון, שלום לחסן נסראללה'. אף אחד לא שר לחמאס או לפתח".

אלה אינם ימים קלים לפארס ולחבריו, אנשי הנהגת הפנים של הפתח. רובם הפסידו בבחירות לפרלמנט, מנהיגם מרוואן ברגותי כלוא בישראל ויו"ר הרשות, מחמוד עבאס, דחק אותם מהזירה המדינית וקידם את אויביהם הפוליטיים, יוצאי תוניס, שנחשבים למושחתים ואינם אהודים בציבור הפלשתיני. במשרדו של פארס תלויה תמונה שבה הוא נראה עם חבריו לאגף בכלא הישראלי - ג'יבריל רג'וב, חוסיין א-שייח ואחרים, כולם ממנהיגי התנזים, שנחשבו אז לגיבורי הרחוב בשטחים. בבחירות האחרונות גילו ראשי התנזים עד כמה הזיכרון של הבוחרים קצר. לדברי פארס, "פתח מתפרק. הזנחנו את הציבור הפלשתיני תקופה ארוכה ואנחנו משלמים על כך. חשבתי שרעידת האדמה בבחירות תגרום לנו להבין עד כמה מצבנו רע. מתברר, שגם התבוסה אינה מספיקה כדי לעורר שינוי בפתח. מה עשו אצלנו? סימנו את אנשי הפנים כאשמים ודחקו אותם לגמרי מתהליך קבלת ההחלטות".

פארס מציע כמה רעיונות לשיקום פתח. "אם אבו מאזן יקרב אליו כמה עשרות מאנשי הפנים, תוך שישה חודשים תומכי חמאס ייהפכו למיעוט. אבל כרגע היחיד שיכול להביא את תמיכת הרחוב הוא מרוואן ברגותי. אני מקווה שחילופי השבויים יביאו לשחרורו ואז המציאות הפוליטית עשויה להשתנות". בינתיים פארס אינו פוסל את רעיון פיצול פתח.

5. בין שתי ערים

למזלו של פתח, חמאס אינו משכיל לנצל את התפוררות ארגונם ונדבק באותן מחלות: פיצול, תחרות וחוסר ארגון. אולם חמאס עדיין נהנה ממשאבים כספיים גדולים יותר ומקדם את רעיונותיו באמצעות שליטתו בכלי התעמולה היעיל ביותר - המסגדים, בעיקר ברצועת עזה.

עזה ורמאללה נראו השבוע כשתי ישויות נפרדות. הראשונה נשלטת על ידי חמושים וחמאס, השנייה בידי כסף ועסקים. דווקא עזה, שממנה יצא צה"ל, מראה סימני נסיגה מתמדת: מספר העגלות הרתומות לחמורים גדל מדי שבוע על חשבון המכוניות. האבטלה עצומה. הנשים, מכוסות ברעלה מכף רגל ועד ראש, עושות קניות בשוק המקומי המוזנח, או במכולת השכונתית שרושמת בהקפה. ילדים בני שבע ושמונה כבר יודעים לבקש שקל עבור צילום.

רמאללה, "תל אביב הפלשתינית" נראית כתשליל של עזה. בכל שבוע נפתח קופי שופ חדש עם אספרסו משובח, ובכיכר מנרה אפילו בולט שלט של בית הקפה "סטאר אנד באקס", חיקוי של רשת "סטארבאקס" האמריקאית. קניות אפשר לעשות בקניון "פלאזה" שבצפון העיר, שנראה כמו כל קניון בישראל, מלבד היעדר מאבטח בכניסה. בסופרמרקט מוצרי מותרות מישראל ובקומה השנייה חנויות של "הוניגמן", "קסידי" ו"רנואר" ואפילו חנות להלבשה תחתונה לנשים. המוכרת ב"הוניגמן" מתלוננת כי "מאז שחמאס זכה בבחירות, לאנשים אין יותר מדי כסף. יש ירידה קלה במכירות". אך הקניות כאן אינן מומלצות לישראלים. לדבריה, "בתל אביב יש עכשיו 'סיילים' מטורפים. המחירים ברמאללה גבוהים יותר".

כדורא פארס מודאג מהקרע בין הגדה לרצועה. "מדובר כמעט בשני עמים. הבעיה אינה זוכה ליחס מצד ההנהגה, לא ברשות ולא בפתח". לדבריו, מצוקת פתח בעזה קשה אף יותר. "מוחמד דחלאן ואנשיו מהביטחון המסכל הופקרו בעימות מול חמאס. אנשי החוץ של פתח ועוזריהם מצפים לכישלונו ברצועה, כדי להאשימו בתבוסה. הנתק בין הנהגת הפתח בגדה וברצועה מחריף. בעבר עוד היו שיחות לתיאום עמדות. היום גם הטלפונים פסקו".



"היינו צריכים למחות יותר. היתה כאן עילה למרד", אומרים עכשיו קציני מילואים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו