בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לתת

יקיר שגב רוצה להוליד מחדש כמה פרות קדושות. יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית ומראשי תנועת המחאה שלאחר מלחמת לבנון השנייה רוצה להחזיר לישראל את ערכיה האבודים. הוא מנהל את חייו בהתאם: בצניעות, בסגפנות ומתוך מחויבות. לכלל, לא לעצמו

2תגובות

יקיר שגב בן 28, נשוי ואב לבן, ילד שני בדרך יליד מושב מבועים שבנגב, גדל ביישוב להבים, בוגר התיכון האזורי "אשל הנשיא" קטוע יד מגיל שלוש. התעקש לשרת ביחידה קרבית והיה קצין המודיעין של סיירת אגוז, ומאוחר יותר גם מפקד צוות בסיירת השתחרר בדרגת רב-סרן, וכיום משרת כמ"פ במילואים ב-2002-2005 עבד כמדריך במכינה הקדם-צבאית בכפר אדומים סיים תואר ראשון במדע המדינה, בפילוסופיה ובכלכלה באוניברסיטה העברית, וכיום לומד לתואר שני במדיניות ציבורית מיוני 2005 מכהן כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בשבועות האחרונים שותף לאוהל המחאה של חיילי מילואים שמוחים על אופן התנהלות המלחמה

ישראל של שגב

יקיר שגב רוצה "להוליד מחדש כמה פרות קדושות". זה הסלוגן שלו לשינוי שהיה רוצה לראות בחברה הישראלית: חברה שחוזרת להאמין בערכי היסוד שלה. "זו חברה שבה מותר כמובן לבקר את הרמטכ"ל אם צריך, אבל ביום העצמאות כולנו נלך לראות את המצעד הצבאי, ובימי שישי נוציא עוגות לחיילים, כי זה חיילינו', זה מטוסינו שבו הביתה בשלום'. זו חברה שיש בה נכון ולא נכון, יש בה טובים ורעים, יש אחריות חברתית, יש קהילתיות, ויש בה אנחנו והם. וקודם כל יש אנחנו'. אחר כך נחשוב גם איך לדאוג לזכויות שלהם".

גם מי שלא מתלהב מהחזון הזה צריך לתת לשגב את הקרדיט של מי שלפחות מגשים בעצמו, במאמץ גדול, את מה שהוא מטיף לו. בגיל שלוש נקטעה ידו השמאלית בתאונת דרכים שאירעה למכונית המשפחתית. הוא עומד על כך שהעובדה הזאת לא שינתה את מסלול חייו כהוא זה: "לא רק שעשיתי הכל כרגיל - ניגנתי בפסנתר, הייתי אלוף הפועל בריצת 3,000 מ'. זה לא היה נושא שבכלל מדברים עליו. פשוט עשיתי את כל מה שרציתי לעשות, וזהו". לדבריו, "היום אני הרבה יותר לא מוכן להיות שמן מאשר קטוע יד".

הפעם הראשונה שבה היד הקטועה איימה להיהפך למכשול היתה כשעמד לפני שירותו הצבאי. כמי שלמד בתיכון הקיבוצי "אשל הנשיא" בדרום (הוא נולד במושב מבועים ליד נתיבות, ובהיותו ילד עברה משפחתו ליישוב להבים), הוא שמע את חבריו מפנטזים על יחידות קרביות, והיה ברור לו שגם הוא יהיה לוחם. אבל כשהגיע למבדקי המיון היד החסרה קבעה את הפרופיל שלו - 21.

הוא יצר קשר עם מפקד סיירת גולני ונידנד לו עד שהגיעו להסכם, ש"אשרת ביחידה כפקיד או מש"ק מודיעין, ואם ארצה, אוכל להתאמן עם הלוחמים". בסופו של דבר, הוא נשלח לקורס קציני מודיעין וחזר ממנו כקצין המודיעין של הסיירת התאומה, אגוז, ואחר כך גם כמפקד צוות לוחמים בסיירת. הוא סיים שש שנים בצבא בדרגת רב-סרן ובתפקיד מ"פ מילואים בגולני. לדבריו, את הכינוי הטבעי "טרומפלדור" הדביקו לו עיתונאים בכתבות שפירסמו עליו בעבר, לא משהו שנולד בקרב חבריו בצבא: "אני אף פעם גם לא התיימרתי לראות בו מודל".

גם אחרי השירות הצבאי נשאר במחוזות התרומה וההתנדבות. "לא עיניין אותי לנסוע לחו"ל לשנה. לא היה לי צורך ?לחפש את עצמי', וגם ?לנקות את הראש' לא הייתי צריך יותר מיומיים". במקום זאת, התנדב להדריך בתנועת "אחרי", שקמה במטרה להכשיר צעירים ישראלים לשירות קרבי. באחד מימיו הראשונים בתנועה פגש את ארז אשל, קצין קרבי במילואים שהקים מכינות קדם-צבאיות ועמד באותה עת בראש מכינה משותפת לדתיים ולחילונים בכפר אדומים. הוא התגייס להדרכה במכינה.

בשלב מסוים הוא התחיל "ללמד מנהיגות" במכינה. איך מלמדים מנהיגות? "יש לזה שני רבדים - מצד אחד, הכישורים להניע אנשים לעשייה במינימום אמצעי כפייה, שאת זה אני מלמד מהניסיון שלי. הפן השני זה הידע - לימודי יהדות, פילוסופיה, מדע המדינה וגם יצירת החשק - הרצון ללמוד, השאר רוח, העיניים שנדלקות. אני מדבר עם החניכים גם על תפישת הזהות היהודית החילונית שלי, על זה שאנחנו צריכים לדעת מקורות ברמה שלא תיפול מזו של כל דתי, אבל שאין לנו מה להתבייש ולהתבטל בפני הדתיים".

במקביל לעבודה במכינה, החל שגב ללמוד באוניברסיטה העברית - במסלול מיוחד למצטיינים שכולל שילוב בין לימודי פילוסופיה, מדע המדינה וכלכלה. גם באוניברסיטה הוא ביקש לתרום. יחד עם חברים הקים עמותה בשם "רוח חדשה", שמטרתה היתה לקשור את הסטודנטים לירושלים. בקיץ שעבר הוא הריץ את תנועתו בבחירות לאגודת הסטודנטים. המוטו שלהם היה לא להסתפק בהבטחה של הטבות לסטודנטים, אלא גם לתבוע מהם מחויבות לקהילה. באופן מרשים, המעורר מחשבות ביחס לפוליטיקאים המבטיחים רק "להיטיב עם העם", התנועה שלו הביסה תאים פוליטיים ותיקים, ומאז יוני שעבר שגב, כיום בן 28 ולומד לתואר שני בבית הספר למדיניות ציבורית, הוא גם יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית.

במלחמה האחרונה פיקד שגב על פלוגת מילואים של גולני שלחמה בגזרה המזרחית. שום קרבות הרואיים, הוא אומר, אבל הוא בהחלט חווה על בשרו כמה מהכשלים שעליהם מדברים כולם: "הבעיה העיקרית שחוויתי זה חיילים ומפקדים שמסבירים לך למה לא נכון למלא את הפקודות שהם קיבלו, בעיקר כי ?לא שווה' להסתכן בשביל פקודה כזאת. גם הבעיה המפורסמת של חוסר באוכל ושתייה לא נבעה מכשל לוגיסטי. על הגבול עמדו ערימות ענקיות של מזון, רק שהמפקדים פחדו להכניס את חיילי האספקה לשטח כי ?לא שווה' לסכן את החיים של חיילים שממילא לא אמורים להילחם, בשביל אוכל ושתייה ללוחמים".

"אותו דבר קרה לנו גם עם הסיוע האווירי. חיל האוויר לא רצו להכניס מסוקי קרב בכל מקום שבו יש אפילו סיכון נמוך לפגיעה, אלא אם מדובר בקטסטרופה. והיו מקרים של ?סירובי פקודה', של טייסים שאמרו להם לא לצאת לטיסות סיוע, אפילו לא כדי לחלץ פצועים, והם ?סירבו פקודה' ויצאו. אבל מבחינת חיל האוויר, הסבירו שאם ייפול כלי טיס יהיה לזה אפקט ציבורי קשה במיוחד. רק חי"רניקים הרוגים זה בסדר".

מדובר צה"ל נמסר, בנוגע ללוגיסטיקה, ש"נושאי האספקה והלוגיסטיקה בלחימה בוצעו על פי הערכת מצב, שיקולים מבצעיים והחלטות המפקדים בשטח, והנושא מצוי כעת בתחקור". בעניין סיוע מסוקי הקרב מסר הדובר, כי "במהלך מבצע ?שינוי כיוון' (השם שניתן בצה"ל למבצע הצבאי בלבנון, י"ש) נענתה כל דרישה לפינוי מוסק על ידי חיל האוויר, במיוחד כשמדובר היה בהצלת חיים, תוך התייעצות בין חיל האוויר לבין מפקד החטיבה בשטח לגבי דחיפות הפינוי, העיתוי המתאים ומניעת סיכון להפלת המסוק כאשר הפצועים עליו".

שגב, מכל מקום, חזר מהמלחמה עם תובנה שטיפוח המנהיגות והראש הגדול, שעליהם הוא שוקד במדרשה למנהיגות, יכולים להוליד גם בעיות גדולות; חלק מהאנשים הפכו לכאלה "ראשים גדולים" עד שהם לא מוכנים עוד לקבל את הוראות מפקדיהם; מערערים ובוחנים מחדש כל פעולה, באופן שמסכן את יכולתה של המערכת לתפקד. "בכל שיחת סיכום שלי עם חניכים במדרשה אני אומר להם: חינכנו אתכם להיות ?ראשים גדולים', אבל תדעו שיש מצבים שפשוט צריך לציית ולא להתחכם יותר מדי. חלק מהראש הגדול הוא לזהות מתי צריך להיות ?ראש קטן'". לעתים הערעור נובע מכך שלמפקד הזוטר, וזה כולל גם אותי, אין תמונה רחבה של שדה המערכה; הרבה פעמים זה נובע סתם מפחד שמוצא לו תירוץ בטענה שהמדיניות לא נכונה. לכן, אפשר להציע הצעות ייעול, אבל אם המפקד שמעליך מתעקש, אתה מצדיע ומציית".

לאחר המלחמה הצטרף שגב, במסגרת קבוצת מ"פים, למחאת חיילי המילואים שקוראים להתפטרות אולמרט, פרץ וחלוץ. הוא מסביר את הצטרפותו למחאה נגד המנהיגים, למרות שהבעיות שהוא חווה במלחמה נוגעות בעיקר להתנהלות חבריו בפיקוד הזוטר, בכך ש"בעיני, התביעה לוועדת חקירה או להתפטרות המנהיגים אינה העיקר. הרמטכ"ל אמנם חייב להתפטר בכל מקרה, מפני שרמת חוסר האמון שגיליתי בצבא במהלך המלחמה היא כזאת שנדרשת פעולה דרסטית כדי לתקן אותה, ולא רמטכ"ל שצריך אישור מוועדת חקירה כדי לכהן יוכל לשקם אותה. לגבי אולמרט ופרץ, ההתפטרות שלהם באמת פחות חשובה לי, אבל אני קורא להם להתפטר כדי לסמן שחל שינוי בחברה, שיש לקיחת אחריות. חשיבות המאבק בעניין הזה היא להחזיר את האמון לאנשים שאפשר לשנות דברים. כי הבעיה של הדור שלי היא שהוא דור זקן, אנשים כבר לא מאמינים שניתן בכלל לשנות משהו. אתה יודע שהאנשים שהגיעו לאוהל המחאה הם ברובם מבוגרים - זוגות נשואים בני יותר מ-50. הצעירים כבר לא טורחים להגיע. זה אומר גם שעם כל הדרישה להתפטרות התיקון האמיתי שדרוש הוא לא אצל הפוליטיקאים, אלא תיקון עמוק בחברה".

אז מהו אותו "תיקון כולל" שהוא מייחל לו? בראש וראשונה, תיקון במערכת החינוך: "ברור לגמרי שמערכת החינוך במשבר קשה. ההוכחה הטובה ביותר היא שמזמינים אותי ואת ארז לתת לתלמידי שמינית הרצאות בציונות, במקום שהמחנכים הקבועים של הכיתות יעשו את זה. זה קורה מפני שאם המחנכת היתה מדברת אתם על תפקיד הנוער במדינה, מיד מישהו היה צועק: רגע, זה לבגרות? אז בטווח ארוך ברור שצריך לתקן את מערכת החינוך הפורמלית. אבל בטווח הקצר, שלדעתי זה לפחות 20 השנים הבאות, אין מנוס מלדחוף קדימה את המערכות הלא פורמליות שכבר עוסקות בתחומים האלה, כדי להשלים את המערכת הפורמלית. אני מתכוון לתנועות נוער, מכינות קדם-צבאיות, עמותות למיניהן. כולל אפילו רעיון דרסטי של שנת י"ג חובה לכל תלמיד במכינה קדם-צבאית".

"בפוליטיקה, הדבר העיקרי שחסר זה אותו מושג שלא במקרה אין מונח עברי שלו: ACCOUNTABILITY, החוזה בין הנבחר לבוחר והצורך של הנבחר לתת דין וחשבון. בשביל זה צריך קודם כל שייכנסו חבורות שלמות לעשות שינויים, כי יחידים אידיאליסטים כל הזמן נכנסים והם נשחקים מהר מאוד. והדבר השני הוא להתחיל את השינוי מהשלטון המקומי, כי שם החוזה בין הנבחר והבוחר הרבה יותר מוחשי.

"בצבא צריך לשנות את מערכת הכשרת הקצינים. קודם כל במובן המקצועי - שדרת הפיקוד היום מורכבת לאו דווקא מאנשים שצמחו בתוך הלחימה, אלא התפתחו כל מיני מסלולים עוקפים. לא יכול להיות רמטכ"ל שבא מחיל האוויר ולא עבר אף קורס פיקודי בצבא ?הרגיל'. או אלוף פיקוד שבא מהתותחנים, שזה חיל מסייע ולא חיל לוחם. השינוי השני זו ההכשרה הערכית. מ"מ צריך לפקד על המחלקה שלו, לא לנהל את כל המערכה. בקורס קצינים של השנים האחרונות נותנים תרגילים של ניהול המערכה ומפקדים זוטרים צריכים להפעיל שיקולים אסטרטגיים, עד שבזמן אמת במקום שהמ"מ ישקיע את האנרגיה בזה שהיחידה שלו תמלא את משימתה בצורה הכי טובה, הוא עסוק במתן הערות למח"ט על ניהול המערכה.

"את האקדמיה צריך לשנות לכיוון שיהיה הרבה יותר דומה לתרבות בתי המדרש: תלמידים ומורים בחוויית לימוד משותפת. צריך גם להפריד לחלוטין בין מסלולי ההוראה והמחקר, שזה חיבור מאולץ שגרוע גם למרצים וגם לסטודנטים".

ובינתיים, לכל התוכניות היפות אורבת סכנת השחיקה; חוסר היכולת להתמיד לאורך שנים במתח ערכי כל כך תובעני, כאשר צורכי הפרנסה והמשפחה תובעים גם כן את שלהם. עם כל הכוונות הטובות של שגב, אפשר להבחין שזה כבר התחיל לקרות לו. הוא התחתן לפני כשלוש שנים עם עפרה גרייצר, לשעבר מדריכה כמותו באחת המכינות הקדם-צבאיות, ויש להם כבר בן אחד (הרעיון לקרוא לו הר ציון, על שם הלוחם הנערץ על שניהם, היה שלה), ילד שני בדרך ופשרה ראשונה כבר נעשתה; למרות שהוא עוסק בשנים האחרונות בקירוב סטודנטים לירושלים, הוא עצמו עזב לפני כשנה לתל אביב: "אשתי ילידת תל אביב שמאוד קשורה לעיר, ובעיקר להוריה. ומרגע שנוסף ילד לתמונה, זכות המלה האחרונה בנושא היא שלה". אבל גם הוא יודע שזו לא תהיה כנראה הפשרה האחרונה: "אשתי אומרת לי שמתי שהוא אני צריך להפסיק לעבוד ולהתחיל להתפרנס. ואני מניח שגם מבחינתי יבוא שלב שבו יהיה יותר חשוב לי לגדל את הילדים של עצמי מאשר את הילדים של אחרים. כבר היום אני פחות מתפנה להרצאות כי זה גוזל יותר מדי ימי עבודה".

עוד יותר בעייתית מהשחיקה היא סכנת הפיתוי: הפיתוי להיכנס לפוליטיקה הנוכחית, מתוך כוונה כנה לשנות ולהשפיע, שבסופה אורבת סכנת הכניעה לנורמות הרווחות בה. שגב כבר מיקד סביבו תשומת לב שגרמה לעמרי שרון להציע לו מקום ריאלי בקדימה. הוא אמנם סירב, בנימוק שהבטיח לבוחריו שיכהן שנתיים בתפקיד יו"ר האגודה. אבל זה שלא הרתיעה אותו העובדה שההצעה באה מעמרי שרון מעיד על כך שגם שגב אינו מחוסן מהפיתוי האורב לצעירים אידיאליסטים כמותו - פיתוי ניצולם על ידי הפוליטיקאים הציניים והמשופשפים, כדי שהיושרה והפופולריות שלהם יכסו על ערוות השחיתות של מגייסיהם. השאלה האם יצליח להתגבר על הפיתוי נותרת אפוא פתוחה.

יקיר שגב בן 28, נשוי ואב לבן, ילד שני בדרך ? יליד מושב מבועים שבנגב, גדל ביישוב להבים, בוגר התיכון האזורי "אשל הנשיא" ? קטוע יד מגיל שלוש. התעקש לשרת ביחידה קרבית והיה קצין המודיעין של סיירת אגוז, ומאוחר יותר גם מפקד צוות בסיירת ? השתחרר בדרגת רב-סרן, וכיום משרת כמ"פ במילואים ? ב-2002-2005 עבד כמדריך במכינה הקדם-צבאית בכפר אדומים ? סיים תואר ראשון במדע המדינה, בפילוסופיה ובכלכלה באוניברסיטה העברית, וכיום לומד לתואר שני במדיניות ציבורית ? מיוני 2005 מכהן כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית ? בשבועות האחרונים שותף לאוהל המחאה של חיילי מילואים שמוחים על אופן התנהלות המלחמה



שגב. "מערכת החינוך במשבר קשה. ההוכחה הטובה ביותר היא שמזמינים אותי ואת ארז לתת לתלמידי שמינית הרצאות בציונות, במקום שהמחנכים הקבועים של הכיתות יעשו את זה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו