בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

38 חיילים נהרגו לשווא. מי אישר? מי שיקר?

מבצע שהסתבך, ליקויים בתקשורת, פקודות לא ברורות, גרסאות סותרות, ועדות חקירה ודם רע בין המפקדים הבכירים. במטכ"ל דנו השבוע במבצע קדש וחשבו על לבנון

תגובות

"דן היה יוצא מהכלל במלחמה. לא רק חיל האוויר, אלא דן אישית היה יוצא מהכלל. נבון ומשתף פעולה וענייני. כל הדברים שדבקו בו בזמן שלום - נשרו ממנו", אמר הרמטכ"ל. אין מדובר בחלוץ ובלבנון: הרמטכ"ל המצוטט הוא משה דיין, דן הוא מפקד חיל האוויר, האלוף טולקובסקי, והמלחמה היא מבצע קדש בסיני, סוף אוקטובר-תחילת נובמבר 1956. השבוע, לציון יובל למבצע קדש, התכנס המטכ"ל של חלוץ לשמוע סקירות על מהלכי המלחמה הרחוקה ההיא. ברקע, כמובן, עמדו השוואות להווה, עם הצבא המצרי בתפקיד חיזבאללה ואזכור של ליקויי מודיעין, ביצוע ופיקוד כאילו לא חלפו 50 שנה.

כשהתרסק בירדן מטוסם של אלוף פיקוד הדרום אסף שמחוני, סא"ל אשר דרומי והטייס בני גורדון, נמצא על גופת אחד הקצינים פתק שהועבר למצרים ופורסם שם: "אין כל פקודות קבע למלחמה, לא היה כל תיאום עם דרגים גבוהים יותר, חדר המלחמה לא שירת בכלל את האגפים השונים, היו ימים שלא היה במטה לא האלוף ולא ראש המטה, לא היה קשר ליחידות ודיווחים לא היו מגיעים מלמטה, לא היה שימוש יעיל בעבודת המודיעין. נ.ב. לא היו סיגריות".

חלוץ ואלופיו הקשיבו לראש לשכתו של דיין, אלוף משנה בדימוס מרדכי בר-און, ולראש מחלקת המבצעים אז, האלוף בדימוס ישעיהו גביש. מחלקת היסטוריה של צה"ל הכינה תמצית, לא כולה מדויקת, קצת משובשת וגם חלקית מאוד. נעלמו ממנה, למשל, כמה וכמה אירועים של רצח שבויים מצרים.

אחת הפרשיות שנדונו היתה קרב המיתלה - "קרב הירואי אך מיותר" כהודאת צה"ל, עם 38 חללי-חינם. הנתונים הבסיסיים ידועים לכל. לפי התכנון המוקדם, גדוד 890 בפיקוד רב סרן רפאל איתן היה אמור לצנוח ממערב למצר אל-חיטאן, בסמוך למעבר המיתלה, עשרות קילומטרים מתעלת סואץ, כדי לייצר עילה להתערבות בריטית וצרפתית במלחמת ישראל-מצרים. פענוח שגוי של תצלום אוויר העלה חשש לנוכחות כוח של צבא מצרים במיתלה ("קפריסין", בצופן צה"ל) וגרם להעתקת שטח ההצנחה אל ממזרח למצר, למצבת פרקר ("ג'מייקה" בצופן).

כאשר חברה אל גדוד 890 חטיבת האם שלו, חטיבה 202 בפיקודו של סגן אלוף אריאל שרון, חתר שרון - שהמלחמה העיקרית התנהלה בלעדיו ואיימה להעלות גיבורים חדשים - להיכנס למיתלה. המטכ"ל ופיקוד הדרום עיכבו את האישור עד לביקור ראש מטה הפיקוד, סגן אלוף רחבעם (גנדי) זאבי. התמונות הצוהלות שצולמו בעת פגישתם של זאבי ושרון והקרבה שתועדה בשיחה שקיימו ביחידות, דקות מעטות לפני שזאבי המריא לדרכו במטוס קל, קפאו לאיבה מרה כשהסיור הסתבך.

השערורייה שהתחוללה בעקבות הקרב, שהתנהל ב-31 באוקטובר, הביאה למרד של קציני הצנחנים נגד שרון ולהקפאת קידומו. אחריותו להסתבכות הקטלנית נקבעה בדו"ח "סודי-אישי" של האלוף חיים לסקוב - לשעבר סגן הרמטכ"ל ומפקד גייסות השריון, במלחמה מפקד אוגדה (שפעלה בגזרה אחרת) ואחריה אלוף פיקוד הדרום, מפקדו הישיר של זאבי. החידוש במסמכים הנחשפים עתה במלואם לראשונה אינו בעובדות עצמן, אלא בשרטוט נפתולי הדמויות. דיין היה יכול למנות לחוקר אלוף שלא היה מעורב כלל בלחימה בדרום, למשל אלוף פיקוד הצפון יצחק רבין, אבל הוא הזדרז למנות את לסקוב, שנכח בחלק מהשיחה של שרון עם בן-גוריון. שיחה זו היא שמיסמרה את אחריותו של שרון, כמפר פקודות ומתעתע בגרסאות.

"בלתי רגיל לערבים, שיעשו דבר כזה"

"סגן אלוף שרון מדווח לשר הביטחון". ביתו של דוד בן-גוריון בשדרות קק"ל בתל אביב, 4 בנובמבר, שמונה בערב.

ראש הממשלה ושר הביטחון, בן 70, חולה במיטתו. "אינפקט". חום גבוה. מיטלטל בין חרדה לאופוריה. דיין הוא בכיר חביביו בצבא, אך לא בן יחיד. קרובים אליו גם שניים שדיין מבקש להרחיק ושבן-גוריון מייעד לתפקיד הרמטכ"ל: לסקוב ושרון.

בן-גוריון: היו לך הרבה נפגעים?

שרון: היו לי 39-40 הרוגים ו-130 עד 140 פצועים. הגדוד צנח ביום ב' בשעה חמש לפנות ערב ותפס מערך הגנתי באזור מצרי מיתלה, בצד הקרוב אלינו, על מנת לא ליצור ניתוק בינינו. ביום שלישי אחר הצהריים נסענו מהר מאוד. בארבע וחצי הגענו לנקל.

בן-גוריון: מהו השם, נקל או נחל?

שרון: במפות הערביות כתוב נקל. השתמשנו במפות ערביות.

בן-גוריון: מה פירוש המלה נקל בערבית?

יצחק נבון, מזכירו של בן-גוריון: זאת אינני יודע. נחל - זה תומר.

שרון: תמרים אין שם. שיטת ההתקפה היתה כזאת: הכוח נע בטווח של שני קילומטר, נעצר, מתחיל להפגיז והזחלים והטנקים מתחילים לפעול... בעשר וחצי, אחת עשרה, הגענו למקום בו חנה הגדוד.

בן-גוריון: מה שם המקום?

שרון: אין לו שם מיוחד. אנחנו קראנו לו ג'מייקה. התחברנו אתם והכל היה בסדר. לפי התוכנית היינו צריכים להמשיך ולהגיע לצד השני של מצר ההרים. כאשר התחלנו לזוז, בשעה ארבע פחות רבע, קיבלתי מברק לא לזוז.

בן-גוריון: היה זמן לחבר'ה לנוח?

שרון: לא נחו, אלא עבדו. התחלנו להתחפר, להתכונן ולהתארגן במקום. בינתיים הבחנו שהמצרים נמצאים בשטח. גילינו תצפיות של ערבים, הם קצת הפגיזו במרגמות 120 מ"מ. נוצר מצב לא נוח, שאמנם לא היה מסוכן, בזה שישבנו במקום יותר נמוך מהם והם ישבו על רכסים מסביב ולא היה לנו עומק. ישבנו בקצה המצר כלפי שטח פתוח. דרשתי אישור להיכנס פנימה, תחילה לא אישרו לי זאת, אבל בצהריים אישרו לי לבצע סיור פנימה, אבל לא להיכנס פנימה, כדי ליצור מתחם יותר עמוק. הזמנו את חיל האוויר אשר באותו בוקר טיפל בהם, וגם הודיע לנו שלא רואים אותם יותר.

בשעה 1:30 נתתי פקודה לכוח שהיה מורכב משלוש פלוגות, שתיים על חצאי זחלים ואחת על רכב רגיל, שלושה טנקים וסוללה 120 מ"מ, להיכנס פנימה. כעבור שעה הגיע אלי רץ משם והודיע שנכנסו לשטח בין הרים, למתחם של האויב, בגודל של גדוד, וכי מצבם קשה ביותר, יורים עליהם משני הצדדים ומוכרחים להחיש להם עזרה במהירות האפשרית.

פה עשה האויב דבר בלתי רגיל. הוא התפזר לא על ראשי הגבעות, אלא נכנס לצוקים, בנו מחילות בפנים, כך שמהאוויר לא ראו שום דבר. כאשר חקרנו את השבויים התברר לנו שהיו שם שני גדודים, עשרה תותחים נגד טנקים, לפחות עשרה מקלעים בינוניים, והתחילו להמטיר אש חזקה. אחר כך הלכתי למקום הזה לראות כיצד התארגנו שם. זה דבר מעניין מאוד ובלתי רגיל לערבים, שיעשו דבר כזה, בתוך הקירות של הסלעים, בגבהים שונים חפרו חורים וישנם שם גם כוכים טבעיים, והכניסו לשם כוח של 600 איש והיתה משם אש נוראה. הכנסנו כוחות נוספים, הכנסנו ארטילריה, והעניין לא זז, ואי אפשר היה להוציא את הכוח. מוטה (גור) היה קדימה, (אהרן) דוידי נשאר מאחוריו והוא דיווח לי כל הזמן מה המצב. החלטנו להעלות כוחות על ההרים משני הצדדים, לרדת למטה על מנת לתקוף כוחות האויב, ולא הצלחנו ביותר, כי כאשר הכוח שלנו היה יורד בצד ימין - אז הכוח מצד שמאל היה יורה עליו, ולהיפך. היתה שם מלחמה איומה, זה היה דבר נורא.

בן-גוריון: מה שם המקום הזה?

שרון: המקום ששאפנו להגיע אליו נקרא מעבר מיתלה. לרכס עצמו אין שם...

נכנס לסקוב.

בן-גוריון: פניך כמו אז כשבאת מלטרון, אבל אז היית יותר קודר. עכשיו אתה במצב רוח יותר טוב, לא? מה יש?

לסקוב: יש הרבה פנים לעסק. עניין הביזה, זה עניין לא טוב. אריק היה על הגבול, היה לו טוב.

בן-גוריון: לא היה להם מה לבוז, לא מפני שהם צדיקים. מה יכלו לבוז במדבר?

שרון: מצאנו שם מחסנים עצומים, אבל לא בזזו אותם... עם חשיכה הכנסנו כוח רגלי נוסף והצלחנו לפנות את הנפגעים שלנו, שהתערבבו עם הנפגעים שלהם. ביום חמישי בבוקר היתה התכתשות קטנה, אבל זה נגמר. ספרנו למחרת בין 150 ל-160 הרוגים שלהם. נכנסו לכל כוך, וירינו בו, זרקנו רימונים בהם ודקרו בהם...

בן-גוריון: חיים כועס על הקצינים שלו שהם בזים. משונה בעיני השוד הזה. אני זוכר בשנת 1948, אז היה דבר אחר, אז כל המשקים הצטרפו לעניין.

לסקוב: ועכשיו ניר יצחק לא בא לרפיח וכל המשקים לא באו כמו צוענים שעטים על משהו? נכנס חייל למחסן ופותח קופסת חלקי חילוף, לא יודע מה זה, שופך הכל והולך, מה יש לו מזה? אחר תפס סכין של קומנדו, אני מבין לוקחים אחד למזכרת, אבל למה לקחת שלושה?

בן-גוריון: וזה לאו דווקא עדות המזרח.

לסקוב: מצאנו קרונות, קטרים, מובילי דלק, חווה של פרות.

בן-גוריון: הפרות כדאי לשלוח למשקים.

לסקוב: ימכרו אותן מיד לשוק השחור, כפי שעשו משקים טובים מאוד.

בן-גוריון, לאשתו של שרון: שלום מרגלית, אני מתאר לי כמה חרדת בימים אלה.

מרגלית שרון: קצת הרבה.

דיין מדווח לבן-גוריון בביתו, 5 בנובמבר, תשע בערב.

בן-גוריון מאושר: סיני בידינו. לא האמנתי אז, לפני שבוע או שבועיים, בכל הדבר. כל הדבר הזה השתנה. עכשיו זו מציאות. סיני בידינו.

דיין: בשעה 9:30 בבוקר נכנסו כל היחידות לשארם א-שייח, אברהם יפה מצד אחד ורפול עם הצנחנים מצד שני.

בן-גוריון: איפה הנפט?

דיין: בין א-טור למפרץ, זה המקום הכי קשה לנו להחזקה, זה קצה העולם.

בן-גוריון: יש לך מנטליות של חיל יבשה. יש ים ואוניות.

דיין: חיים היה פה?

בן-גוריון: חיים היה, אריק, אסף ודן היו.

דיין: חיים שמח?

בן-גוריון: חיים קצת ממורמר, גם שמח.

דיין: על מה ממורמר?

בן-גוריון: לא עכשיו. אמרתי לו שלא צריך להיות ממורמר.

דיין: אריק מרוצה?

בן-גוריון: כן. המלחמה הזאת בכוכים היתה איומה. איך ניצחו שם, איך כבשו זאת! אנשים מבוצרים בצורה כזאת יכולים להמשיך הרבה מאוד זמן. אני חושב שזה אחד המבצעים היחידים במינם בהיסטוריה.

דיין: חניבעל היה עושה זאת בשלוש שנים.

בן-גוריון: לא היו אז מטוסים! הוא סחב פילים על האלפים.

ראש לשכת הרמטכ"ל, בר-און, אל לסקוב, 16 בנובמבר 1956:

"הנדון: חקירת ההתקפה במיתלה. בקשר עם הוראת הרמטכ"ל שתערוך בדיקה בקשר עם התקפת גדוד 890 את האויב במעבר מיתלה ביום ד' 31/10/56 הריני שולח אליך קטע מסטנוגרמה של דיווחו של אריק לשר הביטחון לאחר הפעולה. הקטע נותן תיאור מצוין של האירועים מפיו של אריק עצמו ויסייע לך לברר את העניין. את מברקי והוראות מוצב הפיקוד העליון עדיין מחפשים ואשלח אליך בהקדם".

לסקוב מתחקר את שרון ומדווח לדיין, 4 בדצמבר 1956.

"ביום 30 בנובמבר ביררתי בהתאם להוראותיך עם מח"ט 202 את רקע הפעולה מהמצבה אל המיתלה ולהלן תמצית דבריו. ב-29 באוקטובר, בשלוש לפנות בוקר, היתה לו פגישה עם אלוף דרום (שמחוני, שנהרג), אשר בה הוצע ואושר לפרוץ ממקום ההצנחה מערבה, מאחר וחל שינוי במקום ההצנחה. זה כדי להושיב גדוד בכל צד של המצר. ב-30 בחודש, לאחר שהגיע מח"ט 202 לשטח 890, הבחין שהגדוד יושב במקום לא נוח. ערך קבוצת פקודות ונתן פקודה להמשך תנועה. הזמין סיוע אוויר. קיבל מברק ממוצב הפיקוד העליון שלא יהיה סיוע אוויר. החליט לנוע ללא סיוע אוויר. לערך ב-04:00 התקבל מברק ממצפ"ע האוסר על 'התקדמות קדימה'. השיירה נעצרה. המשלט של 890 הדאיג במיוחד את המח"ט, כי חסר שליטה על השטח, היה צפוף וחסר שטח תמרון, ביחס למצרי המיתלה מערבה ממנו. המח"ט מציין שמטוסינו שתקפו את האויב בין סואץ למיתלה דיווחו שאין אויב בין סואץ ומתחם 890.

"ב-31 בחודש בין 10 ל-11 בבוקר הופיע רמ"ט דרום. נעשה אתו סיור במתחם ונתקבל אישור לפטרול סיור, עם ההסתייגות שלא להיכנס לקרב רציני, רק לבדוק אם יש אויב. המח"ט ציין שהוא בטוח שדיווח לרמ"ט דרום שאין אישור לתזוזה מערבה. המדיניות של 'אל הקזת דם' היתה ידועה, אולם הימצאות הכוח בשטח חשוף ללא כל תצפית על השטח מערבה קבעה את שיקולו של המח"ט. גודל הכוח שהוצא היה פלוגה אחת על שמונה זחל"מים, שלושה טנקי א-מ-אקס, סוללת 120 מ"מ ופלוגה על רכב רגיל. שני אלמנטים אלה נעו מאחור ונועדו לחילוץ אם שני הזחל"מים שנעו קדימה ייתקעו. כעובדה, עברו הזחל"מים ויתר הכוח על פני שני הזחל"מים לאחר שנפתחה עליהם אש. שתי הפלוגות קיבלו משימה לטפל בכבישים משני הצדדים כדי שלא להפקיר את שני הזחל"מים. הכביש היה חסום עם רכב מצרי".

זאבי מתחקר את עצמו ומדווח ללסקוב, 4 בדצמבר 1956:

"הנדון: התקפת חטיבה 202 במעבר מיתלה. ביום 31 באוקטובר הגעתי לביקור במפקדת החטיבה. המח"ט שאלני האם הוא יכול להוציא סיור לעבר מעבר מיתלה. השיבותי בחיוב, תוך הדגשה שאם הדבר כרוך בקורבנות אין לעשות זאת (המלים שחזרתי והדגשתי היו: 'שזה לא יעלה בדם יהודי'). המח"ט הורה כך גם למפקד הכוח בנוכחותי. לפני עוזבי את המקום ראיתי שמתארגנות שתיים-שלוש פלוגות. העירותי על כך ומפקד החטיבה הורה במקום להקטין את הכוח ולהעמידו על פלוגה בלבד. לא ידעתי על פנייה קודמת של החטיבה בבקשה לכבוש את המעבר, אבל ידעתי את מדיניות הרמטכ"ל שאין להקיז דם על פעולות בלתי הכרחיות, מאחר שתוך יום-יומיים ישתנו הנתונים בחזית, כתוצאה מהתערבות גורמים נוספים, ונוכל להגיע להישגים במחיר זול יותר. אי לכך, חזרתי והדגשתי 'שאין לפעול בכוח ולא לשלם בדם יהודי'".

לסקוב לדיין, 4 בדצמבר 1956. לסקוב מכתיב בחיפזון, בשגיאות שלא תוקנו במקור (מצודה/מצבה, נובמבר/דצמבר, מוגברת/מוגבלת), מסקנות בעד זאבי ונגד שרון.

"הנדון: התקפת 202 מערבה מהמצבה. כללי: בהתאם למכתב לשכתך בדקתי את האירועים. טרם קיבלתי את המברקים מהמצפ"ע שהובטחו. לאחר בדיקת האירועים להלן מסקנותי: רמ"ט פיקוד דרום לא אישר תנועה מערבה. אישר סיור בלבד מערבה כדי לקבוע ידיעות על האויב. לא ידע על הסיכום בין אלוף הפיקוד ומח"ט 202 מה-29 בחודש ואף לא על פקודת המצפ"ע האוסרת תנועה מערבה.

"יש אי זהות בין דברי מח"ט 202 לשר הביטחון ודבריו (בעת שחקרתי אותו) בנקודות הבאות: 1. שאישור רמ"ט דרום היה לסיור ולא לתנועה מערבה. 2. גודל הכוח שלא הלם את המשימה המוגבלת של סיור שהרשה רמ"ט דרום. איני מוצא שרמ"ט דרום חרג מסמכותו ואף שפעל בניגוד להחלטת המצפ"ע ומדיניות מטכ"ל. מח"ט 202 עבר על הפקודות של המצפ"ע ולפי עדותו לשר הביטחון גם על הוראות רמ"ט פיקוד הדרום.

"יחד עם זה אין להתעלם מהמצב שבו נמצא מח"ט 202, שהניעו לעשות את אשר עשה".

בן-גוריון לדיין, 10 בדצמבר 1956:

"משה יקר - היתה לי אתמול שיחה עם אריק על עניין מיתלה. על הדבר עצמו איני מוסמך להוציא משפט, ודרוש לדעתי שתקרא לאריק שיבאר לך מדוע עשה מה שעשה, אולם יש לי הרגשה מדכאה שיש רוח לא טובה בקרב המפקדים: רכילות, נרגנות, אי-ביטחון וכדומה. במידה ידועה גורמת לכך הקרתנות המורגשת כמעט בכל החוגים בישראל, אולם מובטחני שיש בידך, אם תשים לב כראוי, לתקן הדבר במידה רבה. נתברכת בדי שכל ופיקחות ונאמנות לצה"ל, שתוכל במידה רבה להתגבר על כך. כמפקד עליון של הצבא מוטל דבר זה עליך, וגם אני בטוח שיש לך הכשרון והחכמה לעשות זאת. שלך, ד. בן-גוריון".



הרגע שלפני האסון. סגני האלופים רחבעם (גנדי) זאבי ואריאל (אריק) שרון מסכמים ביניהם מה יעשה הכוח של שרון במיתלה. כשהקרב המיותר הסתבך, ניסו לגלגל את האחריות זה לזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו