בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכישלון מחלחל

זו תקופה מכוערת בצמרת הצבאית, רכילותית וסכינאית מתמיד. לא שנחמד שם בימים רגילים

תגובות

אייזנקוט

כניסתו של גדי אייזנקוט לתפקיד אלוף פיקוד הצפון, בעוד כשבועיים, עתידה להתקבל באנחת רווחה גדולה במטה הפיקוד בצפת. לא כי הקצינים שם ששים כל כך להיפטר מקודמו המתפטר, האלוף אודי אדם. הסיבה העיקרית היא אחרת: יהיה זה השינוי הפרסונלי הראשון בצמרת הצבאית מאז הסתיימה המלחמה, לפני כמעט חודשיים. יש כאן לפחות התחלה של תהליך האוורור הנדרש, אחרי כל מה שאירע. בין התחקירים ומלחמת הגרסאות בתקשורת, נשכחה עובדה די מדהימה: עד עזיבתו המתוכננת של אדם, אף קצין לא שילם בתפקידו או התנדב מיוזמתו לעזוב, בעקבות כשלי המלחמה.

לא צריך להיות חובב גיליוטינות כדי להבין שהקיפאון הזה, לצד הדכדוך המתמשך בשורות הקצונה, רעים לצבא. הרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ, שניהל בתבונה את משחק הפוקר מול שר הביטחון, עמיר פרץ, בשאלת מינוי האלוף לצפון, יודע שיוכל לסמוך על אייזנקוט בצפת. נדמה שאין מתאים ממנו למשימת השיקום בצפון. לפחות כל עוד לא תתלקח שם מחדש הלחימה בחיזבאללה - הרמטכ"ל יכול לצפות לשקט תעשייתי בזירה חשובה זו.

בפני האלוף החדש, אומר קצין בכיר בפיקוד הצפון, יעמוד אתגר כפול: גיבוש הקו החדש בגבול עם נסיגת צה"ל מלבנון (פינוי החלק הצפוני של הכפר רג'ר צפוי בשבוע הבא), ומניעת התפרצות אלימה מול סוריה בגולן. דווקא בסוגיה הלבנונית נשמעת בצפון אופטימיות יחסית. באופן פרדוקסלי, אחרי המלחמה מסתמנת שם תקווה מסוימת לייצוב משטר גבול המזכיר כמעט גבול של שלום. בראש ובראשונה, משום שיש עם מי לדבר בצד השני: קציני צה"ל מקיימים מפגשים ושיחות שוטפות לא רק עם אנשי יוניפי"ל, אלא גם עם נציגי צבא לבנון. ודווקא הלבנונים מפגינים לפי שעה רצינות ונחישות בניסיונם להחיל את ריבונות הממשל מביירות במרון א-ראס ובעיטא א-שעב.

מימין לשמאל: צור, צוקרמן, הירש, רון-טל ואיזנברג תצלומים: ירון קמינסקי, דובר צה"ל

התפישה החדשה שמנסה צה"ל לעצב לאורך הגבול גורסת שצבא לבנון ויוניפי"ל יטפלו בעצמם בפרובוקציות ובהפרות סדר, וצה"ל יתערב רק במקרה של סיכון ממשי לחיי אזרחים וחיילים. אבל פוטנציאל הנזק נשקף כמובן דווקא מאותן דקות ראשונות, הרות גורל, של תקריות כאלה: איך מבדילים בין התגרות אזרחית שולית לפעולת הסחה לקראת מבצע גרילה של חיזבאללה, כפי שעשה, למשל, הארגון בחטיפת שלושת החיילים בהר דב באוקטובר 2000? ברקע מקנן החשש שחיזבאללה ירדים את צה"ל לאורך הגבול ובינתיים יאגור עוד רקטות לקראת העימות הבא.

גם המצב בגבול הסורי מסובך. צה"ל עדיין שומר בגולן על רמת כוננות גבוהה מהרגיל בעבר, לנוכח המסרים הסותרים שמעביר נשיא סוריה, בשאר אל-אסד. ישראל צריכה להיזהר מהסלמה, אך גם לא להיתפש כמי שמפגינה חולשה. המתח בחזית הזאת לא היה כה גדול מאז שאיש המוסד יהודה גיל כמעט וסיבך את ישראל במלחמה שם בקיץ 1996.

אך בעיקר מצפה לאייזנקוט משימת שיקום מסובכת. הוא יידרש להעביר את הפיקוד מקיטורים ודכדוך לעשייה ויוזמה. זה יהיה קשה במיוחד, כשהצמרת כולה שקועה עד לצווארה בתחקירים שלמסקנותיהם עשויות להיות השלכות אישיות כואבות. הדברים אמורים גם באלוף החדש בעצמו. אחת התעלומות של המלחמה, בעיני רבים, היא תפקודו של אגף המבצעים בראשותו. השאלה "מה קרה לגדי?" נשאלה לא פעם לאורך המלחמה, מפי שרים וקצינים בכירים בדימוס המכירים אותו מתפקידים קודמים. מדוע גם הוא, אפילו הוא, לא הצליח לבלום חלק ממה שהתחולל?

רון-טל

חלוץ הוזהר מפני יפתח רון-טל. סמוך למינויו לרמטכ"ל, אמרו קצינים לחלוץ כי רון-טל הוא אלוף עם אג'נדה אישית שיש להישמר מפניו. הוא לא יהסס לעקוץ אם תפגין חולשה, טענו.

יחסיהם של הרמטכ"ל ומפקד זרוע היבשה עלו על שרטון כמעט מיד. הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אביחי מנדלבליט, חיבר דו"ח חריף בעקבות חקירת מצ"ח - שייחסה לרון-טל קבלת סיוע כספי שלא כדין מצה"ל לצורך שכירת דירה. הדו"ח הונח על שולחנו של הרמטכ"ל הקודם, משה (בוגי) יעלון. אבל יעלון כבר היה בשלבי אריזה והעדיף להשאיר את המבוכה ליורשו. חלוץ ניצל את הדו"ח (שרון-טל עדיין מערער בלהט על מסקנותיו) כדי להסיר את מועמדותו לאלוף פיקוד הצפון ולאלצו לפרוש. אודי אדם הועדף על פניו ורון-טל, שמשוכנע גם היום שתחת פיקודו המלחמה היתה מסתיימת אחרת, לא שכח את העלבון.

התגובה באה השבוע, בראיון לשבועון "כפר חב"ד", שבו תקף את ההתנתקות, את ניהול המלחמה בלבנון ואת חלוץ באופן אישי. רון-טל, בעל ניסיון תקשורתי לא מבוטל, טוען שלא העריך מראש את גודל השערורייה שיחולל. הוא רק "שתה קפה" עם כתב של השבועון החרדי, בקפטריה באוניברסיטה. ועדיין, הוא עומד מאחורי הדברים שצוטטו בשמו.

שלשום, מיד עם פרסום הדברים, נפתח מירוץ שליחים בין חלוץ לרון-טל. התברר שלמפיקות של גלי צה"ל יותר קל לאתר את האלוף מאשר ללשכת הרמטכ"ל. כשאיתרה לבסוף, אחרי כמה שעות של חיפושים, מזכירתו של חלוץ את רון-טל בסלולארי, הודיע האלוף שלא יתייצב לבירור, משום שבצהריים יש לו מבחן באוניברסיטה. בתשע וחצי בערב, בשובו הביתה, מצא רון-טל מכתב שהגיע עם שליח מלשכת הרמטכ"ל, שמחייב אותו להגיע לשיחה בשש בערב. האלוף, שהבין כי חלוץ נחוש לקצר את חופשת הפרישה שלו, הקדים תרופה למכה ושיגר בפקס מכתב התפטרות משלו לחלוץ. "בניגוד לאחרים, המוכרים לשנינו, אני יודע מתי הזמן הנכון להיפרד לשלום", כתב. יו קאנט פייר מי. איי קוויט.

ל"הארץ" אמר רון-טל: "ראוי שמפקד ידרוש קודם כל מעצמו את מה שהוא דורש מפקודיו בלהיטות כה רבה, במיוחד כשמדובר בדיני נפשות ובביטחון המדינה. הוא מצפה ממני ללקיחת אחריות, אבל מה אתו?" ההתקפה לא התקבלה באהדה במטכ"ל. אצל חלק מהאלופים אפילו עוררה רגשות הזדהות, שכבר לא ידעו שקיימים אצלם, עם חלוץ. הדברים נתפשו כחיסול חשבונות - אף שרון-טל לא הסתיר מעולם את הסתייגותו מההתנתקות. הם זוכרים איך הרבה בנסיעות עבודה לחו"ל בחודשים שקדמו לפינוי, עד שזכה מפיהם לכינוי העוקצני "אבינו שבשמים".

זו תקופה מכוערת בצמרת הצבאית, רכילותית וסכינאית מתמיד. לא שנחמד שם בהכרח בימים רגילים. התעלומה הגדולה מכולן, כמובן, היא כיצד ינהג הרמטכ"ל עצמו. אדם שעבד קרוב אליו בשנים האחרונות העריך השבוע שלבסוף חלוץ יפרוש. זה ייקח עוד כמה חודשים, אמר, לפני מסקנות ועדת וינוגרד או לאחריהן, אבל הרמטכ"ל יבחר לעזוב. זאת, משום שזה יהיה צעד חיוני לשיקום הצבא ומפני שהרבה דברים עדיין לא התגלו על תפקוד המטה הכללי, בעיקר בימים האחרונים למלחמה. לא רק הקרב המר בסלוקי, אלא המבצע הבעייתי של הנחתת הצנחנים ממסוקים, מדרום לליטאני, בסוף השבוע שקדם להפסקת האש.

אנשי מילואים מיחידה מובחרת, שפעלו שם, טוענים שחיל האוויר לא התייחס ברצינות לאזהרותיהם על חוליית חיזבאללה הנמצאת בבית, לא הרחק ממקום נחיתת המסוקים. עד היום הם לא מבינים איזה נס גרם לאנשי חיזבאללה להפיל רק מסוק אחד, כשלא פחות משמונה מסוקים עמוסי לוחמים היו בטווח האש הקרוב שלהם.

הירש, צור, אייזנברג, צוקרמן

שתי דרגות מתחת לחלוץ מנהלים ארבעת מפקדי האוגדות שלחמו בלבנון קרבות הישרדות משלהם. עוד עשרה ימים יסוכמו תחקירי הביניים בצבא, בהם התחקירים על תפקוד ארבע האוגדות: 91 (עוצבת הגליל), בפיקודו של גל הירש; 162 (אוגדת הפלדה), בפיקודו של תא"ל גיא צור; אוגדת מילואים משוריינת, בפיקודו של תא"ל ארז צוקרמן; ואוגדת מילואים מובחרת, בפיקודו של תא"ל אייל אייזנברג.

ארבעת המפקדים צמחו מרקע מגוון. יש ביניהם שני מפקדים לשעבר של יחידת שלדג, שאחד מהם (הירש) התקדם בצנחנים והשני (אייזנברג) בגבעתי; שריונר (צור) וקצין שייטת שהיה גם מח"ט גולני (צוקרמן). ארבעתם נתקלו בקשיים גדולים במלחמה. קשה לקבוע אם זו שאלה של רמת המפקדים הספציפיים (חלקם, עד למלחמה, תוארו לעתים קרובות ככוכבים) או שהדבר מעיד על מצבו של צה"ל ככלל. כבר כעת מובן שאין דין הצלחה ביישום ההתנתקות (מצד צור וצוקרמן) כדין לפיקוד על אוגדה במלחמה וניהול מוצלח של פיקוד המרכז (הירש כקצין אג"ם) במבצע "חומת מגן", כמו ניהול חזית במשך יותר מחודש של לחימה. ייתכן שזו גם שאלה של אימון והכשרה. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, תרגילים חטיבתיים ואוגדתיים בצה"ל הם בגדר מותרות.

לשאול מופז, כרמטכ"ל, היתה שיטה. בתקלות חמורות, האחריות והסקת המסקנות האישיות נעצרו תמיד שתי דרגות מתחתיו: מפקד האוגדה תא"ל צביקה גנדלמן איבד קידום מובטח לאלוף עקב החטיפה בהר דב. מפקד האוגדה תא"ל שלמה אורן נדחק להתפטרות בגלל תקרית הירי הדו-צדדי ביחידת דובדבן. קצינים שהשתתפו בתחקירי האוגדות מתרשמים שהסיפור חוזר על עצמו הפעם: מפקדי האוגדות סופגים את רוב האש, והיא אינה ידידותית.

מבין הארבעה, ניקז אליו הירש את רוב הכעסים. הוא איש קשה, משכיל ונבון מאוד, שמעורר באחדים מעמיתיו דחף לחבוט בו. יוצאי חטיבת גולני (ובראשם סגן הרמטכ"ל, משה קפלינסקי) "סימנו" אותו כבר בפרוץ האינתיפאדה. פערי שפה הפכו לפערי תרבות: להירש יש נטייה להשתמש במונחים גבוהים, חלקם פרי המצאתו ("השתבללות", "נחילי דבורים", "הרמצה"); הקולגות, וחמור מכך הפקודים, לא תמיד יודעים על מה הוא מדבר. והיו התקלות: החטיפה, שאירעה בגזרה שתחת אחריותו, הקרבות במארון א-ראס ובבינת-ג'בייל, שביטאו קצרים בתקשורת בין הדרגים השונים.

מצב רוחו של הירש, שבאותה תקופה חש בצדק שחצים רבים ננעצים בו דווקא מהעורף, השתפר לקראת סוף המלחמה. בשלבים הללו, הוא סבור, הגיעה האוגדה שלו להישגים רבים. הירש, המשוכנע בצדקתו, משיב מלחמה למבקריו. במאהל המחאה של המילואימניקים בירושלים יודעים לספר שערב אחד התייצב אצלם הירש להסביר את מהלכיו במלחמה.

בתחקיר האוגדתי של 162, לפני שבוע וחצי, ספג תא"ל צור קיתונות של רותחין מבכירי המטכ"ל. האלוף (מיל') משה עברי-סוקניק, שריונר מנוסה, מתחקר את הקרבות של האוגדה ומוצא ליקויים על כל צעד ושעל, בעיקר בקרב המפורסם בסלוקי. אצל קפלינסקי, לפחות, הדברים מאששים חשדות שעלו אצלו תוך כדי המלחמה. הוא לא התפעל מתפקודו של צור שם, שאותו ראה כאטי ומהוסס.

יחסית להירש וצור, קיבל צוקרמן גזרה שולית יותר: הגזרה המזרחית שסביב מארג' עיון. אבל גם שם התגלו בעיות רבות. קצינים באוגדה מדברים על ברדק גדול, על משימות שהוגדרו באופן לא ברור, הסותר כל נוהל צבאי מוכר ועל יחסי אנוש בעייתיים בצמרת. תקלות קשות התגלו בתפקודה של חטיבת שריון במילואים מאוגדת צוקרמן, ששני גדודים שלה לא עמדו במשימתם. לצוקרמן ניסיון קרבי עצום בשייטת, אבל נראה שהתקשה לתרגם אותו לשליטה מושכלת במסגרת גדולה. כמו צור, הציע את התפטרותו באחד מכנסי הקצינים הראשונים לאחר המלחמה. ההצעה נדחתה.

על תא"ל אייזנברג נמתחת פחות ביקורת, בעיקר משום שהאוגדה שלו, שהיתה הראשונה שגויסה, הופעלה רק בימים האחרונים למלחמה. אבל גם שם, יש למפקדי וחיילי המילואים בטן מלאה: על הקפצות השווא, שינויי המשימה התכופים, הרמה הירודה של הציוד. ועדיין, כרגע נראה שמצבו של אייזנברג הוא הטוב מבין הארבעה. במטכ"ל מעריכים שכהונתם של לפחות שני מפקדי אוגדות נמצאת בסיכון. גם מפקד האוגדה שכשל בג'נין, ב"חומת מגן", הם מזכירים, סיים את שירותו קצת אחרי המבצע.



אייזנקוט. השאלה "מה קרה לגדי?" נשאלה לא פעם לאורך המלחמה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו