בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השתגעתם? הרסתם לי את החיים בגלל גזירה דרבנן? היש אלוהים בלבכם???!!!!!!

אבחנותיו של הגינקולוג הדתי ד"ר דניאל רוזנק בענייני נידה הקימו עליו את הרבנים האורתודוקסים

תגובות

הניסיון להניח את מטען הנפץ הזה בעדינות, על קצות האצבעות, מועד מראש לכישלון. מי שהטמינו אותו לפני כחודש, במאמר בעיתון הדתי-לאומי "הצופה", ידעו היטב כמה נפיצים החומרים שהוא מכיל: לא רק שאלות יסוד על ההלכה ועל סמכותם של הרבנים האורתודוקסים, אלא גם נושאים שנמצאים תחת מעטה כבד ואטום של שתיקה: הצדדים האינטימיים בחייהן של משפחות דתיות, בעיות של עקרות, מתיחות בין בני זוג ועוד. הפיצוץ היה צפוי, וגם גלי ההדף והאש הנגדית שכוונה כלפי מניחי המטען, שכונו בדיונים באינטרנט "מחטיאי הרבים", "מהרסייך ומחריביך" ועוד.

זה התחיל מראיון אוהד שפירסם "הצופה" בתחילת נובמבר, עם גינקולוג שומר מצוות, ד"ר דניאל רוזנק, שמנימוקים הלכתיים ורפואיים קרא לקיים "חשיבה מחודשת" סביב הלכות נידה, מההלכות החשובות ביותר. בניסוח פשוט, רוזנק קרא לשנות נורמה הלכתית בת כ-1,500 שנה, כך שפרק הפרישות החודשית בין בני זוג יתקצר בכמחצית, משבועיים בקירוב לשבוע בלבד.

לאוזניים חילוניות זה עשוי להישמע זניח, אולי מגוחך. באוזניהם של שומרי מצוות זוהי קריאה קיצונית ומהפכנית, שמודפסת שחור על גבי לבן בעיתון ממסדי ושמרני. הראיון ב"הצופה", שנערך בידי מראיינת אורחת, רבקה שמעון, מדריכת כלות שתומכת בעמדותיו, גרר מאות תגובות: מאמרים, מכתבים למערכת, דיונים באתרים ובפורומים דתיים באינטרנט. תגובות הופנו גם לרוזנק אישית, חלקן נרגשות, חלקן נזעמות.

אף שהדגיש לקוראיו הדתיים שוב ושוב שהוא לא מתיימר לפסוק הלכה, רוזנק השתמש בשפה ובנימוקים הלכתיים מובהקים. ניכר שלפני שניגש לראיון הוא חרש עשרות מקורות הלכתיים והיסטוריים שעוסקים במצוות נידה, וסקר אותם באריכות בעיתון. לדבריו, הוא אינו קורא להקלות הלכתיות, אלא להקפדה שנועדה למנוע "עיוותים" הלכתיים אחרים.

רוזנק אמר בראיון שרבים בציבור הדתי לא מודעים למקור של מצוות הנידה. פרק ט"ו בספר ויקרא כולל מקבץ של מצוות בענייני טומאה וטהרה, שאחת מהן נוגעת ל"נידה" (ווסת) אצל נשים, ואחת אחרת ל"זיבה" (דימום או הפרשה שלא קשורים למחזור החודשי). נידה נמשכת פרק זמן קבוע של שבעה ימים, שאותם יש למנות מיום הופעת הווסת. ביום השמיני על האשה לטבול ואז תם פרק הפרישות. אשר לזיבה, נקבע שרק לאחר היעלמות ההפרשה על האשה לספור שבעה ימים נוספים, ואז לטבול.

בנקודה מסוימת בהיסטוריה הוחמרה ההלכה וחכמים החלו להתייחס לנידה כאל זיבה: במקום פרק זמן קבוע של שבעה ימים, הפרישות החודשית נמשכת כשבועיים. רק לאחר חמישה-שבעה ימים, משך הווסת, האשה מתחילה לספור שבעה ימים ("שבעה נקיים"), וביום השמיני טובלת. ההלכה נקבעה בעקבות "חומרת רבי זירא", על שם האמורא הבבלי שהביא את הדברים לראשונה בתלמוד.

רוזנק ציטט תקדימים הלכתייים, שמהם עולה שהעובדה שמקור ההחמרה במנהג מקלה על האפשרות של רבנים בזמננו לבטלו. הטיעון העיקרי שלו הוא שחומרת רבי זירא יצרה "בעיות" ו"עיוותים" שהעיקרי בהם נוגע למה שמכונה "עקרות הלכתית".

"מעבודתי כגינקולוג, בעיקר בציבור החרדי והדתי-לאומי", אמר בראיון, "עולה, שבקרב ציבור שומרי המצוות, למעלה מרבע ממקרי העקרות מקורן במה שמכונה 'עקרות הלכתית', הווה אומר, רבבות נשים טובלות לאחר מועד ביוצן". לדבריו, החשש מעקרות מדומה סותרת מצוות אחרות ובראשן "פרו ורבו".

מאחורי הבורות שתוארה בכתבה מסתתרות טרגדיות אנושיות של זוגות שאינם יודעים כי מה שמונע מהם ילדים הוא "עקרות הלכתית". באתר "הצופה", בין הטוקבקים הרבים לראיון הראשון, הסתתרה התגובה הבאה: "אני לא מאמינה", כתבה קוראת שהזדהתה בשם רבקה, "אחרי שנים של סבל כה קשה, אחרי שלא נכנסתי להריון, אחרי שנשארתי גלמודה בעולם, פתאום מתברר שהכל בגלל גזירה דרבנן? השתגעתם? הרסתם לי את החיים בגלל גזירה דרבנן? היש אלוהים בלבכם???!!!!!!".

ואם זו תגובה לא אותנטית, במסגרת העבודה על כתבה זו, נודע על אשה מהתנחלות מדרום לירושלים שבמשך שנים ניסתה להיכנס להריון, עד שהתברר לה לאחרונה כי מה שמנע ממנה להרות היה "עקרות הלכתית". היום, בגיל 48, היא מנסה להיכנס להריון מתרומת ביצית.

"אני לא בא כאן לשנות", אמר רוזנק. "אני בא להעלות את הבעייתיות במנהג זה וקורא להעלאת הסוגיה אל פני השטח. שהציבור ידע שלא מדובר כאן בדין תורה אלא במנהג שהשתרש, מנהג שבעיות רבות נובעות ממנו". כאן טמון חומר הנפץ התיאולוגי של המאמר, שכן מנקודת מבט יהודית-אורתודוקסית, דרישה ל"חשיבה מחודשת" על הלכה מקפלת בתוכה חשיבה מחודשת באמונה היסודית לפיה דברי חז"ל הם "דברי אלוהים חיים" וערעור על כלל ברזל לפיו אין לשנות תקנות חכמים.

"הצופה" פרסם בשבועות האחרונים שורה של מאמרי תגובה. הרב בני לאו, אחד הרבנים הליברליים בציונות הדתית, כתב עם אשתו מאמר נגד דברי רוזנק. "לחומרה יש תוקף של הלכה פסוקה", כתבו בני ונועה לאו. "מדובר בהחמרה שהפכה להלכה פסוקה כבר מימי עיצובה של ההלכה בימי חז"ל, והפכה להיות מקובלת על כל הפוסקים מהאמוראים ועד אחרוני האחרונים". עוד כתבו, שיש פתרונות רפואיים לבעיית העקרות ההלכתית, על ידי מתן הורמונים לאשה שנועדו לדחות את מועד הביוץ עד לאחר הטבילה.

על כך כתב רוזנק במאמר ההמשך בשבוע שעבר שגלגול הפתרון לרפואה הוא "טיעון מעניין, שכן הוא זורק את הכדור מהמגרש ההלכתי למגרש הרפואי. העקרות ההלכתית אינה בעיה רפואית (...) זוהי בעיה הלכתית טהורה שהמענה לה צריך להיות הלכתי ולא רפואי". על קביעת בני הזוג לאו שלפיה "קשה להניח שהשימוש בהורמונים יותיר פגיעה קשה בגוף האשה", כותב רוזנק כי זה "משפט חסר אחריות הטעון הוכחה מדעית" ו"חמור".

"מדובר בדיני נפשות!" כתב, "אני רועד כל פעם שאני נכפה לרשום לאשה הורמונים כשהיא למעשה נטולת כל בעיה רפואית אמיתית. אולי האשה היושבת מולי היא בעלת נטייה גנטית לא ידועה לסרטן השד? אולי חלילה תפתח אירוע מוחי? רק השבוע באה למרפאתי אשה שפיתחה אירוע מוחי שהתבטא בשיתוק יד ורגל, וזאת לאחר נטילת אסטרוגן לדחיית ביוץ!"

לא במקרה הקריאה לביטול "חומרת רבי זירא" באה מאדם שאיננו רב. בהקשרה הרחב, היא יוצאת מתוך תנועה שקטה ולא-מאורגנת, תנועה הצומחת מלמטה, נגד הממסד ונגד הרבנים. לצד ההתחרדות בציונות הדתית, ההחמרות ההלכתיות והציות לרבנים מישיבות כמו "מרכז הרב", קהל לא מבוטל של שומרי מצוות תובע שינויים באורח החיים הדתי ובנורמות הדתיות.

מערכה קודמת שצמחה מלמטה, לימוד תורה לנשים, נחשבת היום מהפכה: היא החלה בקבוצות של נשים שהחלו ללמוד גמרא מבלי לחכות לאישור הרבנים, שראו בתופעה "פריצת גדרות". אלא שבשנים האחרונות, בתהליך אטי, הבשורה נדבקת גם בנשים מהזרם המרכזי עד שהרבנים לא יכולים להתעלם ממנה וחלקם נכנעים. היום, גם באגף השמרני יש מדרשות ואולפנות שבהן נשים ונערות לומדות גמרא. לציבור החרדי יש מהפכות שקטות משלו, שהרבנים הולכים ונפתחים אליהן, כמו הקמה של מכללות להכשרה מקצועית ושלוחות של אוניברסיטאות שבהן נשים וגברים רוכשים השכלה אקדמית. נראה שרוזנק מבקש לחולל מהלך דומה בסוגיה הלכתית טהורה.

המסר המרדני לא נעלם מעיניו של הרב יואל קטן, ש"הצופה" פירסם מאמר תגובה חריף שכתב. "מאז ומתמיד", כתב הרב קטן, "היו כאלו שביקשו להקל ולקצץ בהלכה, ובכל דור ודור הנושאים והדוברים משתנים - אבל המגמה נשארת; רווח והצלה יעמוד לטהרת המשפחה כהלכה בעם ישראל גם בעקבות מאמרים מסוג זה, שאינם מוסיפים דבר, אבל עלולים לפגוע קשה בנאמנות להלכה של רבים וטובים מעמנו, ועל כך אני מיצר. טוב היה לו למאמר זה שלא נברא משנברא".

המטרה - לעורר שיח

הד"ר דניאל רוזנק סירב להתראיין לכתבה זו. שיתוף פעולה עם "הארץ" בנושא הרגיש, הוא יודע, ישמש נשק בידי מתנגדיו ו"יפגע בעניין". עם זאת, הוא הסכים למסור את התגובה הבאה:

"כתיבת המאמר לא באה לקרוא תיגר על ההלכה, ולא באה ליצור גרסה חדשה ליהדות, דוגמת הקראות או הרפורמיות. מאמרי בא להצביע על עיוות שנוצר כתוצאה ממנהג שהפך ברבות השנים לדין. חומרת בנות ישראל לספור שבעה ימים נקיים גם על נידה ולא רק על זיבה גדולה, כמצווה בתורה, התקבלה כדין שאין לסטות ממנו כבר מקדמא-דנא. כיום אנו יודעים כי גזירה זו יוצרת בעיה של 'עקרות הלכתית' בקרב נשים רבות. מצב זה טומן בחובו כשל לוגי פנימי, שכן לא ייתכן שגזרה שהתקבלה בעקבות חומרה של בנות ישראל תביא לקונפליקט עם המצווה הראשונה בתורה - מצוות פרו ורבו.

"גישתם של רבים מפוסקי ההלכה 'לטפל' בעקרות ההלכתית בהורמונים לדחיית ביוץ מהווה לא רק בעיה רפואית (שכן בטיחות הטיפול בכל הנוגע להעלאת סיכוני סרטן ויצירת קרישי דם טרם הוכחה) אלא גם בעיה הלכתית של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. מעבר לכך קיימת כאן גם בעיה יהודית ערכית, שכן ידוע שלרופא ניתנה הרשות לרפא, וזאת בלבד. לא ניתנה לו הרשות 'לתקן' מה שאיננו טעון תיקון.

"התורה נתנה כוח לבני אדם להוביל מהלכים ולעשות בדק בית מתמיד לאור מציאות משתנה. בפגישותיי עם אנשים, יש לי הרושם שהשינוי כבר החל. השאלה היא האם השינוי יבוא מהציבור או יונהג על ידי אנשי הלכה אמיצים. ישנו כאן אתגר הנוגע לכלל עם ישראל, ולכן לא ניתן להתעלם ממנו.

"מלכתחילה פרסמתי את המאמר הנדון על מנת לעורר שיח בתוך הציבור השומר תורה ומצוות. מאחר שהנושא עולה גם בפורום הכללי, ברצוני לקוות שהעלאת הנושא תתרום לחזרה של קיום טהרת הבית היהודי בקרב כלל הציבור, כגשר נוסף לאיחוד העם".



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו